מהר"ם אלשיך קכח

מרובה אבל לחזור וללמד דין זה ג"כ פעם שנית גבי חזרה מעורכי המלחמה ובמאי דלא איירי אלא ברבעי לאשמועינן דליכ' רבעי במאי דטעמא הוי משום דליכא ערלה ודין ערלה לימדו במקומו וחוזר ללמדו שלא במקומו והיא במלת' דלא שניחא לא טרח גמר' בהכי אלא ודאי דאפי' בסתם הרכבה קא מיירי דהיינו ע"י שפוסק הענף מאילנו ומרכיבו באחר ואפ"ה קאמר פרט למרכיב ומ"ה משני כאן בהרכבת איסור כאן בהרכבת היתר אבל בהרכבה דלית בה איסור לא משני מידי משום דמעיקרא עלה דהברכה לא אקשי מידי כדכתיבנא. נמצא דמאי דכתב הרמב"ם ז"ל מהחילוק שבין המשנה דבמבריך ומרכיב איכא ערלה לברייתא דקתני דלית בה ערלה דהיינו דחדא מיירי כשפסק הענף וחדא בשלא פסק גמרא נמי הכי ס"ל אלא דהאי תירוצא ניחא ליה בההוא דחוזר מעורכי המלחמה גבי דמבריך אבל גבי מרכיב גם שבברייתא דת"כ בשלא פסק הייחור מאילנו קא מיירי אפ"ה גבי ברייתא דגבי עורכי המלחמה לא ניחא ליה ומ"ה פריק עלה בבבא דמרכיב בלחוד כדכתיבנא ומאי דמסיק גמרא בהאי תירוצא לעולם ילדה בילדה וכגון דנטע' להאי קמייתא לסייג ולקורות אין ה"נ דבהכי אכא נמי לתרוצי דמאי דמשמע במסכת ערלה דאיכא ערלה במרכיב ומבריך בהכי איכא לתרוצי נמי דמיירי וברייתא דת"כ ונטעתם פרט למבריך ומרכיב מיירי במרכיב באילן הנטוע לפירות והוא אילן זקן שעברו ג' שני ערלה דבטלה אגב' כדמשני הר"ן ז"ל אלא דהאי תירוצא לא מהניא אלא במרכיב אבל לא במבריך דהר"ן לא תירץ אלא גבי מרכיב אבל גבי מבריך לא מיירי ובודאי דסבר כהרמב"ם ז"ל שהחילוק הוא בין נפסק מאילנו ללא נפסק אלא דגבי מרכיב בלחוד הוא דקאמר דניחא ליה בההוא תירוצא משום דהרכבה קודם פיסוק הייחור לא שכיחא כדכתיבנא וגם לא יכחיש הדין של הרמב"ם ז"ל בהרכב' לחלק בין הרכיב הייחור המחובר להרכיב הייחור שנפסק דומיא דהברכה דמ"ש האי מהאי. הנה דהרמב"ם ז"ל אינו סובר דלא כגמרא דלעולם דהמרכיב על זקנה העומדת לפירות בטלה לה לגבי זקנה כסוגייא דגמרא אלא דמהדר לפרושי במתניתין וברייתא דעיקר ערלה במרכיב דומיא דמבריך דאפילו גמר' נמי הכי ס"ל במבריך בין בעיקר דין ערלה בין לגבי עורכי המלחמה ואפילו במרכיב גבי מתנייתא דערלה ס"ל הכי אלא דנראה לו דוחק לפרושי הכי גבי מתני' דגבי עורכי המלחמה כדכתיבנא. והר"ן ז"ל דכתב שהחילוק הוא בין המרכיב באילן העומד לפירות לאילן הנטוע לסייג ולקורות נמי ס"ל כהרמב"ם ז"ל דהא על כרחין גבי מבריך לא שייך האי חילוק ואצטריכינן לחלק בין נפסקה מאביה ללא נפסקה ואם כן בהרכבה נמי דכוותה אלא דניח' ליה