מהר"ם אלשיך קז

של ה"ר ברוך הוא דעת הרמב"ם והרי"אף ורב האיי ורוב הפוסקים דמשום דבר שאין בו ממש הוא טעם דלא קנה באומר ידור פלוני וכו'. עוד כתב הרב וז"ל עוד כ' שם דכתוב בשטר כח הפירות וזה הוא בין לדור בין למשטח ביה פרי וכל תשמישין שבעולם ובין להשכיר וליקח השכר כל זה הקנו לו אגב ד' אמות קרקע מעכשו וכו' והכא בנ"ד נמי כתוב בשטר שהקנה לו נמי אגב ד' אמות קרקע פירות בית אחר שאצל' ומשמע נמי כלישנא דפירות דירה ושטיחת פירות וכל תשמישין וקני וכיון דקני פירות האי בית מהאי טעמ' דכ' ה"ר ברוך קני נמי דירת העליה האחרת שאצלה כיון דאקנינהו בהדי הדדי בחד קנין אגב ד' אמות קרקע וכמו שהביא שם המרד' למעלה מעשה בא' שהקנה לחברו בקנין סודר קרקעות ומטלטלין ומעות בבת אחת ונחלקו חכמי הדור יש אומרים דדמי לקני את וחמור וכו' וי"א קנה הכל במגו שחל הקנין על הקרקעות ועל המטלטלין חל נמי אמעות וכדומה לזה כתב הרשב"א בתשובה י"ח המיוחסות להרמב"ן ז"ל נראין הדברים דאחר שכלל אחר עמו לכלם שייר כענין אחד דוק ותשכח ובנ"ד נמי כיון שקנה הבית האחר לפירות כרבי' ברוך קנ' נמי העליה לדירה ונ"ד עדיף שהעלי' היא אצל הבית שהקנה לפירות דבקנית הבית קנה העלי' לדירה מכל אלין נ"ל לקיים שטר זה ועל הדיינים ההגונים יצ"ו להביט בעין שכלם בטענות אלו ולדון כפי מה שיראום מן השמים עכ"ל. כלל דברי הרב הוא דכיון דבבית הסמוך לעליה חל הקנין באכילת פירות כדעת ה"ר ברוך מגו דחל בזה חל ג"כ בדירת העליה דבהדי הדדי איקנו אמנם ממקום שבא מדעת ה"ר ברוך לא קנה אכילת פירות הבית הסמוכה לעליה דלא קאמר ה"ר ברוך דקנה אלא משום לישנ' דכח פירות שכולל דברים הרבה שהוא בין לדור בין למשטח פרי וכל תשמישין שבעולם ובין להשכיר וליקח השכר אבל אם לא כתוב בשטר אלא שמקנ' לו אגב קרקע פירות הבית ודאי דלא קני דלא עדיף מל' דירת בית דהא רב האיי גאון השוה אותם וז"ל דדבר שאין בו ממש כגון אויר ודירה ואכילת פירות בכולהו לא מהני קנין ואפילו אגב ארע' עכ"ל והוא מוסכם כאשר כתבנו למעלה ובנ"ד לא הוזכר בבית הסמוכה לעלי' הדירה אלא אכילת פירות בלבד כי זה לשון השטר כאשר הועתק לשונו למעלה וכמו כן נתרציתי ונתפייסתי שיאכל הוא ג"כ פירות העליה האחרת המזרחית שבצד' שדר בה פלוני ופירות הבי' אש' תחתיה ע"כ. הרי שלא נזכר רק אכילת פירות בלבד ולא ניתן לו רשות לא לדור ולא למשטח פירות ולא לשום תשמיש ולא עוד אלא שאמר שדר בה פלוני ושיאכל חתנה הפירות ואיך ישתמש או ידור הוא בה באופן שלא קנה אכילת פירות הבית הסמוכה לעלי' כלל ובזה