מהר"ם אלשיך קט

שכל יורש או נוחל קטן או גדול שיקום לערער על דברי ירושתן הרי היא מסלקתו מענשו מדין ירושתו סילוק גמור ע"י פרח א' שיתנו לו מנכסי עזבונה ולקיום כל הנ"ל המתנות בתנאים הנ"ל מהיום ולאחר פטירת' נטלה האשה הנ"ל קנין גמור ושלם מעכשו במנא וכו' בבטול וכו' כדי שאפי' תקום מחוליי' זה בע"ה לא תהי' רשאית לתת משארית שווי הקרקעות אלו ומשארית מטלטלין לאחר לבטל צואה זו לא בחייה ולא בשעת פטירת' לא למוכרם ולא למשכנם ולא לתתם במתנה לאחר ואפי' ליורשיה בלתי אם תבא בחייה לידי צורך למזונותיה ולפרנס' אז תהי' רשאית למכור ולמשכן עד כדי מזונותי' ולפרנסת' בלבד ולא לדבר אחר רק שיהי' מתנה זו הנ"ל ככל הנ"ל בתנאים הנ"ל קיימת ככל הנ"ל. עד כאן טופס הצוא' ויהי ה' עם האלמנה המצווה ותקם מחוליה ולא עברו ימים מועטים עד שמת אברהם הנז' בעל בתה מקבלת המתנה הנז' ואחר ימים לפטירת בעלה חזרה ונתנה הבת הנז' לאמה כל מה שנתנה היא לה וכתבה לה שטר מתנה כדין וכשור' באופן שחזרה המתנה לנותנת ודרה עם בתה בבתים ואחר שנתים שלש באה אמה מקבלת המתנה מבתה ומכרה כל הקרקעות לאיש אחר ויש מי שהורה שאין מתנת הבת לאמה כלום שאחר שכתוב בשטר הצואה שאמה נתנה לה ע"מ שיאכלו הבת ובעלה פירותיהם הוי כאומר על מנת שלא תמכור ולא תתן לאחר ואם כן כיון שהיא נתנה לאמה עברה על התנאי ואין מתנת' לאמה כלום ומתנת האם לעולם קיימת וכשתמות הבת ירשו ילדיה. יורנו רבנו דעתו אם הדין כך הוא

תשובה הדין פשוט וא"צ שאלה דזיל קרי בי רב הוא דהנותן מתנה לראובן ואחריו לשמעון דאע"ג שאסור להשיא עצה לראובן שימכור אפ"ה אם מכר או נתן מעשיו קיימי' דאין לשני אלא מה ששייר לראשון והיינו נ"ד שנתנ' הבת לאמה כבר שמעשי' קיימים ואפי' להרמב"ם ז"ל שדעתו שאם נתן הראשון למי שראוי ליורש ולא עשה כלום בנ"ד לא נתנה אלא לא מהשאינה ראוי' ליורשה ומה שאמרו מפני שכתוב על מנת שבחיים חיית' יאכלו פירותיהם היא ובעלה דהוי כאומר ע"מ שלא תמכור ולא תתן לפיכך אין המתנה שנתנה לאמה כלום דברים תמוהים הם דאם כך הוא שבתת' לאמה עברה על התנאי א"כ במה שעברה על התנאי נתבטל' מתנת הצואה שנתנה לבתה שלא נתנה לה אלא ע"מ שלא תתן עברה על התנאי ונתבטל' המתנה למפרע ונמצא כאלו מעולם לא נתנה לבתה כלום וא"כ כ"ש שמכירת' שמכר' אמה עתה שהיא קיימת כי שלה מכרה ואם לא היתה מוכרת עתה בני בנה יירשוה אם תמות ולא בתה וא"ל כיון שעברה על התנאי אין מתנת' לאמה כלום וכיון שכן ה"ל כאילו לא נתנה דהא כיון שעברה ונתנה אעפ"י שאין המתנה מתקיימת עוברת על התנאי מקריא ובטלה מתנת אמה מעיקר' וכמ"ש ה"ה ז"ל בשם הרמב"ן ז"ל על המגרש את אשתו ע"מ שלא תנשאי לפלוני שאם נשאת בטל הגט למפרע כמ"ש הרמב"ם וכל הפוסקים ז"ל וז"ל ויש מי שהקשה א"כ אפי' הלכה ונשאת לזה שנאסרה עליו היאך הגט בטל שהרי נשואי' אינן נשואין שאם נשואין הם גט בטל ואשת איש גמורה היא ולא בת נשואין היא ואשתכח דזנות בעלמא הוא ולא בטיל גיטא וכ' הרמב"ן ז"ל דכל שנשאת לו דרך נשואין בטיל גיט' דכן אתני עלה ועוד ממ"נ כשהי' נשאת לזה שנאסרה עליו א"ת לא עברה על התנאי א"כ הגט אינו בטל ומגורשת היא אף לזה וא"א לבטל נשואיו יותר משל אחרים ושמעינן מינה שהאומר לחברו שדי נתונה לך ע"מ שלא תתנהו לפלו' ונתן