מהר"ם אלשיך קכט

א' אשר נכנס בתוכה ראובן הוא ויהודים אחרים פגעו בגוי א' אשר היה בא מהנמל אשר פרשה משם הספינה הנז' ושואל מהגוי הנז' מה תדוש מהספינה ההולכת מכאן ואמר הגוי הספינה ההיא נטבעת והאנשים אשר בתוכה נמצאו על שפת הים וקברום. גם היהודי אשר נכנס בתובם מכאן נמצא על שפת הים ונקבר זהו מה שהעיד בפנינו העד הנז' גם אמר שלא נכנס בספינה ההיא מהמקום ההוא אלא זה הראובן לבדו ומה שהעיד בפנינו כתבנו וחתמנו היום ה' לניסן השמ"ה ליצירה והכל שריר. עתה ילמדנו רבינו אם הותרה אשת ראובן בעדות זו או עדיין בחזקת אשת איש עומדת

תשובה מאי דאיכ' לספוקי בשריותא דהאי אתתא חדא אי מקרי מל"ת מאי דקאמר הגוי בתר דשאילו מניה מה חדוש מהספינה ההולכת מכאן אי לא. ב' שלא הזכיר לא שמו ולא שם אשתו ג' שלא אמר וקברתיו אי תשיב מאי דקאמר ונקבר כאלו אמר קברתיו ד' אי חיישינן דלמא נשתהא אחר שעלה מן הים שיעור שנשתנית צורתו והנה על הספק הראשון תנן בסוף יבמות מעשה בבני לוי שהלכו לצוער עיר התמרים וחלה א' מהם והניחוהו בפונדק בחזרתן אמרו לפונדקית איה חברנו אמרו להם מת וקברתיו והשיאו את אשתו ובגמר' אמר רב כהנא פונדקית גויה היתה ומל"ת זה מקלו וזה תרמילו וזה קבר שקברתיו ופריך והא איה חברנו קאמרי לה ומשני כיון דחזיתינהו בכיא אמרו לה איה חברנו ע"כ. הרי בפי' שאפילו שהראית להם כליו וקבורתו אם לא שקודם ששאלו לה התחילה היא לבכות לא היתה נקראת מל"ת וא"כ נראה דה"נ דכותה שהרי התחילו ושאלו לו מה חידוש מהספינה והכי איתא בירושלמי דעת רשב"ל דכל ששואלין אותו והוא משיב לא הוי מל"ת. איברא שיש לחלק ולומר שלא אמרו שמה שמסיח הגוי אחר שאלה דלא הוי מל"ת אלא כששאלוהו על אותו פלוני ביחיד דומי' דאיה חברנו אבל נבששאלוהו על כללות הספינה והוא השיב ובתוך שיחתו סיפר גם מפלוני א' שהיה בתוך הספינה מל"ת מיקרי והכי דייק לישנ' דהר"ן ז"ל בתשובה שכתב וז"ל דכל ששואלין לגוי א' על פלוני והוא משיב מס אין זה מל"ת וכדאמרינן בסוף יבמות והא אמרו לה איה חברנו ע"כ. הרי נראה דדוקא כששואלין על פלוני והוא משיב עליו הוא דלא הוי מל"ת וכל' הראיה שהביא מאיה חברנו שעליו היתה השאלה ואפשר לדקדק גם כן מלשון הגמ' דפריך והא איה חברנו קאמרי לה דכיון דכוונת הקושי' אינו על לשון השאלה שיש הפרש בין האי לישנא דקאמרי לה לסגנון אחר אלא הכונה היא דהא השיב' על שאלתם ולא הוי' מל"ת הל"ל והא שאילת מינה מתחלה אלא משמע דכונת הגמר' לומר שגם שאם היו שואלים דרך כלל על כל האנשים שהניחו