מהר"ם אלשיך קכא

היא דאצ"ל אם הזכיר שבועה אלא אפי' אם לא הזכיר ולא צריכינן לדיוק' דקאמר לישנ' דאעפ"י ל"ל פירושא אחרינא במשמעותיה אלא אצ"ל אי הוה מדכר שבועה ועוד דלדידיה דעת הרמב"ם ז"ל הוא דאין שבועה בל' נדר ואין נדר בל' שבועה והא בפי' קאמר הרמב"ם דיש שבועה בל' נדר שהרי כ' בפי' וז"ל האומר לחברו הרי עלי כנדרי רשעים אם אוכל לך שמנדרים בנזיר וקרבן ושבועה ואכל חייב בכולן ע"כ. הרי דבל' הרי עלי שהוא ל' נדר חייב בשבועה והוי כפשטא דגמ' דקאמר אכילה משתיהן עלי שבועה וכ"ת א"כ היכי קאמר הרמב"ם גופי' שאם אמר הריני הוא ל' נזירות ועלי ל' קרבן וממנו ל' שבועה כמו שהעתקנו לשונו לאו קושיא היא שדעתו הוא לומר שאעפ"י שנדרי רשעים הם ג' נזיר וקרבן שבועה אפ"ה לפעמים לא יהיה אלא בא' והיינו לפי מה שפי' ולפי מה שלפניו שהיה נזיר לפניו ואמר הריני אעפ"י שאמר כנדרי רשעים ל"א שמכוין אלא בהאי בלחוד וכן כשאמר עלי בלבד הוי קרבן בלחוד וכן כשאמר שלא אוכל ממנו הויא שבועה בלבד שאל"כ לשתוק מאי לא אוכל ממנו אבל ודאי דאם אמר הרי עלי ואמר בשבועה חיילא כמ"ש הוא בעצמו ולא עוד אלא שאפילו לא אמר בפיו שבועה אלא שאמר עלי כנדרי רשעים שאוכל לך אסור גם משום שבועה כמ"ש אמר הרי עלי כנדרי רשעים או כנדבות כשרים שאוכל לך או אם אוכל לך הרי זה אסור אעפ"י שלא פירש הנה דדעת הרמב"ם ז"ל שיש שבועה בלשון נדר. ועדיין אפשר דדוקא שבועה בלשון נדר הוא דחיילא אבל נדר בלשון שבועה אפשר דלא חייל כדעת ה"ר אלחנן בשם רי"ם וגם הרא"ש מחלק ומעין זו הוא סברת הר"ן ז"ל פ"ג דשבועות דנדר בלשון שבועה מהני משום יד בעלמ' אבל שבועה בלשון נדר מהני מדין שבועה אבל ממאי דכתב הרמב"ם ז"ל גבי פיו ולבו שוין מוסיף הרמב"ם ז"ל ואומר דכי היכי דנתכוון להוצי' פת חטין והוצי' פת שעורין אינו כלום כך נתכוון לשבועה ונדר או לנדור ונשבע ואם איתא לישמעינן חידוש' טפי שאפילו נתכוון לנדור ונדר בלשון שבועה או איפכא דלאו כלום הוא ומכ"ש לנדור ונשבע או לישבע ונדר דלא כלום היא אלא ודאי נראה דמאי דסבר הטור אליביה הכי הוא דכוונת הרמב"ם ז"ל כהרמ"ן ז"ל דיש שבועה בלשון נדר ונדר בלשון שבועה נמצא פסקן של דברים דלדעת ר"ח והר"י ן' מיגש ור"ת והרשב"א והירושלמי והתוספות אין נדר בלשון שבועה ולא שבועה בלשון נדר וכן דעת הסמ"ג אלא דבלישנ' דישיב' סוכה עלי שבועה כתבו דחיילא לכל חד לטעמיה לסמ"ג משום דהויא דבר מצוה וכתיב לה' בין בנדר בין בשבועה ולהתוספות מטעמייהו דכתיבנ' ולהר"ן ז"ל משום דארכב' אתרי ריכשי ולדעת ה"ר