נהרס כל הבנין שאם פירות בית לא קנה איך יקנה אגבו דירת העלי' ואין זה דומה לקרקע ומעות כ"א למעות ומעות לא קנה לכ"ע דתרוייהו אין הקנין חל בהם כלל. וכ"ש שלא סמך ב' הדברים לומר שהקנית לו דירת העליה ואכילת פירות הסמוכה לה כ"א שגמר כל ענין דירת הבית לגמרי כתוב וכן נתרציתי וכו' שיאכל פירות העליה הסמוכה וכו' ועד כאן לא אמרו האומר שקרקע ומעות קנה אלא במקנ' את שניהם יחד ולא עוד אלא שבנדון שלנו תחלה הזכיר מה שלא קנה וממנו עשה עיקר ואח"כ אמר וכן וכו' על אכילת פירות ואינו כקרקע ומעות ומה גם שהם נפרדים כאשר כתבנו זולת ההפוך ואיך יהיה הקודם אגב המאוחר ועוד מנין לנו שהלכה כמ"ד דקרקע ומעות קנה ואדרב' נסמוך אל האחרים שעל האומרים שקנה להביא ראי' שאומרים שלא כהלכה דקנה את וחמור ומאי אולמיהו לחלק. ועוד ודאי נראה דהלכה כמ"ד שהמקנ' קרקע ומטלטלין ומעות דלא קנה מעות דהא איפסיקא הילכת' שאין מטבע נקנה אלא באגב או שכירות מקומן ואם איתא למה הצריכוהו לומר אגב תיפוק ליה דלימ' אני מקנ' לך ד' אמות קרקע ומטבע ומגו שחל בקרקע יחול במטבע אלא ודאי דאגב וקני בעי' ולא די שיזכירם יחד. וראית הרשב"א מתשובת י"ח יש לדחות חדא שלא אמר דירה אחת לי ודירה אחרת לפלוני אלא אני משייר לי ולפלוני דירה אבל בזה שהם ב' עניינים נפרדים לא אמר. ועוד כי שם כתב שאין הכללות שכלל אחר עמו מועיל אלא לומר שנפרש מה שאמר דירה כאילו אמר בית לדירה אבל אם גם באומרו כך בפירוש אין הקנין חל לא מהני שכתב שכיון שלא נזכר לשון מתנה באחר לא קנה שאפילו אם היה אומר בית לדירה לא היה מועיל וא"כ במקנ' קרקע ומטלטלין ומעות דעתו כמ"ד דלא קנה שאין הדבר תלוי בפירוש וכוונת האומר אלא שהוא דבר שאין הקנין חל בו ודומה לאת וחמור ובנ"ד נמי כיון שאין מועיל רק להיות כאילו אמר בפירוש בית לדור ודאי לא קנה שאפילו אמר כן בפירוש אינו כלום שהרי לא הקני' אלא אגב ד' אמות קרקע ואין קרקע נקנה אגב קרקע ובזה אפילו אכילת פירות הבית האחר נמי לא קנה כי גם שנאמר אח"כ וקנינ' הוא הקנין הנ"ל לקנות הד' אמות כדי לקנות אגבן דירת העליה כאשר כתבנו למעלה מלבד שאפילו לה"ר ברוך לא קנה אכילת פירות הבית הסמוכה לעלית הדירה כאשר כתבנו ובזה הכל נעקר מעיקרו וגם היות הבית שקנה אכילת פירות בו סמוכה שכתב הרב דעדיף לקנות דירת העלי' אגבה הנה כתבנו למעלה שנראה שאין סמיכות כזה מועיל לקנות. זהו הנלע"ד וחתמתי שמי

