מהר"ם אלשיך קג

אפשר דקסבר דכיון דחיובא דמזונות מטעמא דאיהי קנין כספא ומאי דאיפטר מנייהו עד השתא הוי משום דעכובא ממנה שהוא זמן הכנת תכשיטיה מש"ה שייך ביה טעמא דנסתחפה שדהו וגם ניחא בהכי דלא קשה מהרא"ש דידיה אדידיה וגם לא מקשי הרא"ש מהאי דמומין אלא בתשובה שניה דהיינו היכא דיצתה מן הכלל אחות המשודכ' דהוי דומיא דההיא דפגם אחותה הוי פגם לה נמי ודמיא למקח טעות אבל בנדון אחר דהיינו אם יחול שעבוד שקבל עליו הבעל ונדר או נשבע עליו אי אמרינן דבכל גוונא חיילא שבועה או אמרינן דבמאי דלא אסיק אדעתיה לא חיילה והוו כנדרי אונסין והיינו נ"ד דהויא שעבודא דאשתעבד שלא ישא אשה אחרת עליה דודאי אמרינן דמילתא דלא שכיח הוי אנוס וכאלו אתני בפי' ומ"ה בתשובה קמיתא דהרא"ש קאמר בפירוש דל"א דנסתחפה שדהו והוי בקלקול חובותיו ושדותיו ולא חק מקשי מה מההיא דמומין כדמקשי בתשוב' השנית אלא ודאי דשאני מאי דמשום מקח טעות בקנין אכתי דשייך ביה טעמא דנסתחפ' שדהו לשעבודא דמשתעבד לה כדכתיבנא. ומאי דמשני הרא"ש עלה דמומין ועלה דחלתה היא מעלה לה מזונות דנסתחפה שדהו דטעמא משום דהוי אחר ארוסין ובההיא דחלתה לא איצטריכינן לההוא טעמא דהא קי"ל כר"י דמעלה לה מזונות ולית לי' דאמרי' נסתחפה שדהו היינו טעמא דמאי דאקשי מהתם לא הוי אלא למאן דבעי לה מיבעי דהוא מדמי ליה למאי דהוי בין איש לאשתו במאי דתלי בקנינו כדכתיבנא. וגדולה מכל אלו בהרא"ש ז"ל כתב הריב"ש בתשובה סי' צ"ט וז"ל ומה שנסתפק לך מאחר שלא נתקיים התנאי דהא פייס' ולא איפייסא ונשא אשה שלא ברצונה מה דינו אם יש לכוף אותו לגרש את רבקה ולתת לה כתובתה ואם יש לו עונש על עוברו הקנין וכח חרם ונדוי בזה יש לעיין כי לפי התנאי שהתנה שלא ישא אשה אחרת אם לא ברצונה כבר נ' שהיתה כוונתו לרצותה ולפייסה שתתן לו רשות שישא אשה שכבר נראה מענין האשה הואת שהיא קלה בעיניו להתרצות כו' עד וא"כ כל שפייס אותה בדברים ובענינים שאשה כמותה היתה מתרצת בכך כגון שיוסיף לה על בכתובתה ויעשה לה ויתורים אחרים ושלא יכניס צרתה לביתה אלא שיהי' לה בית מיוחד ושלא יגרע שארה כסותה ועונתה לפי כבודה ויותר וכיוצא בדברים אלו ועדיין לא נתפייסה ולא נתרצית לו בזה יש לומר שהוא אנוס דומיא דההיא דאמרינן פ' כל הגט ההוא דאמר להו אי לא מפייסנא עד תלתין יומין להוי גיטא אזל פייסה ולא איפייסא ואמרי' התם בלישנא קמא דסבירא להו יש אונס בגיטין מאי הוה ליה למעבד אטו תרקבא דדינרי הוה ליה למיתן לה הא פייסה ולא איפייסא ופרש"י הא פייסה במה שבידו לעשות. וכתב