אלחנן בשם ר"י שבועה בלשון נדר הוי נדר גמור ולהר"ן ז"ל פ"ג דשבועות נדר בלשון שבועה מהני מדין יד בעלמ' אבל שבועה בלשון נדר מהני מדין שבועה ולהרא"ש ז"ל נדר בלשון שבועה לאו כלום הוא אלא שמתירין להם שלא ינהגו קלות ראש בנדרים אבל שבועה בלשון נדר לחד תירוצא הויא שבועה ממש והוא דעת הטור שכתב דחל על דבר מצוה אפילו הוציאה בלשון נדר ולהרמב"ן ז"ל בין שבועה בלשון נדר בין נדר בלשון שבועה מהני ולדעת הטור גם זו סברת הרמב"ם ז"ל וכבר כתיבנ' דהכי מסתברא כדאוכחנא כללא דמלתא דנדר בלשון שבועה רובא דרובא סברי דלא מהני אבל בשבועה בלשון נדר איכא פלוגתא ולא אשכחן דמהני אלא הרמב"ן והרמב"ם ז"ל ולהר"ן משום יד הילכך בנ"ד אי להאי נזירות קרינן ליה נדר בלשון שבועה לרובא דרבוותא לא חייל אלא להרמב"ם והרמב"ן ז"ל ולהר"ן משם יד אבל אי נזירות מדמינן ליה לנדר והוי איסור חפצא שאוסר היין עליו או אם מדמינן ליה לשבועה למימר דקאסר נפשיה על היין בהא איכא פלוגתא דמלשון הרמב"ם ז"ל שכתב הנזירות הוא נדר מן הנדרים וכו' נראה דנדר קרי ליה וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשובה והנדרים והנזירות א' הוא שהרי היקשן הכתוב נדר להזיר כדאיתא פ"ק דנדרים ועוד שהרי שנינו חומר בשבועות מבנדרים וחומר בנדרים מבשבועות אמר קונם סוכה שאני עושה בנדרים אסור בשבועות מותר ואחר משנה זו שנינו יש נדר בתוך נדר וקא מפרש נזירות אלמא הנדרים והנזירות א' הן לענין לחול על דבר מצוה שהרי מנה שם כל הצדדין החמורי' ומנה שהנדרים תלי' על דבר מצוה ועוד שיש נדר בתוך נדר ועוד שאלו לא היה נזירות חלה על המצוה כי פלוג התם בין נדרים לשבועות טפי הוה ליה לאפלוגי בנדרים גופייהו וזו היא שטה פשוטה בגמ' לפלוג וליתני בדידה ועוד כי הטעם בנדרים ובנזירות א' הוא כי כאן וכאן אוסר החפץ על עצמו ואין מאכילין את האדם דבר האסור לו והארכתי בזה לפי שראיתי מי שרצה לחלק בשניהם ואינן דברים מחוורים עכ"ל אבל מצינו להרא"ש ז"ל ריש פ"ק דנדרים שכתב וז"ל ונזיר אעפ"י שנאסר ביין אינו נאסר היין עליו אלא בגופו תלוי הנזירות שאומר הריני נזיר ומאליו נאסר ביין ובתגלחת ובטומאה עכ"ל וכן משמע נמי מלשון התוספות פ"ג דמס' שבועות שכתבו וז"ל ואי כתיב נדרים הוה אמינא לפי שאוסר המצוה עליו אבל בנזיר שאוסר עצמו על היין לא חייל דנדרים גופייהו כשאוסר עצמו על הסוכה לא חייל עכ"ל. וכן בההיא משנה דהריני נזיר שזה פלוני פירשו התוס' וז"ל הריני נזיר שזה שכנגדו איש פלוני הוא כלומר שמכיר הוא מרחוק שהוא ראובן ונודר