תשובה עמדתי על הטעמים שכתב הרב לקיים המתנה הזאת ולא עלה בידי אפילו אחד מהם והראיות שכתובות בקונדרי' לבטל שטר מתנה זו בריאות וטובות כראי מוצק חזקות ויש אצלי ראיות אחרות כתבתי בקונדרי' בפני עצמו ודעתי הפעוט' והשגתי המעוטה שאין דירת הבית והאויר נקנה ונתפס באחד מן הקניינים הנזכרים בגמ' חוץ ממה שנאמר בפרק מי שמת קנה בית זה לדירה ומה שנא' בירושלמי קנה חורבה זו לאויר כאשר כתבו כל בעלי הלכות הפוסקים ז"ל וכתבו דוד בן אבי זמרה

פח שאלה ראובן לקח אשה במצרים ואחר כמה שנים לנשואין דחקה לו השעה ולא היה יכול להתפרנס שם וכו' הזמין לו בדאמייאטה ארוחת תמיד להתפרנס בריוח ורוצה להוציא את אשתו ממצרים לדור בדאמייאט באו' שהיא עיר שנמצא שם כל דבר כגן ה' כארץ מצרים והיא אינה רוצה לצאת באומרה שאין מוציאין מכרך לעיר אפילו באותה הארץ יורנו רבנו אם הדין עמו אחר שגם שם שכיחי כל מילי שהיא עיר ואינ' כפר ושכרו כפול ומכופל מן השמים

תשובה הנה זה ימים מספר הובא' לפני שאלה זו בקצת שנוי ותשובתה תחתיה לחתום בה לפיטור האשה ואחתום בחשבי כי דמייאט הי' כעכו אשר אצלנו שאין ישובה ועניינה רק כאחד הכפרים אלא שיש בה נמל לצאת ולבא כפשט לשון הרמב"ם ז"ל שאין מוציאין ממדינה לכפר שבאותה הארץ אכן עתה בתשובת מעכ"ת מצאתי כתוב שהיא עיר כארץ מצרים ושכיחי בה כל מילי ולא עוד אלא שהי' כגן ה' שיש בה אויר טוב כלל הדברים שהי' עיר ולא כפר דטבותי דכרך אית בה אלא שהי' קטנה מכרך אמינא השתא שא"כ הוא מוציאין מכרך גדול אליה ואע"ג דלישנ' דמתני' דשלהי כתובות לא משמע הכי דקתני ובאותה הארץ מוציאין מעיר לעיר ומכרך לכרך אבל לא מעיר לכרך ומכרך לעיר ע"כ הרי בפי' דאין מוציאין מכרך לעיר באותה הארץ והיינו כממצרים לדמייאט ממש. אבל חזינא להרמב"ם ז"ל שדרכו תמיד להעתיק לשון הגמר' בכ"מ ופה שינה תרי שנויי שכתב פי"ג וז"ל באותה הארץ מוציאה ממדינה זו למדינה ומכפר לכפר אבל לא ממדינה לכפר ולא מכפר למדינה ע"כ ויש לתמוה למה שינה בכרך וקראו מדינה ושינה בעיר וקראה כפר ומה לו לשנות וכי כעורה זו ששנה ר' מוציאין מעיר לעיר ומכרך לכרך אבל לא מעיר לכרך וכו' ועוד שבפ"ח כיוצא בזה נקט לישנא דמתני' בהא דמקדש ע"מ שאני בן עיר ונמצא בן כרך בן כרך ונמצא בן עיר ולא שינה לומר בן כפר ונמצא בן מדינ' ומה נשתנה מקום זה ששינה בו. וכן בסמ"ג כתב וז"ל אבל מוציאה מכרך לכרך ומכפר לכפר באותה הארץ ואינו יכול להוציאה מכפר לכרך ומכרך לכפר ע"כ. ומאי שנא דבכרך נקט לישנא דמתני' ובעיר שינה וקראה כפר. וכן הטור שינה ב' שנויים מל' המשנה שכ' וז"ל אין מוציאין מעיר לכפר ומכפר לעיר ע"כ הרי שבמקום כרך כתב עיר ובמקום עיר כ' כפר