מהר"ם אלשיך יג

תשובה הנה מלשון השאלה נראה דעת השואל שאם לא הי' מת הילד הי' אחיו של ראובן זוכה בנכסים שתפס לשאת ולתת בהם והן אמת שאפי' תימא שהי' הדבר כן יש טענות מלבד הבאה בשאלה לזכות את חתנו של ראובן

אבל קושטא דמלתא היא דמעיקרא לא זכו חתנו ואחיו במתנת ריוח הת"ק פרחים כלל דהא אמר ר"נ פרק מ"ש ש"מ שאמר ידור פלוני בבית זה יאכל פלוני פירות דקל זה לא אמר כלום עד שיאמר תנו בית זה לפלוני וידור בו תנו דקל זה לפלוני ויאכל פירותיו ע"כ והיינו משום דדירה ואכילת פירות אין בהם ממש וא"כ אפי' אי מדמינן המעות ההם דנ"ד לבית ודקל והריוח לדירה ואכילת פירות הי' צריך שיאמר ת"ק פרחים לפירותיהם אבל לא אמר אלא הקרן יהי' לנער ולא ניתן רשות לחתנו לבד להרויח בהם נמצא שהוא כאכילת פירות דקל בלבד. ובפירוש אמרי' בגמ' בתר ההיא מימרא דר"נ איבעיא להו דקל לאחד ופירותיו לאחר מהו מי שייר מקום פרי או לא שייר את"ל לאחר לא הוי שיור לעצמו חוץ מפירותיו מהו ופירשו התוס' דהך בעיא קאי אההיא דר"נ דאמר יאכל פלוני פירות דקל זה לא אמר כלום משום דהוי דבר שלא בא לעולם וקא מיבעיא ליה כי אמר דקל לא' ופירותיו לאחר ושייר מקום צימוח הפירות מי אמרי' לא הוי שיור לענין שיחשבו הפירות דשלב"ל או שמא נתן גם בשביל הפירות מקום צימוח הפירות וא"כ זכה במקום צימוח הפירות ולא הוו פירות דבר שלא בא לעולם שהרי כבר זכה במקום הפירות שבא לעולם ואת"ל לאחר לא הוי שיור לעצמו מאי פירוש ששייר לעצמו עכ"ל התוס' ופסקו כל הפוסקים שדקל לזה ופירות לזה לא הוי שיור ולא קנה אבל לעצמו קנה שלעצמו בעין יפה משייר מקום צמוח: וא"כ לנ"ד נמי דנתן קרן לזה ופירות לזה לא קנה דהוה כמו דקל לזה ופירותיו לזה ועוד דעד כאן לא איבעיא להו אי אמרי' דקנה אלא משום דאפשר ששייר מקום צימוח אבל בממון דלא שייך למימר הכי מעיקרא לא שייך בהו צד בעי' כלל דודאי לא קנה ריוח המעות: והנה כ"ז הוא אי אמרי' דמעות דמו לבית או דקל ואם היה אומר מעות לפירותיהן היה מועיל אבל מסתברא דלא מהני משום דלא דמי לבית ודקל שהם קיימים בעת בא הפירות והדירה לעולם ומש"ה מהני בית לדור ודקל לפירותיו אבל במעות בשהריוח בא לעולם ואין המעות עצמם בעולם נמצאו הפירות בלי ממשות. וכן נראה ממ"ש ה"ה פ"ט דמתנה על מ"ש הרמב"ם ז"ל וז"ל אמר יהנה פלוני בהן יעמוד בהן ישען בהן לא קנה וז"ל ה"ה אמר יהנה פלוני וכו' בעיא דלא איפשיטא ולפיכך לא קנה שאינו מוציא אלא בראיה ברורה וכ"כ ז"ל ופירשה הר"א ז"ל דאפי' באומר נכסי לפלוני שיעמוד בהן או שישען בהן אינו כלום ע"כ. וכן הנ"י פרק מ"ש כתב כן וז"ל כתב הראב"ד דלאו בשאמר בלשון זה בלבד דא"כ הו"ל כאומר ידור פלוני בבית זה שלא אמר כלו' אלא באומר נכסי לפלוני שיהנה בהם וכו' ע"כ ומי לא עסקי' אפי' היו הנכסים מעות שמשמע יהנה בהם הוא שירויח בהן ואפ"ה אמר שאפי' אמר נכסי לפלוני שירויח בהם לא קנה כלום. ומה גם עתה בנ"ד שאדרבה פירש ואמר שיהי' הקרן של בנו והריוח לחתנו ולאחיו דודאי לא קנה כלום דהוי כדקל לאחד ופירותיו לאחר כדכתיבנא: ואע"ג דגרסינן פרק הרבית אמר ר"נ השתא דאמור רבנן אסמכתא לא קניא הדרא ארעא והדרי פרי למימרא דסבר ר"נ מחילה בטעות לא הויא מחילה והא אתמר המוכר פירות דקל לחברו אמר רב הונא עד שלא באו לעולם יכול לחזור בו משבאו לעולם אין יכול לחזור בו ור"נ אמר אף משבאו לעולם יכול לחזור בו ואמר רב נחמן מודינ' דאי שמיט וקביל לא מפקינן מניה ופרש"י וז"ל לא מפקינן מיניה כ"ז שלא חזר ומחל על אכילתו ואע"פ שבטעות שלא היה יודע שיוכל לחזור מחילה היא ומשני בגמ' התם הלואה הכא זביני ע"כ משמע דתפיסה מהניא וא"כ בנ"ד שתפס אחיו של ראובן הוה אפשר לומר דלא מפקינן מיני'. אבל לא דמי מטעמי טובא חדא דהתם לא אמרו אלא בפירות שאכל אבל לא בדקל עצמו ובנ"ד נמי נהי דמה שהרויח אין מוציאין מידו אבל המעות עצמן מוציאין מידו שמעולם לא היה לו בהם כלום. ועוד דהתם בפירו' איתמר שמה ששמט ואכל שאין מוציאין מידו היינו משום דהויא מחילה בטעות שהמוכר שתק ולא מיחה שחשב שהי' יכול לאכול אבל אם קודם שיאכל מיחה ואח"כ שמט ואכל מוציא מידו שאין כאן מחילה אפי' בטעות. וכמו שכתב עלה הריא"ף ז"ל על מ"ש בגמ' התם זביני הכא הלואה וז"ל בזביני דליכא איסורא הוי מחילתו מחילה ע"כ וא"כ כיון דמדין מחילה נגעו בה ויכול לומר מה שאכלת אכלת שהרי מחלתי ואי אפשי שתאכל יותר בנ"ד נמי י"ל לו חתנו מה שהרוחת במעות הרוחת ואי איפשי שתשתמש בהם להרויח יותר. ועוד דע"כ לא אמרו אלא בפירות דקל משום דא"ל כיון שנתן מעות על פירותיו שמא הקנהו מקום צימוח הפירות ומשום האי ספיקא אמרינן דמהני למה ששמט ואכל אבל במעות דלא שייך בהו האי טעמא שאין בהם מקום צמוח כי אין הריוח יוצא מגופן כמו בדקל שאדרבה אין הריוח בא אלא ע"י הסתלק מציאות המעות מן העולם ודאי שאין אחי ראובן יכול לעכבם כלל: ומלבד זה יש טענה אחרת והיא כי מה שאמר שנותן רשות לחתנו ולאחיו שיקחו אין זה לשון מתנה כלל ופשוט הוא: כלל הדברים שאין במתנת הריוח לחתנו ולאחיו ממש ובטלה היתה מעיקרא כ"ש עתה שהיתום מת דלית דין ולית דיין שיזכה אחיו במה שלקח מחתנו של ראובן מכח הצוואה וחייב אחיו להחזיר לחתנו של ראובן מיד כל מה שתפס כי אין לו בנכסים שום זכות לא בקרן ולא בריוח. זה הוא הנלע"ד וחתמתי שמי

