מהר"ם אלשיך קב

הרב אבן מיגש ז"ל וז"ל הא דאמרינן בחצר השותפין עסקינן לאו למימר' דבחצר חברו דקפיד אפילו אהעמדה כדי הויא ליה חזקה דא"כ אין לך משאיל מקום לחברו להעמיד בו בהמתו אלא למימרא דבחצר שאינה של שותפין אפילו עשה מחיצה נמי לא הוי' לה מחיצה דבודאי בדרך שאלה היא עכ"ל וכן פסק הריא"ף והרמב"ם ז"ל פ"ה דשכנים הילכך בנ"ד לדעת הרמב"ם ז"ל אפי' עשה ראובן מחיצה לא מהני ליה דחצר חברו מקרי ולדעת הרא"ש והרמ"ה הוי כחצר השותפין ובמחיצה הדבר תלוי דאי עביד ראובן מחיצה מהני ואי לא לא מהני ומצי שמעון לסלוקי' וממאי דמשמע מתוך השאלה שאין שם מחיצה לכ"ע לית ליה חזקה אבל אי עביד מחיצה באנו למחלוקת הרמב"ם והרא"ש והרמ"ה. איברא דמסתבר טעמייהו דהרא"ש והרמ"ה ועוד דכבר החזיק במחיצה אלא דבאתרין דהרמב"ם ז"ל מרי' דאתרא כותיה נקטינן ולא מהני לראובן מחיצה ואין מנין השנים אם החזיק ג' שנים אם לאו מעלה מוריד בנדון זה כמ"ש הרב המגיד בפ"ה דשכנים בשם הרב אבן מיגש שבחצר השותפין הכל תלוי במחיצה ואין משגיחין בשנים וכ"ש לדעת רשב"ם שמפרש הסוגי' על חזקת ג' שנים דלדעתו לא מהניא חזקתיה אלא בבא מחמת טענה שקנה המקום או ניתן לו במתנה וכיוצ' בזה מה שאין כן בנדון זה כלל זה הוא הנלע"ד וחתמתי שמי

פו שאלה ראובן נשא בת שמעון ונשבע שלא ישא אשה אחרת עליה בחייה ואח"כ נסמית משתי עיניה ילמדנו רבנו אם יכול לישא אשה אחרת עליה בחייה

תשובה תנן נדרי אונסין כיצד הדירו חברו שיאכל עמו וחלה הוא או בנו או שעכבו נהר הרי אלו נדרי אונסין ע"כ. ופירש שם הרא"ש ז"ל דמעיקרא לא היה בדעתו שיחול אם יעכבו אונס ודברים שבלב כי הני דמוכיחי וידיעי לכל הויין דברים ע"כ. הנה דטעמ' דנדרי אונסין משום אומדן דעת' הוא וא"כ בהאי נדון אנן סהדי וכ"ע ידעי דראובן מעיקרא לא היה נשבע אדעת' דתהוי אשתו סומא חשובה כמת בקרב ביתו ולא יבקש לו אחרת תהי לו עזר כנגדו דלמסבל כל כי האי לא עביד איניש ומה גם שהוא כל ימי חייה ואלו היתה סומא מעיקר' ודאי שלא היה נושאה ואומדנ' גדולה כזו דמוכחא וידיעא לכל ודאי דדברים שבלב הוו דברים כדברי הרא"ש דכתיבנא. ועוד אני אומר כי ק"ו הדברים כי הנה התוס' והרא"ש ז"ל עלה דהא דקאמר רב יוסף פ"ק דכתובות עלה דמתניתין דהגיע זמן ולא נישאו כו' לפיכך חלה הוא או שחלתה היא או שפירסה נדה אינו מעלה לה מזונות וקאמר עלה רבא ולענין גיטין אינו כן וקאמר גמר' אלמ' קסבר רבא אין אונס בגיטין ומקשו עלה התוס' והרא"ש ז"ל בפסקיו מהא דאמרי' פ' מי שאחזו עלה דמתני' הרי זה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה ונפל עליו בית או נשכו נחש אינו גט אם לא אעמוד וכו' הרי זה גט מאי שנא רישא ומא"ש סיפא שלחו מתם אכלו ארי אין לנו כלום ובשניהם אינו גט וקאמר בתר הכי ההוא גברא דזבין ארע' מחבריה קביל עליה כל אונס' דמתייליד לסוף אפיקו ביה נהרא אתגלגלא מילת' ומטא לגבי דרבא ואמר אונס' דלא שכיח הוא ומייתי ראיה מהא דאכלו ארי אלמא קסבר רבא שיש טענת אונס בגיטין וקשי דידיה אדידיה ומתרצי דג' גווני אונס איכא חד דשכיח כי הא דשמואל בההוא דאמר הרי זה גיטך אי לא אתינ' מכאן עד תלתין יומין לסוף אתא ופסקי' מברא ב' דשכיח ולא שכיח והיינו ההוא דרב יוסף חלה הוא או חלתה היא. ג' כי הא דאכלו ארי או נפל הבית עליו או הכישו נחש דהיינו לא שכיח כלל ודקאמרי