מהר"ם אלשיך קו

מייתי ממטבע דילמא שאני מטבע שיש בה ממש אלא ודאי שגם אותיות שטר הוו כדבר שיש בו ממש משום גופו של שטר אבל טובת הנאה דתרומות ומעשרות גריע מינה דאע"ג דבמתנות גופן יש ממש אין לישראל בהן כלום כי אם טובת הנאה בלבד מה שאין כן במקנה שטר דשטרא מיהא שיש בו ממש הוא של מקנה ומקנה האותיות אגבי'. אך דירת בית גריע ממתנות דהא מתנות מה שנותן הישראל לבן לוי זה מיד ליד הוא דבר של ממש אבל דירת בית אין לו ממש כלל שאין נותן לו הבית. ומ"ה בשטר מודו כ"ע דקנ' למ"ד במקום מסירת שטר ולמ"ד גם במקום כתיבת הוא וכל שעבודו ולא אפליגו ביה בגמ' אבל בטובת הנאה דגריע מני' פליגי בה דל הוא מדרבנן ולמאי דדחי גמרא וקאמר ולא היא וכו' קנה באגב ולר' זירא ור' אבא ורבא לא קני אבל בדירת בית וכיוצא בו דגריע מתרוייהו ליכא מאן דפליג דלכ"ע לא קני והיינו סוגיא דמ"ש ובהכי לא פליגי סוגיות אהדדי. אלא שיש לפרשם לענין דינא דעות חלוקות יש מי שסובר שאצ"ל בדירת בית או בטובת הנאה אלא אפי' במכירת שטר לא מהני אגב אלא במקום מסירת השטר שהוא דבר של ממש אבל לא לאקנויי שעבודי' עד שיכתוב לו הוא וכל שעבודי' והוא דעת ר"ח והרא"ש והנמשכים אחריהם שלדעתם בטובת הנאה ובדירת בית לא קני באגב דהא בטובת הנאה פסקו כרב פפא ולא כתרוצ' דמטלטלי אגב מקרקעי הקנה להם משום דטובת הנאה אינה ממון וכ"ש בדירת בית דלא קני לדעתם ובעל העטור יוכיח שדעתו בקניית שטר שקונה לגמרי כהרי"ף והרמב"ם ז"ל אפי' שעבודא דאית ביה ואפילו הכי בדירת בית כתב כרבנו האיי דלא קנה כלל וכ"ש להרא"ש ור"ח דאפי' בשטר כתבו דלא קני אלא במקום מסירת שטר דודאי דדירת בית לא קני לדידהו דק"ו הדברים. ויש מי שסובר דאע"ג דבמכירת השטר מהני אגב לקנות כל שעבודו כהרי"ף והרמב"ם ז"ל בטובת הנאה סברי דלא קני וכ"ש בדירת בית והיינו סברא שהבי' בעל העיטור דסברי כרבא דקאמר בשנים אוחזין שפיר עביד דלא קיבל' כדכתיבנ' לעיל בשם הגהות בפירוש ועוד יש סבר' שלישית דבמסירת שטר נקני באגב לגמרי הוא וכל שעבודו וגם טובת הנאה נקנית באגב והיינו דעת הריא"ף והרמב"ם ז"ל כדכתיבנא לעיל ועדיין הי' אפשר לומר דה"ה בדירת בית או אויר [קאני[ לדעתם שלא כדעת רב האיי. אמנם יש ראיה מוכרחת ונצחת שדעתם כרב האיי דלא קני כלל דהא בסוגיא דמ"ש אמרינן דש"מ שאמר ידור פלוני וכו' אינו כלום ואם אמר הלואתי לפלוני קנה משום דידור וכו' ליתיה בבריא כלל אבל הלואתי לפלוני איתיה בבריא וכו' וא"כ ודאי דלמאן דסבר דבהלואתי לפלוני לא קני באגב כ"ש הוא דלא קני בידור פלוני וכו' דגריע מניה