מהר"ם אלשיך קל

נקט לה דמל"ת דקטן קליש טפי דאפי' בתינוקות שהיו מספרים שבאים מלקבור את פלו' חוששין שמא נמלה המיתו וקברוהו וקראוהו בשם אותו פלו' ולא מהני עד דקאמרו כך וכך רבנן כו' וא"כ היכי סמכינן השת' במל"ת דקטן דלאו בן דעת לדעת בהו מהיכן יצא אי מראובן אי משכנו שמעון] הוא מ"ה קאמר גמ' דה"נ איכ' רגלים לדבר דהא הוו בעלים מרדפים מ"ה מהימני דכך וכך רבנן כו' דהתם דמיא לבעלים מרדפים דהכא אבל גבי אשה לא בעינן בעלים מרדפין ומיהו אי הוו מרדפין ואשה הסיחה ל"ת לא איכפת לן דודאי מהני אלא דלא צריכינן להכי אלא משום קטן דאי גבי קטן איצטריכינן להכי וגבי אשה מזקת רדיפתם לא הוה קאמר סתם בעלים מרדפים אלא ודאי דאע"ג דמשום קטן נקט לה דינן שוה דאע"ג דבעלים מרדפים ומצירים על נחיל זה שלהם אעפ"כ מה שאשה וקטן מסיחין מל"ת קרינן ביה והייצו כדעת מהרי"ק שכתבנו הילכך בנ"ד נמי מל"ת חשבינן ליה להאי גוי כדכתיבנא. ועוד מסתברא טעמא אחריתי והיא דבשלמא כששואלין לגוי על פלוני שבאה עליו שמועה שמת ואומר לגוי מה חידוש על פלוני והוא משיב שמת א"ל דלאו מל"ת דמן הסתם כונת השאלה היא אם חי או מת והיא עיקר כונת העדות אבל בנ"ד אין בשאלת מה חידוש מהספינה אם חי או מת פלוני דאפשר שואל אם שמע שהגיעה כבר אל מחוז חפצה אם לאו ואת"ל שבכלל השאלה הוא אם נטבעה הספינה אם לאו אין זה נוגע אל האנשים שאפשר שהספינה נטבעה והאנשים נצולו בדוגיות שבספינ' או קפצו על שן סלע או ידעו לשוט על פני המים ונצולו ואם תמצא לומר שרובם נטבעו אולי זה הפלוני פירש ידיו לשחות ונצול או על דף א' או אפשר שמת ככל המון האנשים אשר תמו כלל הדברים שאין במשמע השאלה אם פלוני חי או מת אלא שבהשתלשלות השאלה מענין לענין יבא הדבר אל ענין אותו פלוני או חי או מת ואיכא לדמויי הא להיה מדבר עמה על עסקי קדושין ונתן לה בשתיקה דק"ל דהוו קידושין איכא פלוגתא בגמ' אי מענין לענין באותו ענין אי הוו קידושין אי לא דהיינו שהתחילו לדבר אם רוצה להתקדש לו ומזה נמשכו לדבר מה נדוניא יש לה לתת לו ומה מוהר ומתן יש לו לתת לה ומתוך הדברים האלו נתן הכסף בידה והסכימו רוב הפוסקים דלא הוו קידושין משמע דכל מלתא דלא הוי מעצם הדבר אע"ג דהוא מאותו ענין חשבינן ליה כענין אחר א"כ ה"נ שאינו מעיקר הענין דהיינו אם מת פלוני או לאו אע"ג דהוי מלתא דמשתלשלא מהאי להאי לאו לעיקר מילתא חשבינן ליה ומסתברא דמאי דקא משתעו בכמה תתן בנדוניא או במה דיוסיף לה מדיליה דהוי מענין הקדושין דהכי אורחא דמלתא דבתר דאמר לה התרצי להתקדש לי ואמרה הן ושאלו זה אל זה מה שנותן כל אחד ומתוך שמתרצית במתנות עומד ומקדש טפי ממאי דשאלת מה חידוש מהספינה דמיא לשאלה אם אותו פלוני חי או מת דהא שייכי בשאלה כמה צדדין מקמי דניתי לשאלת אם אותו פלוני חי או מת או לפחות הוי כמענין לענין באותו ענין וכי היכי דהתם חשבינן להו לשני עניינים ה"נ דכות' ולא חשבינן להאי גו' במאי דקאמר שמת ונקבר אותו פלוני שממקום זה דהוי כמשיב על השאלה ולא כמל"ת. ועל השנית שלא הזכיר שמו ולא שם אשתו הנה כתב הרמב"ם ז"ל ישראל שאמר מת יהודי עמנו במקום פלוני וכך צורתו וכך סימניו אין אומרים באומד הדעת פלוני הוא עד שיעיד שהוא פלוני ויכיר שמו ושם עירו אבל אם אמר שיצא מעמנו מעיר פלוני ומת מחפשין באותה העיר אם לא יצא אלא הוא