מהר"ם אלשיך קח

יש בו יוקר ודוחק מש"כ בעיר שאין בה יוקר ולא דוחק ומינה דשכיחי כל מילי ובזול. נמצא דטיבותא דכרך דשכיחי בה כל מילי איתא בעיר דמאי דאמרי בכרך דשכיחי כל מילי לאו על מיני סחורות כיוונו דהאי אתתא צא קפרא בהכי אלא בכל מילי דמזונות ורחים ומרחץ וכיוצא דשכיחי בעיר כמו בכרך ועדיפא מינה דאילו בעיר שאנשיה מועטין הוי בזול ובכרך ביוקר נוסף על זה שבעיר אין בה דוחק כמו בכרך הלכך ודאי עדיפא לגבי איתתא ישיבת עיר מישיבת כרך וכ"ש דעדיפא מישיבת כפר דלא שכיחי כל מילי. ובהאי סברא הוכרחו הרמב"ם והטור והסמ"ג והגאון לפרושי מתני' דכתובות דקתני דאין מוציאין מכרך לעיר דהיינו לכפר דאי לעיר למה אין מוציאין הרי מושב העיר טוב מכרך שבכרך מאי דשכיחי כל מילי הוא ביוקר וגם יש דוחק מש"כ בעיר שע"כ המקדש ע"מ שאני בן כרך ונמצא בן עיר הוי מטעה לשבח אלא ודאי דהאי עיר היינו כפר דלא שכיחי ביה כל מילי כעיר וכרך אבל מכרך לעיר ודאי מוציאין וכ"ת היחוייב שיהי' דעת כל הני רברבי כפרש"י בהאיש מקדש דילמ' סברי איפכא דכרך עדיף מעיר ובעיר ע"מ שאני בן כרך ונמצא בן עיר אינו מטעה לשבח כפרש"י אלא באומר ע"מ שאני בן עיר ונמצא בן כרך ואתי' מתני' דכתובות כפשטא דאע"ג דבמאי דמפרשי דעיר דמתני' היינו כפר מוכיח באצבע דסברי כפרש"י מ"מ בין להם בין לרש"י צריך הכרח דמנא להו דהאומר ע"מ שאני בן כרך ונמצא בן עיר הוי מטעה לשבח ולא הוי איפכא דאדרבא מסוגיא דגמרא בכתובות משמע איפכא דעלה דקתני מוציאין מכרך וכו' אבל לא מכרך לעיר וכו' מקשו בגמ' בשלמא מכרך לעיר דבכרך שכיחי כל מילי אלא מעיר לכרך מ"ט הרי דטפי פשיטא ליה לגמרא דישיבת כרך משובחת משל עיר ואע"ג דמשני דבעיר נמי איכא גוונא דישיבתה ניחא מכרך תסגי האי שנוי' למהוי שוין אבל למימר דעדיפא ישיבת עיר משום דרויחא אוירא טפי מכרך דשכיחי ביה כל מילי מש"כ בעיר האי לא מסתבר כלל וא"כ היכי כתב רש"י ז"ל דע"מ שאני בן כרך ונמצא בן עיר דהוי הטעה לשבח אדרבא איפכא מסתברא. אבל ודאי דרש"י ז"ל מתני' קשיתי' דכולהו בבי דההיא מתניתא דהוו זוגי זוגי קמייתא הוי טענה לגריעות ותנינא לשבח דקתני ע"מ שאני כהן ונמצא לוי היינו הטעה לגריעות ומסיים ע"מ שאני לוי ונמצא כהן היינו לשבח וכן נתין ונמצא ממזר ממזר ונמצא נתין תחלת הבבא לגריעות וסופו לשבח וכן שביתו קרוב למרחץ כו' הויא תנינא לשבח וכן ע"מ שיש לו בת או שפחה וכו' וכן ע"מ שאין לו בנים וכו' א"כ האי בבא דע"מ שאני בן עיר ונמצא בן כרך בן כרך ונמצא בן עיר קמיתא גריעותא ובתרייתא