מהר"ם אלשיך קלא

הנכסים כי בדיננו כן הוא מאחר שנמכרו הנכסים שלא כהוגן. ויורשי ראובן לא רצו להוליך אותו לפני הערכאות עד אשר ידעו אם יזכו בדין התורה לכן יורנו המורה אם יורשי ראובן יש כח בידם בדין התורה להוציא הנכסים מיד הקונה כשיתנו לו המעות אשר נתן מאחר שהפיטלמא"גי עשה שלא כהוגן למכור הנכסים טרם יגיע הזמן המוגבל בדיניהם לא יהא כח הקונה הבא מחמת הגוי גדול מכח הגוי: או נאמר שמה שעשה הגוי עשוי. ואם יזכו בדין היורשים להוציא הנכסים מיד הקונה יורנו המורה אם הרשות בידם להוליך אותו לערכאות להוציאם מתחת ידו אם יהיה סרבן באותה שעה אף כי יש הסכמה מוסכמת מכל אנשי העיר ששום בר ישראל לא יוכל להוליך את חברו לערכאות עד יעמוד לפני חכם הקהל לדין ויתן לו רשות החכם היורשים טוענים כי הם אינם תושבי העיר ואינם חייבים לשמוע הסכמתם. זו אף זו כי אינם יכולים לעמוד לדין לפניו יען וביען הוא נוגע בדבר כי על ידו ובעצתו נתגלגל הדבר שלקח הפיטלמא"גי הנכסים ככתוב על כל הדברים האלה יורנו המורה לצדקה דעתו הרחבה מני ים להוצי' לאור תעצומןת תעלומות חכמה ללמד את בני יהודה את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון. ואלהיו יורנו מדרכיו לעשות צדקה ומשפט והנה שכרו אתו ופעולתו מאת ה' מן השמים

תשובה בענין אם מטילין על שמעון חרם אם היה אמת שהגיד לפיטלמא"גי שהיה ראובן על ערש דוי נוטה למות ושהוא הביאו לראותו והיה סיבה שנטל את כל הממון שהיה ידוע לו שהיה בבאגיישטאן הנה גם שיודה עתה שמעון שכך היה פטור כי גרמא בנזקין הוא שהרי לא עשה מעשה בגוף הממון אלא שעשה דבר הגורם לממון וגם לא נעשה ההפסד מיד וכמו שחילקו בתוס' חילוקי' אלו בין גרמא בנזקין לדינא דגרמי וכ"כ הרמב"ן ז"ל בתשובה סימן ר"ם וז"ל גרמא בנזקין שאמרו פ' לא יחפור דפטור הוא שאינו עושה מעשה בגוף הדבר לא הוא ולא ממונו כגון זקף הסולם וקפצ' הנמיה מאליה לשובכו של חבירו אבל לא בשעת הנחתו וא"כ בקורקוד דרב יוסף כגון אלו פטור אבל אסור ובכלל זה מ"ש פ' הכונס ד' דברים א"ר יהושע העושה אותם פטור מדיני אדם וכו' ואלו הן פורץ גדר לפני בהמת חבירו והכופף קמתו של חבירו בפני הדליקה והשוכר עדי שקר והיודע עדות וכו' ע"כ. וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשוב' וז"ל רואה אני לפטור את שמעון אם עבר והחזיר השטר לגוי לפי שאין כאן דינא דגרמי שאין ראובן זה מתחייב מיד בחזרת השטר לגוי וכל שאינו נזוק מיד אינו קרוי דינא דגרמי אלא גרמ' בנזקין ולא עוד אלא אפי' היה ביד שמעון שטר פרוע ממש של ראובן ונתנו שמעון למלוה נ"ל שהו' פטור מדיני אדם מטעם זה שא שאמרתי עכ"ל. ואפי' במוכר ביתו לתוגר דמשמתינן ליה עד דמקבל עלי' כל אונס' דאתי מניה הסכימו רוב הפוסקים שאם לא קבל עליו דפטור משום דהוי' גרמ' בנזקין הילכך בנ"ד כיון דלא עשה מעשה בגוף הממון וגם לא בא ההיזק מיד דפטור מדיני אדם וא"כ מה מעלה או מוריד החרם לו או בקהל. אבל בענין הקונה אותם הנכסים ע"י פשיעת הפיטלמא"גי ואינו רוצה להחזיר אפילו שיתנו לו מעותיו עם היות דינא דמלכותא להחזיר כאשר בא בשאלה בהא ודאי הדין עם יורשי ראובן כי זה הגוי שמכרם שלא כמשפט המלכות הרי הוא כגזל ומכר לישראל וק"ל דגזלן גוי שמכר לישראל סתמא לא הוי יאוש אא"כ ידוע שנתיאש דלא דמי לגניבה ובנ"ד ודאי כיון דחזינן דיורשים רדופים להציל לאו סתמא בלחוד הוי אלא ודאי הוא דלא מייאש וא"כ אפילו לא הוה דינא דמלכותא מדינא חייב הקונה להחזיר הסחורות שקנה. וראי' מתשובה שהביא הטור סי' שס"ח וז"ל שאלה לרב שרירא גאון ראובן שנאבדו כליו או נגנבו או נטלום לסטים ובאו ליד גוי וקנאם ישראל א' ממנו בפחות משיוויו ובאו הבעלים ותבעום מיד זה שקנאם וא"ל כבר נתיאשת מהם והשיב ראובן יש לי עדים שלא נתייאשתי וחפשתי אחר הכלים עד עתה וכו' עד ואין עדים בדבר במה יתברר שנתיאש תשובה אם הבעלים מרדפים אחר הכלים שנאבדו לו ודאי לא נתייאשו וזה שקנאם צריך להחזירם וכו' עד לפיכך אם נתברר הדבר דבעל היה מרדף אחריהם לא הוי יאוש וחייב הקונה להחזירן אע"פ שלקחן בפחות הרבה משוויין וכן אם הציל בלא כלום חייב להחזיר בחנם ע"כ. וא"כ בנדון זה שהבעלים עודם מרדפין ומבקשים דרך להוציאם ודאי לא נתייאשו וחייב הקונה להחזירם בדין וזה הוה אפי' לא היה דינא דמלכות' ומה גם עתה שהיא דינא דמלכות'. ואף ע"ג שיש מי שסובר שלא אמרו דינא דמלכות' דינא אלא בקרקע אבל לא במטלטלין היינו לענין קניית קרקע להיות קנוי בשטר העולה בערכאות אפי' בדבר שבין אדם לחבירו אבל בדבר כי האי דהוי מילתא דחוקי המלכות ודיניו ומנהגותיו בדבר הנוגע אליו ליכא מאן דפליג דדינא דמלכות' דינא וכמו שכתב רשב"ם פרק חזקת וז"ל והאמר שמואל דינא דמלכותא דינא כל מסים וארנוניות ומנהגות של משפטי המלכים שרגילים להנהיג במלכות' דינא הוא עכ"ל. והיינו כי הא דנ"ד דהן הן משפטיו הן הן דיניו ומנהגיו וגדולה מזו היא שהפורע המס הקצוב על חברו ישתעבד בו עד שיפרענו דקיימא לן מדינא דמלכותא דינא הוא ולית בו משום רבית ומה גם בנ"ד שהוא גם כן דין תורה. הילכך הדין עם יורשי ראובן ואם יתן הקונה כתף סוררת לבלתי שמוע יכולים להוציא ממנו בערכאות אם מעשה שהיה כך היה כאשר בא בשאלה ואין כח ביד הקהל לעכב בידם זהו הנלע"ד וחתמתי שמי