תנשא אשתו ע"כ. וכן בתשו' מהר"ם וז"ל אחר שהגוי לא העיד בפירוש פלוני נהרג אלא אמר היהודי מעיר פלוני בסתם יבדק שלא יצא מאותה העיר שום יהודי כ"א זה דאפי' לרבא דלא חייש לתרי יצחק הכא חייש כיון שלא הזכיר שמו ע"כ. א"כ בנ"ד נמי מחפשין באותה העיר שאמר הגוי גם היהודי אשר נכנס בתוכה מכאן אם אמת הוא שלא נכנס משם באותה ספינה אלא זה משיאין את אשתו ואין מספיק לזה עדות הגוי שיאמר מל"ת שלא נכנס משם אלא זה ואפי' אם מ"ש בשאלה וז"ל גם אמר שלא נכנס וכו' אינן דברי הגוי המל"ת כי אם דברי החכם המעיד צריך לזה שיצטרף אחר עמו או שיהיה דבר מפורסם ומוחזק בעיר שכך הוא. ועל הדבר השלישי שלא אמר קברתיו הנה כתב הריב"ש וז"ל ואפילו למצריכים שיאמר קברתיו ודאי קברתיו לאו דוקא אלא כל שנתעסק בטלטול ממקום למקום כדרך המתים ולא היה נודד כנף ופוצה פה ומצפצף אלא שהוא לא נתעסק אלא שמעיד שנתעסקו בו אפחרים בהא סגי דהשתא ליכא למיחש למידי דכיון שנתעסקו בו הכירוהו עכ"ל הילכך בנ"ד נמי שאומר ונקבר שהוא ע"י אחרים לא גרע מאלו אמר קברתיו ושפיר דמי ועל הרביעית אי חיישינן דילמא נשתהא אחר שעלה מן הים שיעור שנשתני' צורתו אין לחוש לזה דאצ"ל למ"ש הטור בפשיטות וז"ל אם מצאוהו הרוג ומכירין אותו בטביעות עין ואין יודעין מתי נהרג תולין שנהרג תוך ג' ימים ומעידין עליו עכ"ל והם דברי התוס' והרא"ש בשם ר"ת דודאי דאין כאן חשש', אלא אפילו להרשב"א ז"ל שמסתפק אם חוששין שמא עברו ג' ימים והניח הדבר בצריך גמר' אפי' לדידי' איכא למימר דעד כאן לא נסתפק אלא דהעד קמן ואנו שואלין לו אם ידע שלא עברו ג' ימים ואמר שאינו יודע אבל אם העיד והלך לו וליתי' קמן השתא דנשיילי' לא אמרינן דלמא אי הוה קמן הוה קאמר דלא ידע אם עברו ג' ימים דהא לא אלים ההיא ספיק' דהיכא דאיתא קמן לאחמורי עד דאנן נקום ונחמיר נמי אפילו היכא דליתיה קמן מטעמא דילמא אי הוה קמן והוה מסתפקת ליה ובודאי דבהכי לא הוה אמר הרשב"א דצריך גמר'. ועל דרך זה כתב הרב בעל תרומת הדשן בספר פסקי' וכתבי' דלא דמי עד הרואה לעד השומע דבעד הרואה בדקינן ליה אם עברו ג' ימים אם לא אבל בעד ששמע מאחר תלינן דהעד הראשון היה יודע שהיה בתוך ג' ימים וז"ל ויותר ישן להקל בעד השומע מבעד הרואה והביא ראיה מההיא דכתב הרמב"ם ז"ל וז"ל וכבר הודענו שהעד שאמר שמעתי שמת פלוני אפי' שמע מאשה ששמעה מעבד הרי זה כשר לעדות אשה ומשיאין את אשתו על פיו אבל אם אמר העד או האשה או העבד מת פלוני ואני ראיתיו שמת שואלין אותו היאך ראית ובמה ידעת שמת וכו' וכן הביא עוד בספר תרומת הדשן סי' רל"ט וז"ל ותו נראה דכיון דהגוי האחרון לא ביאר דבריו אם הגוי הראשון סיפר דבריו מעצמו או על ידי שאלה לא תלינן להחמיר ולומר ע"י שאלה סיפר ע"כ. הא קמן דאע"ג דבגוי הבא לפנינו חוקרין איך הי' הענין במי שמעיד מפי אחר לא תלינן בראשון להחמיר אלא להקל ומינה לנ"ד דלא חיישי' דלמא כשראה בעל הגויה ההרוגים היה אחר ג' ימים להריגתם ואין עדותו עדות אלא דתלינן דתוך ג' ימים היה ומשיאין האשה על פיו. וכן הרב המגיד פרק י"ג עלה דהא דכתב הרמב"ם ז"ל כבר הודענו וכו' כתב ה"ה וז"ל דבר ברור הוא שאע"פ שכשהוא אומר שמעתי שמת אין אנו יודעין האומר הראשון כיצד היה יודע שמת ועל מה היה אומר כן אין דנין אפשר משא"א דהכא כיון דאפשר שואלין אותו שיש לחוש שמא הוא אומר בדומה לו ע"כ. הילכך בנ"ד נמי כיון דהגוי מל"ת ליתיה קמן דנשייליה לא חיישינן דילמא עבר זמן הרבה אחר שיצא מן הים ואתתא שריא לינשא זהו הנראה לענ"ד וכתבתי וחתמתי שמי

