מהר"ם אלשיך קכ

הלא המה הרמב"ם וסמ"ג והרא"ש והר"ן והרשב"א וכתבו הג"מ כן בשם מהר"ם א"כ ודאי דהכי נקטי' ואף אם יש ריעותא אחרת ממאי דכתב הרמב"ם פ"ב דנדרים וז"ל ויש מי שמורה להחמיר שצריך שיזכור התנאי אחר הנדר תוך כדי דיבור עכ"ל ובנ"ד לא נזכר בשאלה אם נזכר תכ"ד אם לאו ולכן ודאי אם יאמר הנודר שנזכר תכ"ד יהיה מר"ה בטל ואם נראה שיש לחוש לדברי המורה ההוא כיון דחש ליה הרמב"ם ז"ל ובהא נמי נלע"ד דאין לחוש דהרמב"ם פליג עליה וכ' קודם סברתו הפך המורה ההוא ולא כ' דברי המורה אלא להיות' חומרא ועוד דכל הפוסקים לא חילקו כה"ג וכ"כ הרי"בא וא"א הרא"ש ז"ל לא חילק ועוד דכתב הראב"ד ז"ל שדברי המור' אינם אלא בקיום התנאי תכ"ד שנזכר ממנו וא"כ הוה ליה ספק ספקא ספק אם מעולם לא אמר המורה ההוא כי אם כדברי הראב"ד ואת"ל שאמר כדברי הרמב"ם שמא אין הלכה כמותו כיון שאין החילוק נזכר בכל הפוסקים ראשונים ואחרונים ואע"ג דלא מצינו חולק בהדיא מ"מ מדברי הרמב"ם משמע דהוא גופי' פליג עלי' ומדברי הריב"א ז"ל שכתב וא"א לא חילק נרא' דגם כל הפוסקים שלא חילקו פליגי עליה ואין לחוש לדברי המורה ההו' ומה גם בנזירות שמשון שספיקו להקל בכל דוכתי כדמוכח בהדי' במסכת נדרים ונזיר ויש לדבר ראיות נכוחות ומכריחות אין זה מקומם שלא להטריח על השואל ומי שיעיין בסוגיי' פ"ב דנדרים גבי ספק נדרים להחמיר ירא' הדבר מוכרע ובפרט מדברי רב אשי שם. ונחזור לענייננו דבנ"ד נרא' ודאי דהנזירות בטל מכח תנאו כמ"ש וכ"כ הר"י ן' לב ז"ל בנדון כזה דמהני ביטול ולא חש לכל הני ספיקי כלל אף אם לדבריו ז"ל יש ספק אחר דכ' הרמב"ם שי"א שכל הדברים האלה אינם אלא בנדרים אבל לא בשבועות וכ' הר"ם מקוצי שכן מצא בירושל' וא"כ לדברי הרא"ש שכ' הוא ז"ל וס"ל דנזירות הוי כשבועה א"כ לא יועיל התנאי לדברי האו' דאין תנאי מועיל בשבועות והוא ז"ל כתב בפשיטות דמועיל תנאו ולפמ"ש דלכ"ע נזירות עיקרו הוא נדר אתי שפיר אבל מ"מ גם לענין השבועות נרא' דמועיל ואין לחוש לאותה סבר' ג"כ כיון דרוב' דרבוות' העלו שמועיל ג"כ בשבועות הלא המה הרמב"ם בפי' המשנה אע"ג שבי"ד לא הכריע בין שני הפירושים בפי' המשנ' הכריע וכת' בפי' שכן הדין בשבועות וכ"כ התוס' והרא"ש והר"ן וכן נראה מדברי הריב"ש ג"כ וכן נהיגי עלמ' כאו' כל נדרי בל' עתיד ומזכירין שבועות נראה דמהני התנאי גם שבועות נמי. א"כ זכינו לדין דבנ"ד כיון שביטל מר"ה כל נדרים ושבועות הרי הנזירות והשבועות הם בטלים מעיקרם ומעולם לא חלו ומ"מ לצאת ידי ספק האומר דלא מהני תנאי בשבועה ישאל על שבועותיו ויתירו לו אע"פ שהם ע"ד רבים כיון שהוא לדבר מצוה אף אם יש גם במצוה אשר כזו חולקים מ"מ רובא דרבוות' ס"ל דבמצוה כל דהו מתירין כ"ש להטיל שלום בין איש לאשתו וכ"ש הכא דאיכ' ביטול ואין בדבר חשש כלל. הנלע"ד כתבתי דל מעפר יעקב בר יששכר טאוס זל"הה