הרמב"ן ז"ל ושמעינן מינה דמאן דמקבל עליה לחבריה לפיוסי לפלוני אי נמי דעבידנא לפלוני הכי ואי לא מחייבנא לך מהשתא מאה מנה או שדי נתונה לך מעכשו ואזל ופייסיה ולא איפייס פטור דאונסא הוא ע"כ. הרי בפי' דאפילו היכא דקביל עליה שלא ישא אחרת עליה אע"ג דלא אירע רעותא באשתו לומר דאדעתא דהכי לא אשתבע אלא שלא רצתה להתפייס ברצי כסף להתיר לו שבועתו אמרינן דאדעתא דלא תתפייס ותתיר לו לא אישתבע כ"ש היכא דאיכ' רעותא רבה כי הא דקמן באשתו דודאי לא עלה על לב דאדעתא דהכי קביל עליה. ואע"ג דבתחלת לשון הריב"ש יראה דמסתייע להאי סברא במאי דההיא איתתא היה נר' שהיתה קלה בעיניו להתרצית ואי הכי הוא אין ראיה לזולתה לא היא דהא הראי' שמבי' אטו תרקב' דדינרי הוה ליה למיתב לה לא במי שהיתה קלה להתרצות עסקינן ודאי ומאי דמייתי מהרמב"ן נמי לאו במי שקל להתפייס בדוקא מיירי והריב"ש לראי' מביאם ולא לחלוק עליהם אלא ודאי דמאי דקאמר שהיתה קלה בעיניו להתרצות לא הוה מידי לאונס' דלאו בהא תליא מלתא דמה יוסיף ומה יתן היותה קלה להתרצות לאונס אלא כיון דהוי מילתא דהאי גברא עביד מאי דאפשר למעבד לפייסא ולא נתפייס' פטור דאטו תרקב' דדינרי כו' והוי אונס. א"כ בנ"ד כ"ש דפטור כיון דידיע אונס כזה דנסמי' מב' עיניה דהוי דבר דלא אסיק אדעתי' בעידנ' שנשאה דודאי פטור. זה נלע"ד

פז שאלה ראובן בא לפני והוציא שטר שכירות שהשכיר מלאה עליה א' והי' השטר כשר כתיקון חז"ל והוא מוחזק ודר בעלי' הנז' ובא שמעון חתנו של לאה הנז' והוציא שטר מוקדם לזה וז"ל. בפנינו עדים ח"מ באה הכבוד' מדת דולסא אלמנת הנעלה ונבון כ"ר שמואל אלחדיב נ"ע ואמרה לנו הוו עלי עדים נאמנים וקנו ממנו בק"ס חמור וגמור וסדרו ע"י סופר מתא וכתבו וחתמו שטר מתנה זו בכל חזוקי סופר ובכל לשון של זכות ויפוי כח ותנו ביד היקר כ"ר יהודה הלוי הצראף חתני יצ"ו להיות בידו לראיה ולזכות מחמת שנתרציתי ברצון ורעות נפשי ובהשלמת דעתי מבלי שום זכר אונס וכפי' והפרח כלל ונתתי לו במתנה גמורה מתנת בריא מעכשיו ד' אמות קרקע שיש לי ואגבן נתרציתי ונתפייסתי בפיוס גמור להטיב עמו ועם בתי מרת שרה אשתו בהטבת חן וחסד בחנם שידורו הם בעלים הגדולה המערבית שלי הבנויה על בית אלמנת הישיש כ"ר יעקב ן' פאראג נ"ע בחנם אין כסף מאחר תשלום זמן השכירות שהיה מושכר' לנבון כ"ר עזריאל נינייו יצ"ו שנשלמה לסוף אלול הב"ר בע"ה ובכן מר"ה הב"ר בע"ה ואילך ועד כל זמן שתהיה בתי הנז' אשתו בחיים חייתה ותהיה באישות עמו או עד שיבא פה בני הגדול הנבון ב"ר מנחם אלחדיב יצ"ו