בנזיר אם כדבריו הוה עכ"ל הרי דנזירות בלשון שבועה מהני אע"ג דאינהו סברי דנדר בלשון שבועה לא מהני. הרי דלבעלי התוס' והרא"ש נזירות איסור גברא מיקרי הילכך בנ"ד אפילו שאמר בלשון שבועה חייל לדידהו ולהרמב"ם והרמב"ן ז"ל אפילו הוי איסור חפצא חייל מדינא ולהר"ן משום יד. ובתר דאוכחנא דלדעת התוס' והרא"ש והרמב"ם והרמב"ן והר"ן חייל האי נזירות' מאן יקום בתר הני אשלי רברבי לאקולי ביה. וחזינ' מאי דדייק מע"ת כיון דאיכא ריעות' בתנאה דלהוי תנאי בטל ומעשה קיים אלא דאיכ' לתרוצי דע"כ ל"א תנאי בטל ומעשה קיים אלא במקדש או מגרש או עושה סחורה וכיוצא ומתנה בדבר דהתם אמרינן דהיכא דאיכא ריעותא בתנאה משום דכוונת ההוא גברא לקדש או לגרש או למעבד ההיא סחורת' אלא דבעי למהוי בההוא תנאה דמ"ה אמרי' דאי לא אתני כדחזי אמדי' דעתיה דלא קפיד אתנאה לגמרי והוי מעשה קיים והתנאי בטל אבל בנ"ד וכיוצא בו הוי איפכ' דאין עיקר כוונתו להזיר אלא שמתנה בדבר אלא דכל דעתיה לא הוי אלא למיעבד ההיא מילת' דאתני בה כי הא דנ"ד דכל דעתיה לא הוי אלא לתרוכי אתתי' אי לא יהיב ליה אחוה ההוא חפצא אלא דלזרוזי נפשיה דלא ליהדר ביה קיבל נזירות' וא"כ היכא נימא דלהוי נזירות קיים והתנאי בטל דהוי העיקר בטל והטפל קיים. אבל אי קשיא לי הא קשי' לי דדילמא ע"כ לא פליגי רבוותא בנדר שהוציאו בלשון שבועה אלא במאי דאסר נפשיה ביה אי אפקיה בלשון נדר או אם חפצא דאסר על נפשיה אפקיה בלשון שבועה אבל בכל כי האי נדון מאי דאסר על נפשיה כל היוצא מגפן היין בלישנא דמהני קאסר להו ולא הוי לישנ' דשבועה אלא בתנאה דקאמר די דאר גט וכו' ואלו לא הוה קאמר אלא אני מקבל נזירות שמשון בתנאיו ולא הוה קאמר שום תנאי נזירותיה קיים הוה ולא הוי לשון שבועה אלא בלישנא דתנא' דה"ל למימר אם לא אתן גט ודילמא בהכי ליכא קפידא דמתרצינן לישניה או דאזלינן אחר לשון ב"א ואיכא לאתויי קצת ראי' מההיא דתנן פ' בית שמאי אמר א' הריני נזיר שזה איש פלוני ואחר אמר הריני נזיר שאין זה פלוני כו' ופרש"י וז"ל הריני נזיר שזה פלוני כלומר הרי נזיר אם זה פלוני דודאי איננו איש פלוני וכו' הרי דאע"ג דה"ל למימר אם הוא פלוני וקאמר שזה פלוני מהני כאלו קאמר אם הוא: פלוני ואלו גבי נדר גופיה גבי קונם שאיני נהנה לבני נח שאיני נהנה לישראל כתבו פ"ק דנדרים דאית דלא גרסי שאיני אלא שאני ולא אמרינן דמתרצינן לישניה כאלו אמר שאני ומאי שני הא מהא אלא ודאי דלמאי דהוי בגופא דחפצ' דקאסר אנפשיה בעינן דיפרש לישניה מש"כ בלישנ' דתנאה. ומינה דלמאן דגרסי