בפונדק מה היה מהם והיתה משיבה פלוני מת היתה נקראת מל"ת השתא דלא שאלו אלא להביא ראיה איה חברנו שהוא ע"ז בייחוד שעליו השיבה לא מיקרי מל"ת מש"כ בנ"ד שהשאלה היתה דרך כלל על כל הספינה ויש להביא ראיה מהא דפרק הגוזל בתרא דתנן התם אר"י בן ברוקא נאמנת אשה או קטן לומר מכאן יצא נחיל זה ופריך בגמרא ואשה וקטן בני עדות ננהו ומשני אר"י אמר שמואל הב"ע שהיו הבעלים מרדפים אחריהם והיו מסיחין לפ"ת ואומרים מכאן יצא נחיל זה ע"כ. וכתב עלה מהרי"ק וז"ל משמע לכאורה דאע"ג שהבעלים מרדפים בפני האשה ומתוך כך נתעוררה ואמרה מכאן יצא נחיל זה אפ"ה חשיבא מל"ת ואע"ג ששמעה מפי הבעלים עצמן שאומרים שהוא שלהם כיון שלא אמרו לה דבר ולא שאלוה להעיד להם דדחוק הוא להעמיד' דוקא בדלא שמעו הרדפת הבעלים מדלא פי' הגמרא ואדרבה מדקאמר כגון שהיו מרדפין אחריהם והיו משיחין כו' דמשמע דע"י רדיפת הבעלים הכירתו ה"נ נראה להתיר אע"פ שנא' שע"י רדיפת היהודים וכו' עכ"ל. והנה בההי' איכא חדא לטיבות' וחדא לריעות' חדא לטיבות' דלא שאלו לאשה אם ידעה מהיכן יצא הנחיל וסדא לרעות' שהרי על נחיל זה שהסיח' לפ"ת היו מרדפים ואומרים שהוא שלהם ובנ"ד איכא נמי חדא לטיבות' שלא שאלו לגוי על איש זה בייסור וחדא לריעותא שהרי שאלו את פיו אלא דמאי דהויא התם לטיבות' הויא הכא לריעותא ובמאי דהתם לריעותא הוי הכא לטיבותא והשתא נחזי אנן הי מנייהו עדיפא אי שאלה עליה דההוא גברא או שאלה אל הגוי אפילו אי הויא דרך כלל ומשמע דבשאלה עליה דההוא מילתא גופיה דקא אתו עלה לאסהודי תליא מלתא דהא בההיא בסוף יבמות דכתיבנ' דשאלו לפונדקית איה חברנו ופריך בגמר' דלא הוי מל"ת כיון שהם התחילו לשאול איה חברנו ומשני כיון דחזיתינהו בכיא אמרו לה איה חברנו ואם אית' דבדבר הגוי עם השואלים תחלה או הם עמה תליא מלתא טפי מבהזכרת האיש בפי' אמאי קאמר דכיון דהויא בכיא אעפ"י שלא דברה עמהם כלום קודם שישאלו לה איה חברנו נקראת מל"ת הרי לא דברה כלום אלא ודאי שאין הדבור זה עם זה הוא העיקר אלא היות על האיש שהם מבקשים ומ"ה כיון שהניחוהו חולה אצלה וכשראתה אותם בכתה ודאי שעליו היתה בוכה הילכך חשבינן כאלו היא התחיל' להגיד וא"כ בנ"ד אע"ג שדברו עם הגוי בשאלתם לא נעשה עיקר ממציאות התחיל' לדבר עמו כ"א מהדברים עצמם והרי לא היו פעל האיש ההוא כ"א דרך כלל על הספינה. איברא דהא דקאמר מהרי"ק לא מכרעת דאפשר דאשה וקטן לא שמעו הרדפת הבעלים אלא דאנן חזינן להו דמרדפי וסמכינן אתרתי ארדיפ' הבעלים ואמאי דמסיחין לפי