מהר"ם אלשיך קכו

ובתוך הזמן נפטר שמעון לבית עולמו וחל"ש וכשבא לוי ממצרים אמר לו ראובן תרצה לקנות הסחורה שהבאת או תתן אותה לי אמר לו לוי אני אקנה אותה במ"ח פרחים ולוי לא מסר הסחורה ביד ראובן קודם שיקנה אותה וג"כ לא ראה אותה ראובן אלא אמר לוי בפני עדים הוו עלי עדים איך אני חייב לראובן מצד הסחורה שהבאתי אותה ממצרים שמכרה לי במ"ח פרחי' וכ' ראובן על לוי שטר חוב מסך הנז' עם שעבוד ונאמנות וכשהגיע פרעון זמן הש"ח תבע ראובן מלוי המ"ח פרחי' אמר לו לוי המ' פרחי' אתן אבל הח' איני רוצה לתת כי הם רבית שהתנאי שהיה בינינו היה שאמסור בידך הסחורה ואחר שתהיה הסחורה בידך תמכור אותה לי או לזולתי ואתה לא ראית הסחורה ולא משכת אותה אמר לו ראובן ללוי השבע שלא קנית ממעותי סחורה ואני אקח מ' פרחים לבד אמר לו לוי איני יכול לישבע לפי שמקצת המעות הולכתי עמי וקניתי סחורה הרבה ולא ייחדתי הסחורה שקניתי ממעותיך אמר לו ראובן בשטר שלי כתוב נאמנות ואני נאמן על כל מה שאומר בלא שבועה ובשטר כתוב מ"ח פרחי' תתן אותם לי ואם הוא רבית יהיה על נפשי. ילמדנו רבינו אם יתחייב לוי בדין לפרוע ג"כ הח' פרחי' אעפ"י שלא משך הסחורה ראובן כנז' וג"כ לוי לא הוליך עמי לקנות סחורה בכל המעות שהלוה ראובן וג"כ לא ייחד לוי מעותיו של ראובן לקנות בהם סחורה וגם כי אחריות הסחורה היתה על לוי וא"כ מכל הטעמים הנז' יהיה פטור לוי מהח' פרחים או חייב לוי לפרוע ג"כ הח' פרחים כיון שכתוב בשטר נאמנות יורנו מורה צדק ושכרו כפול ומכופל מן השמים

תשובה הנה מלשון הבא בשאלה שהוא ראובן שהלוה מעות לשמעון ולבנו לוי ע"מ שילך לוי כו' נראה שמעשה שהיה כך היה שאמר להם אני מלוה לכם מ' פרחי' ע"מ שילך לוי כו' וימסור הסחור' בידי ואמכרנה לו או לזולתו ואם כך היה כל מה שיתן לוי לראובן יותר על המ' פרחים הוא רבית קצוצ' והשטר שכתב ראובן על לוי מהמ"ח פרחים הוא שטר של רבית קצוצ' שהוא הלוה מ' ונוטל מ"ח ואותו התנאי שאמר ע"מ שילך הוא דברי הבל שאין בם ממש שאם הכונ' היא ע"מ שפרעון ההלוא' יהי' שמה שתקנה באותן הדמים יהי' בשער שקנית הסחורה מהמעות ואני אמכור אותה לך וארויח בה אחר שבתורת הלואה באו לידו הרי הוא כאלו קנה לוי משל עצמו והסחורה הי' שלו ואצ"ל עתה שהיו דברים בעלמא אלא אפילו היה נוטל קנין לוי לתת לו הסחורה שיקנ' לאו כלום הוא כי אין אדם מקנה מה שלא בא לרשותו ואינו חייב לו אלא דמים שהלוהו וגם התנאי אין בו ממש כי איך יאמר אני מלוה לך ע"מ שתעשה כך וכך משמעו שאם לא תעשה כך איני מלוה והוא הבל שהרי הלוה ואיך תתבטל ההלוא' בביטול התנאי אם לא שיחזיר לו מעותיו והרי כך עשה שלא מסר לו דבר ולא קיים התנאי ויתן לו מעותיו שהלוהו בלבד ומש"כ לו שטר על מ"ח פרחים כבר שהדבר ידוע שלא נתן לו אלא מ' הוא רבית קצוצ' והשטר בטל וגובה את הקרן ולא את הרבית. איבר' שאם לא היה נותן לו המעות אלא בתורת שליחות שיקנ' בשבילו סחורה ויביא' לו והוא ימכרנה לו אח"כ אם ירצה בהקפה כאשר יתפשרו זה היה מותר אע"פ שלא היה לוי מוסר ביד ראובן כלום יכול לומר לו חלק מעותי שבכלל סחורתך אני מוכר לך בכך וכך ומתחייב לוי בכל מה שיקנ' יותר על מה שקנאה אך בנ"ז נראה שבתורת הלואה נתן להם כמו שמפורש שעשה כן בשביל אחריות הסחורה שיהיה על לוי והפסיד כמו שכתבנו ופשוט הוא. זה הוא הנלע"ד וכתבתי וחתמתי שמי