ואגב אורחין נחתינן למיקם עלייהו דהני שנויי דכיון דשני הטור מעיר לכפר כהרמב"ם ז"ל למה לא שינה כהרמב"ם ג"כ בכרך אלא שקראו עיר. הנה בפי' שדעת הרמב"ם ז"ל שממדינה שהי' כרך כדברי ה"ה לכפר אין מוציאין הא מכרך לעיר מוציאין וכן מדיוקא דסיפ' מכפר לכרך אין מוציאין הא מכפר לעיר מוציאין וכן בסמ"ג מכרך לכפר אין מוציאין הא מכרך לעיר מוציאין ומסיפא נמי מכפר לכרך אין מוציאין הא מכפר לעיר מוציאין וכן הטור מעיר לכפר או מכפר לעיר אין מוציאין הא מכרך לעיר או מעיר לכרך מוציאין וכן נראה דעת ה"ה שלא הוקשה לו בהרמב"ם ז"ל אלא בלישנא דמדינה דלא נקט כרך כלשון התנא וכתב דהיינו הך אבל לישנא דכפר שקרא לעיר כפר לא הוקשה לו משמע דאיהו נמי ניחא ליה דמאי דקא תני במתני' עיר היינו כפר וא"כ נ"מ דמכרך לכפר או מכפר לכרך הוא דאין מוציאין אכל מכרך לעיר או מכפר לעיר מוציאין. וכן נראה דעת רב צמח גאון דשאילו קמי' מי שאמר לאשתו בואי עמי למדינתי אעפ"י שהמדינ' שלי קטנה מזו יש בה ב"ה ומרחץ ורחיי' וחומה סביב והשיב גאון אם יש בעיר שמוליכ' מרחץ וכו' ושכיחי בה כל מילי אם אין יוצאה אין לה כתוב' ע"כ. הרי שאין הפרש בין גדול' לקטנה כיון דשכיחי מאי דשכיח בגדול' והיינו מכרך לעיר. ומעתה יש לתמוה על כל הני רבוותא מה ראו על ככה לחלוק על המשנה שציוחת ואומרת דאין מוציאין מכרך לעיר ואתו אינהו וקאמרי דמכרך לכפר הוא דאין מוציאין אבל לעיר מוציאין ואם הם מפרשים דעיר שבמשנה היינו כפר מה ראו על ככה לפרש המשנה הפך הבנתה שהוא קשה עד מאד ואם באנו לומר שהוא מדלא הוזכר כפר במשנה מה דינו אין בזה כח לשנות הפי' ולומר שהתנא בכל מקום שמזכיר עיר הוא מדוייק ובזה קורא לכפר עיר דדילמא דעתי' הוא למימר דמכרך לעיר הוא דצריך לאשמועי' דאין מוציאין מזה על זה אבל לכפר משום מקום אין מוציאין אבל מכפר לעיר או לכרך מוציאין דכפר גריע מכולהו. ואמינא דודאי תלת גווני איכא כרך שהוא גדול ועיר שהי' קטנה ואינה ככפר דלא שכיחי ביה כל מילי וכפר ושניין דא מן דא בישוביהם וצריך לדעת אי זה מושב טוב מזולתו דאמדינן דעת האשה דניחא לה טפי למידר ביה מהני תלת. ולמיקם עלה דמילתא חזינא לאתויי מאי דכתב רש"י ז"ל פרק האיש מקדש עלה דהא דתנן ע"מ שאני בן עיר ונמצא בן כרך בן כרך ונמצא בן עיר כתב וז"ל בן עיר ונמצא בן כרך ישיבת הכרכין קשה שהכרך הוא מקום שווקים והיוקר מצוי בו ודוחק עוברים ושבים בן כרך ונמצא בן עיר אע"פ שהטעה לשבח טעות הוא להתקדש לו אעפ"י שאין הדבר כן עכ"ל הרי בפי' שדירת העיר משובחת משל כרך שהכרך