שבח הילכך ע"כ ס"ל לתנא דישיבת עיר היא משובחת משל כרך וקא יהיב טעמא משום יוקר ומשום דוחק דתרוייהו הוו בעיר לטיבותא דאיכא זולא ואיכא רווחא והאי סברא ודאי מוכרחת להרמב"ם ז"ל ושאר הפוסקים כהזכרנו דודאי דעת התנא דישיבת עיר משובחת משל כרך. ומעתה ודאי הוקשה להו חדא דהיכי פרק האיש מקדש נסיב תנא דישיבת עיר משובחת משל כרך ובמתני' דכתובות דקאמר אין מוציאין מכרך לעיר ולא מעיר לכרך ואמאי כיון דעיר עדיפא למה אין מוציאין מכרך לעיר הרי מושב העיר טוב דאיכא זולא ורווחא מש"כ בכרך ועוד מאי קא מקשי גמרא בשלמא מכרך לעיר דבכרך שכיחי כל מילי בעיר לא שכיחי דאדרבא איפכא ה"ל לאקשויי וכי אישתמטיתיה לגמרא מתניתין דהאיש מקדש דעיר עדיפא מכרך מטעמא שכתב רש"י ז"ל וה"ל לאקשויי בשלמא מעיר לכרך דבעיר איכא זולא ורווחא אלא מכרך לעיר מ"ט אלא ודאי דתלת ישובין הם כרך ועיר וכפר עיר עדיף מכולהו דשכיחי כל מילי ובזול וליכא דוחקא כדפרש"י אבל כרך תרויהו לגריעותא וכפר נמי אע"ג דאיכא רווחא מאי דלא שכיחי כל מילי הוי צערא טובא דלגבי הא מאי דאיכא רווחא הויא מילתא זוטרתי ומש"ה במתני' דהאיש מקדש ודאי דמאי דקאמר עיר היינו עיר ממש דאי הוי כפר ע"מ שאני בן כרך ונמצא בן עיר לא הוי טעות לשבח דהא מאי דבכרך שכיחי כל מילי אפי' ביוקר עדיף מרווח' דכפר כדכתיבנ' אבל במתני' דכתובות האי עיר דקתני אי אפשר דלהוי עיר ממש דא"כ למה אין מוציאין מכרך לעיר השתא מכרך לכרך דתרויהו שוין מוציאין מכרך לעיר השת' דעדיפ' מניה ודאי דהאי עיר דכתובות היינו כפר ומש"ה מקשי גמרא בשלמא מכרך לעיר דבכרך שכיחי כל מילי כלומר דאע"ג דאיכ' יוקרא הא מיה' שכיחי כל מילי אבל מכרך לעיר דהיינו כפר מ"ט כלומר דטעמ' דרווח' לגבי מאי דלא שכיחי מילי לאו מילת' היא ומשני מסייע לי' לר' יוסי וכו' דסבר דרווח' דכפר חשיב נמי במאי דבכרך שכיחי כל מילי אע"ג דהוי ביוקר וכן נרא' בפירוש במאי שמביא מעלת תורתו שהרמב"ם ז"ל עצמו שכ' בפי' המשנה עלה דהך מתני' דמוציאין מכרך לכרך וכו' שכתב וז"ל ועיר שאין מוציאין הם שסביבות המדינה ע"כ. הרי שפיר' בהדי' שעיר הנז' במשנה היינו כפר מהכפרים שסביבות המדינה ותו לא מידי ומסתברא דהיינו מהכרח שכתבנו כדאמרן. וע"כ להורות הרמב"ם דעתו דמוציאין מכרך לעיר מלבד מש"כ כפר במקום עיר כדכתיבנ' עוד כיון במאי דכ' מדינ' דודאי אין שם זה אלא בכרך גדול כדא' במדינת בבל בעילם המדינ' מש"כ בכרך דמצינו שנקר' כרך אפי' קטן כשהי' מוקפת חומה ע"כ תפס לשון מדינה שהיא גדול לאשמועי' דיוק' דוקא