מהר"ם אלשיך קטז

יש לשמעון שטר על ראובן ימסרנו ללוי ויכתוב לו קנה לך איהו וכל שעבודיה ע"כ הרי דבמע"ש מוכר הלואתו בפחות ובזה אין הפרש בין מלוה ע"פ למלוה בשטר שכמו שמועיל מע"ש במלוה ע"פ מועיל במלוה בשטר וכמו שהביא הטור בשם הרמב"ן ז"ל סימן ס"ו ומ"ש בהגהות ואם יש לו שטר ימסרנו ללוי וכו' אין הכוונה שמע"ש לא מהני אלא לומר שאינו צריך מע"ש. זהו הנלע"ד וחתמתי שמי

קא שאלה בן ט' שנים שיש לו אפוטרופוס במדינה אחרת שנושא ונותן בנכסיו והוא סמוך אצל זקנו שמגדלו ומחנכו בתורה ומצות ונתן מתנה לזקנו מהנכסים שיש לו ביד אפוטרופוס והקנה לו המתנה ההיא מאותם הנכסים בקנין מועיל ע"פ דין התורה וכך אמר כשהקנה משום שזקני עשה לי טובות הרבה ומגדלני כאב את בנו אני נותן לו מתנה זו יורנו מורה צדק אם מתנתו מתנה או יהי' הדבר תלוי עד שיודע הדבר לאפוטרופוס ויסכים עמו