לאוקומי בהרכב' כמאי דאוקי בגמ' אבל לענין דינא חדא היא דבין הברכ' בין הרכבה אי נפסק' מאבי' יש ערל' ואם לא נפסק' אין ערלה ואפי' גמר' הכי ס"ל לחלק במאי דרמי מתני' אבריית' פ' משוח מלחמ' גבי מבריך אלא דבמרכיב נראה לו דוחק לפרושי דמאי דממעט מלא חיללו הוי היכ' דלא פסק מאבי' ומ"ה פריך מינ' בלחוד אע"ג דגבי מבריך בהכי מתוקמא דלא תיקשי מינה. ובמה שכתבנו אפשר להבין כוונת התוס' שכתבו ריש מסכת ר"ה וז"ל מרכיב הוא המרכיב אילן בחבירו ומשמע דמבריך ומרכיב חייב בערלה וקשיא דבפ"ק דערלה משמע דהרכבה פטור מן הערלה ותניא בת"כ ונטעתם פרט למבריך ומרכיב כו' וי"ל דהתם כשנפסק' מאבי' כדמוכח בפ"ק דערל' וצריך לדקדק אי הוה שייך לשנויי הכי בפ' מש"מ גבי חוזר מעורכי המלחמ' משום מבריך ומשני כאן בהרכבת היתר כאן בהרכבת איסור וכו' עכ"ל. והנה אומרם וצריך לדקדק כו' צריך לדקדק מאי קאמרו כי אין משמעותו ברור ואומ' משום מבריך ולא אמר במבריך ומאי דקאמ' ומשני וכו' אינו במבריך אלא במרכיב ולמה מביא מאי דמשני התם אבל במה שכתבנו יובן כי בפרק משוח מלחמ' משמע דפריך ממבריך ומרכיב ולא משני אלא במרכיב בלחוד אלא שבמה שכתבו ניח' כי במבריך ליכא תירוצ' אלא כתירוצא דכ' הרמב"ם ז"ל גבי קושי' שבעיקר ערל' דקשי' התם ממתניתין אבריית' דהיינו כאן שנפסק' מאבי' כאן שלא נפסק' ומשום הכי לא משני בה מידי אבל במרכיב אע"ג דאפשר לתרץ כה"ג כאן שנפסק' מאבי' כאן שלא נפסקה לא ניח' ליה לגמר' כהאי שינוייא דחיקא דכיון דלא שכיחא הרכב' בלי פיסוק כהברכ' לא הוה נחית תנא לאשמועינן פעם שנית דאין ערל' נוהגת בה וזה ענין התוס' והוא שאחר שתירץ כשנפסק' מאבי' בין בהברכ' בין בהרכב' כהרמב"ם ז"ל הוקש' להם שא"כ כמו שמוכרח בפ' מש"מ לתרוצי הכי משום חלוק' דמבריך למה במרכיב לא משני הכי והלך להשיב כאן בהרכבת היתר כאן בהרכבת איסור והוה מוקי תרוייהו בחדא גוונא והיינו דקאמרי וצריך לדקדק אי הוה שייך לשנויי הכי כלומר במרכיב דאיירינן ביה כי ה"ג משום מבריך דעל כרחין במבריך אין בו תירוץ אחר אלא כאן שנפסק' מאבי' כו' ולא עשה כן אלא ומשני כאן בהרכבת איסור כאן בהרכבת היתר דמשום מבריך הוה לן לשנויי נמי במרכיב הכי צריך לדקדק למה לא תירץ כך במרכיב משום מבריך והוו מבריך ומרכיב בחד' גוונ' דהיינו ולא חיללו פרט למבריך ומרכיב כשלא נפסקו מאביהן ולא שמבריך מתוקם בלא נפסקה ומרכיב בנפסקה והורכבה באיסור והדקדוק הוא מאי דכתיבנ' דכיון דהרכב' בלי פיסוק לא שכיחא לא ניח' ליה לאוקומי בהכי כדכתיבנ' כיון שלימדנו