מהר"ם אלשיך קכה

אין עדותו עדות היכי משכחת לה במסיח ל"ת כי ההוא דהוה קאמר ואזיל מאן איכא בי חיואי מאן איכא בי חיואי שכיב חיואי ואנסב' רב יוסף לדביתהו ההוא דהוה קאמר ואזיל ווי ליה לפרשא זריזא דהוה בפומבדיתא דשכיב ואנסב' רב יוסף כו' ע"כ. ואיכא למידק אמאי אי קאמר מת פלוני בלחוד מגרמיה לא' חשבינן ליה מל"ת וחזינ' להר"ן ז"ל בתשוב' סימן ג' שכתב וז"ל אין ספק בזה שכל מי שמתכוין להעיד אומר אותו דבר לבדו לפי שאין כוונתו בדרך סיפור דברים ומי שאומר מל"ת אינו אומר אותו דבר בפני עצמו אלא בקשר ענין לפניו ולאחריו וכל שאין אומר שום ענין לפניו או לאחריו אינו אומר סיפור דברים אלא כרוצה להעיד על אותו דבר לבדו ואינו נאמן עכ"ל. ומלישנ' דפרש"י וז"ל מאן איכא בי חיואי מי מאנשי ביתו של בית חיואי שישמע דברי דשכיב חיואי עכ"ל אפשר דסבר דאי קאמר סתם מת פלוני דעתו שהשומעים יקבלו העדות אבל כשאומר מי מבית פלוני ישמע דברי ודאי שאין אנשי ביתו מקבלים עדות ואין דעתו אלא להודעה בעלמ' ולפ"ז לא שאני לן בין אשתו לשאר בני בית. אלא שהנ"י כתב פ' כיצד על הא דתני' מעשה בלסטים אחר שבא ליהרג בקפיטקייא ואמר להם לכו אמרו לאשת שמעון בן כהן אני הרגתי את בעלה בכניסתו ללוד והשיאו את אשתו אמר להם משם ראיה באומר אני הייתי עם הורגיו כו' וז"ל והקשו ז"ל ומאי קשי' דילמא מל"ח ותירץ כיון דאמר אמרו לאשת פלוני מתכוין להעיד ע"כ. משמע כמ"ש הריב"ל דשאני לן בין אומר אמרו לאשתו לאומר לבני ביתו דמ"ה היכא דקאמר מאן איכא בי חיואי השיאו את אשתו ואפשר דאפי' לנמוקי יוסף לא שאני לן בין אשתו לבני ביתו דבכלל בני ביתו היא אשתו אלא דהיכא דקאמר לשןמעי' שיאמרו הוי כאומר קבלו עדותי ואמרו לה אבל אי קאמר היכא איכא דבית פלוני שישמעו דברי לא הוי כמעיד דלאו בני ביתיה מקבלי עדות כדכתיבנ' ובין להאי טעמ' או להאי טעמא נ"ד מקרי שפיר מל"ת דלאו אמרו לאשתו קאמר ולא לבני ביתו אלא כמתמיה איך לא ידעה אשתו עד כה הדבר והיא מלתא דפשיטא. ועל מאי דלא קאמר קברתיו הנה ה"ה והריב"ש כתבו שלא הצריך הרמב"ם אלא כשאין הגוי מזכיר שמו וא"כ בנ"ד כיון שהזכיר שמו לא חיישי' מידי וכמהר"י זלה"ה בספרו כתב טעם אחר לשלא יחלוק הרמב"ם על על מה שנמצא בתשו' משמו שאין צ"ל קברתיו חילוק אחד בשם הרי"ס ז"ל דלא הצריך הרמב"ם שיאמר קברתיו אלא כשהגוי נמצא בעת מיתתו או הריגתו דחיישינן דלמא אמר בדדמי כי הנהו עובדי דיצא גוי וישראל מעמנו כו' וההוא דקולר של בני אדם כו' שנמצא הגוי בעת מיתת הישראל אבל היכא שלא נמצא שם הגוי