ממדינת שהיא ודאי גדולה לכפר הוא דאין מוציאין הא לעיר כיון דעדיף מכפר דאית בה כל מילי וגם איכ' רווח' אע"ג דלא הוי' כ"כ ברווח' דכפר מוציאין וכה"ג דייקי' בלשון סמ"ג ממש. ועדיין צריך לתת טעם אל שינוי הטור שקרא לכרך עיר ולעיר כפר ומסתבר' דאת' לאוסופי על הרמב"ם משום שעדין היה אפשר לו' דכיון דעדיף מושב עיר ממושב כרך א"כ נ"מ נמי דאין מוציאין מעיר לכרך מש"ה כתב עיר במקום כרך לו' דדוקא מעיר לכפר או מכפר לעיר אין מוציאין אבל מכרך לעיר או מעיר לכרך מוציאין משום דאע"ג דגבי המקדש ע"מ שאני בן כרך ונמצא בן עיר הוי מוטעה לשבח משום דבכרך יש יוקר לא סגי הפרש זה לשלא יוציא מעיר לכרך כיון דבתרויהו שכיחי כל מילי וגם אין הפרש הריוח שבעיר על הכרך אלא מועט ואינו כריוח הכפר על הכרך ודעת הטור דכיון שהצד השוה שבכרך ובעיר הוא דשכיחי כל מילי א"כ כשאמר כרך הכל בכלל. נמצא פסקן של דברים דמכרך לעיר או מעיר לכרך כיון דבתרויהו שכיחי כל מיני אע"ג דמושב העיר עדיף דליכא יוקרא וגם ליכא דוחקא מוציאין מזה לזה באותה הארץ אבל לא מכרך או מעיר לכפר ולא מכפר לכרך וא"כ בנ"ד אי בדימייאט שכיח' כל מילי דהיינו כל מילי דמזונות כשאר עיירות ורחיים ומרחץ וכיוצא מוציאין ממצרים אליה מן הסתם בכלל גבולי מצרים היא והי' עיר מאותה הארץ ואי לא הוי אלא ככפר בעלמא דלא שכיחי כל מילי תדון ככפר ומ"ה אפשר דמתני' קרא לכפר עיר משום דלפעמים יהיה עיר נדונת ככפר כשאין בה כל מילי כדכתיבנא. ואע"ג שכתב הריב"ש סי' פ"ח וז"ל וכ"ש שהמקום שדעתך לקבוע שם דירתך היא מקום תורה וחכמה יותר מן המקום שאתם דרים שם עתה וקהלה גדולה ממנה כפלי כפלים וקרוב להיות דומה למה שאמר בתוספתא הביאה הריא"ף ז"ל בהלכות מוציאין מעיר שרובה גוים לעיר שרובה ישראל עכ"ל דלפ"ז כיון דמצרים הוא מקום תורה וחכמה וקהלות גדולות וטובות מש"כ בדמייאט תדמי ההוצאה ממצרים כמוציא ממקום שרובו גוים למקום שרובו ישראל. אבל נר' לעיין בלשונו שאין סומך הריב"ש עצמו על טענה זו אלא בסניף על החזקות שהקדים בנ"ד מאומרו וכ"ש ולא אמר ועוד וגם לא אמר שדומה למוציא ממקום שרובו גוים וכו' כ"א שקרוב להיות דומה שהוא כמראה באצבע שאינו דומה אלא דמיון סברא בעלמא ולא להחזיק בה. וכל זה הוא אם לא נחזיק בסברת מהר"ר איסרלן אלא במה שדחה אותה מה"ר זלה"ה בב"י ולולי שלא לנגד מאמר מה"ר נוסף על נחיצות הרץ היינו עושים חיזוק גם שלא לדידי הוא צריך. וכן על המשנה דג' ארצות לנישואין אי על כפיית הבעל לאשה איירי או איפכ' לא כתיבנ' בה מידי דהא