קיג שאלה ילמדנו רבנו ראובן חייב לשמעון סך מנה לפורים הבא ראשון וגם חייב ללוי סך מנה לחג הפסח הבא ראשון והלך ראובן לארץ מרחקים שאינו יכול לבוא לחג הפסח וכתב ליהוד' שחייב לו לראובן שהמעות שחייב לו שיפרע לשמעון ובא לוי ושטרו בידו וזמן כתיבת השטר קדום ולקח סחורה מיהודה וטרף חובו ונתפרע ממנו בשלם וג"כ החוב שחייב יהודה לראובן זמנו לחג הפסח ועכשו בא שמעון ושטרו בידו לפרוע מיהודה החוב שחייב לראובן הואיל שראובן כתב לו שיתן החוב ההוא לשמעון והשיב יהודה כבר נתפרע ממני לוי הואיל וזמנו של שטרו הוא קדום בכתיבה וטרף חובו ונתפרע ממני בשלם יורנו רבינו מורה צדק הדין עם מי ואיש על מקומו יבא בשלום

תשובה לכאורה היה נראה זה יהודה כפורע חובו של חברו שהניח מעותיו בקרן הצבי ויחזור ויפרע לראובן או לשמעון אבל לא אמרו כך אלא בפורע משלו כמו שדקדקו בלשונם שאמרו הניח מעותיו דהיינו משלו שאינו יכול אח"כ להוציא מהלוה אבל מי שפורע ממה שהוא חייב חוב של הנושה בו מה שעשה עשוי וז"ל מה"ר בב"י כתב הרשב"א בפ' שור שנגח דו"ה עלה מ' גבי הא דאמרינן משום דאמר ליה כי היכי דמשתעבדנ' לך משתעבדנ' להאיך מדר' נתן שמעי' מהא דאלו רצה ב"ח או נפקד דראובן לפרוע ממה שיש בידו למי שנושה בראובן אע"פ שלא תבעי בדין הרשות בידו וכן נראה מדברי הראב"ד עכ"ל. וכ"ת דשאני הא דנ"ד שאמר לו בפי' שיפרע לשמעון והוא פרע ללוי לאו מלתא היא דהא דמיא להא דאמרו פרק המפקיד ההוא דאפקידי גביה כריא דכשותא והוה ליה לדידיה נמי כריא דכשית' אמר לשלוחו לך והטל מזה הכשות לתוך השכר והלך והטיל משל פקדון ואסקינן דשליח פטור כיון דלא אמר לו מזה השלך ומזה אל תשלך הכא נמי דכוותא כיון דלא אמר לו תפרע לשמעון ולא ללוי אסיק אדעתיה דחדא מנייהו נקט הילכך אין יהוד' חייב לחזור ולפרוע לשמעון זהו הנלע"ד וכתבתי וחתמתי שמי