תשובה תנן פרק הנזקין הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין ובגמר' ועד כמה מחוי ר"י א"ר יצחק כבר שית כבר שבע כבר תמני במתנית' תנא כבר תשע כבר עשר ולא פליגי כל חד וחד לפום חורפיה וכו' בעי אביי מתנתו מאי רב יימר אמר אין מתנתו מתנה מר בר רב אשי אמר מתנתו מתנה אפכוה ושדרוה לקמי' דרב מרדכי אמר זילו אמרי ליה לבר מר לאו הכי הוה עובד' כי הוה קאי חד כרעי' אארעא וחד כרעי' אדרגא ואמרנא ליה מתנתו מאי ואמר לן מתנתו מתנה א' מתנת ש"מ וא' מתנת בריא א' מתנה מרובה וא' מתנה מועטת ע"כ ובפ' מציאת האשה גרסינן תנן התם הפעוטות מקחן מקח וכו' אמר רפרם ל"ש אלא שאין שם אפוטרופוס אבל יש שם אפוטרפוס אין מקחן מקח ואין ממכרן ממכר ע"כ והשת' איכ' לספוקי אי האי מימר' דרפרם הויא במקח וממכר דוק' או במתנה נמי שאם יש שם אפוטרופוס אין מעשה קטן כלום. ואיכ' בהאי מילת' פלוגת' דדעת התוס' דדווק' במ"ומ צריכינן דעת' דאפוטרופוס אבל במתנה אפי' דאית ליה אפוטרופוס מתנתו מתנה שכתבו התוס' וז"ל אבל יש שם אפוטרופוס אין מקחן מקח וכו' פר"ח דוק' מכר אבל מתנתן מתנה דלענין מתנה אין סבר' לחלק בין יש שם אפוטרופוס לאין שם עכ"ל. וכ"כ סמ"ג כדעת ר"ח. וכ"כ הרא"ש ז"ל סוף פ' מציאת האשה וז"ל פסק ר"ח בשם רב האיי גאון אבל מתנתו מתנה אע"ג דבגטין פ' הנזקין מבעי' כשאין שם אפוטרופוס אם מתנתו מתנה ופשיט דמתנתו מתנה ומדאבעי' לן היכ' דמקחו מקח משמע דפשיט' דהיכ' דאין מקחו מקח דאין מתנתו מתנ' מיהו לא דמי דלעולם מתנתו מתנה בין יש שם אפוטרופוס בין אין שם אפטרופוס דהאי דאין מקחו מקח כשיש שם אפטרופוס לפי שעל אפטרופוס ליקח ולמכור אבל ליתן אין הרשות בידו והואיל ומתנתו מתנה משום דאי לא עביד ליה ניחא נפשיה לא הוה יהיב ליה אין חילוק בין יש שם אפטרופוס בין אין שם אפטרופוס עכ"ל. אבל דעת הרמב"ם ז"ל דכשם שבמכר אם יש לו אפוטרופוס אין מעשיו כלום שלא מדעת האפטרופוס במתנה נמי אם יש לו אפטרופוס אין מעשיו כלום שלא מדעתו שכתב פ' ט' מהלכות מכירה וז"ל קטן עד ז' שנים אין הקנאתו לאחרים כלום ומו' שנים עד שיגדיל אם יודע בטיב משא ומתן מקחו מקח וממכרו ממכר ומתנתו קיימת בין בדבר מרובה בין בדבר מועט בין במתנת בריא בין במתנת ש"מ וכו' עד והכל במטלטלין אבל בקרקע אינו מוכר ולא נותן עד שיגדיל בד"א בזמן שאין לו אפטרופוס אבל אם היה לו אפוטרופוס אין מעשיו כלום אפילו במטלטלין אלא מדעת' האפוטרופוס שאם רצה לקיים מקחו וממכרו ומתנתו במטלטלין קיים ע"כ דסבר הרמב"ם דמה שאמר רפרם ל"ש אלא שאין שם אפוטרופוס כו' אעפ"י דלא איירי אלא במקחו וממכרו ה"ה במתנתו. והנה הריא"ף ז"ל פ' הנזקין כתב הפעוטות מקחן מקח וכו' ועד כמה מחוי ר"י וכו' עד ולא פליגי כל חד וחד לפום חורפיה ואמרינן עלה פרק מציאת האשה אמר רפרם ל"ש אלא שאין שם אפוטרופוס אבל יש שם אפוטרופוס אין מקחן מקח ואין ממכרן ממכר וטעותו עד כמה א"ר זירא עד שתות כגדול ומתנתו מתנה אחת מתנת בריא וא' מתנת ש"מ א' מתנה מרובה וא' מתנה מועטת עכ"ל. ומעתה אי הוה דעת הרי"ף כדעת הרמב"ם ז"ל לא הוה ליה לאתויי ההיא דרפרם מקמי מימרא דמתנתו מתנה אלא בתר דינא דמכר ומתנה הוה ליה לאתויי ההיא דרפרם כיון דמחלק בין יש שם אפוטרופוס לאין שם ל"ש מכר ל"ש מתנה ומדרפרם ילפינן לה ולא עוד אלא דמימרא דממכרו ממכר ומימרא דמתנתו מתנה תרוייהו מפ' הנזקין ומפסיק בין דא לדא במימרא דפרק מציאת האשה ולא עוד אלא דבתר דמייתי מימרא דרפרם מפסיק בענין טעותו עד כמה כו' ואח"כ מייתי דינא דמתנה כפשט' משמע ודאי דלא סבר דמכר ומתנה כי הדדי נינהו לענין אפוטרופוס ומימרא דרפרם לא איתאמרא אלא במו"מ כפשט' ולא במתנה וכן בהגהות מיימון וז"ל פר"ח בשם הגאון דלענין מתנה אין חילוק בין יש שם אפוטרופוס לאין שם דלעולם מתנתו מתנה דאי לאו דעבד ליה ניחא נפשיה לא הוה יהיב ליה מתנה וכ"כ גאונים אחרונים משמו עכ"ל. וכן הוא דעת הטור דמייתי דעת ר"ח בלחוד ולא אדכר סברת הרמב"ם ז"ל כלל נמצא שדעת האי גאון ור"ח והתוספות והרי"ף והסמ"ג וגאונים אחרונים והגהות והרא"ש והטור כולהו ס"ל דבמתנה אפילו יש לו אפוטרופוס מתנתו מתנה ודלא כהרמב"ם ז"ל.. והנה במרדכי פרק מי שמת הביא תשובת רגמ"ה וז"ל יתום שנפטר וצוה בפני עדים ונתן כל אשר לו לשמעון דודו מקרקעי ומטלטלי חוץ משני צמדי כרם ששייר ויהודה דודו לא הי' שם לימים בא יהודה ושמע צואת נכדו והיה מתרעם על שמעון ואו' שהצוואה אינה כלום לפי שלא היה בן י"ג שנה ועדים אמרו שהי' בן י"א שנים והשיב דאין מתנתו מתנה לגבי מקרקעי אבל לגבי מטלטלי מתנתו מתנה אף בפחות מי"ג ואפי' לא ידע בטיב משא ומתן צואתו קיימת דתנן הפעוטות מקחן מקח וכו' כבר שבע ולא פליגי כל חד וחד לפום חורפיה כו' משום כדי חייו וכו' הילכך כל מקרקעי שהניח היתום נפלו לפני היורשין וחולקין בשוה ומטלטלין זכה בהן שמעון בצוואת היתום לפי הדין דהלכתא כמר בר רב אשי דאמר מתנתו מתנה עכ"ל. הרי דלא מפליג ר"ג ז"ל בין יש לו אפוטרופוס לאין לו במתנה אפי' הוא מכלל הפעוטות כנ"ד. והן אמת דאין משם ראיה גמורה משום דבמתנת ש"מ מיירי ואפשר דאפי' להרמב"ם דקאמר דאפי' במתנה אין מעשיו כלום אם יש לו אפוטרופוס אלא מדעת האפוטרופוס היינו במתנת בריא אבל במתנת ש"מ דלא חיילא אלא לאח"מ מהני דהא בשעתא דחיילא לית ליה אפטרופוס והוי כמאן דלית ליה אפטרופוס מעיקרא ועוד מטעמא אחרינא משום דבמתנת בריא בהקנאתו של נותן תליא מילתא ואין הקנאתו כלום אבל במתנת ש"מ דלא תליא בהקנאה דאדרבה אם קנו מידו לא הויא מתנה אי לאו דקאמר מוסף על מתנתו או לייפות את כחו לא מעלה ולא מוריד האפטרופוס והכי דייק לישנא דהרמב"ם שכתב אבל אם היה לו אפוטרופוס אין מעשיו כלום ולא קאמר אין ממכרו ומתנתו כלום דמשמע דבמאי דתלי במעשה קא מיירי דהיינו הקנאה דמכר או מתנה א"נ מטעמא אחרינא דלא שייך אפטרופוס אלא במילתא דהנאת היתום דהיינו בבריא דימחא במתנתו משום הנאת היתום דליזון מממוניה אבל בש"מ דמאי דמחי אפוטרופוס לא הוי אלא להנאת יורשיו אין לאפטרופוס שייכות בהכי דלאו אפוטרופוס ליורשי היתום נתמנה וישאר הדבר אל מאי דאתמר דאי לא דעבד ליה ניחא נפשיה לא הוה יהיב ליה. וכן הריב"ש ז"ל כתב וז"ל אמנם ר"ח ז"ל כתב וכן בתוס' דמתנתם מתנה אע"פ שיש להם אפטרופוס כו' עד ויש מי שלא חילק בזה אלא מתנה כמכר הרי ממה ששברת הרמב"ם לא קאמר לה אלא בלשון דיש מי שלא חילק בזה משמע דמסברת ר"ח והתוס' שהם רבים הוא עושה עיקר. איברא דהר"ן ז"ל כתב בתשוב' כהרמב"ם ז"ל והמרדכי כתב סברת הגאון אלא שהרי"בא קבל מאביו כדעת הרמב"ם נמצא שהרמב"ם ז"ל, והר"ן ורי"בא אית להו דבין במכר בין במתנה אין מעשה קטן כלום אם יש לו אפטרופוס אם אין האפוטרופוס מסכים למה שעשה הקטן. אבל מסתברא דקבלת הגאונים רבינו האי ור"ח וגאונים אחרונים שכתבו כן כמו"ש ההגהות משמם תכריע וכ"ש דהתוס' והרי"ף והסמ"ג והרא"ש והטור והגה"מ סברי כותייהו וכך נראה סברת רגמ"ה דודאי דלא שבקינן כל הני מקמי הרמב"ן ור"ן ורי"בא ועוד א"א שאפי' הרמב"ם ז"ל לא קאמר דבעי' במתנה שיסכים האפוטרופוס עמו אלא משום דדילמא טעי הקטן בדעתו וסבר דההוא מקבל מתנה עבד ליה ניחא נפשיה ולאו הכי הוא או דילמא אפי' דידע דלא עביד ליה ניחא נפשיה הלך אחר שיחה נאה ויהיב ליה מש"ה בעי דעת האפטרופוס אבל בנ"ד דמפורסם לכל שזקנו היטיב עמו וגדלו כאב וגם הקטן עצמו פי' שמ"ה נתן לו ודאי דמודה הרמב"ם ז"ל דלא בעינן דעת האפוטרופוס