ח שאלה ילמדוני מורי החכמים השלמים רבני צפת תוב"ב על בחור אחד שנשא בתולה ובעל בעילת מצוה בתוך ז' ימי החופה ואחר ג' חדשים מאסה בבעלה הנזכר ולא הניחה אותו עוד להתקרב אצלה כדרך כל הארץ וקרובי הכלה טוענים כי עדיין היא בתוך י"ב שנה ואין ראוי לדון בה דין מורדת וגם אם ידונו בה דין מורדת רוצים שינהגו הדין על פי סברת הרמב"ם ז"ל בטענת מאיס עלי כדי להוציא מה שתפס הבעל תחת ידו מנדוניתה ולכופו לתת לה גט. וקרובי החתן אומרים שגם לדבריהם שאומרים שעדיין היא בתוך י"ב שנה לא ראינו שום מפרש ולא שום פוסק שמחלק בדין מורדת בין קטנה לגדולה ועליהם לבאר שלא דברו כ"א בגדולה וכ"ש שהכלה הנז' בעלת קומה ובעלת כח ובריאות יותר מהבעל ונראית כבת י"ד שנה וגם בדין מאיס עלי הואיל וכל הפוסקים והאחרונים חולקים ומקשים על הרמב"ם ז"ל ועל סברתו כמבואר בב"י ואיך יסמכו על הרמב"ם ז"ל בדבר כזה להוציא מן הבעל מה שתפס ולכופו לתת גט להתיר א"א לכן ילמדוני מורי בנדון הזה ואם ראוי לדון דין מורדת בזו או אם ראוי לסמוך על הרמב"ם ז"ל בזה או על כל החולקים עליו ושלא להוציא מן הבעל מה שתפס ולא לכוף אותו לתת גט. ילמדוני מורי ושכרם כפול מן השמים: תשובה גרסינן פרק אע"פ אמר רבי זירא תאנא קטנה בין היא בין אביה יכולין לעכב ופריך בשלמא איהי מציא מעכבא אלא אביה אי איהי ניחא לה אביה מ"נ ליה מיניה ומשני סבר השתא לא ידעה ולמחר מימרד' ונפלה עילואי עכ"ל ואפשר לפרש