מהר"ם אלשיך ק

וכאשר כתב הרשב"א ז"ל כמו שהביא הרב ב"י ז"ל וגם יש מי שסובר דלא שייך דינא דבר מצרא בחזקתו ויועיל להחליש כח המצרנות כאשר אמרנו והשוכר הנ"ל שהוא הנקרא אצלנו מצרן הוא חכם בעיניו ונשען אל בינתו מפאת לשון ההסכמה שהעתקתי למעלה ואלו דבריו שכיון שאין מצרנותו מדינא דגמ' רק מפאת הסכמה שיפה כחו מהמצרן דאתי מכח דינא דגמ' וא"א שאם כוונת מתקני ההסכמ' כאשר הוא חושב והעולה על רוחו לייפות כח השוכר מהמצרן האמתי היה להם לפרש בפירוש ולומר כלשון הזה שלא יהיה המקח קיים אם השוכר הדר בתוכה ירצה אותה באותה מחיר ובין אם היה במדינה ובין אם לא היה במדינה אם ירצה אותה כשיבא משם ובין שישהא להביא המעות ובין שלא ישהא ובין אם בא לקנות מיד וכו' ועוד כמה דברים אחרים אשר הביאום הפוסקים ז"ל שמפניהם נדחה המצרן האמתי היה ראוי לבארם ביאור מספיק אחד לאחד למצא חשבון ואחר שלא פירשו יש לבע"ד לחלוק ולומר והוא האמת לע"ד שלא עשו את השוכר בן המצר רק ע"פ הדרכים אשר נתבארו בבן המצר לפום דינא דגמ' והמוציא מחברו שהוא בן המצר עליו הראיה שהרי דבר פשוט הוא מאד שדין בן המצר הוא דבר קל מאד שלא תקנו אותו אלא משום ועשית הטוב והישר עד שהוא נדחה מפני כמה דברים קלים כמו שהביאו הפוסקים ז"ל כגון אם היו מעות אלו יותר טובים או ממהרים לצאת או שאלו צרורין וחתומין ואלו מותרין ועוד כתבו ז"ל ואפי' הי' בדבר ספק אין הלוקח מסתלק אלא בראי' ברורה וכמ"ש ה"ה בשם העטור ז"ל ועוד כתבו ז"ל גבי קנאה הלוקח לבנות בית והמצרן רוצה אותה לזריע' וכו' ל"ש בא"י ול"ש בח"ל ישוב עדיף ונתנו טעם לשבח דכיון דאין דין בן המצר אלא משום ועשית הטוב והישר בטענת כל דהו דחינן ליה והקשה לי השוכר שהוא נקרא אצלנו מצרן א"כ לפי דעתיך שלא תקנו מצרנות בשוכר רק כפי דינא דגמרא וע"פ הדרכים אשר נתבארו בבן המצר א"כ מה כח ההסכמה יפה ומה באו מתקני' להוסיף והבל יפצה פיהו כי בכלל דברי מבואר הוא זה עם מ"ש שהשוכר אינו מצרן מדינא דגמ' ויש מי שסובר שאין מצרנות בבתים ואפי' לדעת הסוברים שיש מצרנות בבתים חילקו ואמרו שבחזקות לא שייך מצרנות קושייתו נופלת שבאו מתקני ההסכמ' לאפוקי מאלו הסברות לומר שהשוכר הוא מצרן ואלו לא הי' מפאת ההסכמ' השוכר הזה (מפאת ההסכמ') אף אם היה נמצא בעיר והיה בא תכף ומיד לסלקו בזוזי לא היה יכול לסלקו שאין השוכר נקרא מצרן לפי האמת כנז' ואלו עתה אחר שנתקנ' ההסכמ' אלו היה נמצא במדינ' והיה בא מיד לסלקו בזוזי זכה מפאת ההסכמ' לא מפאת הדין הנה לך הפרש גדול בין קודם התקנה לאחר התקנה ודי