מהר"ם אלשיך קיח

דמהני ודוק' בדבר מצוה וכדכתבי' ובתירוץ הב' תירצו מה שתירץ הרמב"ן ז"ל והביאו הר"ן ז"ל פ"ג דשבועות וז"ל ואפי' אמר בל' נדר מצד הל' שנא' בו אינו כלום דשבועה מיתסר נפשיה אחפצ' הוא וכו' ואע"ג דאשכחן דאפי' בל' נדר מהני כו' לא מהני אלא מפני שהוא יד ללשון גמור של שבועה הילכך לא מהני' טפי מינה כו' עכ"ל וכיוצ' בזה התירוץ הב' שתירצו התו' שאף אם נאמר דהוי הכא לשון שבועה אף כשאמר בל' נדר מטעמ' דכתיבנ' הוא לתרץ שינוי דבריו ולעשותו כאלו אמר שבועה שלא אשב בסוכה אבל לא דמהניא טפי משבועה עצמה כ"ש הרמב"ן. זה נ"ל בדוחק ליישב דברי התוס' דל"ל דלעיל אזלי בשיטה אחת וכאן בשיטה אחרת דא"כ היה להם לפ' ולא להקשות בפשיטות כיון דלפי דבריהם דכתבו הם בריש נדרים גבי לאפוקי שבועות כו' לית' להאי קושי' כלל ועוד דאם אית' להאי שיטה בעולם לעיל כשהקשו מנ"מ ותירצו שנדר בלשון שבועה או שבועה בלשון נדר לא מהני הי' להם לתרץ ג"כ לפי הסובר דמהני לכן נראה כמו"ש דלעולם בשיטה א' הולכים דנדר בלשון שבועה ושבועה בלשון נדר לא מהני וכמו"ש. שוב מצאתי בפ"ג דשבועות דנרא' בבירור ששני התירוצים האלה הם לסברת האומר דיש שבועה בלשון נדר שכתבו שם גבי הא דתני' חומר בנדרים מבשבועות כו' וז"ל ותימ' מה חומר יש בנדרים שבועה חיילא כה"ג כו' דבאסר חפצא עליה חלה נמי שבועה כדאמרי' בשלהי פרקין כו' והא דאמר בנדרים איידי דתנא נדרים דמיתסר חפצא עליה ולאפוקי שבועה דאסר נפשי' היינו דהוי נמי כה"ג דאסר נפשי' אחפצא אבל נדרים אינו אלא בענין דאסר חפצא עלי' וי"ל דהיינו חומר בנדרים מבשבועות דבכל ענין דחל על דבר הרשות חל על דבר מצוה דהיינו כשאוסר החפץ על עצמו אבל כשאוסר עצמו על החפץ אפי' בדבר הרשות אינו חל כשאומר קונם גופו על החפץ דקונם היינו קרבן ולא שייך על עצמו אבל בשבועה בכל ענייני שבועה אינה חלה על דבר מצוה כדבר הרשות דהיינו כשאוסר עצמו על החפץ ע"כ התירוץ הא' ולפ"ד הוא עצמו התירוץ הא' שכתבו בנדרים אף אם יש בו שינוי ל' תרוייהו בשיטא חדא אזלי ואין ביניהם שום חילוק דין כלל וכמו שאכתוב עוד בס"ד. עוד תרצו התירוץ הב' שתרצו בנדרים תרצו שם בשם ה"ר אלחנן ואח"כ כתבו ור"ת מפרש דההיא דשלהי פרקין לא מיירי שאמר בלשון זה יאסרו עלי בשבועה אלא ה"ק כשהאומר לשון שבועה אוסר פירות עליו ומיירי שאומר שבועה שלא אוכל פירות וברוב ספרים לא גרסי בשבועה אבל אמר יאסרו בשבועה אינו כלום אפילו בדבר הרשות משום דאסר חפצ' עליה כו' עכ"ל בשבועות. הרי דמוכח בהדיא שהקושי' ושני התירוצים הראשונים הם לסברת האומרים דשבועה בלשון נדר מהני מדכתבו בקושיא דמהני והביאו ראיה מההיא דיאסרו עלי בשבועה ועוד דפי' מאי דאתמר בנדרים ע"פ שיטה זו ולא זזו ממנה עד שהביאו סברת ר"ת וגם בתירוץ הא' כתבו אבל בכל ענייני שבועה אינה חלה כו' דנר' דבדבר הרשות חיילא בכל ענין א"כ לפי' ג"כ אין אנו צריכין לדבריהם החילוק שכתבתי לעיל אף כי יש מקום לומר כיון שיש כל השנויי' ה"ה בין בקושי' בין בתירוץ וג"כ בשלא כתבו שם סברת ר"ת היה אפשר שבנדרים כונתם לשיטה א' כמו שפי' מ"מ הטוב והישר שכיון שגילו דעתם שיש להם השיט' הב' שבדיבור הא' הלכו בשיטה הא' ובשני' בב' וא"ת אמאי לא תרצו שם לדברי האומר דשבועה בלשון נדר מהניא דא"כ מאי נ"מ אי נדר הוא איסור גבר' או איסור חפצא כמו שהקשתי לעיל האי לאו פירכא היא דנראה לי דלכ"ע אע"ג דשבועה בלשון נדר מהני נדר בלשון שבועה לא מהני' ובהא לחוד מיתרצ' הקושי' ההיא וכמו שהוכחתי להרא"ש וזה מוכרח לדברי התוספות שבשבועות אם לפי הקושי' שפי' כן בפירוש וגם בתירוץ הא' כתבוהו בפי' גם לפי התירוץ הב' נראה דס"ל הכי מדכתבו ז"ל והשת' א"ש הא דאמרינן בריש נדרים לאפוקי שבועות דאסר נפשיה מחפצא ואם אית' דבין נדר בלשון שבועה מהני יותר שפיר אף לפי' הא' דאף אם הל' אינו מדוייק דהרי אף כשאוסר החפץ על עצמו הוי שבועה מ"מ א"ש מה שהקשו בריש נדרים מנ"מ אבל לפי' ה"ר אלחנן קשה דמנ"מ ואף אם נתרץ כמו שתירץ הרמב"ן ז"ל דעיקר לשונם הוא הנדר איסור חפצ' כו' אפ"ה לפ"ה ניחא דנ"מ לענין דינ' אלא ודאי מדכתבו והשת' א"ש דהי' אוקמתא מרווחא מקמיית' לגבי ההיא דריש נדרים וכדכתיבנ' דגם לפי' ה"ר אלחנן אף אם שבועה בלשון נדר מהני' אפ"ה נדר בלשון שבועה לא מהני' ולכך א"ש ההיא דנדרים כנראה דיש טעם גדול בדבר חדא דכיון דסתם שבועה יש בה הזכרת השם א"כ כשזה מזכיר שם שמים על הככר הזה ודאי שכונתו לאוסרו לכך נפרש דבריו באופן יאסר עליו שודאי לאו ברשיעי עסקי' שמזכיר שם שמים לבטלה משא"כ בנדר ואף לדברי האומר שבשבועה אין צריך הזכרת שם מכל מקום עיקר לשון שבועה הוי בהזכרת השם דאפילו כשאינו בהזכרת השם תמירא מנדר כדאמרינן גבי שבועות הבאי דכתבו שם התוספות דאף על גב דנדרי הבאי מותרין והיינו טעמ' משום דאין דעתו לומר ממש כקורת בית הבד אפ"ה בשבועות החמירו משום דכתיב לא ינקה וכו' ע"כ הרי דאע"ג דאית לפרש דבריו באופן שתהי' שבועתו אפ"ה החמירו כיון שאין בדבריו ממש כ"ש בכ"ד שאתה עושה דבריו לבטלה לגמרי שראוי לפרשם שכונתו על החפץ מש"כ בנדרים. הכלל העולה