תומן והכי מסתבר' דאלת"ה קשיא האי סוגי' אסוגי' דיבמות דהתם מאי דהויא פונדקית בכיא אף ע"פ שלא דברה עמהם כלום אלא הם שאלו איה חברנו חשבינן לה מל"ת דעל הוראתה על הענין חשבינן כאלו דברה וא"כ כשראו את הבעלים מרדפין שהיא הורא' על הענין ומה גם לדעת מהרי"ק שהיו אומרים שלנו הוא נחיל זה ולמה לא יחשבו כשואלים ולא יחשבו אשה וקטן מסיחין ל"ת ולא תהא בכית הפונדקית גדולה מרדיפת הבעלים גבי נחיל אלא ודאי דאשה וקטן לא שמעו רדיפתם. אלא דאיכא לתרוצי דמשום עגונא היקלו ולהיתרא חשבינן הוראת הענין כמדבר ולא לגבי איסורא וכן משמע מדברי רבי' ירוחם נתיב כ"ג שכתב וז"ל ולא מבעיא היכא דמתחיל גוי ומל"ת אע"ג דמחזירין אותו לדברים ומגלים ממנו הדבר היטב דאינו יוצא מתורח מל"ת אלא אפי' היכ' דמוכח' מילת' שרוצה גוי להודיע להם שמת אותו אדם דומיא דפונדקית אפי' שחוזרים הם ושואלים כגון אלו שאמרו איה חברנו ואח"כ אמר לו הגוי מל"ת משיאין על פיו עכ"ל. הרי נראה מלשונו שבכלל מה שהיקלו משום עיגונ' הוי נמי דהוכח' שמוכיח הגוי שרוצ' להסית ולא דבר דבר והתחילו ישראל לשאול ל מל"ת חשבינן ליה כאלו דבר הגוי תחלה. ולמיקם עלה דמילת' אמינ' דעלה דהא דקאמר ורב יהודה אמר שמואל הב"ע שהיו הבעלים מרדפים אחריהם והם הסיחו לפי תומם איכ' למידק למאי הלכת' קאמר שהיו הבעלים מרדפים אחריהם לימא אמר רב יהודה אמר שמואל כגון שהיו מל"ת ואפשר לומר חדא מתרתי או דאשה או קטן לא שמעו ולא שמו אל לבם רדיפת הבעלים אלא שאנו ראינו בעלים מרדפין אחריהם דהוי הוכח' דשלהם הם ומצורף לזה אשה או קטן מל"ת אמרו מכאן יצא וכו' סמכינן אתרתי ונאמנים אבל אי לא הוו מרדפי בעלים לא סמכינן אאשה מנ"ת בלחוד)א"כ) (אי נמי] אפשר דכולה אדא מילת' היא ולמהוי מל"ת בעינן בעלים מרדפים דאי לאו הכי הוה אמינ' דלמא לאסהודי קא מיכווני דנחיל זה כל פלו' דמהיכן יצא נחיל זה אינו כמנ"ת דמית' שדרך אשה או תנוק להתאונן על מח אז לספר ולומר עתה באנו ממת פלוני וכך וכך ספדנים היו שם וכיוצא אבל לומר מכאן יצא נחיל זה יורה יותר דרך עדות מדרך שיחה בעלמ' מש"ה קאמר דרגלים לדבר שהוא סיפור שראו בעלים מרדפין אחר נחיל א' ומבלי ישאלו להם אמרו מכאן יצא נחיל זה דבהני לא אעדות קא מכווני דבעלים גופייהו לאו בני קבולי עדות נינהו. ומסתבר' שהפי' הראשון ליתי' ודאי דהא עלה דהא דרב יהודה דקאמר רב אשי אין מל"ת כשר אלא לעדות אשה בלבד איל רבינ' לרב אשי ולא והרי נחיל של דבורים מל"ת הוא שאני נחיל של דבורי' דקנין דרבנן הוא