דין זה בבריית' האחרת בעיקר דין ערל' כלומר דמשום האי דקדוק לא משוי להו אבל ודאי בתירוצא דכאן שנפסקה מאביה שייך בתרוייהו. ואכתי יש לדקדק במ"ש הרמב"ם ז"ל בהלכות מלכים גבי חוזר מעורכי המלחמה וז"ל א' הנוטע וא' המרכיב זקנה בחברתה שהיא חייבת בערלה ע"כ. וראוי לדקדק כי בגמ' לא אמרו אלא לעולם ילדה בזקנ' וכגון דנטע להך קמיית' לסייג ולקורות. אבל הרמב"ם ז"ל דבר בכוון דמאי דקאמר זקנה כיון מאי דכתב רש"י ז"ל התם דמאי דקאמר שהרכיב ילדה אינו שהאילן שחתך הייחור ממנו הוה ילדה אלא אפי' נחתך מזקנה נקרא ילדה שכתב וז"ל שאע"ג שקצצו מזקנה נעשה עכשו ילדה שזו היא נטיעתו ע"כ וזה כיון הרמב"ם ז"ל באומרו זקנה דהיינו ילדה שאמרו בגמ' ומה שאמר בחברת' שהיא חייבת בערלה היינו לומר בחברת' זקנה באיזו זקנה אני אומר באות' זקנה שהי' חייבת בערלה והוא שסומך במ"ש בהל' מעשר שאילן זקן שנטעה לסייג ולקורות פטור' מן הערלה נשאר הרכיב בזקן כזה אינו בטל ליפטר מן הערלה בזקן שהורכב בו שהרי אותו שהורכב בו לא היה שייך ביה דין ערלה מעולם מ"ה אין הילדה מתבטלת אגביה וזהו שכתב והוא המרכיב זקנה בחברתה באיזו חברת' אמרתי באותה הילדה שמרכיבין בה חייבת בערלה דהיינו כשהראשונה ניטעת לסייג ולקורות והיינו תירוצ' דגמרא לעולם ילדה בזקנה וכגון שנטעה להך קמייתא לסייג ולקורות וכמ"ש דילדה בזקנה היינו נמי ייחור שקצצו מזקנה כדכתיבנ' אבל אם הזקנה קמייתא לא נטעוה לסייג או לקורות אלא לפירות ודאי דילדה בטלה אגבה וכדא' הר"ן דהרמב"ם לא פליג אגמ'. הילכך בנ"ד לכ"ע בטלה ייחור האתרוג שהורכב בלימון אגביה דאילן הלימון ולאו אתרוג הוא כלל ואין יוצאין בו כמו שאין יוצאים בתפוח ורמון ודומיהם ועוד שאפילו לא היה הייחור ההוא מתבטל בלימון אלא שהיו כב' מינים מעורבים בשוה אתרוג ולימון לא יצא הא למה זה דומה למי שחציו עבד וחציו בן חורין שתקע שאינו מוציא את בן חורין דלא אתי צד עבדות שבו ומוציא את בן חורין ה"נ כ"ש הוא דגוף האתרוג שיוצאין בו מעורב עם לימון דלא אתי צד לימון שבו ומוציא את החייב באתרוג ואע"ג דק"ל שאם עבר והרכיב אילן באילן שהפרי מותר באכילה לא הוי משום דאמרינן דנעשו השני מינים מין א' אלא כמ"ש הרא"ש ז"ל והסמ"ג ז"ל שהטעם משום שלא אסרה תורה הפרי אלא בכלאי הכרם אבל לעולם דשני מינים מעורבים כא' נינהו. ועוד דהא ק"ל כר"י דאתרוג פחות מכביצה פסול והשת' אי האי מורכב הוי כביצה היכי לתכשר והרי אין בו אתרוג אלא חצי ביצה ועוד דהא ק"ל דאי חסר כל שהוא ליום ראשון פסול ובהאי מורכב החצי