מהר"ם אלשיך קכז

לאחרים לאפוקי לוה או יורש עצמו דלאו אחר הוא. והן אמת כי על אשר נמצ' כתוב בשאלה שאכתוב בארוכה כתבתי עד הנה שאל"כ הלא כמו זר נחשבה הסבר' האחרת וע"כ נמנעתי מלחפש באמתחות יתר הפוסקים כי הוא אך למותר ומה גם כי אפי' הי' הדבר שקול כדאי הוא הריב"ש לסמוך עליו כי דעת שפתיו ברור מללו שלא חש רק על מה שחב לבעלי המתנות. זהו הנלע"ד וכתבתי וחתמתי שמי

קי השתא הכא שנת הש"מו בעיר אלהינו צפת נשאלנו אם יוצאין בחג באתרוג מורכב אם לאו ואם הורכב יחור של לימון באילו אתרוגים לא קא מבעי' להו דהא אין היחור ההוא מוציא אלא לימוניש כדברי הגננים וכמו"ש רש"י ז"ל פ' משוח מלחמה שכותב האילן שנוטל מן הרך שבענפי האילן ותוחב לתוכו ועושה ענף בתוך הנקב ונושא ממין אותו אילן שנוטל ממנו ע"כ. כי קא מבעי' הוא איפכ' שהורכב יחור של אתרוג בלימון שמוצי' היחור ההו' דוגמת אתרוג ואין הפרש אלא שהחמוץ שבתוכו מרובה משא"כ לאתרוג בלתי מורכב שהחמוץ מועט והקליפה שעליו עבה מאד וראינו מי שרצה לנהוג היתר תולה עצמו על א' מן המורים שבארצנו שהורה שיוצאים בו עם היות שכל שאר חכמי העיר חולקים ומעידים שכל חכמי צפת רבנים ושופטים אשר קדמונו היו מרחיקים האיסור עד מאד ומדאגה מדבר פן תתפשט הורא' זו להקל באיסור תור' אמרתי לבא בספר כתוב על הדבר בקיצור נמרץ למען ירוץ קורא בו ואומר כי הנה טענת המורה היא כי כבר נתבטל' יניקת הלימון בתוך האתרוג שהורכב בו וכאלו כלו אתרוג. והנה ראינו להר"ן ז"ל שכ' מסכת ר"ה עלה דהא דתניא התם דאחד הנוטע וא' המרכיב ואחד המבריך חייב בערל' וז"ל ואלו בספרי תניא ונטעתם פרט למבריך ומרכיב לא קשי' דההי' במרכיב באילן הנטוע למאכל ומש"ה לא נהגא ערלה בהרכב' דק"ל ילדה שסיבכה בזקנ' בטלה כדאי' בפרק משוח מלחמה ואפי' ילדה בילדה נמי לכי מטא ג' לילדה ראשונה שניה נמי שריא וה"נ מוכח התם והא דהכא בשנטע' לראשונה לסייג ולקורות לפי שאין בראשונה ערלה כלל ומש"ה אין זו בטלה לגבה ע"כ. הרי בפירוש שנתבטל הייתור לגבי האילן והיא גמרא ערוכ' ילדה שסיבכה בזקנ' בטלה וא"כ ה"נ בטל ענף האתרוג לגבי הלימון וכאלו כלו לימון והתורה אמרה אתרוג וליכא. וכן רש"י ז"ל כ' פרק משוח מלחמה עלה דהא דאמרי' ילדה שסיבכ' בזקנ' בטלה ילדה בזקנה כתב וז"ל שסבכ' לשון נאחז בסבך שעשא' ענף בזקנ' בטל' לגבי זקנ' ואינה חייבת בערל' ואין בה דין רבעי וכי תנן במסכת ערל' דמרכיב חייב בערל' ילדה בילדה תנן שאף אותו ענף חייב בערלה ואע"ג שקצצו מזקנ' נעשה עכשו ילדה שזו היא נטיעתו והיינו דעת הר"ן