לו בדרך קנין בטלה מתנה ושדה חוזרת לבעלים הראשונים עכ"ל הרמב"ן ז"ל ולא הביא ה"ה שום חולק והיינו נ"ד לפי דעת האומר שע"מ שבחיי' יאכלו פירותיהם היא ובעלה הוי כאומר ע"מ שלא תמכור ולא תתן והיינו נפקותא עצמה שהוציא הרמב"ן באו' ושמעינן מינה וכו' כדכתיבנ'. וכן הרא"ש ז"ל כלל פ"א כ' על ששאלוהו על ראובן שנתן ממונו לשני בניו וריבה לזה ומיעט לזה והטיל תנאי במתנתו ע"מ שלא יוכל א' למכור שום דבר מכל אלו הקרקעות ושלא ימשכנם ולא יתן עד שיהא לקטן עשרים שנה ועמד הגדול ומכר מאחוזתו קודם שיהי' לקטן כ' שנה כ' וז"ל תשובה ומה שנתן להם בתנאי בע"מ שלא ימכרו עד שיהא הקטן בן עשרים שנה זה שביטל התנאי נתבטלו מתנותיו כדאית' פרק י"נ וכו' עד ואם כן בנ"ז אותו שביטל התנאי נתבטלה מתנתו מעיקר' ונשאר מתנתו ביד אביו ואחרי מות אביו יירשוה הוא ואחיו הקטן ומתנת הקטן קיימת כי לא ביטל תנאו וגם זכה בחצי מתנת אחיו ועוד האריך וכ' בסוף דבריו ואינך יכול לפרש ע"מ שלא יוכל למכור ואם ימכור יהא המכר בטל והמתנה קיימת דדבר זה אין כח בידו להתנות דאם המתנה קיימת יעשה בה מה שירצה עכ"ל. הרי שכ' בפי' שאין לפרש שמה שנותן על מנת שלא למכור ולא יתן לאחר שפירושו שאם נתן או מכר שהמתנה או המכר הזה יהי' בטל ושהמתנ' הראשונה תשאר קיימת והוא ממש מה שחשב הפוסק בנ"ד שזאת המקבלת המתנה שעברה על התנאי במה שנתנה ושמפני כך מתנה זו האחרונה בטלה והראשונה קיימת כי ע"ז פקח עיניו הרא"ש ז"ל וביטלו. וכן נראה מתשובת הריב"ש סי' קמ"ה על מי שמכר קרקע ע"מ שלא ימכרנו לזולתו ומכר לזולתו כ' שנתבטל המכר מעיקרו על שביטל התנאי הילכך בנ"ד אי אחשבי' לתנאי שבצואה כאומרת ע"מ שלא תמכור ולא תתן אפי' אחרי מות אישה ועברה על התנאי מתנת הצואה לבתה בטלה מעיקר' וא"כ מכירת' שמכרה הזקנה אח"כ שרירא וקיימא וכ"ש אם אין זה משמעות התנאי ההוא אלא שכיונה שלא יאכל הבעל כל הפירות לבדו כדין כל נכסי מלוג אלא יאכלום בין שניהם הוא ואשתו גם כן מכירת הזקנה קיימת. כלל הדברים שממה נפשך מה שמכרה הזקנה שריר וקים ותו לא מידי זה הוא הנלע"ד ברור כשמש בצהרים נאם

צ עוד. על הענין הנז' כי הנה טען המערער מפי א' מהמורים כי נרא' לו כי במה שכת' בשטר הצואה ע"מ שכל עוד שבתה הנ"ל תהי' בחיים חיתה יאכלו היא ובעלה פירותיהם ואין זה תנאי כמשמע לשון ע"מ דעלמא דהא מילת' דפשיט' היא שיכולים היא ובעלה לאכול פירותיהם בלא תנאי אלא ודאי דהאי על מנת אינו תנאי אלא פירוש כאלו אמר שמה שנתנה לבתה אינו קרקע ופירות לגמרי כי אם פירות בלבד ומה שאמר' מהיום ולאחר מיתה הוי גוף מהיום לפירותיו וזהו ע"מ שיאכלו פירותיהם היא ובעלה שמה שנתנה לה היינו אכילת פירות לה ולבעלה ולא קרקע הילכך אין. מתנת הבת לאמה כלום כי אין לבת קרקע אלא פירות בלבד וכן יש מי שהשיב שאדרב' התנאי הי' שיאכלו היא ובעלה פירותיהם אחר מיתת אמה והרי לא נתקיים התנאי כי טרם מות הנותנת מת חתנ' קודם שתחזור בתה ותתן לאמה וא"כ נמצאת המתנה בטלה מעיקרא כי הית' בתנאי ולא נתקיים והנה דעת האומר שע"מ הוא פי' המתנ' ולא תנאי א"צ ראי' לדחות' כי מעולם לא נמצא כזה בכל הגמ' ולמה נדחוק לפרש פי' כזה להוציא מיד מקבלת המתנ' המוחזק' בקרקעות ושטר מתנת' בידה המבלי אין לשון קצר וטוב ממנו לומר