פה צפת תו"בב ידור הוא, עם אשתו ובני ביתו בעליה הנז' בחנם אין כסף כנז' וכמ"כ נתרציתי ונתפייסתי ברצון נפשי וכו' כנז' שיאכל הוא ג"כ פירות העליה האחרת המזרחית שבצדה שדר בה כ"ר אברהם פילאש ופירות הבית אשר תחתיה אשר אנכי דרה בה היום מר"ה הב"ר בע"ה ואילך ועד הגעת איזה זמן מהזמנים הנז' איזה מהם הקודם שיגיע דהיינו כל עוד שתהי' בתי הנז' אשתו בחיים חייתה ועומדת תחתיו באישות עמו או עד שיבא בני ה"ר מנחם הנז' פה ואחריות וחמר וחזק שטר מתנה זו בכל הנ"ל באחריות וחמר וחזק כל שטרי מתנות בריאין דנהיגי בישראל כהוגן וכתקון חז"ל בכל ח"ס ובכל יפוי כח דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי בבטול כל מיני מודעו' שבעולם מראשון ועד סופן שמסר' ושתמסר ובפסול כל מודעא שיהיו פסולין פסול גמור מעכשו וקנינא ממרת דולס' האלמנ' הנ"ל קנין שלם מעכשו במנא דכשר למקניא ביה במקום ש"ח כפי הסכמת הקהלות קדושות לקיים ולגמור לכל הכתוב ומפורש לעיל ע"כ לשון השטר. והנה לאה מודה ששני השטרות עשתה ופסל' השטר של שמעון מהא דגרסינן פרק מי שמת אמר רבה אמר ר"נ ש"מ שאמר ידור פלו' בבית זה יאכל פירות דקל זה לא אמר כלום עד שיאמר תני בית לפלו' וידור בית וכו'. ואף ע"ג שהקנ' לו אגב ד' אמות קרקע ככתוב בשטר אין דירת בית נקנה אגב קרקע דהא עלה דהא דכתיבנא גרסי' למימרא דסבר ר"נ מילתא דאיתא בבריא איתא בש"מ דליתא בבריא ליתא בש"מ והא אמר רב נחמן ש"מ שאמר תנו הלואתי לפלו' הלואתו לפלו' ואע"ג דליתא בבריא ר"פ אמר הואיל ויורש יורשה רב אחא בריה דרב איקא אמר הלואה איתא בבריא וכדרב הונא אמר רב דאמר מנה לי בידך תנהו לפלו' במעמד שלשתן קנה ע"כ הרי בפי' דדירת בית ליתא בבריא כלל ואם איתא דאיתי' באגב הא איתי' בבריא אלא ודאי דבשום קנין לא קנה לא בחליפין ולא באגב דאם איתא דהוה קני כמו בהלואתי לפ' דמשום דשייך בבריא במעמד שלשתן קני בש"מ ה"נ אם הוה קני בבריא בחד גוונא הוה קני בש"מ וכ"כ בנ"י עלה וז"ל ולפום האי טעמא קניית אויר בפני עצמו דליתי' בבריא בשום ענין אינו כמתנת ש"מ והכי הלכתא עכ"ל והוא מ"ש שבשום ענין אין הבריא מקנה ופי' וכ"כ רבנו האיי ז"ל וז"ל דדבר שאין בו ממש כגון אויר ודיר' ואכילת פירות בכולהו לא מהני בהו קנין ואפילו אגב ארעא ע"כ וכתבוהו בהגהות בהלכו' מכירה וכתבו ג"כ שכתב בעל העיטור שיש מי שלמד דמאי דלאו גופייהו ממון לא מקנו באגב מסוגי' דפ"ק דמציע' דגרסינן התם רבן גמליאל מטלטלי אגב מקרקעי הקנה להם כו' ר' אבא לא קבלה ואמר רבא שפיר עבד דלא קבלה דטובת