מהר"ם אלשיך קטו

אשת אחי אביו של זה היתה ערו' עליו תהוי נמי השת' שני' עליו גם שהוא למעלה שהוא דור עליון למעלה שאביו בנתים נמצא שהערוה והשני' על האי גברא גופיה הוא דכיון דאלו היתה אשת אחיו אביו של זה היתה עליו ערו' השת' דאיהי אשת אחי זקנו נמי תהוי שני'. נמצינו למדין לפי זה דדוק' באשת אחי אבי האב דא"ל כיון דהנוש' את האשה הזאת אלו היתה אשת זו אשת אחי אחיו הויא ערו' השת' דאיהי אשת אחי אבי אביו תהוי שני' אבל באשת אחי אבי אמו מותרת. וליכ"ל דכי היכי דאמרינן דגזרו אם אביו משום אם אמו אע"ג דאיהי גופ' גזרה משום דכולהו דבי אימ' רבתי קרו ליה וכן גזרו על אשת אחי האב מן האם משום אשת אחי האב מן האב וגזרו על אשת אחי האם מן האב משום אשת אחי האב מן האם אע"ג דהיא גופא גזרה משום דכולהו דבי דודי קרי להו וה"נ נימ' דגזרו על אשת אחי אבי אמו משום אשת אחי אבי אביו משום דתרויהו אשת אחי זקנו קרו ליה דהא כיון דכתיבנ' דמאן דאסר באשת אחי אבי האב לא אסר אלא מטעמ' דכיון דאלו היתה אשת אחי אבי הנושא הזה היתה ערו' עליו השת' דאיהי אשת אבי אביו תהוי שני' אבל באשת אחי אבי אמו דאלו היתה אשת אחי אמו היתה שני' לא גזרו גזרה לגזרה וכ"ת משום דהא והא אשת אחי זקנו קרו לה ע"כ לא גזרו משום האי טעמ' אלא גזרה לגזרה דהוו תרתי אבל לא תלת דהא אשת אחי האב מן האב ערו' ואשת אחי האב מן האם שני' ואשת אחי האם מן האב משום אשת אחי האב מן האם מטעמ' דבי דודי קרו להו ואשת אחי אבי האם מן האב משום אשת אחי האם מן האב דהוו תלת גיזרות דא בתר דא וכולי האי לא גזרו משום דדמו אהדדי. והנה אחרי כתבי אורו עיני מפ' החולץ דגרסי' התם אבעי' להו גזרו שניות בחלוצה או לא בערו' דאורית' גזרו בהו רבנן שניות בחלוצה לא גזרו רבנן שניות א"ד ל"ש וקא מייתי גמר' ראיות למיפשט' ודחי להו ובמסקנ' דסוגי' מייתי ת"ש ובבן בתו מאי לאו משום חולץ דהוי' לה אשת אבי אמו לא משום מיתנ' דהוי' לה אשת אחי אבי אמו והא גבי שניות דערו' לא גזרו אלא לאו משום חולץ וש"מ גזרו שניות בחלוצה ש"מ ע"כ. הא קמן בפירוש דאשת אחי אבי אמו דהיינו נ"ד דכיון דאשת אחי אמו הוי' שניה באשת אחי אבי אמו לא גזרו בה ושרי' לכ"ע אפי' לדעת החולקים על אמימר דהא כולא סוגי' אליבייהו אית' בפירוש דלאמימר מהראי' דמייתי גמר' מקמי הכי איפשיט דגזרו שניות בחלוצה כמפורש התם וכן כתבו התוס' התם וז"ל אמימר מוקי לה וכו' כל סוגי' דשמעתין דלא כאמימר כדפרישית לעיל עכ"ל. הילכך נ"ד דהיינו אשת אחי אבי אמו שרי' לכ"ע אפילו לדעת ר"י והרא"ש ז"ל ותו לא מידי זהו הנלע"ד וכתבתי וחתמתי שמי

צז שאלה ראובן הפקיד ביד שמעון משא מצנפות למוכרם לו בעיר פלו' בלא כסף ובלא מחיר והוליכם שמעון לאותה העיר והניחם במשמרת עד שימכרו בבית איש נאמן מוחזק לכל העולם ובהיותם שם נכנס איש בן אחיו של ראובן ולקחם משם שלא מדעתו של שמעון וכאשר ידע שמעון בדבר צעק צעקה גדולה ומרה וקבל עליו לפני הקהל ולא יכלו הקהל להציל העשוק מיד עושקו יען כי אותו האיש היה חייב למלך ושאל השואל אם שמעון פשע בהניחו אותם המצנפות בבית אותו פלוני אם לאו

תשובה דבר פשוט הוא דכיון שלא הניח שמעון המשא במקום אשר הוא חונה שם כי אם הפקידו ביד אחר שחייב שיכול לומר לו ראובן אין רצוני שיהיה פקדוני ביד אחר כיון שלא הורגל ראובן להפקיד ביד האחר ופשוט הוא. זה הוא הנלע"ד וחתמתי שמי