קז שאלה מעשה שהיה כך היה יהודים משני קהלות הלכו יחד לקבור שני מתים א' מכל א' מהקהלות ההם ובהיותם בבית החיים קרה מקרה ונמצאו שם מנערי שר העיר ותבעו מיהודי א' מעות ונמשך מהדבר שהכו קצת מאנשי שני הקהלות את האנשים ההם ויודע הדבר לשובאשי ושאל להם הידעתם מי הם המנים אתכם ויאמרו לא אלא שיש יהודי א' שמכירם וישלח א' מנעריו עם אותו היהודי והתחיל לתפוס קצת אנשים בראות אנשי ב' הקהלות כך אמרו לו לך התפשר עם השובאשי פן תרבה ההפסד אם ירבו הנתפסים ויעש כן והנה נמצאו בתוך הבאים ללוות את המתים קצת אנשים מקהל ג' ועתה תובעים בני ב' הקהלות שיפרעו בני קהל אותם אנשים חלק כחלק ככל קהל מב' הקהלות והקהל השלישי טוענים המתים לא מקהלינו היו ולא היינו רק מלוים בתוך הבאים וגם איש ממנו לא היה מהמכים וגם השובאשי לא צוה לתפוס כי אם את המכים בלבד ואתם כדי שלא יתפשו אותם התפשרתם עליהם ואלו לא החפשרתם לא היו תופסים אותנו ומה לנו בהפסד הזה לא קהל ולא יחידים יורנו מורה צדק הדין עם מי: תשובה הדבר פשוט שאם השובאשי לא שאל אלא את המכים ונתפשרו כדי שלא למוסרם שההפסד אינו רק על ב' הקהלות ששלחו להתפשר להציל את יחידי קהלותם כי אותם של הקהל השלישי לא שלחו אחריהם כי לא היו מהמנים ולא מהשולחים להתפשר הילכך לא עליהם ומכ"ש על שאר קהלם שום חיוב. אמנם אם השובאשי היה אומר להביא את כל הנמצאים שם כדי שיתנו מביניהם את המכים והיתה הפשרה על כל העם הנמצאים שם אז אותם קצת אנשים שנמצאו שם מהקהל השלישי יפרעו לגולגלותם לפי חשבון מה שמגיע לכל אחד הנמצאים שם מההפסד אבל להטיל על כל בני הקהל השלישי אשר לא נמצאו שם זה לא עלה על לב זהו הנלע"ד פשוט וכתבתי וחתמתי שמי: קח ועל השאלה השנית על חכם שכעס עליו יהודי אחר ואמר לו ימח שמך וזכרך ואז החכם אמר לו יהא בנדוי והשיב האיש אדרבה. הנה אחר שהמזלזל את החכם חייב נדוי ודאי שאין ממש במה שאמר לו אדרבה והנדוי במקומו עומד ולא היה צריך לשאול על זה וחתמתי שמי

קט שאלה אלמנה עשתה שליח בעדים לתפוס בעדה מטלטלין למזונותיה וכן עשה השליח ילמדנו רבינו אם מועילה תפיסה זו כיון שלא תפסה היא בעצמה דהא כתב ריב"ש ז"ל בתשובותיו סי' ק"ז ז"ל ועוד צריך בתפיס' זו שתתפוס היא בעצמה ולא ע"י אחר ואפי' עשאתו שליח לתפוס בעדים משום דקי"ל התופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה והוכיחו המפרשים ז"ל מההוא עובד' דיימר בר חשו דאפי' כשעשאו שליח לא קנה וכאן הרי יש חוב לבעלי המתנ' בתפיס' זו כיון שהנכסים היו מספיקין לכולם אם לא מחמת תפיס' גם בשאין חב לאחרים שקנה דעת הרא"ה ז"ל דדוקא בשעשאו שליח לתפוס כו' ע"כ. הילכך ה"נ הרי מ"מ יש כאן חוב שאילולי תפיס' זו היתה ניזונת מתחת יד היורשין והיו נושאין ונותנין היורשים בשלהם כרצונם ועכשו הרי על נכסיהם אריא קא רביע עלייהו מעתה יש לנו לומר דלעולם לא תועיל תפיס' האלמנה אלא כשתתפוס היא בעצמ' או דילמא כיון דמ"מ הרי היורשין חייבין במזונות האלמנה אין כאן חוב לאחרים וההיא דריב"ש ז"ל היינו משום דהיה חב לבעלי המתנ' בתפיס' זו אבל כל שאין כאן אלא היורשין לבד לא מיקרי תופס לב"ח במקום שחב לאחרים ומהני תפיסה אפי' ע"י אחרים כשעשאו שליח בפי' לתפוס כדמסיים ריב"ש ז"ל בלשונו יורנו המורה מהו הדין בארוכ' מפני שנפל מחלוקת בזה וכל אחד מחזיק בסברתו ונראה לו סברתו פשוט' וסברת האדון תכריע