קיב שאלה ראובן תושב עיר אחת הלך להסתחר במדינה אחרת וחלה שם את חלייו אשר מת בו חיי לרבנן ולכ"י שבק. והאיש הלזה היה מוחזק בעושר בעיני הגוים בכל המקומות ההם כי הוא היה דר קרוב לשם מקדמת דנא ואח"כ עקר דירתו. ובשעת מיתתו נמצאו עמו נכסים רבים וכשראו אנשי העיר אשר הכביד עליו חלייו אמר חכם הקהל ואחד מחשובי העיר לשמעון אשר הוא יוצא ובא לפני הפיטלמא"גי הלוקח הנכסים בעד המלך הלא ידעת כי זה האיש מוחזק בעושר מופלג בעיני הגוים האלה ואם ימות מחולי זה יאכלו אותנו בכל פה באמרם כי לקחנו כל אשר יש לו ושמנו כל נכסיו במשמר ונעמדה כלנו יחד בדוחק ובצער לכן לך לך אל הפיטלמא"גי שיבא ויראנו טרם ימות וישאל לו על נכסיו ובזה נהי' אנחנו נקיים ואיש על מקומו יבא בשלום. וכן עשה שמעון הלך והביאו לפני מותו סמוך לעיתתו וכשראה הפיטלמא"גי אשר הוא הולך למות והוא ידע כי נכסיו היו בבאגישטא"ן הלך ולקח כל הנכסים כאשר המה. אחר כך נפטר חיי לכל ישראל שבק. תורף הדברים האלה ספר אותם שמעון בעצמו לאחד מיורשי ראובן בינו לבינו וכשרצה היום לברר וללבן הדברים בפני עדים כפר שמעון בכל ואמר כי לא היו הדברים מעולם. יורנו המורה אם יש כח ליורשי ראובן לכוף את שמעון ע"י חרם שיגיד הדברים כהוייתן או אם יחרימו סתם בב"ה שכל מי שיודע רמז עדות בדבר יבוא ויגיד ואם לא יגיד ונשא עונו. ואף גם זאת יורנו המורה כי אחרי מות ראובן תיכף ומיד הוציא הפיטלמאג"י הנכסים ומכר אותם לאיש יהודי מתושבי העיר בזול פחות הרבה מכדי ערכם בלי המתנת זמן כמנהג ובלי הכרז' בשוק הסוחרים כראוי כי דינא דמלכות' הוא שכשימות איזה אדם שיהיה ולא ימצא עמו יורש קרוב אליו יקח הפיטלמא"גי נכסיו למלך ויהיו בידו למשמר עד מלאת ו' חדשים לראות אם יבא איזה יורש ממקום אחר ואם לא בא בעבור הששה חדשים יוציאו הנכסים בשוק הסוחרים ויתנו אותם ביד הסרסורים ויסובבו בהם ג' ימים ויכריזו עליהם אלו הם נכסי פלוני המת עד אשר יראו שעלו לשער שאין מי שיוסיף עליו אז מוכרים החפץ ההוא וכן ע"ז הדרך כל החפצים עד אשר יראו שעל השער ההוא אין מוסיף אזי בסוף הג' ימים ימכרו והנכסים במה שימצאו. ואם הפיטלמא"גי לא עשה כן רק שמכר אותם תכף ולא המתין הו' חדשים כאמור אם אחר זמן יבא איזה יורש יש כח בידו להוצי' מיד הקונה כל מה שלקח בתת לו מעותיו אשר נתן בהם וכמקרה הזה קרה לאיש אחד מתושבי אנגורא והביא מאמר מן המלך יר"ה שבכל מקום אשר ימצא נכסי מורישו יקח אותם אם יתן לו המעות אשר נתן בהם ובנ"ד קודם הגיע הששה חדשים הלכו יורשי ראובן לתבוע ירושתם מהפיטלמא"גי ודחה אותם בדברים באמרו כבר שלחתי הנכסים ונכנסו לגנזי המלך ואין לכם תקנה אבל הנה מכרנו הנכסים לפלוני היהודי תנו לו מעותיו והוא יתן לכם הנכסים הלכו אצלו היורשים ואמרו לו תן לנו נכסי מורישנו אשר קנית אותם בזול פחות הרבה מכדי ררכם יען לא הכריזו עליהם כדת מה לעשות ע"פ נמוסם ואנחנו ניתן לך מעותיך אשר נתת בהם ולא רצה הקונה להחזיר הנכסים כי אמר אני לקחתי מהמלכות ואין לכם תביעה עלי כלל. ודיין העיד אמר ליורשים הביאו אותו לפני ואני אכוף אותו להחזיר