דג' מחלוקת בדבר לדעת ר"ח והר"י ן' מיגאש והרשב"א והר"ן ור"ת והתירוץ א' של התוס' דבין נדר בלשון שבועה בין שבועה בלשון נדר לא מהני כלל וכן היא סברת הרשב"ץ שכתב על מי שאמר קונם שלא אשא אשה זאת כו' והשיב דמדאפקיה בלשון שבועה, לא חל וכתב עוד ד"ע כהרי"ף פ"ג דשבועת ופ"ב דנדרים דמשמע דשבועה בלשון עלי חלה וכו' הרי דלדבריו בין נדר בלשון שבועה בין שבועה בלשון נדר מהני ולזה נוטים דברי רבינו ירוחם. אמנם קצת מבעלי התוס' והר"ם מקוצי והרא"ש ורבינו ברוך ן' שמואל ס"ל דנדר בלשון שבועה לא מהני ושבועה בלשון נדר אמר וכן נראה סברת הרמב"ם דנדר בלשון שבועה מותר כמו שהוכחתי ואפשר שהיא סברת הרי"ף לפי מאי דכתב הרשב"ץ דנראה דס"ל דשבועה בלשון נדר אסור אפשר אף אם לא נדחוק לומר כמ"ש הוא ז"ל דאפשר דמדהכא קאמר אף אם יאסור דאורייתא דוקא בשבועה בלשון נדר אבל נדר בלשון שבועה אינו כלום כסברת שאר הפוסקים שבהם עולים כהוגן כל סוגיות הגמ' וכמ"ש וכן נראה סברת הסמ"ק אבל הרמב"ן ס"ל דבין נדר בלשון שבועה בין שבועה בלשון נדר יד מיהא הוי וכן נראה קצת לדברי קצת מבעלי התוס' ומדברי הר"ן בריש שבועות שתים בתר' נראה דרש"י ס"ל כהרמב"ן שכ' גבי הא דתניא מבטא שבוע' וז"ל כתב רש"י אם אמר מבטא ככר זה עלי כאומר שבוע' שלא אוכלנה ע"כ ותימ' הוא למה הזכיר עלי שזה ל' נדר הוא ונרא' דרבות' אשמועינן דאפי' הוציאו בל' נדר הוי שבועה כו' ומ"מ משמע דס"ל לרש"י ז"ל דשבועה אפי' הוציאה בל' נדר הוי' שבוע' דאל"כ היכי עדיף מבטא משבועה ממש וכבר כתבתי בזה דעות בריש נדרים עכ"ל נר' דס"ל שדעת רש"י היא כדעת הרמב"ן שבריש נדרים לא הביא דעה ג'. ונר' לע"ד דלא היא מכמה טעמי. חדא דאם אית' דרש"י ס"ל דשבוע' בל' נדר מהני מאי האי דקאמר ה"ל כאומר שבוע' שלא אוכלנה היל"ל הוה לי' כאומר שבועה וכ"ת אגב אורחיה אתא לאשמועינן דל' נדר מהני יאמר אותו גבי שבוע' ואח"כ באומרו שמבטא היא כמו שבועה מיניה נפק' אלא ודאי כוונת רש"י היא כמ"ש בריש' הר"ן ז"ל לאשמועינן רבות' ועוד יש להוכיח כן מדברי התוס' שכתבו גבי מאי דכ' רש"י איסר שבועה כו' ופי' מה שפירש וקשו עלה בתו' ותירצו ז"ל ומפר"ת דמבטא הכתוב בפרש' היא ל' שבועה שנשבע בל' מבטא כדפי' נמי בקונט' עכ"ל וקשה דמבט' מאן דכר שמה הם לא קשו אלא אמאי שפי' רש"י גבי איסר מבטא מאן דכר שמה ואפשר דמאי דקאמרו מבטא הוא והא כלומר דבשלמ' לפרש"י ניח' דכמו שמבטא האמור בבריית' הוא שנשבע בנ' מבטא איסור נמי הוא שנשבע בל' איסר אבל לפר"ת לא אתי שפיר וזה אינו שוה לי