לנו בזה ותפשת המועט תפשת כי לא באו לעקור הדין מכל וכל ועל כיוצא בזה אמרו הבו דלא לוסיף עליו שהרי עקר המצרן הוא תקנת חכמים משום ועשית הטוב והישר ואם כן הבו דלא לוסיף וראי' לדבר שלא עשו השוכר מצרן רק לפי דינא דגמ' כבן המצר שהרי לשון ההסכמ' מסיים ואזיל וגם אלו התקנות בכח חרם לאהבת האמת והשלום ומשום ועשית הטוב והישר הרי שסמכו דבריהם אל עקר התקנה שתקנו משום ועשית הטוב והישר ודיו לבא מן הדין להיות כנדון וכי יציב' בארע' וכו'. וידעתי לא נעלם מעיני הדרת יפעת חכמתו מ"ש הרא"ש ז"ל גבי תקנות טוליטול' והביאו הטור ז"ל וז"ל וששאלתם בענין התקנה שהאלמנה והיורשים חולקים כל עזבון המת ויצא על המת שט"ח מאוחר לכתובת אשה וכו' אם יפרעו אותו מתפיסת הבית וכו' תשובה אחר שאין דבר זה מפורש בפירוש בנוסח התקנה יד התקנה על התחתונה שהתקנה באה להוציא מדה"ת שהדין נותן כו' הרי מכאן מודעא רבה דלית דין ולית דיין שיוציא מיד המוחזק מכח תקנה בדבר שהוא הפך דינא דאורייתא וביושר דגמרא רק כשהוא מפורש בפירוש כי כל דבר שבממון תנאו קיים ואפי' שלשון ההסכמ' יהי' מסופק ויובן בשנ' פנים ויפול ספק בין החכמים המצרן שהוא מוציא מחברו הלוקח שהוא מוחזק עליו להביא ראיה כמו שאמרנו למעלה ולא גרע ממאי דכתבו ואפי' היה בדבר ספק אין הלוקח מסתלק אלא בראיה ברורה לכן יעמידנו האדון על נכון אם השוכר זוכה מכח ההסכמ' לו הונח שתכף בהגיעו פה העירה בא לסלקו מיד בזוזי בתוך יום או יומים וגם הוא לא נמצא במדינ' אבד זכותו כ"ש עם מה שהקדמתי שעד היום כבר עבד קרוב לשנה תמימה והוא עומד עדין בקושט טינ' ומעות הלוקח מעוכבות ביד בעל החזקה ונתנו להוצא' וכל כוונת שמעון השוכר עד היום היה לדחות הלוקח מזמן לזמן עד יתברר אצלו מה שהי' עולה בדמיונו ללכת לגור בקושטנטינ' ואין ולא ורפי' בידי' ואין ראוי שיהיו מעות הלוקח כ"כ זמן מעוכבות וזה בודאי לדעת כל חכם לב אינו לא טוב ולא ישר שהרי בדבר קל מאד הקפידו אם קדם הלוקח ופרע אין המצרן יכול לסלקו אלא בכעין מעותיו ובפרט שמהזמן ההוא עד היום יש חילוף במעות ואיכ' פסיד' דלוקח. זהו מה שהעל' מצודתי ההרוסה והנתוצ' וידעתי כי דברי אלה בטלים במיעוטם אצל גודל מעלתו ורוממותו ואותה אחלי יכונו יהי נא חסדו לנחמני ולהעמידני על נכון ממכון שבתו להוצי' הדין לאמתו וימינו תסעדני תנחני תנהלני כי זה תחלת מעשי להשמיע במרום קולי תפול נא תחנתי לפני משכן כבודו יבא תשוב' הרמתה מהר' באורך הלכת' בטעמ' כל פרק ופרק ואל ישוב דך נכלם אחרי אשר נסתכנתי בעצמי לפרסם חסרוני בחרט אנוש