תשובה אין זה צריך שאלה דמה בין יורש לשאר לווין דעלמא וכי היכי גבי לוה לא חשו לפסידא דידיה דא"כ בשלא חב לאחרים דמצי תפיש לב"ח היכי משכחת לה הא חב ללוה דדילמא הוה מפייס ליה ומחיל ליה א"נ דאי מיית יעשו מטלטלין אצל בניו ומפטרי מהחוב אלא ודאי דלא חשו לפסידא דלוה גופיה וה"נ דכוותה. ול"ל דהכא שאני דמזונות הוה יהיב היורש מעט מעט ובין כך ובין כך נושא ונותן בנכסים ומן הריוח נותן למזונות והשתא קא מפסיד ליה דשקיל טובא בבת אחת מש"כ בלוה דלא סגי דלא שקיל מלוה כל מאי דמסיק ביה בבת אחת אפי' לא תפיס ליה אחר אבל לא היא דהא הריב"ש בפירוש לא חייש למה שחב ליורשין כלל דהא לא חש אלא לפסיד' דמקבלי המתנ' וטעמא דמסתבר הוא דאין לחוש לפסיד' דמי שהוא חייב לגבי דב"ח שהוציא מעותיו או שחייבין לו מן הדין ועוד דגדול' מזו כ' הרמב"ן ז"ל בתשובה והביא הטור סי' ק"ה וז"ל נפקד שתפס בפקדון לתופסו לב"ח במקום שאינו חב לאחרים מועיל לו תפיסתו לענין זה שאם מת המפקיד שאינו נעש' מטלטללין אצל בניו ושביעית אינה משמטתו עד ואם הנפקד מסרו ליד המלוה אין זה פשיע' ואפי' הי' שומר שכר אינו מתחייב בכך לפי שאומר למפקיד אילו החזרתים לך הי' גובהו ממך או משאר נכסיך ע"כ. הנה בפי' שאעפ"י שע"י מה שתופס הנפקד איכ' פסיד' דלוה שאלו לא תפס הי' נעשה מטלטלין אצל בניו ולא משתעבדי לב"ח והית' שביעית משמטתו והי' מרויח הלוה כל החוב וע"י תפיס' זו מפסיד לא חשו לפסיד' דיליה. והשת' ק"ו הדברים ומה אם במקום שע"י מה שתפס לב"ח קא מפסיד ליה דהוה מיפטר מהחוב לגמרי דהוה שביעית משמטתו או הי' נעש' המשכון מטלטלין אצל בניו ואפ"ה לא מיקרי חב לאחרים כ"ש בנ"ד דחיוב' דמזונות לא מפקע מיורשין בשום פנים. ול"ל דשאני התם שחשו שלא יפסיד כל חובו לגמרי דהא התופס לב"ח במקום שחב לאחרים דלא קנה מי לא עסקי' אפי' היכא שהאחרים גובים הכל וזה שתפסו בשבילו מפסיד כל חובו לגמרי ולא חשו חכמים אפסידא דילי' ואי אפי' לגבי אחרים דלא מחייבי להאי לא חשו לפסיד' דמי שתפסו בשבילו כ"ש לגבי יורש או לוה דמחייבי למי שתפסו בשבילו. וכ"ת דהתם הוא משום דמה שתפסו בשבילו ב"ח הוא שהוציאו מעותיו מש"כ במזון האש' לא היא דהא לא שני לן בין האי להאי כיון דחייב מן הדין דהא הריב"ש אפי' כשהאחרים הוו מקבלי מתנות כת' דקרינן בהו מקום שחב לאחרים אע"פ שלא הוציאו מעות אלא ודאי כדכתיבנא. וכן בעל התרומות מסיים בתשובת הרמב"ן ז"ל שהעתקנו במאי דקאמר ואם הנפקד מסרו ליד המל' אין זו פשיע' כו' וז"ל ושמעת מינה דלא מצי למיטען מפייס הוינ' נל' ומחיל לי ומאי דאתמר בירושלמי לגבי פורע חובו של חבירו עילה מצאו שלא לחייבו לזה מפני שעשה שלא ברשות והוה ליה מבריח ארי מנכסי חבירו כדאי' בנדרים עכ"ל. הנה דהיכא דתפס מנכסי לוה ופרע למלו' לא חשו לפסידא דלוה דדילמ' הוה מפייס לבעל חובו כי היכי דאמרי' בפורע מנכסי עצמו. ועוד דלא אמרו אלא במקום שחב לאחרים אבל לא במקום שמונע ריוח לאחרים כי הא דנ"ד שאינו אלא שהיו מרויחים היורשים בנכסי' אבל חיובא דמזונות בכל גוונ' עלייהו רמו והי' מתזנא מנייהו ואין ספק דלאפוקי מהאיך סבר' כוון ר' יוחנן בלישני' דקאמר התופס לחברו במקום שחב לאחרים כלומ' במקום שחב שהוא מזיק ולא במקום שמונע ריוח ובמאי דקאמ'