קב שאלה גט שהי' כתוב בו בג' בשבת ימים לירח פלוני. והגט נכתב בי"ב לחדש ולא היה כתוב בו כמה ימים לחדש עוד היה כתוב בו ואיניש לא ימחי בידייכי מן שמי מיומא ולעלם ולא היה כתוב בו דנן. ושאל השואל אם על דברים האלה גט זה פסול ואפילו בדיעבד. והיכא דאיכא עיגון שהלך הבעל לארץ מרחקים מה דינו כל הפרטים יפורשו מפי מורה צדק ושכרו כפול מן השמים

תשובה גרסי' בגמ' א"ל אביי לרב יוסף היה כתוב בו חדש שנה וכו' מהו א"ל כשר ומה הועילו חכמים בתקנתן אהני לשבוע דלקמיה ולשבוע דלבתריה דאלת"ה יומא גופי' מי ידעי' אי מצפרא אי מפניא אלא ליומ' דלקמיה וליומא דלבתריה ה"נ אהני לשבוע דלקמיה ולשבוע דלבתריה ע"כ. ופסקוה כל הפוסקים דאפי' לכתחלה כותבין ואפי' למאי דמשמע מלשון הרמב"ם ז"ל דבדיעבד קא מיירי ה"נ בדיעבד הוא ומאי דכתיב מן יומא ולעלם ולא כתיב דנן הא נמי לא מעכב דהא תניא פ' גט פשוט אבא שאול או' אם כתוב בו גרשתי' היום כשר דההוא יומא דנפיק ביה משמע וגם זה פסקוה כל הפוסקים והשת' מאי דקא' מן יומא הוא כאו' מהיום ולא פורש איזה יום הוא וכשר. זהו הנלע"ד וכתבתי וחתמתי שמי

קג שאלה ראובן הניח חפץ בביתו שהיה עסק בו לשמעון אחי אשתו ובא אחי אשתו בביתו ולקח החפץ וכשמוע ראובן חרה אפו ואמר לשמעון שיחזיר החפץ למקומו ושמעון לא רצה וראובן מתוך כעסו קפץ בשבועות תמורות בשי"ת שאם לא יחזור שמעון החפץ תוך ג' ימים שיגרש את אשתו וג"כ קבל עליו נזירת שמשון בזה