והנה מצינו להרמב"ם ז"ל שכתב בפירוש דהלואה אינה נקנית בבריא באגב ד' אמות קרקע ואם כן ודאי מכל שכן דבידור פלוני לא יקנה באגב שהרי כתב בהלכות שלוחין וז"ל מי שהיו לו מעות פקדון ביד אחר ורצה להרשות שליח להביאן אין הקנין מידו מועיל בזה שאין המטבע נקנה בחליפין אלא כיצד עושה נותן לו קרקע כל שהוא ומקנה לו המעות על גבו היתה לו מלוה ביד אחר א"י לכתוב הרשאה עליה ואפי' היה החוב בשטר מפני שהמלוה להוצאה ניתנה ואין אדם מקנה לחברו דבר שאינו בעולם ואין לו דרך שיקנה אדם חוב זה אלא במעמד שלשתן והוא דבר שאין לו טעם או בהקנאת שטר החוב עצמו בכתיבה ומסירה עכ"ל. וכן כתב פ"ו דמכיר' וז"ל ראובן שהי' לו חוב על שמעון והקנה ללוי קרקע ועל גבה חוב שיש לו אצל שמעון נראה לי שלא קנה החוב עכ"ל. הנה בפירוש שהמעות שהן בעין פקדון אין נקנין אלא באגב וההלואה אין האגב מועיל להקנותה אלא במעמד שלשתן שהוא דבר שאין לו טעם וא"כ מכ"ש דדירת בית דגריע מהלואתי לפלוני דלא מקניא באגב ואע"ג דאמרינן פ"ק דמציעא כדכתיבנא לעיל דרב פפא הוו ליה תליסר אלפי זוזי בי חוזאי אקנינהו ניהליה לרב שמואל בר אחא אגב אסיפ' דביתיה דמשמע דהלוא' נקנית באגב הנה קושי' זו הקשו בתוס' שם ותירץ ר"ח דתקנה הוא שעשו חכמים בהלואות וכיוצא בזה כתב הרמב"ם ז"ל פרק ג' דשלוחין עוד אפשר דהוו פקדון והכי דייק לישנא דגמר' דמייתי עובדא דר"פ עלה דהא דקאמר מטבע נקנית בחליפין כי הא דר"פ וכו' וקנין מטבע אינו אלא בפקדון והוא ברור. ובזה שכתבנו בדעת הרמב"ם ז"ל יתכן ויתיישב לנו לשונו פכ"ב דמכירה שכתב וז"ל אין אדם מקנה לא במכר ולא במתנה אלא דבר שיש בו ממש אבל דבר שאין בו ממש אינו נקנה כיצד אין אדם מקנה ריח התפוח או טעם הדבש הזה או עין הבדולח וכן כל כיוצ' בזה לפיכך המקנה לחברו אכילת פירות דקל או דירת בית זה לא קנה עד שיקנה לו גוף הבית לדור בו עכ"ל: הנה יש בלשונו ייתור ניכר. חדא שבכלל מה שכתב אין אדם מקנה אלא דבר שיש בו ממש הוא מ"ש אחר כך אבל דבר שאין בו ממש אינו נקנה ועוד מה צורך למשל משלים מריח התפוח וטעם הדבש ועין הבדולח ולא נקט מאי דנקיט בגמר' דירת בית ופירות דקל שמהתם נפקא ליה ולא עוד אלא שאומר לפיכך שעושה עיקר פי' על אין אדם מקנה כו' ממה שלא נזכר בגמ' ומה שנזכר בפי' מוציא בלשון לפיכך והוא נזכר בגמ' בפי'. אך הנה דעתו ראשונה ללמדנו שאין אדם מקנה אלא דבר שיש בו ממש ולבל נטעה לומר שאין זה אלא בקנין סודר אבל באגב נקנה מידי דהוה אמטבע שאינו נקנה בסודר ונקנה באגב מש"ה חזר ואמר אבל דבר שאין בו ממש אינו נקנה