החכם השלם נשא ונעלה הפוסק נר"ו חקק וזקק אזן וחקר ודרש על חלקי הדין כנדר ובודאי הוי נדר או שבועה או אפשר ענין אמצעי בין נדר לשבוע' גם את"ל דהוי נדר אי אמרי' ביה נדר שהוציאו בל' שבוע' דיינינן להקל או להחמיר ואחר פלפולו העלה לו שאחר שהיה בל' תנאי שיש להחמיר כאשר נראה מדבריו ולכן נטה עצמו להתיר מצד האחר שהנודר שקבל בר"ה בטול כל הנדרים והשבועות שיעשה. ואני אומר כי זה לי כמה ימים ושנים על נדר נזירות שמשון נעש' כנ"ד שנשאל ממני משפטו ודינו ופסקתי כפי הנלע"ד להקל ושלא חל הנדר ואחר כמה ימים הגיעו לידי פסקי' מג' פרנסי עולם שהיו בימים ההם מסכימים לדעתי ובנ"ז אפי' לפי דעת החכם השלם הפוסק נר"ו דפסק להקל מהטעם השני נמצא שהנודר הזה מרווח ופטור ומותר מן הנדר. ועוד היה לי טעם אחר לנ"ז להתיר אלא שאיני רוצה להאריך במקום שאינו צריך וחתמתי שמי אני הצעיר שמואל די מדינה. ע"כ תורף השאלה והתשובות הנ"ל

ואני אומר תשובה לשאלה הנז' כי הא מילת' אתא לידן זמני טובא וכתיבנ' מאי דסביר' לן בה והשתא טרידנ' במלי דצבורא ולא יכילנא לאורוכי אלא לגלויי דעתין והוא דאשכחן סוגיי דגמ' שניין דא מן דא דבפ"ק דנדרים פריך גמרא וליתני כנויי שבועות בתר נדרים ומשני איידי דתנא נדרים דמיתסר חפצא עליה תנא נמי חרמי' דמיתסר חפצא עליה לאפוקי שבועה דקאסר נפשיה מן חפצא עכ"ל. משמע דאין שבועה בלשון נדר ולא נדר בלשון שבועה כדדייק מינה הר"ן התם וה"נ משמע בההוא פרקא לקמן מהא דגרסינן עלה דמתניתין כנדרי רשעים נדר בנזיר ובקרבן ובשבועה וכו' דפריך בגמ' ודילמא ה"ק כנדרי רשעים לא נדרנא אמר שמואל באומר כנדרי רשעים הריני עלי והימנו הריני בנזירות עלי בקרבן הימנו בשבועה ופרש"י וז"ל אמ"ר באומר כגון שהיה ככר לפניו ואמר כנדרי רשעים הריני עלי והימנו ומשתמע דה"ק הריני בנזירות דמאן דנזר,. ה"ק הריני נזיר והא דאמר עלי משמע דאמר הרי עלי קרבן והימנו משמע שבועה שלא אוכל הימנו דהואיל דאמר בתחלה כנדרי רשעים משתמע ודאי דהכי בעי למימר דרכן של רשעים הוא דאגב ריתחייהו נודרים בנזיר ובקרבן ובשבועה עכ"ל הרי פי' דמאי דקאמר שמואל באו' כו' פירוש' דמתני' הוא דכייל כל הני לישני דקאמר הריני עלי והימינו ומ"ה נדר בנזיר בקרבן ובשבועה דבמאי דקאמר הריני הוי לישנ' דנזיר ובמאי דקאמר עלי הוי לישנא דנדר ובמאי דקאמר הימנו הוי לישנא דשבועה משמע דאי לאו הכי נדר בלשון שבועה או שבועה בלשון נדר לא מהני ואיכ' למידק דהא בההוא פירקא גופיה תניא איזהו איסר האמור בתורה הרי עלי שלא אוכל בשר אלמא יש נדר בלשון שבועה דהא שלא אוכל קאמר ובפ' שבועות שתי' בתרא משמע דיש שבועה בלשון נדר דאמרינן התם באומר אכילה משתיהן עלי שבועה והא האי לישנא דנדר הוא וקאמר ליה גבי שבועה. ועל האי קושיא כתב הר"ן ז"ל וז"ל י"ל דהני לישני לאו בדוקא נקיט להו דההיא דאיזהו איסר האמור בתורה לא אתא אלא לאשמועי' דרך איסר ע"י התפסה ומ"ה לא דק בלישני' ולעולם במוציאו בלשון נדר קאמר. וההיא נמי דאמרינן אכילה משתיהן עלי שבוע' לאו דוקא דאמר בהאי לישנא אלא דאמר שבועה שלא אוכל שתיהן אלא דהתם איידי דאמר לעיל מינה באומר אכילה משתיהן עלי קונם דהוא לישנא דוקא דנדר אמר נמי אכילה משתיהן עלי שבועה ולאו דוקא וכן דעת ר"ח והרב ן' מיגש ז"ל ולזה הסכים הרשב"א ז"ל ובירושלמי אפליגו בהאי דינא דאמרינן התם דר' יודן ור' מונא סברי אין נדר בלשון שבועה ואין שבועה בלשון נדר ור' יוסי פליג עלייהו ומשמע דק"ל כרבים. הנה דדעת הר"ן ז"ל כדעת ר"ח והר"י ן' מיגאש והרשב"א והירושלמי הוא דאין נדר בלשון שבועה ואין שבועה בלשון נדר דלא כהרמב"ן דיש נדר בלשון שבועה ושבועה בלשון נדר וכן הוא דעת ר"ת שכתב בפ"ג דשבועות עלה דאמר בגמ' יאסרו כל פירות שבעולם עלי בשבועה שכתב וז"ל דלקמן