ע"כ. ואם אית' דמאי דסמכי' במל"ת דנחיל של דבורי' היינו משום הבעלים מרדפין ומצרפינן האי הוכח' למל"ת דאשה או קטן ומש"ה מהני מאי קא מקשי רבינ' והא נחיל של דבורי' מל"ת הו' מאי קושי' שאני התם דאיכ' טעמ' אחרינ' בהדה דחזינן בעלים מרדפין והוי' הוכח' דהאי נחיל דידהו היי אבל מל"ת בלחור לא מהני אלא בעדות אשה ורב אשי נמי מאי קא משני שאני נחיל של דבורים דקנין דרבנן תיפוק ליה משום דאיכ' תרתי אלא ודאי דנונ' חדא מילת' היא ובעלים מרדפין לענין מל"ת אצטריך והיינו פירוש' תניינ' דכתיבנ' והוי בדעת מהרי"ק ז"ל. הילכך בנ"ד נמי לא גרע מה ששאלו לגוי מה חידוש מהספינ' סתם מבלי הזכיר על מי הית' כונת השאלה מההי' דבעלים מרדפין על הנחיל עצמו שהסיתו עליו לפי תומם כדכתיבנ': וכ"ת הרי רש"י ז"ל כתב וז"ל מרדפין אחריהם קודם דבר הקטן דרגלים לדבר דשלו הם פ"כ. משמע דסבר כפ' הראשון דתרתי בעינן חדא דקודם דבר הקטן חזינ' רגלים לדבר וגם היותו מל"ת אבל אמינ' דאין רש"י ז"ל חולק ולמיקם עלה דמלתיה איכ' למידק לישני' אמאי קאמר דבר הקטן ולא קאמר דבר האשה דהא אאשה וקטן קא מיירי ושביק האשה שנזכרת תחלה ונקט קטן שנזכר אח"כ והל"ל דבר האשה או הקטן אלא ק שט' דמלת' היא דאע"ג דגוי מל"ת או קטן מל"ת מהני לעדות אשה לא דמי מל"ת דהאי למל"ת דהאי דגוי שהוא גדול משום דהוי בן דעת אם הסיח ל"ת שמת פלו' מהני אבל קטן דלאו בן דעת הוא לא מהני אלא כשיש רגלים לדבר דהא עלה דמתניתין אפי' שמע מן התינוקות אמרים הרי אנו הולכים לספוד ולקבור את איש פלו' כו' מקשו בגמ' ודלמ' לא אזלי אמר רב יהוד' אמר שמואל דקאמרי הרינו באין מלספוד ומלקבור את איש פלו' ומתני' הכי פירושא הרי אנו הולכים לביתינו שבאנו מלספוד ודילמ' קמצא בעלמ' שכיב ליה ואסיקו ליה על שמי' דקאמרי כן וכן רבנן הוו התם כן וכן ספדני הוו התם עכ"ל. ופרש"י קמצ' בעלמ' או נמלה המיתו התינוקות והעלו לה שם איש פלו' כדרך שהתינוקות משחקים עכ"ל. הרי בפי' דאע"ג דבגוי מל"ת דקא' הרי אני בא מלקבור את איש פלו' שמצאתיו מת או הרוג לא מצרכינן ליה דלימ' סימנים ומהני בקטן חיישינן דילמ' נמלה המית וקברו וקרא אותו מל שם איש פלו' ולא מהני עד שיאמר כך וכך ספרנים היו שם כך וכך רבנן משום דבהכי אינ' רגלים לדבר והוא מיסכם מכל הפוסקים. ובהכי אתינן לכונת רש"י ז"ל במ"ש בההי' דהגוזל בתר' מרדפין אחריהם קודם דבר הקטן דרגלים לדבר דשלו הם והוא שהוקשה לו אמאי נקט בעלים מרדפין לימא כגון דהוו מל"ת מכאן ויצא נחיל זה מ"ה קאמר דמשום קטן