שהוא לימון הרי הוא כחסר מן האתרוג ועוד שהרי הביא בהדיא בגמ' שאם הוא כדור פסול וכן אמר שאם נתנו בדפוס באופן שנשתנה מתואר אתרוג פסול והיאך יעלה על לב לפסול אתרוג ממש מפני שהוא עגול וליתכשר כשהוא חציו מין אחר וכן כשנראה בריה אחרת ולפי האמת הוא אתרוג שיהא פסול וכשאינו אתרוג כלו אלא מין אחר מעורב בו יהא כשר. ועוד שהרי שלהי פ' י"נ גרסי' אמר רבה בר רב הונא האחין שקנו אתרוג בתפוסת הבית נטלו א' מהם ויצא בו אם יכול לאוכלו יצא ואם לאו לא יצא ופרש"י וז"ל שקנו אתרוג ירשו מאביהם או לקחו במעות ירושת אביהם בתפוסת הבית כל זמן שלא חלקו ונטלו א' מן האחין בלא דעת חבירו ויצא בו רואין אם אין האחין מקפידין זה על זה ויכול לאוכלו בלא רשותם כגון שיש אתרוגים הרבה בתוך הבית או שימצאו הרבה אתרוגים בעיר או שכבר יצאו ואין צריכים לו עוד יצא דקרינא ביה לכם שהרי כלו שלו ואם לאו לא יצא דכתיב ולקחתם לכם משלכם שיהא כולו שלו ולא שמקצתו שלו דאע"ג דדרשי' בשחיטת חולין בגדיכם עריסותיכם תרומותיכם לרבות טלית של שותפין ועיסת השותפין ותבואת השותפין שחייבים בציצית בחלה ובתרומה ה"ה נמי אי הוה כתיב פרי עץ הדר אפילו של שותפות אבל כיון דכ' לכם צריך שיהא שלו כלו כו' עד ומנהג שלנו שנהגו לברך הקהל כלו באתרוג א' דעתינו מסכמת לתת כל א' במתנה חלקו לחברו וכו' ע"כ. הנה דמאי דבעינן משלכם לאפוקי משל אחרים פירשו אפילו מקצתו שלא יהא אלא שלו כלו לגמרי ומעתה קל וחומר הדברים ומה אם אפילו מה שנאמר משלכם בעינן שיה' כלו שלו לגמרי כל שכן האתרוג עצמו דודאי בעינן שיהא כלו אתרוג ולא מקצתו אתרוג ומקצתו לימון אלא ודאי שהמורכב פסול ואין יוצאין בו ידי חובתן. ואע"ג דעלה דהא דתני' ת"ר פרי עץ הדר עץ שטעם עצו ופריו שוה הוי אומר זה, אתרוג ופרכינן ואימא פלפלין דטעם פריו ועצו שוה ולא קאמר אימא מורכב לאו מילת' היא דלא פריך אלא בתר פירוש' דקרא אבל אין ה"נ דאפילו הוה ס"ל דפלפלין הוי פירוש' דקרא אי הוו ע"י הרכבה נמי פסילי דתרי מיני לא מסתבר כלל כדכתיבנא ומילת' דפשיטא היא ותו לא מידי ולא מזדקיקנא אפילו לאתויי ראיות להכי אלא דשמענא דחד מן המורים תקע עצמו לשרויי ולא היא כדכתיבנ'. זה הוא הנלע"ד וחתמתי שמי

קיא שאלה ילמדנו רבינו על דבר ראובן שנטבע במים שאין להם סוף ובא גוי מל"ת וכן אמר בפני אנשים יהודים וכמו שהעיד א' מהם בפני ב"ד וז"ל הב"ד במותב תלתא כחדא הוינא ובא החכם כה"ר פלוני לפנינו ואחר האיום והגזום הראוי העיד לפנינו כי ביום ש"ק אחר אשר נשמעה שמועת טביעת ספינה