דבהני דלא שכיח מודה רבא דאפילו בגיטין יש אונס ובחלה דהיינו שכיח ולא שכיח קאמר דהוי אונס בגיטין וקי"ל הכי כלישנ' קמא דגמ' וכ"ש היכא דשכיח כי הא דפסקי' מברא והנה מילת' דפשיט' דמי שנסמא מב' עיניו לא דמי לחלה ואי חלה חשבינן ליה שכיח ולא שכיח סמיות ב' עינית חשבינן ליה לא שכיח לגמרי דומי' דנפל הבית עליו או נשכו נחש או אכלו ארי. ומעתה נדון ק"ו ומה אם נדרי אונסין דאין צריכין התרה קתני במתני' דהיינו חלה הוא או בנו דהוו שכיח ולא שכיח היכ' דנסמית לגמרי דהוי אונס' דלא שכיח לגמרי לא כ"ש דאמרינן דלא הוה לאסוקי אדעתיה ומה גם אם מה ששנינו חלה הוא או בנו או שעכבו נהר אי האי עכבה הוי' כי הא דשמואל דפסקי' מברא דהשת' הוי ק"ו אלים טפי דהשתא אי אפילו פסקי' מברא דאמרינן בפירוש ריש פ"ק דכתובות דהוי אונס' דשכיח לגבי דחלה תנן במתני' דהוי נדרי אונסין ק"ו בן בנו של ק"ו בנ"ד דאפילו לגבי דחלה הוי אונס' דלא שכיח לגמרי דודאי אמרינן דאדעת' דהכי לא אשתבע. ול"ל דשאני הני דמתניתין דנדרי אונסין דהדירו חברו וחלה וכו' משום דההוא אונס מעכבו מלחול מה שהדירו עליו דהיינו לבא לאכול עמו מחמת החולי או עכבת הנהר מש"כ בנ"ד דלאו מילתא היא דתינח חלה הוא או עכבו נהר אבל חלה בנו מאי איכא למימר אלא ודאי דטעמא לא הוי אלא משום אומדן דעת' ומסתמא דאדעת' דהכי לא הדירו דהוו דברים דמוכיחי ואע"פ שהם דברים שבלב הוו דברים כדברי הרא"ש שכתב עלה כדכתיבנא וראיה מהא דכתב הרא"ש ז"ל בתשוב' כלל ח' וז"ל וששאלת ראובן ששדך בתו לשמעון ונשבע לו שיתן לו עמה ה' אלפים זהובים לסוף ג' חדשים והיה לו לראובן ממון רב ועל סמך שיגבה מחובותיו נדר ועתה נתקלקלו החובות אם נקרא עובר על שבועתו או אם הוא אנוס. תשובה אם אין לראובן ממה לפרוע לו מחובותיו ולא מקרקעות וחפצים חוץ מבית דירתו וכלי תשמישו אז הוא פטור משבועתו ואינו עובר עליה כל זמן שאין לו ממה לפרוע דאין לך אונס גדול מזה כי היה לו ממין רב בשעה שנשבע ועתה הפסידו דאונס גמור הוא וכו' עד אבל ביתו וכלי תשמישו אפילו עני המתפרנס מן הצדקה אין מחייבין אותו למכור ביתו וכלי תשמישו ע"כ. והשתא קשה דאטו מי שחייב מנה לחברו ונתקלקלו חובותיו וקרקעות ונשאר לו ביתו לדור בו וכלי תשמישי האם יפטר מלמכור ביתו לפרוע בעל חובו או כלי תשמישו היתרים על הראויים לסדר לו משום דעני המתפרנס מן הצדקה אין מחייבין אותו למכור ביתו וכלי תשמישו קודם שיקבלו' הא ודאי ליתא אלא ודאי דמי שבא להשתעבד בנדר או שבועה על אי זה דבר הוא דוקא אזלינן ביה בתר אומדן דעת' ומש"ה אמרינן דמסתמא אדעתא למכור לא נשבע. וא"כ בנ"ד דכוותא דאנן סהדי דאדעת' דהכי למהוי באשה סומא משתי עיניה חשוב' כמתה ולא יהיה לו עזר כנגדו לא אשתבע ואסר עצמו מליקח אחרת ואנוס הוא ואדם בשבוע' פרט לאנוס קרינן ביה. ועוד תשוב' אחרת כתב הרא"ש כלל ל"ד וז"ל ראובן שדך בתו לבן שמעון וקבעו זמן ליום החופה והתנו ביניהם שכל מי שיעבור הזמן שיתן לחברו סכום ידוע לקנס וקודם שהגיע זמן החופה יצאת בת אחות המשודכת מן הכלל ובשביל פגם זה לא רצה שמעון שיכניס בנו את משודכתו לחופה והעביר המועד וראובן תובע את הקנס והשיב יראה שהדין עם שמעון דאף על פי שלא פירש שום תנאי בשעת עשיית הקנס כיון שאונס כזה אירע אנן סהדי שאם היה יודע שדבר זה עתיד ליעשות לא היה משדך בנו לבתו ע"כ. וא"כ בנ"ד נמי דכוותא אנן סהדי שאם היה יודע שעתידה אשתו לאבד שתי עיניה לא היה נשבע. איברא דאכתי אית מקום לבעל דין לחלוק מהא דתנן היא אומרת מש משארסתני נאנסתי ונסתחפה שדך והוא אומר עד שלא ארסתיך והיה מקחי מקח טעית וכו' ומהא דתנן גבי מומין אם משנכנסה לרשות הבעל על הבעל להביא ראיה שעד שלא נתארסה היו בה מומין הללו והיה מקחו מקח טעות דהא מכל הני משמע דכל מום או חולי הבא על האשה אחר ארוסין אמרי' נסתחפה שדהו וא"כ ה"נ נימא נסתחפה שדהו ומזלו גרם סמיות עיני אשתו. וה"נ יש להביא ראיה מהא דאמרינן ריש פ"ק דכתובות גבי הגיע זמן ולא נישאו וכו' חלה הוא מהו את"ל חלה הוא מעלה לה מזונות חלתה היא מהו מצי אמר לה אנא הא קאימנא א"ד מציא אמרה ליה נסתחפה שדך את"ל אמרה ליה נסתחפ' שדהו פירסא נדה מהו ע"כ. הא קמן דגמ' נקט את"ל להאי גיסא דאמרינן נסתחפה שדהו וקשי' לנ"ד איברא דאי משום האי קושי' לא הוה קשי מדי דההיא סוגיא לא קיימא דהא מסקינן כר"י דאמר בפשיטות הפך זה דחלה הוא או חלתה היא או פירסה נדה אינו מעלה לה מזונות ול"א נסתחפה שדהו דעלה דר"י קאי סוגיא דרבא כלה. אבל עדין מהני קדמאי איכא קושיא דמשמע דאמרינן נסתחפה שדהו והוה אפשר לאסתעויי למימר הכי ממאי דכתב הרא"ש עלה הא דכתב בתשובה כלל ל"ד דאדעתא דאחות המשודכת תצא מן הכלל לא אתני הקשה מהא דהיו בה מומין וכו' ומהאי דריש כתובות דאת"ל דכתיבנא ומתרץ הרא"ש ז"ל דהתם היינו לאחר שנתארסה דמזלו גרם דהוי כשדה קנינו אבל בנדון השאלה היה קודם ארוסין וא"כ בנ"ד שהי' אחר נשואין נראה דמכ"ש דאיכא למימר מזלו גרם. והן אמת כי לפ"ז יקשה להרא"ש מדידיה לדידיה כי אם דעת הרא"ש ז"ל הוא דברעותא דאתיא על ארוסה או נשואה לא שייך למימר בה טעמא דאונסא משום דדמי לשדה קנינו והלא בתשובה קמייתא דהוי שדהו ממש וממונו שנתקלקלו חובותיו וקרקעותיו דמכ"ש דהוא שייך למימר נסתחפה שדהו וימכור ביתו ויקיים שבועתו דהשתא אי ארוסתו דלא הויא קנינו ממש אלא משום לתא דאישות קאמר דדמי לשדהו ומזלו גרם ממונו וקרקעו דהוי גופו קנוי לגמרי לא כ"ש ואדרבא כתב דהוי אונס ול"א דנסתחפה שדהו וימכור ביתו וכלי תשמישו לקיים שבועתו. א אמנם האי טעמא דנסתחפה שדהו לא שייך לגבי האי נדון כלל ליודעי דעת והוא דל"א הכי אלא בדין שיש לאיש עם אשתו בקנין שקנה אותה אי הוי מקח טעות אי לאו דבהכי מדמינן לה ללוקח שדה שכל מה שלקח השדה אחר הקנין הוי באחריותו ומזלו גרם שמעת הקנין נעשה שלו כך באשה מעת הקדושין נעשתה שלו והיינו טעמא דמשארסתני נאנסתי וטעמא דמומין דלאחר ארוסין לא הוי מקח טעות אבל למיחל שעבודא דאשתעבד לה במה שאינו נוגע אל קנינה בנדר או בשבועה כי הא דנ"ד שנשבע שלא ישא אחרת עליה או כי הא דהרא"ש ז"ל שנתחייב ה' אלפים זהובים לחתנו בשבועה וכיוצא באלו ודאי דאזלינן בתר אומדנא ובאונס דלא שכיח הוי אנוס וכו' והשתא ניחא מאי דנקטינן כר"י גבי הגיע זמן לא נישאו דקאמר לפיכך חלה הוא או חלתה היא אינו מעלה לה מזונות ואמאי נימא ליה נסתחפה שדהו כדאמרינן בגמ' למאן דבעי לה מיבעא את"ל חלתה היא מציא אמרה לו נסתחפה שדך דהא מתניתין היא גבי אנוסה וגבי מומין כדכתיבנא דכל מאי דאירע אחר אירוסין דאמרינן נסתחפה שדהו אלא ודאי כדאמרן וההוא דבעו לה מיבעא וקאמר את"ל תלת' היא מעלה לה מזונות דנסתחפה שדהו כו' אע"ג דלא קימא לן הכי