ז"ל. וכן רבינו שמשון ז"ל כ' בפי' המשנה דמאי דמשתמע ממתניתין דמרכיב חייב בערל' לא מיתוקמ' אלא ילדה בילד' כלומר דאי ילדה בזקנה בטל לה לגבי זקנה וא"כ בנ"ד ודאי דאמרי' דבטל ליה אתרוג לגבי לימון דייחור שנפסק מאילן האתרוג והורכב בלימון שהיא ילד' בזקנה בטלה לה לגבי לימון וכלימון דמיא ואין יוצאין בו. איברא דהרמב"ם ז"ל כתב בפי' המשנ' וז"ל וההרכבה שזכר בספרא שאין חייבים בערל' הי' אותה שהמשיל בה והוא שיבריך האילן ועיקרו קיים עומד בארץ לא נעקר או ימתח ענף מאילן זה ויטע קצתו באילן אחר ועיקרו קיים באילן הראשון אבל אם פסק ענף והרכיבו באילן או הטמינו בארץ הרי זה חייב בערל' וזו ההרכב' וההברכ' הם שרמז להם באומרו א' הנוטע וא' המבריך וא' המרכיב ואתה שמור אלו העיקרי' ולא תשבש בהם ותחשוב שהם זה הפך זה כשתרא' לשם שנטע ומבריך ומרכיב חייבים בערלה ובסיפר' ביאר כי מבריך ומרכיב אינו חייב בערל' והן שני מינים מן ההברכות כמו שביארתי לך עכ"ל. משמע דלית ליה דמרכיב ייחור שנפסק מאילן א' באילן אחר שעברו עליו שני ערל' דבטל לגבי האילן דהיינו ילדה בזקנ' הילכך אפשר לומר דבנ"ד נמי לא אמרינן דבטל ייחור האתרוג לגבי אילן הלימון ובמילתיה קאי והוי אתרוג אי נמי אפשר דאע"ג דלא בטיל מ"מ הא מיהת שני מינין מעורבין הם והתורה לא חייב' אלא במין אחד וכיון דאיכ' למימר הכי ואיכ' למימר הכי ליכ' למילף מיניה כלל. אבל לא היא דאם כן תקשי להרמב"ם ז"ל האם נעלמ' ממנו סוגיית פרק משוח מלחמה דילדה שסיבכה בזקנה דהיינו שהרכיבה בה כפרש"י פטורה מן הערלה משום דבטלה לה לגבי זקנה שעברו עליה שני ערלה ומאי דמסיק גמ' דהא בילדה שהרכיבה בילדה והא באילן הנטוע לסייג ולקורות והא באילן הנטוע לפירות דהיינו דבנטוע לפירות בטל הייחוד לגמרי לגבי האילן והיכי אפשר דיסבור הרמב"ם ז"ל הפך הגמ' ועוד שהרי הרמב"ם ז"ל עצמו כ' וז"ל ילדה שסיבכה בזקנה והיו פירות בילדה אפי' הוסיפו מאתים הרי אלו הפירות של ילדה אסורין שאין גדולי היתר מעלין את העיקר האסור ע"כ. הרי בפירוש שעל שהרכיבו בפירות שגדלו בו כבר באיסור אינן בטלים הא אם הרכיבו בלא פירות או שיצאו בו פירות מחדש אח"כ שאותן פירות החדשים אין בהם משום ערלה דבטלו בזקנה כמו שדייק בלשונו שאמר הרי אלו הפירות אסורים שממעט האחרים. ועוד יש להקשות על הרמב"ם ז"ל כי הנה החילוק שיש בין מתני' דמסכת ערלה ומסכת ר"ה דמשמע שערלה נוהגת בהרכבה ובין מתנית' דספר' דתני' ונטעת' פרט למבריך ומרכיב דכ' הרמ"בם ז"ל דמאי דתני' בספר' היינו כשלא חתך הענף מהאילן