כלומר אין קנין חלה עליו מצד איכותו ואינו נקנה כלל שאינו דבר נתפס לחול שום קנין ועדיין הרגיש שהרי אותיות אין בו ממש וכתב הוא עצמו למעלה שנקנים באגב וכן בטובת הנאה כמ"ש למעלה ע"כ אמר כיצד אין אדם מקנה ריח התפוח וכו' לומר כי זה הוא יותר אין בו ממש מאותיות השטר ומטובת הנאה כי זה דומה לריח התפוח או טעם דבש או עין הבדולח ואח"כ אמר לפיכך המקנה דירת בית וכו' כלומר שדירת בית דומה להני ולא לאותיות שטר או טובת הנאה והוא מהטעמים שהזכרנו למעלה. וכן נר' דעת הטורים שכתב וז"ל אין אדם מקנה כו' אלא דבר שיש בו ממש אבל דבר שאין בו ממש אין קנין נתפס בו כיצד אין אדם מקנה ריח התפוח וכו' לפיכך הקנה לחברו דירת בית וכו' שהעתיק לשון הרמב"ם עם היותו מיותר רובו וגם הוסיף באומרו אבל דבר שאין בו ממש אין קנין נתפס בו שהוא מה שביארנו על מה שכוון הרמב"ם באומרו אבל וכו' שהוא על העדר תפיסה לתפוס שום קנין וזהו ששינה להוסיף ביאור ואמר אין קנין נתפס בו וכן בכל שאר הלשון כענין שכתבנו בהרמב"ם ז"ל. וא"כ אחר שהרמב"ם ז"ל שהוא בעל סברת הריא"ף שאותיות וטובת הנאה נקנות לגמרי באגב אפ"ה בהלואה וכ"ש בדירת בית סבר דלא מקניא באגב וה"ה להריא"ף ששניהם בעלי שיטה א' כ"ש לר"ח והרא"ש כאשר הוכחנו בביאור וכן לבעל העיטור ובעלי סברתו כאשר כתב הוא בפירוש והעתקנו לשונו למעלה: והנה כל הפוסקים לא יעדרו מאחד משלשת הדעות שהזכרנו בקנין אגב ולמעמד שלשת הסברות הוכחנו שלדעת הכל בדירת בית מודים דלא קני באגב וזה כל האדם נמצא שאין גם אחד מכל הפוסקים שלא יהי' דעתו כדעת רב האיי ואפי' ראב"יה שבהלואתי לפלוני כתב דקני באגב הנה הכרחנו שבדירת בית יודה דלא ככתוב למעלה. ומינה שמ"ש הרב שמהני משמע דאיכא מאן דפליג על רב האיי ובפרט הרמב"ם שחוץ מכבודו וגם לשון המרדכי והגהות אין מורה כדבריו כלל כי המרדכי לא הביא על רב האיי חולק רק פי' אחר לרב פלטוי גאון על טעם לידור פלוני בבית לא קנה שאינו על שאין בו ממש אלא שלא הקנה לגמרי וגם מה שמביא בהגהות דברי רב האיי על דברי הרמב"ם לא כוון לומר שהוא חולק עליו אלא אדרבא תניא דמסייע ליה משום דהרמב"ם ז"ל דעתו דטעמא משום שאין בו ממש הוא וכן דעת רב האיי כמוהו ולא כפירוש הגאון האחר וכן מפורש בהגהות בבירור פ"י דזכיה ומתנה. עוד כתב הרב וז"ל עוד בהגהת במרדכי פרק מי שמת כתב שהשיב רבינו ברוך על שטר שלא היה כתוב בו קנין הפירות כראוי אלא שמכר לו כח הפירות של קרקע זה דכיון שכתוב בשטר המתנה בקנין גמור אגב קרקע וקבלו עליהם באחריות כל שטרי קנין פירות העשויים כתיקון