שהמתנ' היא לפירות הלך להאריך ולאומ' בלשון שהוא הפך הכוונ' ועוד כי במתנ' לא הוזכר בעלה ואיך יזכירנו בפי' המתנ' אלא ודאי נרא' דתנאי הוא שבא להתנות שמה שנתנה לבתה הוא בתנאי שיהנה בה בעלה ואם לאו שלא תהי' מתנה וכיוצא בדרכים כזה ויותר קרוב הדבר לו' כדעת המשיב שכיון שמת בעלה קודם מיתת הנותנת באופן שאין בעלה נהנה המתנ' בטלה כי הא דהרי זה גיטך ע"מ שתשמשי את אבא או שתניקי את בני דקי"ל שאם מת האב או הבן שהגט בטל שהרי אי אפשר להתקיים התנאי הילכך ממ"נ מכירת אמה שמכר' עתה מכיר' שאם זכתה הבת מתנת' לאמה מתנה ואם לא זכתה מכל שכן כי עתה שלה מכרה אבל לומר שע"מ הוא פי' שלא נתנה אלא הפירות בלבד אי אפשר לפרשו ועוד דהאי פירושא שיאכלו פירותיהם היא ובעל' אהיכא קאי אי לימא אמאי דקאמר' ולאחר מיתה דהיינו פירות לאח"מ פשיטא דהיא ובעל' יאכלו הפירות דהא נ"מ הן ואי אמאי דקאמר מהיום דהיינו קרקע מהיום היכי מדבר בפירות ואי אתרוייהו קאמר' דמאי דקאמר קקע מהיום ופירות לאח"מ היינו שיאכלו פירותיהם היא ובעל' כלומר דמאי דקאמר' קרקע מהיום ופירות לאח"מ היינו לאכול פירותיהם כלומר קרקע מהיום לאכול פירותיהם לאח"מ דהיינו קרקע לפירותיו ולא לגופו של קרקע לגמרי אי הכי הל"ל קרקע לפירותיו בפירוש ומלבד המעיין בלשון השטר מתנה עיניו יחזו כמה ביטולי' לסבר' זו ואין צורך להאריך זהו הנלע"ד וכתבתי וחתמתי שמי

צא שאלה לאה לקחה מבית חתנה כל כך מלבושים ושמושי ערש מנדונית בתה הלך חתנה אצל דייני הקהל והביא אצלה לקחת את שלו מתחת ידה החזיר' קצת דברים ועל קצת דברים טענה ואמר' כי לא נתנתם לנדוני' בתה אמר חתנה והלא המה היו בביתי ובתוך חפצי ועדים אין בדבר כי השומא הית' ביניהם אמרה היא השבע וטול אמרו לה דייני הקהל אין זו תפיס' כדי להביאו לידי שבוע' אין זו כ"א דרך גוביינא ואלמות ולמה ישבע ילמדנו רבינו אם חייב שבוע' או אם חייבת הי' להחזיר' בלא שבוע' כיון שמודה שלקחתם משם ואחר כך תעשה דין עמו אם שמה אותן המטלטלין בנדונית בתה אם לאו ושכרו כפול ומכופל מן השמים תשובה לכאור' היה נראה שכיון שהיא מודה שלקחה אותן המטלטלין ומה גם אם ידוע לקצת בני אדם שראו אותן המטלטלין בבית חתנה קודם שתקחם היא שתחזיר אותם למקומם ואח"כ תעשה דין עם חתנ' אבל לא היא שלא אמרו כך אלא כשראו עדים שנכנס לבית פלו' ואין האיש בביתו ונטל משם כלים וב"ה טוען גזלתם מביתי והלה טוען שלי הם או בחוב תפשתים וכיוצ' בזה אבל כשאין עדים שראו כשנכנס ונטל כלים מבית חברו אלא שהוא טוען אח"כ הכלים שחסרים מביתך אני לקחתי' כי שלי הם וכיוצא בזה כי הא דנ"ד אינה מחוייבת אלא שבועה וכ"כ הריא"ף ז"ל פ' כל הנשבעין וז"ל מדאמרי' הגודרות אין להם חזקה שמעי' דמאן דתפיס מידי מרשות' דחברי' קמי סהדי דלאו באנפי חבריה ואמר לקוח הוא בידי אינו נאמן ע"כ. וכן הרמב"ם ז"ל פ"ד דהלכות גזלה כ' וז"ל ראוהו עדים שנכנס לתוך בית חברו שלא בפני בעל הבית ונטל משם כלים אע"פ שהוציאן מגולין ואע"פ שבע"ה עשוי למכור את כליו אם טען ואמר דרך גזלה לקחן והלה אומר ברשותך באתי ואתה מכרת' לי או נתת לי או בחוב שיש לי אצלך תפשתים אינו נאמן שכל הנכנס לבית חברו שלא בפניו ונטל כלים משם והוציאן בפני עדים הרי זה בחזקת גזלן לפיכך מחזיר הכלים לבעל הבית ואין