ומתני' דערלה היינו כשחתך אותו והרכיבו באחר קשה וכי כעורה זו סוגיין דפרק משוח מלחמה דמחלק בין ענף שהרכיב בזקנה הנטועה למאכל לאילן שהרכיב בילדה או באילן שהיה נטוע לסייג ולקורות שהוא החילוק עצמו שכ' הר"ן ז"ל משמא דגמר' ואנה עזב חילוק הגמרא ותפס חילוק אחר מראשו ואמר שאל ישתבש איש לבלתי חלק בין שתי הבקיאיות האלו כחילוק שחילק הוא ודילמא אינו חילוק שא"כ למה לא נאמר בגמר'. אבל הנה במציאות דין הערלה יש שתי בקיאיות חלוקים במס' ערלה נראה דערלה נוהגת בהרכבה ובסיפרא תניא ונטעתם פרט למבריך ומרכיב ובדין השבים מעורכי המלחמה אשכחן נמי שני בקיאיות חלוקים. א' דתניא ולא חיללו פרט למבריך ומרכיב ותנן א' הנוטע וא' המבריך וא' המרכיב והנה בגמרא פרק משוח מלחמה הקשו דקשו אהדדי אינהו דעורכי המלחמה דעלה דההיא דתני' ולא חיללו פרט למבריך ומרכיב מקשה והא אנן תנן א' הנוטע וא' המבריך וא' המרכיב וכו' ומשני א"ר זירא כאן בהרכבת איסור כאן בהרכבת היתר כלומר דבהרכבת איסור מפני שעבר אינו חוזר ומקשו תו האי דהרכבת היתר היכ"ד אילימ' ילדה בילדה תיפוק לי דבעי מיהדר משום ילדה ראשונה אלא ילדה בזקנה והאמר ר' אבהו ילד' שסיבכ' בזקנה בטלה ילד' בזקנה ואין בה דין ערלה א"ר ירמי' לעולם ילדה בזקנה וכגון שנטע להך קמייתא לסייג ולקורות דתנא הנוטע לסייג ולקורות פטור מן הערלה ע"כ והנה הוקשה לו להרמ"בם ז"ל האי מקשה דאקשי קושי' דמתני' אבריית' בנדון דעורכי המלחמה קשיא ליה נמי בעיקר דין ערלה דממתניתין נרא' דערלה נוהגת במבריך ומרכיב ובריתא דת"כ תניא ונטעתם פרט למבריך ומרכיב או דילמא התם ניחא ליה ולא קשיא ליה אלא בעורכי המלחמה בלחוד ומאי דניחא ליה התם אפשר דסבר גמרא דתרי תנאי נינהו דפליגי אהדדי או דבמאי דקא מיירי האי לא קא מיירי האי ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי אי סבר דפליגי לימא דהני תנאי כהני תנאי ומתניתין דאשר נטע א' הנוטע וא' המרכיב חוזר מעורכי המלחמה אתיא כמתניתין דמשכח ערל' דערל' נוהג במבריך ומרכיב וה"ה לנטע רבעי דהא בהא תליא וברייתא דולא חיללו פרט למבריך ומרכיב אתיא כברייתא דת"כ ונטעתם פרט למבריך ומרכיב וכיון דליכ' ערלה רבעי נמי לית לי' ואי לא פליגי אלא דבמאי דאיירי האי לא איירי האי ה"נ דבעורכי המלחמ' נמי לא פליגי דבמאי דאיירי מתני' דערל' איירי מתניתין דמש"מ ובמאי דאיירי ברייתא דת"כ איירי נמי בריית' דולא חיללו פרט למבריך ומרכיב ואי הא והא קשיא ליה לגמ' ודעת המקשה דבמאי דמתרץ להני מיתרצת נמי מתניתין וברייתא דבעיקר ערלה