בעת ההריג' מודה הרמב"ם שאין צ"ל קברתיו עכ"ל. והנה ע"פ טעם זה בנ"ד אצ"ל קברתיו כי לא נמצא הגוי בעת ההריגה רק שאח"כ מצאו הרוג ול"ל בדדמי. וגם לדעת הר"ן שתלה טעם הרמב"ם בתשובה ג' במכירו דאצ"ל קברתיו אלא היכא דאין מכירו הכא כיון שנותן סימן הידוע לנו כי הוא זה בלאו הכי סגי. ועל הספק השלישי תנן אין מעידין אלא עד ג' ימים ואיכא לספוקי היכא דהויא ספיקא חיישי' דלמא עברו ג' ימים אי לא ואפשר לאקולי במילתא חדא דעת ר"ת בפירוש דלא שנו אלא כשאין הגוף שלם וז"ל התוס' ואר"ת דהיינו דוקא כשאין שם אלא הפרצוף אבל כל גופו שלם אפי' אין כאן פדחת וחוטם ניכר הוא היטב ע"י סימני הגוף ועוד דשמא דוקא בסימנים הוא דקאמר הכי אבל ע"י טביעות עין ניכר היטב על ידי סימני הגוף כיון שיש כל גופו ואפי' לאחר כמה ימים והיכא שאינו נחבל בפנים, ודאי נראה דבר פשוט שיוכלו להכירו אפילו אחר כמה ימים כי אינו משתנה כ"כ ודבר ידוע הוא שהוא ניכר אפי' אחר כמה ימים אפי' הוא אמת דהיכא דנחבל בפרצוף אין מעידין עליו אלא בתוך ג' ימים כיון שנשאר גופו שלם וגם יכול להיות דהיכא שאין ידוע מתי נהרג אין לתלותו אלא בתוך ג' ימים דוקא עכ"ל וכן הוא דעת הרא"ש ז"ל שהביא סברת ר"ת בלבד בפסקיו וכן דעת הטור שכתב וז"ל ואפי' אם הי' ביבשה אם אינו חבול בפניו מעידים עליו אפי' אחר כמה ימים ע"י טביעות עין של גופו וצורתו ואפי' הי' חבול בפניו שאין מעידין עליו אלא עד ג' ימים אם מצאוהו הרוג ומכירין אותו בטביעות עין ואין יודעין מתי נהרג תולין שנהרג תוך ג' ימים ומעידין עליו עכ"ל. הנה דלדעת ר"ת והרא"ש והטור לא אמרו דאין מעידין אלא תוך ג' ימים אלא כשהוא נחבל בפניו אבל כשאינו נחבל מעידין אפי' אחר כמה ימים והיינו נ"ד שלא אמרו שהי' נחבל בפניו וגם גופו הי' שלם וכן כתב נמוקי יוסף שכתב הריטב"א דמסתבר לקולא כיון שאין נראה לנו שום שינוי פנים ושמא נתפח חששא דרבנן הוא. אלא שכתב הוא ז"ל ויש חוששין להחמיר והרשב"א ז"ל מסתפק בדבר שכתב הרב המגיד בשמו וז"ל היכא דאשכחוה ואשתמודעוה ולא ידעי אי הוה תוך ג' או אחר ג' איכא למימר דאין מעידין עליו דה"ל ספיקא דאוריית' ולחומרא ואיכא למימר דחששא דרבנן הוא ולקולא כו' עד והניח הדבר בצריך גמ' לחוד הריב"ש כתב בתשובה שהרשב"א הניח הדבר בצ"ת ושגם. התוספות לא כתבו אלא ויכול להיות עכ"ל וכ"כ הר"ן בתשו'. והנה מה שנחלין במה שהתוספות לא החליטו ההיתר אלא שאמרו ויכול להיות וכו' תמהני עלייהו טובא דמ"ש התוס' ויכול להיות לא קאי אלא היכא דנחבל בפרצוף אבל בגופו שלם] ס"ל