הנאה אינה ממון לקנות ע"ג קרקע ובסוף לשונו כתב ואנא דייקנ' לה מהא דגרסינן פ' מי שמת ע"כ. הנה לפנינו דעת רבי' האיי ובעל העיטור ר והגהות מיימון ודייקי לה מההיא דפרק מי שמת ואינו אלא כי הא דכתיבנ' דמשמע מסוגיא דר"נ ש"מ שאמר ידור וכו' וכגוונ' דכתיבנ'. ובהגהות דהלכות זכי' הוסיפו משם בעל העיטור שרבנו אדוני' למד מסוגיא דפרק המוכר דדבר שאין בו ממש לא מקנייא באגב. נמצא דבין למאן דיליף מב"מ או מפרק המוכר נקטי' שדבר שאין בו ממש לא מקני באגב. וכן בהגהות מרדכי בסוף ב"ב ובמרדכי פ' מי שמת בשם רבנו מאיר עלה דהלואתי לפלו' כתב דלא קני באגב משום שאין בו ממש וכן נר' מהירושלמי מס' דמאי דגרסינן התם ר' אבהו בשם ר"ל המוכר אויר חרבה לא עשה ולא כלום אלא מה עושה מוכר לו חרבה ומעמיד לו אויר והיאך יכול אדם למכור אויר חרבתו תפתר באומר תלוש מן החרבה זו שתקנה אוירא לך ע"כ. הנה בפירוש שאין אדם יכול להקנות אויר חרבה אלא על גב החרבה עצמה וזהו תלוש מן החרבה שתקנ' אוירא לך שמורה להיות מקנה אויר' דהוי כבית לדירה או לאויר' אבל אגב דבר אחר לא. והכי משמע מהתוס' פרק מי שמת שכתבו עלה דהא דר"נ ש"מ שאמר הלואתי לפלו' הלואתו לפלו' ואע"ג דליתי' בבריא כתבו וז"ל אבל מה שיוכל להקנות אגב קרקע לא חשיב איתי' בבריא דהא בדירת בית ופירות דקל יכול להקנות אגב הבית והדקל ע"כ. הרי שגם שכשאומר הלואתי לפלו' יקנה בבריא ע"ג קרקע אעפ"כ באו' ידור פלו' לא קני אלא אגב הבית עצמו שלא מצאו צד לדמותם בנושא אחד שהוא אגב קרקע אלא זה אגב ד' אמות קרקע וזה אגב הבית והדקל שמשמע בפירוש דאגב קרקע לא מקני דירת בית וכ"ש למאי דכתבו בתוס' פרק אע"פ דאפי' באומר הלואתי לפלו' דלא קני באגב בשום פני' והכריחו ממאי דאמר הכא דמשכחת לה בבריא במע"ש ואם איתא דבאגב קני אמאי דחיק לאשכח' גוונ' דמעמ' שלשתן ולימא דאיתי' באגב אלא ודאי דאפי' בהלואתי לפלו' לא קני באגב כלל ומאי דקאמרי התם דבהלואתי לפלו' קני באגב היינו לפי גירס' א' ואינהו גופיהו לא סבירא להו הכי כמו שמוכיחים פרק אע"פ וכ"ש דלכל הסברות דעתם בדירת בית דלא קני באגב כדכתיבנא וכן בפ' הספינה כתבו בשם ר"ת דהלואה אינה נקנית אגב קרקע ותקנה היא שעשו חכמים לענין הרשאה שיוכל לעשות שליח אפי' בהרשאת מלוה שא"י להקנותה עכ"ל ואם כן כ"ש בדירת בית. וה"נ דייק לישנא דר"נ דקאמר ש"מ שאמר ידור פלוני וכו' לא אמר כלום עד שיקנה שיאמר תנו בית זה לפלוני וידור בו דלישנא דעד שיאמר משמע שיש דרכים אחרים לקנות וכלם אינם כלום עד שיאמר בית לדור ואם איתא למעוטי