נקטי' כרמב"ם ז"ל ומה גם באתריה דבכפיי' הבעל לאשה מיירי ומה גם כי ראיתי אמרי מע"ת כי נעמו ולולא שבענין שנויי הפוסקים הוספתי נופך משלי עליה הוה סמיכנא כי טובים דודי אמריו ונכוחי' למבין ואם לא תאבה האשה ללכת אחריו אל הארץ ההיא תפסיד כתובה כדברי רב צמח גאון ז"ל וכ"ש מזונות מלבד הראיות שהביא מע"ת נוספות על זו. כלל הדברים כי אחר שדמייאט היא עיר דשכיחי בה כל מילי והיא מאותה הארץ מוציאין ממצרים אליה ואין עיכוב בדבר אלא שצריך שיהיה המדור מעון אשר היה לה במצרים שלא יהיה מנוה היפה לרע או מן הרע ליפה ואם עם כל זה תתן כסף סוררת תפסיד כתובה ומזונות כדכתיבנא. נאם הכותב בנחיצות נמרץ לפי השעה ומעיד לפני קונו שכל ישעו וכל חפץ על האמת במה שהוא אמת כאשר הורוני מן השמים. וזה הוא הנלע"ד וחתמתי שמי

פט שאלה מעשה שהיה כך היה אלמנה שהיו לה בני בן א' ובת נשואה ולה ב' ילדים וחלתה ועשתה צואת ש"מ וז"ל היום יום פלו' נכנסנו לבקר את פלו' וכו' עד ואחרי שידענו כי האלמנה הנז' כבר נשבעה שבועת אלמנה בימים חלפו למו צותה לפנינו ואמרה כי כל אשר לה בעולמה מטלטלים הם מעט והן לבתה רחל אשת אברהם והקרקעות הידועות לה פה עיר פלו' שקבלת' בכתובתה שהם בית גדול בצד מזרח מהחצר שהיא ותחנה דרים בה והבית תבשיל. שלו שהוא לצד צפון החצר סמוך לקרן מערבית צפונית הבית הנ"ל ועוד בית אחר בצד מערב החצר סמוך לפתח החצר וסמוך לבית האחר הקטן ובקרן מערבית דרומית החצר הוא הבית הכבוד והתנור ועל גב הבית הקטן השלישי וגם על גבי פתח החצר והבית הכבוד והתנור היא עליה קטנה ובכן אמרה האשה הנז' שהיא חייבת לחתנה אברהם הנ"ל על הבית הגדול שהיא דרה בה מ' פרחים ועוד חייבת על הקטן לראובן ו' פרחים שהם ג"כ לחתנה כי הוא נתחייב לפורעם לראובן בעדה ועוד היא חייבת בשטר לאלמנה א' ידועה י' פרחים סך הכל מה שחייבת על הקרקעות ששה וחמשים פרחים ועוד היא מצוה לתת ליתומי בנה ט"ו פרחים באופן שקרקעות אלו הם משועבדים על סכום ע"א פרחים וכל שארית שווי הקרקעות הנ"ל יהיו במתנה מעתה ומעכשו מהיום ולא"מ לבתה הנ"ל ע"מ שכל עוד שבתה הנ"ל תהי' בחיים חייתה יאכלו היא ובעלה פירותיהם ואחרי פטירת' אם יהי' לה זרע של קיימא מבעלה הנז' הן זכר הן נקבה יהיו לזרעם ואם לא יהי' לה זרע בשעת פטירת' יחזרו שווי הקרקעות אלו כל מה ששוין על הע"א לסלק להקדש. עוד צותה שמפירות הקרקעות אלו מיום פטירת' ואילך עד תשלום שנה תמימה יקחו עד י' פרחים לחלק לכפרת נפש' ולציון קברה. עוד צותה שכל מטלטליה יהיו ג"כ במתנה עוד צוחה