חז"ל וכו' זו היא תיקון חכמים להקנות קרקע לפירות וה"ה בנ"ד כתוב כל זה באורך וא"כ הוי לקנות העליה לדירה עכ"ל. הנה לפי דעת הרב בנ"ד לפי תשובת ה"ר ברוך דמדכ' בו בסוף השיט' כתיקון חז"ל אמרי' ודאי שמ"ש למעל' שאמר' לו שידור בעליה לא נאמר כן אלא העליה שידור בה וקשיא לי דהא בנ"ד א"א דהא הגע עצמך שהי' כתוב כן בפי' ונתתי לו ד' אמות וכו' ואגבן הקניתי לו העלי' לדיר' לא קנה כלום דהא הוה ליה מקנ' קרקע אגב ד' אמות קרקע ולא קני ולא מידי כמ"ש למעל' מהתוס' ומוסכם מכל הפוסקים וא"כ כ"ש כשאין כתוב כן דלא קנה כלל. ול"ל דמהני לישנא דכתיקון חז"ל לומר שנעשה באופן המועיל שנאמר בית לדירה ולא בתורת אגב ככתוב בשטר אלא בקנין סודר דהא כולי האי לא מתקנינן שהם שני שנויים גדולים מעיקר השטר אלא אדרב' נאמר שהרי לפנינו שלא נעשה כתיקון חז"ל ומה לנו אם יאמר שנעשה. וראי' מתשובת הרא"ש ז"ל כלל ע"ג על שטר שכתוב בו אם לא יפרע לזמן פלו' שיפרע כך וכך ממון לקנס וכתוב בסוף השטר דלא כאסמכת' ודלא כטופסי דשטרי וכו' כ' וז"ל ואע"ג דכתוב בשטר דלא כאסמכת' לא מהני מידי דהא חזינן דאסמכת' היא ומאי אהני האי דכ' ודלא כאסמכת' והביא ראי' מן הגמ' הרי לפנינו דל"א כיון דכתוב דלא כאסמכת' דמן דלא כאסמכת' נעש' במעכשו דהא חזינן דאסמכת' היא וא"כ ה"נ דכוותא כיון דחזינן שלא נעש' כתקון חז"ל לא משנינן מאי דכתוב בפירוש ומה גם אם בשטר שנשאל עליו הרא"ש היה ככל המון נוסחי שטרות שכתוב בהן ג"כ כתיקון חז"ל ואעפ"כ לא חש לומר שנעש' הקנין ההוא ע"פ הדין וה"ה לנ"ד. והטעם דלא מהני לישנא דכתיקון חז"ל אלא לתקוני לישנא כי ההוא דה"ר ברוך שנכתב כח פירות בקנין סודר דלא צריך אלא לתקוני לישנ' בלבד דכח פירות שייך ביה לפרושי הקרקע שבו כח להוציא הפירות והיינו קרקע לפירותיו או בית לדיר' אבל בנ"ד דאפי' אי הוה כתיב בפי' העלי' לדור בה לא מקניא באגב הנזכר בשטר דלכולי האי לא מהני לישנ' דתיקון חז"ל שאינו תיקון לשון בעלמא רק שנויי' בעיקר השטר כמ"ש ויותר היה סובל התיקון בשטר שאלת הרא"ש מבזה והוא ברור לרואי השמש. ועוד שאחר ל' שהביא הרב מהתשוב' כתוב וז"ל ועוד לדברי מורי ולפי' רשב"ם אפי' ידור פלוני בבית זה לא אמר כלום משום דדיר' דבר שאין בו ממש מודה דדבר שבא לעולם הוא משום דמיד ראוי לדור בבית והכא לא הוזכר בשטר דיר' אלא שנתנו לו כח הפירות ע"כ. הנה בפי' שגם ה"ר ברוך לדעת רבו ורשב"ם לא קאמר אלא משום שלא הזכירו בשטר דירה אלא שנתנו לו כח פירות וא"כ הכא בנ"ד דלא כתיב אלא דירה לחוד' לא קני מידי ודעת רשב"ם ורבו