צח שאלה דינה שהכתיבה שטר עליה בקנין גמור מעכשו איך היתה ערבנית על כל מה שיקח בעלה ראובן בהלואה מכל אדם מישראל שיהיה או שיקח סחורה בהקפה מכל איזה יהודי עד אלף פרחים ערבות גמור כו' והלכה האשה למדינת הים ואחר כך לוה בעלה וקנה סחורות בהקפה יורנו רבנו אם היא חייבת מחמת הערבות שלא ידעה מי ומי יהיו המלוים או מוכרים לו סחורה בהקפה

תשובה הנה מה שהיה ראוי לפקפק בערבות זה הוא כי כאשר נטלו קנין ממנה עדין הוא לא לוה והיכי חייל השעבוד וגם מ"ש בשאלה כי לא ידעה למי מתחייבת אך על הדבר הראשון הנה פ' שנים אוחזין גרסי' וז"ל אלא הא דתנן כותבין שטר ללוה אעפ"י שאין מלוה עמו לכתחלה היכי כתבינהו ניחוש שמא כ' ללות בניסן ולא לוה עד תשרי ואתי למיטרף לקוחות שלא כדין אמר רב אסי בשטרי הקנאה דהא שעביד נפשי' ע"כ ופרש"י וז"ל בשטרי הקנא' שמקנה לו כל נכסיו מהיום בין ילוה בין לא ילוה יגבה מהן באותו זמן מהיום עכ"ל. הא קמן דאע"ג דעדיין לא לוה אדם משעבד נכסיו אפי' להפקיע זכות הלקוחות שלקחו קודם שלוה וכן נרא' מההי' דפ' השוכר את הפועל ההו' גבר' דאמר ליה לחבריה אי מזביננ' להאי ארע' לך מזביננא במאה זוזי אזל וזבנא לאחר במאה קנה הראשון עד כאן. וכתבו רבוותא והרי"ף והרמב"ם ז"ל דבקנין ובמעכשו מיירי והיינו כנ"ד דמהני קנין למאי דזבין לאחר אחר זמן אע"ג דהוה אפשר דלא הוה זבין לעולם אפ"ה מהני קנין להיכ' דזבין בנ"ד נמי מהני קנין האי איתת' להיכ' דיזיף בעלה: ועל הטענה הבאה בשאל' דאיהי לא ידעה למי תתחייב לאו מילת' היא דהא כ' הרא"ש ז"ל כלל ס"ח על שטר שאין כתוב בו שם מלו' כלל אלא שמתחייב כך וכך לכל מי שיוציא שטר חוב זה כתב וז"ל ומה שאמרת כיון שאין מזכיר שום מלוה בשטר שאין השטר כלום אין בדבריו כלום דאמרי' בסוף בבא בתר' ההוא שטר' דנפיק בבי דינ' דרב הונא דהוה כתוב ביה אנא פלו' בן פלו' לויתי ממך מנה אמר רב הונא ממך אפי' מריש גלות' ממך ואפי' משבור מלכ' אלמא אעפ"י שלא הוזכר שם המלוה בשטר שטר הוי וכל המוצי' גובה בו וכן בנ"ד כיון שכתוב בו ששעבד עצמו לכל מוציא שטר זה גובה בו כל המוציאו אעפ"י שלא הוזכר בו שם המלוה ע"כ. וכן נמי משמע מההוא דמודר הנאה מבנו דקאמר כל הזן אינו מפסיד וכו' ואם אית' דאפי' בקנין לא משתעבד היכ' דלא ידע למאן משתעבד מאי אירי' כל הזן אינו מפסיד הא אפי' אי קנו מניה דמתחייב לזן לא משתעבד אלא ודאי כדכתיבנ' זהו הנלע"ד וחתמתי שמי