א"א דאי הכי כדמשני ר"ז כאן בהרכבת איסור כאן בהרכבת היתר לא מיתרצ' בהכי אלא אינהו דעורכי המלחמה זה דבין באיסור בין בהיתר קאמ' דנהגא ערלה אלא דבאיסור אינו חוזר ואכתי קושיא דפליגא ברייתא אמתניתין בעיקר ערלה דתניא דלא נהגא כלל בהברכה לא איתרצא ואמאי לא הדר אקשי מינה וכ"ת משום דבמאי דמתרץ אקושיא דבתר הכי דשני' לן בין מרכיב אאילן הנטוע למאכל למרכיב אאילן הנטוע לסייג ולקורות ממיל' מיתרצא אינהו דקשו אהדדי בעיקר ערלה דמתני' איירי במרכיב על אילן הנטוע לסיג ולקורות וברייתא על אילן הנטוע לפירות אכתי אימור דמינה ילפינן תירוצא אמאי דקשו אהדדי במרכיב וכל מאי דקשו אהדדי בהברכה אכתי קשה אהדדי דהאי תירוצא לא שייכא התם ועוד קשה אפי' במאי דפריך גמ' ומשני בענין עורכי המלחמה דמשמע דרמי מתניתין וברייתא במבריך ומרכיב דברייתא תני ולא חיללו פרט למבריך ומרכיב והא אנן תנן א' הנוטע וא' המבריך וא' המרכיב ולא מתרץ אלא אמרכיב בלחוד דקא משני ל"ק כאן בהרכבת איסור כאן בהרכב' היתר וקשי טובא דתרצת מרכיב מבריך דליכא הברכת איסור מא"ל ותו דהדר פריך האי הרכבת היתר ה"ד אילימא ילדה בילדה וכו' אר"י לעולם ילדה בילדה וכגון דנטעי להך קמייתא לסייג ולקורות ותימ' דכמו דשקיל וטרי על פירוקא דהרכבה אמאי לא מקשי אכתי בהברכה קשו אהדדי ותימ' דגמ' לא חייש לתרוצי כלל בהברכה אלא בהרכבה ואין דרך הגמ' לתרץ חצי הקושיא ולהניח חצי האחר בקושיא. אלא אמינא דודאי היינו דקשיתי' להרמב"ם ז"ל ומ"ה סבר דגבי עיקר דין ערלה מאי דמשמע ממתניתין דערלה דא' המבריך וא' המרכיב חייב בערלה ובת"כ תניא ונטעתם פרט למבריך ומרכיב פשיטא ליה לגמרא דלק"מ דמתניתין מיירי בשנחתך הענף מאילנו וברייתא בשלא נחתך שהוא מה שחילק הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה ומ"ה בעיקר דין ערלה לא קשי' ליה ולא מידי וכן בחזרה מעורכי המלחמה ממבריך דתנן במתניתין דא' המבריך ואחד המרכיב חוזר אמבריך דברייתא ולא חיללו פרט למבריך ומרכיב לא מקשי מידי אלא ממרכיב אמרכיב קא מקשה דגבי הברכה איכא לתרוצי כאן שנחתך משורשו כאן שלא נחתך דהיכא שלא נפסק כי היכי דערלה ליכא חילול נמי ליכא אבל גבי הרכבה לא ס"ל לגמ' למימר דמאי דקאמר ולא חיללו פרט למרכיב דמיירי כשהורכב בלי פיסוק מאילנו דהא מילת' דלא שכיחא היא דעל צד הפלא אדם מרכיב בלי פיסוק מש"כ בהברכה כנודע ומ"ה בשלמ' בעיקר דין ערלה דנימא דנחית תנא לאשמועינן דלית ביה ערלה אינו מן התימא דלא סגי דלא לישמעינן דינ' חדא זמנא אפי' דלא אשחכח אלא פעם א' בזמן