ובפ' ד' נדרים לא מיירי שאמר בלשון זה יאחרו עלי בשבועה אלא ה"ק כשאומר ל' שע"י שבועה אוסר פירות עליו ומיירי שאומר שבועה שלא אוכל פירות וברוב ספרים לא גרסינן בשבועה אבל אמר יאסרו בשבועה אינו כלום אפילו בדבר הרשות משום דאסר חפצא עליה ע"כ הרי דדעת ר"ת דשבועה בלשון נדר לא מהני כלל ומכ"ש היכא דאפיק נדר בלשון שבועה דלא הוי נדר דכ"ש הוא כדבעינן למימר קמן והכי מסיק הרשב"ץ בתשובה. וכן נראה דעת התוס' בריש נדרים אלא דבישיבת סוכה עלי שבועה אי חל כה"ג בשבועה אי לא אמרי תרין תירוצין מוחלקין כמפורש פ"ב דנדרים ומייתי להו הרא"ש פ"ג דשבועות כדמפרש התם טעמא ומשום דאיכא בהאי מילתא חילוקי טובא וליתנהו מעיקר נ"ד לא נחתינן נפשין לאייתויינהו השתא ודעת הרא"ש כדעת התוס' ז"ל והסמ"ג נמי דכתב דאין נדר בל' שבועה שכתב וז"ל הא דתניא בפ"ג דשבועות איזהו איסר האמור בתורה האומר הרי עלי שלא אוכל בשר לא דקדק בלשונו אפ"ה כתב שאם אמר ישיבת סוכה עלי שבועה שדומה לנדר שחל בענין זה אלא שכתב טעמא מדכתיב לה' גם בשבועה כ"כ יחול שנאמר לה' או השבע שבועה אבל שבועה לא אשב בסוכה אין זה חל עכ"ל. והטור סימן רל"ט כתב שאפי' שבועה שלא אשב בסוכה חיילא אבל בענין הרשות כתב סימן ר"ו עלה דנדר בלשון שבועה דלאו כלום הוא וז"ל כתב א"א הרא"ש ז"ל הנודר שלא אוכל עמך או שאוכל עמך אפילו יד לא הוי דלשון זה לשון שבועה הוא ולא לשון נדר ומיהו כיון דהאידנא מרגלא בפומייהו דאינשי למנדר כה"ג אין להקל וצריך התרה כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים עכ"ל. והר"ן פ"ג דשבועות כתב דנדר בלשון שבועה מהני מדין יד אבל שבועה בלשון נדר מהני מדין שבועה. איברא דלהרמב"ם ז"ל אי סבר כהרמב"ן ז"ל דיש נדר בלשון שבועה ויש שבועה בלשון נדר אי לא אשכחנא בהא פלוגתא דמל' הטור נראה דסבר כהרמב"ן וז"ל מה"ר ז"ל בב"י מדברי רבינו נראה דהרמב"ם ז"ל כהרמב"ן ס"ל מדכתב הרמב"ם האומר פירות אלו אסורין בכל לשון שיאסור הרי הן אסורין ומשמע לרבינו דכל לשון דקאמר היינו בין שהוציאו בלשון נדר בין שהוציאו בלשון שבועה ועוד מדכתב אעפ"י שאין שם שבועה משמע שאם הי' מזכיר שבועה כגון שאומר פירות אלו אסורין עלי בשבועה היה חייב משום שבועה אלמא דס"ל דנדר שהוציאו בלשון שבועה אסור אלא שכתב שאין בלשון הרמב"ם הכרע דכל לשון דקאמר היינו דאפי' לא אמר בל' הקדש ומה שאמר אפי' אין שם שבועה היא גופה קמ"ל ולא למידק מינה עכ"ל. והנה לשון הסמ"ג כל' הרמב"ם וז"ל סימן קכ"ג נאמר מוצא שפתיך כו' ונאמר ככל היוצא מפיו יעשה לפיכך אם אסר על עצמו דברים המותרין בין אמר הרי הן אסורין עלי בין אמר הרי הן עלי כקרבן בכל ל' שיאסור על עצמו אפי' בלא שבועה הרי זה נאסר בהם וע"ז נאמר בתורה לאסור איסר כו' עכ"ל. והפי' אשר יפורש בהרמ"בם יפורש בסמ"ג. איברא דמאי דקאמר מהר"ם דבכל ל' דקאמר הרמב"ם ז"ל לרבויי ל' לע"ז קאמר קשיא לי שא"כ מאי איריא דכתב הכי בהלכות נדרים ולא קאמר לה בהלכות שבועות והוה כללא לשבועות ולנדרי' דבתר שבועות ועוד דמאי דקאמר ומה שאמר אעפ"י שאין שם שבועה היא גופה קמ"ל דאפ"ה אסור ולא למידק מינה דאם הוצי' בל' שבועה יהא נדר קשי' טובא דבשלמא אם היה קאמר ולא הזכיר שבועה הוה אפשר למימר דלאו לדיוקא אאמר אבל בהאי לישנא דקאמר אע"פ שאין שם שבועה כלל משמעותו