ועוד מאי דקאמרו דמבטא שבועה כו' כדפי' בקונט' והלא אין פי' אחר בעולם מאי כדפי' הקונט' ועוד דאס"ד שלדברי רש"י שפי' גבי מבטא שבועה בל' נדר מהניא היכי קאמר ר"ת שפי' מבטא הוא כדפי' בקונט' הרי הוא כתב בפי' לקמן בהאי פרק' דשבועה בל' נדר לא מהני ונדחק לפרש סוגיית הגמ' וכמ"ש. לכן נלע"ד כמ"ש דלרש"י נמי שבועה בל' נדר לא מהני כדמשמע מלישניה דקאמר הוה לי' כאומ' שלא אוכלנה כו' ודוק' מבטא הוא דמהני בין בל' נדר בין בל' שבועה וכן נראה ג"כ סברת ר"ת וכמ"ש וכ"ת מאי דהקש' הר"ן דהיכי עדיף מבטא משבועה נלע"ד דהיינו טעמ' מדכתיב ונדריה עליה או מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה כו' שבמבט' אפילו אסרה החפץ עליה מהני דאלת"ה היל"ל אשר אסרה נפשה וכ"ת גבי שבועה נמי הכתיב או אסרה איסר על נפשה בשבועה וכן או השבע שבועה לאסור אסר על נפשו האי על נפשו איכא למימר דקאי אנדר דכתיב בריש' ואי לא קאמר על הא דנדר בלשון שבועה מהני אבל גבי מבטא דקאמר ונדריה עליה הרי קאמר גבי נדר לשון עלי גבי מבטא היל"ל אשר אסרה נפשה אלא לאשמועינן דמבטא נמי בלשון נדר מהני' זה נלע"ד כוונת רש"י ואי תימא א"כ זכינו לדין דלכ"ע נדר בלשון שבועה לא מהני אלא לדברי הרמב"ן לבדו ומהידועה. שדברי הרמב"ן גבי כל הני רבוות' ראשונים ואחרונים אינה משנה אפילו לחוש להם כלל וכמ"ש עקבי' בן מהללאל לבנו שיחזור בו מג' דברים שהוא היה נוהג ואעפ"י שהוא שמע מפי המרובי' כיון שבנו לא שמע אלא מפיו ורבים חולקי' עליו וכ"ש שהרמב"ן עצמו נראה דמסופק בדבר שכתב בספר המלחמות בשם ר"ש בר ברוך דשבועה בלשון נדר לא מהני וכתב שאינה מחוורת דהא אשכחן בירושלמי פלוגת' דר' יוסי ורבי מונא שלדברי ר' יוסי בין נדר בלשון שבועה בין שבועה בלשון נדר חלין ולדברי ר' מונא ור' יודן אינם חלין ולישנ' דגמרין מסייע לר"י דאמרינן בפרקין אכילה משתיהן עלי שבועה אלא דאיכא למימר לאו דוקא וכן פי' הר"י הלוי עכ"ל הרי שהוא עצמו כתב שאפשר לפרש שמעתין כדברי הירו' דפליגי בירושלמי עלי' דר' יוסי והכי מסתברא שלא לשום מחלוקת בין הבבלי והירושלמי הרי שנדר בלשון שבועה אין לחוש לו כלל לכ"ע. וגם אם נראה מדברי הריב"א שהרמב"ם פליג עם הרא"ש מדכתב והרמב"ם כתב על דברי הרא"ש וכ"כ הרב הגדול מוהר"י ן' לב כבר כתבתי שאין הכרח בדברי הרמב"ם ואדרב' נראה בהפך כמ"ש מ"מ נראה לע"ד דגם הריב"א לא הבין בדברי הרמב"ם דס"ל דנדר בלשון שבועה מהני' אלא מאי דכתב והרמב"ם כתב הוא שלא כתב הרמב"ם בפי' כדברי הרא"ש אלא מדבריו משמע מדקא'