קיד נשאלתי ראובן היה לו בת נשואה לשמעון ובן קטן וצוה מחמת מיתה לתת לבנו כל הנכסים מטלטלין וקרקעות וחזקת בטאן אחד שהיה לו וכתוב בשטר הצווא' זה הלשון כל נכסיו שימצאו הם לבנו יוסף גם כל המולקיש זולת הדירה שנתן לבתו ואם ח"ו יפטר הנער אפילו אחר שיגדל אם לא יניח אחריו זרע הכל יהי' לבתו ר"ל כל הנכסים כולם זולת המולקיש שרצונו הוא שכל מה שיצא משכירות כל המולקיש אחר ההוצא' הצריכה למולקיש וחזקות הבטאניש כולם יהיו להוציא הט' סולטא' בשולחן אחד לת"ת וכל השאר לישיבת של פראנסיזיש לזמן כ' שנה ואח"כ יחזיר למי שתבא לו הירוש' ואע"פ שאמרנו למעל' שכל הנכסים והבתים הם של הנער צוה ואמר שכל המולקיש והחזקות כולם הוא נותנם לו במתנ' בתנאי זה שלא יהי' לו כח ולא לזרעו אחריו למכור שום בית מהבתים עכ"ל תורף הצווא'. ונפטר ראובן מאותו חולי ואחר שנתים שלש מת הילד והתחיל שמעון חחנו לתת משכירות הבתים והבאטאן מההקדשות הנז' קצת שנים ואחר י' שנים מכרו שמעון ואשתו יורשת הילד חזקת הבאטאן ללוי מכירה גמורה בכל חזוקי סופר כדין וכהלכה ואחר ד' שנים באים גזברי ההקדשות הנז' ומערערים על לוי ואומרים שהמכיר' בטלה כי המוכרים מכרו מה שאינו שלהם כי כבר זכו ההקדשות הנז' בקרקעות ובחזקת הבאטאן יורנו רבנו אם הדין עמהם אם לאו ושכרו כפול ומכופל מן השמים

תשובה תניא פי"נ נכסי לך ואחריך לפלו' וירד ראשון ואכל ומכר השני מוציא מיד הלקוחות דברי ר' רשב"ג אומר אין לשני אלא מה ששייר ראשון ואיפסיקא הלכת' בגמ' כרשב"ג וגרסינן עלה בגמ' דשלח ליה רב אחא בר רב עזה לדברי ר"י בן ברוקא נכסי לך ואחריך לפלו' אם הראשון ראוי ליורשו ו אין לשני במקום ראשון כלום שאין לשון מתנה אלא ל' ירושה וירושה אין לה הפסק אמר ליה רבה והא אפסקיה הוא סבר יש לה הפסק ורחמנא אמר אין לה הפסק ע"כ. ופסקה הרי"ף ז"ל וכל הפוסקים וז"ל הרמב"ם ז"ל ש"מ שאמר נכסי לך ואחריו לפלוני אין לשני אלא מה ששייר ראשון ואם היה הראשון ראוי ליורשו כגון שהי' בן מכלל הבנים אין לשני כלום שכל לשון מתנ' ליורש הרי הוא כל' ירוש' וירושה אין לה הפסק ואעפ"י שאמר ואחריו לפלו' ע"כ. והוא דעת הגאונים והרשב"א ס' אלף ל"ד בש"מ כי נ"ד והרמב"ן ז"ל סי' מ"ה ומוסכם מכל גדולי הפוסקים הילכך בנ"ד המתנ' הזאת שנתן ראובן הש"מ להקדשות אחרי מות בנו לאו כלום הוא שאפי' ל' מתנ' ליורש הוא כל' ירוש' ואין לה הפסק ואין להקדשות כלום ואפי' היה אומר בפי' ואחריך להקדש פלו' ופלו' כ"ש שלא אמר אלא שרצוני כו' וא"כ כיון שלא זכו ההקדשות מכירת שמעון ואשתו מכיר' גמורה היא ואין ההקדש מפקיעה כלל. ול"ל דאלים כח הקדש אפי' שהוא הקדש עניים ולא קדשי מזבח ולא קדשי בדק הבית שהרי הריב"ש כ' בתשוב' שאפי' גבי הקדש לא זכה אחריך גבי יורש שניתן לו בל' מתנ' שכ' סימן קס"ז וז"ל ש"מ שצוה מחמת מית' והיה לו בן ושתי בנות ונתן לבן בתורת ירוש' ספרים ידועים מספרי הקדש שהיו לו ושאר כל המטלטלין ונכסיו הניח בתורת מתנה בין הבן ושתי הבנות שיחלקום