צט שאלה ילמדנו רבנו על דבר אלמנה שטענה בשעת שבאו לכתוב נכסי עזבון בעלה ושאלו ממנה שתוצי' כל הנכסים אשר לבעלה כלי כסף וזהב ושמושי בית ושאר מטלטלים והיא עשתה כן אמרו לה שתוצי' אם יש עוד איזה כלים או מטלטלים. השיבה ואמרה אין עוד רק כלי כסף וכלי זהב פרטיי' שנתן לי בעלי במתנה בליל נשואי. וכך אמר לי הרי נכסים אלו נתונים ליך במתנה ואם תרצי אכתוב ליך שטר והדברים הללו יהיה בסוד ביני לביניך לפי שאין יודע בנכסים אלו אלא את ופלוני חברי. ובתוך חדש לדברים אלו נפטר בעלה הנז' וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק. והנה א' מהמורים כתב ע"ז וז"ל תשובה לכאורה היה נרא' שהאלמנה נאמנת מדין מגו אמנם עיקר המתנה לפי דבריה אינה כלום משני טעמים האחד שצוה בפי' להסתיר אותה ואפילו תפש' בפניו מוציאין מידה לדעת הרמב"ם ז"ל והרא"ש ז"ל והרבה פוסקים ואפילו בסתמ' כתבו הרמב"ם ז"ל והרא"ש ז"ל ור"ש ור"ח ז"ל דפסול' כמו שהביא הרב שלנו בספר ב"י בטור ח"מ סימן רמ"ב ועם היות שיש חולקי' בנ"ז כ"ע מודו דלא זכתה דבדברים בלבד לא קנתה בעוד הנכסים ברשות הבעל ופטומי מילי בעלמא נינהו לפייסה ומעולם לא יצאו מחזקת הבעל ויורשיו ואפילו דין מגו במקום עד א' כשאינה מכחשת אותו אם יבא העד ויעיד והיא תאמר נתנה לי במתנה הויא מחוייבת שבועה ואינה יכולה לישבע וחייבת ליתן ליורשים כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ד מהל' טוען ונטען וכן הרב שלנו בספר ב"י בח"מ סימן נ' וזהו הנלע"ד בקיצור נאם אברהם ן' אשר וכן אחד מהמורים סובר כן מן הטעם הראשון דהוי' מתנה טמירתא כיון דאמר לה יהי בסוד ביני וביניך ויורנו מה"ר אם סובר כן אם לאו ושכרו כפול ומכופל מן השמים

תשובה מה שאמר הפוסק שהיה נראה לכאורה הוא האמת ופשוט מעצמו וכל מ"ש בשם הרמב"ם ז"ל ושאר הפוסקים אינו בנ"ד כלל כי לא אמרו במטלטלין הניתנים מיד ליד כי אם בכותב שטר מתנה על מה שאינו נותן למקבל בידו כי לא חילקו חכמים בין זוכה בפרהסי' במשיכה או בהגבהה וכיוצ' בהם לזוכה בהחבא כי אם בכותב שטר מתנה ואינו נותן מיד ליד שהרי בפי' כ' הרמב"ם ז"ל וז"ל הנותן מתנה בין בריא בין חולה צריך שתהיה גלוי' ומפורסמת אמר לעדים כתבו בסתם ותנו לו אינה כלום שזה מערים כדי לאבד ממון אחרים שיחזור וימכור אחר שיתן ע"כ הרי שלא אמרו אלא בכותב שטר מתנה משום דחיישי' שמערים למכור ולאבד ממון אחרים מש"כ בנותן מיד ליד וכ"כ הנ"י שהיה דן הרי"ף. והטעם השני שאם יבא העד ויעיד והיא תאמר נתנם לי במתנה הויא מחוייבת שבועה ואינה יכולה לישבע וחייבת ליתן ליורשים אין זה דומה כלל לשום ענין שאמרו בו מתוך שאינו יכול לישבע משלם דאטו משום שיאמר עד אחר שמטלטלין שביד ראובן הכירם ביד שמעון והם תחת יד ראובן לא ישבע ראובן ששמעון נתנם לו במתנה משום מגו כיון דליכ' ראיה. כלל הדברים דמילת' דפשיט' היא שנאמנת האלמנה בשבועה שבעלה נתן בידה החפצים ההם זהו הנלע"ד וחתמתי שמי

ק שאלה ראובן היה לו על שמעון שטר חוב מאלף פרחים לסוף שנה ובא ראובן לדמשק ולקח מלוי שמנה מאות והניח בידו שטר שמעון לבטחון נכסיו ולא נתן לו השטר בכתיבה ובמסירה כדין וכעת לוי רוצה לקחת אלף פרחים במאתים שכר ריוח נכסיו וראובן טוען שכיון שלא נתן השטר לו בכתיבה ומסירה שהוא רבית קצוצה יורנו מורנו הדין עם מי ושכרו כפול מן השמים

תשובה אפי' לא הניחו אצלו לבטחון בעלמא אלא שאמר לו אני מוכר לך שטר חוב זה בח' מאות פרחים ולא נעשה כדין בכתיבה ומסירה שמכר לו השטר איהו וכל שעבודיה לא קנה והוי רבית קצוצה מה שיטול יותר על דמיו ואם נתנו לו במע"ש קנה החוב כלו וכמ"ש בהגהות אשרי עלה דההיא דירושלמי דמוכר אדם שטרו של חברו או מלוה של חברו בפחות ואינו חושש כתבו וז"ל כגון ראובן שחייב לשמעון מנה ליתן בתשרי מותר ללוי שיתן לשמעון נ' בניסן ויקבל מנה בתשרי שאין כאן הלואה אלא מכר גמור שהרי שמעון נסתלק מן החוב לגמרי ויזכה בו לוי בחוב במע"ש דוק' ואם