ויבא כגשם לי לשמי תשובת שאלתי זאת כ"א כוונתי אל האמת יעלוז לבי ואתפאר עלי אף כי נפל האמת בפי במקרה ואוסיף אומץ לבא שעריו תמיד ולשקוד על דלתותיו ואם שגיתי לקול מורי אטה אזני ואשתעשע בתורתו אשר אהבתי לעקור הטעות הנטוע בתוך לבי ופניני אמריו כי נעמו יתקנו עוותתי בזאת כדי שאזכה באחרת והי' צדק אזור מתני והאמונה אזור חלצי והנני כורע על ברכי ופני מכוונים נכח שער מדרשו יהיו דברי אלה אשר התחננתי לפניו קרובים אליו לעשותם גם אחלה פני מעכ"ת יחתים עמו כל החכמים השלמים בעלי הוראה על הן הן ועל לאו לאו כי אין כוונתי אלא להאיר עיני ובאורכם נרא' אור גם אני לא אחשוך פי מלהתפלל אל אל על אורך ימיו בטוב ובנעימים מלכא לעלמ' חיי ואל יהי ברכת הדיוט קלה בעיניו יהיו כל נטיעותיו כמוהו וביתר שאת כנפשו הטהורה נפש צדיק תשבע טוב איש איש כמראה אדם ואלו עיר וקדיש נחית מן שמיא. וכנפש מוכן לשרתו עבד יעבוד כנפש אין ברוחו רמיה. אל אלהים יודע מה שהשתדלתי וכו' נאם עבד עבדים המשתחוה בקדה והשתחויה. כקיר נטוי גדר הדחויה דנחית בחוטרא וזקיף כחויא. ולהיותי בוחר בקיצור קצרתי המעשה כאשר אירע ולפי שנתחדשו דברים בינינו ראיתי לכתוב כל המעשה בלי שינוי ומגרעת. מעשה שהי' כך היה בחורה א' היתה דרה בקושטנ' ומקודם היתה דרה בברוסה ואביה הרחיק נדוד והלך לארץ מרחקים והיו לו בברוסה חזקת בתים ושלח ממקומו שטר שריר וקים איך נתן לבתו חזקת הבתים כדת וכהלכה למוכרם לעשות נדוניית' להנשא לאיש והיא מנתה מור' א' להשכירם והושכרו לראובן הדר בברוסה לזמן קצוב אחר זמן נתנה אל לבה למוכרם לפרוע לבעל אחותה חוב שהיתה חייבת לו ולקחת השארית לצורך נדוניית' וחזרה להרשותו למכור הבתים ובזמן הזה נמצא השוכר בקושטנטינ' ונודע לו הדבר ולא השיב תשובה גמורה והוכרזו הבתים ואח"כ קנאם לוי קניה גמורה וחלוטה ואחר שמנה ימים באה האשה לסלקו כנז' למעלה ועתה שמעתי מאחורי הפרגוד מאיש א' מחרחר ריב והוא נבון וחכם להרע שהוא היה מזכה את המצרן מצד אחר לא מצד ההסכמ' כי לדעתו אין לו זכות מצד ההסכמ' רק מצד אחר שהוא חושב שהמוכר לא הורשה עדין מהבחור' הנזכר וגם שהלוקח לא נתן המעות ביום שנחתם שטר המכירה ושעדיין נשארה המכירה תלויה ועומדת עד קבלת המעות וגם עד בא ההרשא' מהבחור' הנז' ושלפי זה המוכר לא מכר לו כלום וכיון שקודם שיורש' מהבחור' וקודם שיותנו המעות קדמה האשה ובאה לסלק ללוקח בזוזי מיד שהדין עמה ואם כדבריו ודאי אין ספק שהדין עמה אמנם כל דבריו שקר וכזב שההרשאה שביד הלוקח זמנה יוכיח שנכתבה כמה חדשים