בפי' דאפי' אחר כמה ימים מעידין עליהם. הילכך כיון דלדעת ר"ת והרא"ש והטור והריטב"א מתירין בפי' מסתברא דלא שבקינן ודאן דכל הני רבוותא משום ספיקא דהרשב"א: ותו דמדברי הרי"ף ז"ל אפשר למילף היתרא דכתב וז"ל אין מעידין אלא עד ג' ימים פי' אין מעידין אלא אם ראוהו שהוא מת בתוך ג' ימים למיתתו אבל אם לא מצאוהו אלא אחר ג' ימים אין מעידין עליו מפני שהמת משתנה ואינו ניכר אחר ג' ימים ע"כ. ותימא אמאי אצטריך למימר פי' כיון דליכא למיטעי בפירושא אחרינא ועוד דמכלל מאי דקאמר אין מעידין עליו אלא א"כ ראוהו שהוא מת בתוך ג' ימים למיתתו אתה שומע שאם לא מצאוהו אלא אחר ג' ימים שאין מעידין ואמאי קאמ' תו אבל אם לא מצאוהו אלא אחר ג' ימים וכו' אלא אפשר משום דהוה משמע מדיוקא דמתניתין דאין מעידין אלא עד ג' ימים הא ספיקא אסור מש"ה קאמר פירוש אין מעידין אלא אם ראוהו שהוא מת בתוך ג' ימים ולא תידוק הא ספיקא אסור אלא הא אחר ג' ימים שהוא ודאי אחר ג' אין מעידין כלומר הא ספיק' שרי והיינו דקאמר אבל אם לא מצאוהו כו' כלומר זה הוא המקביל אל האמור ולא אבל ספיק' אסור אלא. אבל אחר ג' וכו' וכה"ג איכא למידק מלישנא דרש"י ז"ל שכ' וז"ל תנן אין מעידין אלא עד ג' ימים ופרש"י ואין מעידין אלא עד ג' ימים אם ראוהו בתוך ג' ימים למיתתו מעידין עליו אבל אם לא ראוהו עד לאחר ג' ימים חיישינן שמא נשתנו מראית פניו ואין זה שהם סבורים עכ"ל. מדקא הדר וקאמר אבל אם לא ראוהו וכו' משמע משום דלא תידוק ותימא אם ראוהו תוך ג' מעידין הא ספיקא חוששין משום הכי קא הדר וקאמר אבל אם לא ראוהו עד לאחר ג' ימים חיישינן כלומר לא תידוק מריש' אספיק' אלא אבל אם ראוהו לאחר ג' ודאי ומינ' תידוק הא ספיק' לא חיישינן והכי אפשר למידק מלשון הרמב"ם ז"ל שמביא גם הוא השתי חלוקות כדאמרן. הילכך מסתברא דאפי' לסהדותא קמא דשאלו לגוי אם ידע מתי נהרג וקאמר דלא הוה ידע כדאי הם כל הני רבוות' למיסמך עלייהו וכ"ש דלפום סהדות' תנינ' שהעיד ה"ר שמואל שאמר לו הגוי שהרגו איש אחד גוניילי שמו יצחק כו' דלהאי סהדות' לא צרכינן לאהדורי בתר הכי דע"כ לא אמרו אפי' החוששין אלא היכ' דאיתי' קמן דנשייליה וקאמ' דלא ידע אבל היכ' דהו' עד מפי עד לא צריכינן להכי וכמ"ש הרמב"ם ז"ל וז"ל כבר הודענו שהעד שאמ' שמעתי שמת פלו' אפי' שמע מאש' ששמעה מעבד ה"ז כשר לעדות אשה ומשיאין על פיו אבל אם אמר העד או האשה או העבד מת פלו' ואני ראיתיו שמת שואלין אותו היאך ראית ובמה ידעת שמת אם העיד בדבר ברור נאמן ע"כ. וכתב עליו ה"ה וז"ל מ"ש בכאן שאם