שאיני וקא סברי דמתרצינן לישניה בגופ' דחפצ' דקא אסר על נפשיה דמכ"ש דמתרצינן לישני' וא"כ בנ"ד דהוי בתנא' מתרצינן לישניה כאלו אמר הריני מקבל נזירות אם לא אתן גט וכו'. הילכך כיון דאיכ' האי טעמ' ואיכ' נמי בר מן דין כל הנהו רבוות' התוספות והרא"ש והרמב"ם והרמב"ן והר"ן ז"ל דלכל הני חייל האי נזירות כדכתיבנ' מי זה יערב אל לבו להתיר ומאן יהיב לן פסק' דמר שמואל ונחזה בו מאין הרגלים להקל ושלשה פרנסי עולם שהתירו גם הם לא גברי ידענ' ולא טעמ' דהיתר' חזינ' ועד השת' היתר' חזינ' וכחא דהיתר' לא חזינ'. אבל מההו' טעמ' דכתב מע"ת שתנאי התנה מר"ה ראיתי דבריו טובים ונכוחים ואין פנאי כעת להאריך ועל דא קא סמיכנ' בנ"ד להתיר ולא מטעמ' אחרינ' זה הוא הנלע"ד וכתבתי וחתמתי שמי: קד שאלה ר' אלעזר יצ"ו בבר' מאיר הלוי שקורין שמו גאזאל איל בעל בני שם המקום טען איך קידש את מת מואנס' ונתקבלו ע"ז העדיות בב"ד בכל תוקף האיומי' והגיזומי' הצריכי' ותחילה בא ר' אפרים ואמר שלא הי' יודע שום עדות בקידושין שנתן ר' אלעזר יצ"ו בכר' מאיר הלוי שקורין גאזאל איל בעל בכי זולתי ששמע שהיו אומרים לר' אלעזר הנ"ל בסימן טוב בסימן טוב ושהלך ר' אפרים והניחם באותו המעמד בא ר' אברהם סבע והעיד שראה את ר' אלעזר הנ"ל שנתן לאשה שמה מואנסה הנ"ל טבעת א' של זהב ושאח"כ אמר לה לקידושין והי' נתלהלה בו ואמר' בלשון ערב אי אי עוד בא ר' יצחק בן אלעזר צפדי והעיד שכך אמר לה בעת הקידושין הרי את מקודשת לי באותו הטבעת של זהב ושאלו אז את פי ר' אלעזר המקדש וקבל עליו בגזירת נחש שמעשה שהי' כך הי' כדברי ר' אברהם סבע המעיד שוב לאחר ימים נתקבצו ב"ד אחר לשמוע מפי העדים עדותן ובא אז ר' אפרים העד הראשון ואמר בתורת עדות כי עם היות שמתחלה אמר שאינו יודע שום עדות בקדושין ההם שנתן ר' אלעזר יצ"ו בכ"ר מאיר הלוי שקורין גאזאל איל בעל בני זולתי ששמע שאומרים לו בעת נתינתו את הקדושין למואנס' הנז"ל בסי' טוב בסימן טוב ושהלך לו והניחם שלא אמר כן אלא מפני שאמרו לו שיש טלאב מהשובאשי על ר' אלעזר המקדש הנז"ל ועל העדים וגם כשרא' האיומים ההם שאיימו על העדים להבי' שופרות ותוקעים ותינוקות של בית רבן מהת"ת להטיל חרמות ונדויין על הענין ההו' לכן פחד וכבש אז את עדותו ולא העיד כ"א ששמע בסי"ט בסי"ט. האמנם אמיתות הדבר הו' שראה את ר' אלעזר המקדש הנז' לעיל ומואנסה הנז"ל שהם עומדים בפתח החצר של כ"ר יהוד' הנ"ל וכל אחד מהם תפוח בידו אוכל ממנה ואמר ר' אלעזר הנ"ל למואנס' הנ"ל ראי את הטבעת של זהב שעשיתי לבתי