קודם זמן המכירה והמכירה היתה מכירה גמורה וחלוטה בלי שום שיור ותנאי בשטר בקנין ועדים כדת וכהלכה ולא נשאר הדבר תלוי בשום דבר ולא בקבלת המעות ומ"ש שלא נתנו המעות עד אחר כמה ימים אמת הוא אלא שלא ידע הדבר על בורייו ותוכן הענין הוא זה שהמורשה הנז' רצה שיהיו המעות בפקדון ביד איש עשיר וחכם אחד מחכמי העיר קרוב ללוקח ולא רצה לקבלם להניחם בביתו אולי לא היתה ביתו מקום המשתמר או לפי שהיה איש עני וחשש פן יצטרך למעות וישלח ידו בהן ואח"כ לא יהיה בידו לפרוע והוא איש אמונים לפיכך רצה שיהיו המעות ביד הנז' עד בא יבא דבר הבחורה מקושטנטינ' למי היתה מאמנת שינתנו בידו המעות להוליכם לה שם והיא שלחה אל המורשה שלה לאמר שמעותיה שהיו בפקדון שינתנו לפלו' נאמן איש עתי ללכת לקושטנטינ' והרי הי' כאלו התקבלה מיד המורשה ונמסרו בידו וכל זה אמת ויציב כמ"ש וחתום ביד הלוקח וזאת ההרשאה השנית הדעהו לנז' לעיל באופן שהעכבת המעות שלא נתנו עד אחר כמה ימים אינו מעלה ומוריד לע"ד אפילו היו ביד הלוקח עצמו כיון שהיו בידו בתורת פקדון והמקח נגמר ואפילו לא היו בידו בתורת פקדון כיון דלא עייל ונפיק אזוזי ביומיה א"י לחזור בו והרי עברו ה' ימים עד שבאה לסלקו ובנתים נגמר המקח והמעות כמלוה ואפילו עייל ונפיק אזוזי כתב הרא"ש בשם ר"ח וז"ל הא דאמרינן כי עייל ונפיק אזוזי וכו' היינו דוקא דגלי דעתיה מוכר דלא מזבין אלא משום וכו' ואפילו לדעת החולקים כיון שקנה הלוקח בקנין סודר אפילו בלא נתינת מעות א"י לחזור בו כמו שהעלו רוב המורים והמעות הם כמלוה ואפילו שיש חולקים דלוקח שהוא מוחזק יכול לומר קים לי וכו' ועוד שהרב ב"י ז"ל העלה כדברי האומר שא"י לחזור וכיון שהמקח נגמר כדין וכהלכה אפילו בלא נתינת מעות והמעות הם עליו כמלוה כדברי הפוסקים ז"ל וגדולה מזאת יש מי שאומר שאם הלוקח אמר פרעתי המעות כיון שהשטר מקויים בידו הקרקע נקנה לו וחזרו המעות עליו כמלוה ע"פ ונאמן לומר פרעתי אם כן נתינת המעות אחר כמה ימים אינו מעלה ומוריד כלל אפילו היו ביד הלוקח דבלא"ה המקח נגמר וכיון שהמכר היה בעדים וקנין דקלא אית להו ובודאי ידעה וכיון שלא גלתה מיד ללוקח יש לנו לומר שלא ישרה הבית בעיניה ואח"כ חזרה בה ובאה אחר ח' ימים לסלקו ללוקח בזוזי כנז' ואין לדמות זה להרויח זמן למעות והמצרן אומר שאם אינו חפץ להרויח לו גם כן הזמן כמו שהוא מרויח ללוקח שהוא יסלקנו מיד בזוזי דהכא שאני שלא נמכר כלל בהרוחת זמן כנז' ועוד דיש לי לומר דהתם מיירי כשבא מיד ולא שהא יותר מהשיעור שנתנו חכמים ולפיכך זכה אבל הכא אחר