אמר העד ראיתי שמת ששואלין אותו כיצד דבר ברור הוא שאעפ"י שכשהוא אומר שמעתי שמת אין אנו יודעין האומר הראשון כיצד היה יודע שמת ועל מה היה אומר כן אין דנין אפשר מש"א דהכא כיון דאפשר ודאי שואלין אותו שיש לחוש שמא הוא אומר בדומה לו עכ"ל. וא"כ בהא נדון דהוי עד מפי גוי דא"א דנשיילי' לאותו גוי סמכינן עליה ומתירין את אשתו והוא מוכרח לדעת כל הפוסקים דאלת"ה ביטלת היתר' דעד מפי גוי ומפי עבד או אשה מפי עבד או גוי מפי גוי דמי ידע האי גוי למחקריה לגוי ראשון אלא ודאי דהיכ' דקא' שמת סמכינן דהכי הוה דלא דמו עדי ראיה לעדי שמיעה וכמ"ש בעל תרומת הדשן סימן רל"ט על גוי מפי גוי וז"ל שמאחר שהגוי האחרון סיפר הדברים במל"ת אעפ"י שלא הגיד היאך שמע אות' שמועה מהגוי חברו אם במל"ת ואם בדרך ההתפארות וכיוצא אתתא שרי' עכ"ל. וא"כ ה"נ דכוות' שמעיד ישראל מפי גוי וליתיה לגוי קמן דנשיילי' ל"א דילמא הוה קאמר דהוה בתר ג' ימים או דמספקא ליה הילכך משום הא לא מיתסרא האי איתתא. ועל הספק הד' שהגוי הדר ביה וקאמר דאבטחיה ראובן בשוחדא אי מהימן בהאי מסתבר' להחמיר כמ"ש מע"ת ומה גם שאפי' לדברי ראובן נדר לו מוסטולוק מקמי דלימא שראהו הרוג. אבל בעדות השני שבא מחליף אמינא דאית ביה כדי להתיר ומה שחשש מע"ת אי אמרי' דילמא האי גוי הוה ההוא דסהדות' קמאה מידי דהוה אההוא דכתב בעל תרומת הדשן בההוא דטבע ואח"כ כתב בחור א' ששמע שפלוני מת דחייש דלמא על ההיא טביעה הוה לא דמי' כלל דמלשון מיתה לטביעה חיישינן לדדמי אבל לחוש דילמ' האי גוי הוה הוא דאתא לחנות שמעון ודאי דלא חיישינן דאזלינן בתר רוב' ומה גם כה"ג דכמה אלפים ורבבות הוו בעלמ' בר מההוא גוי דליכא למיחש כלל. הילכך אם לא נפקד מגוניא בזמן ההוא אחר ששמו יצחק ודאי דליכא שום חששא ואיתתא שריא בלי שום ספק כלל ולההיא חששא נמי שכתוב בת"ה מה"ר שמחה וה"ר נתן אפי' הוה דינא כוותייהו הכא לדידהו נמי שרי' דהא לא קאמ' שראהו הרוג אלא שהרגו את איש א' מגוניא שמו יצחק והוי כאומר נהרג או מת הילכך איתתא דא שריא מדינ'. זהו הנלע"ד וחתמתי שמי

קו שאלה ראובן שהלוה מעות לשמעון ולבנו לוי ע"מ שילך לוי למצרים ויביא באותו מעות סחורה ואחריות הסחורה בחזרתו תהי' על שמעון ולוי ואחר שיביא לוי הסחורה ימסור אותה לראובן בעל המעות ואז אם ירצה ראובן ימכר הסחורה לשמעון ולוי או לזולתם ולוי לא הוליך כל המעות שהלוה להם ראובן לקנות בהם סחורה כ"א מקצתם ומקצתם נשארו עם שמעון שפרע בהם חובות שהיו עליו וכתב ראובן שט"ח על שמעון ולוי כדין רצה מזה גובה