שו"ת מהרא"ל צח

אך לפי האמת עדיין לא נחה דעתי בזה דמאי איכפת לעדים בזה דעדים חותמין לזה שרואין שנותן מעות וכמו כן במכירה. דבר זה אינו מוטל על העדים לדעת אם הוא ממון אחים או היתומים. וא"כ התמי' במקומה עומדת על התוס' והרא"ש וסייעתם. ואפשר לומר דס"ל להתוס' דכיון שהשטרות אתו מכח המטלטלין דהיינו המעות שנתן בעד השטרות ולכן ס"ל דאם היתה נאמנת על המעות א"כ בעוד המעות בעינם היתה נאמנת לומר שהם שלה במגו א"כ המטלטלין יהי בחזקתן. וא"כ גם המעות הי' ראוי להיות בחזקתה ומזה גופא מוכח דהאשה נחשבת מוחזקת בממון שהי' תחת ידה ומסרה לאחר הבא מכחה. אך מ"מ צריך ביאור מה יועיל שהשטרות נכתבו שמה כיון שהיא כתבתן בעצמה. סוף דבר לא מצאתי מקום ישוב לזה

והנראה לענ"ד בזה דהתוס' ס"ל דנהי דאינה נאמנת במטלטלין שנמצאו תחת ידה לומר של אחרים הוא כיון שהיא נושאת ונותנת מ"מ באם לא ראו בידה. והיא אומרת שמשלה היא נאמנת במגו דהוי מצנעא להו ושפיר הוי מהימנא וכמ"ש רמ"א באה"ע [סימן פ"ה סי"ב] וא"כ אם הינו יודעים שבאתה ללות המעות והמעות היו בלתי ידועים והיתה באה לב"ד אז ולומר הרי יש בידי מעות שלי ואני רוצה להלותן על שמי או שהיתה מגלה כן לפני עדים ומעמדת עדים על שיש לה מעות שלא נודע ליורשים מזה המעות והי' אפשר לה להצניעם ולומר שאין לה ושפיר הוי מהימנא. אלא דכאן באונות ושטרות שיצאו מתחת ידה מספקא לן אם נתנתן בפירוש ע"ד שיהי' שלה הי' שלה שמתחילה הי' לה מגו דאי בעי לא היתה נותנת אותן דבהא גופא מספקא לן אם הי' לה שום מגו על המעות מאחר שלא נודע כעת באיזו אופן לעשות ולזה אמרינן בחיי' עלי' להביא ראי' שאפילו אם תמצא לומר שה' לה אז מגו מ"מ לא הי' לה להוציא המעות מתחת ידה אם לא שתעמיד עדים בדבר שנתנתן אותן ע"ד שיהי' שלה כיון שיש לחוש שמא לקחתן אז בשביל היתומים וכתבה השטרות על שמה א"כ הי' להם להעמיד עדים ע"ז שיש לה מעות ושלא לסמוך על מה שעשתה השטרות בשמה. ואין מזה כ"כ הוכחה ברורה שנתכונה לקנותן לעצמה וי"ל דעתה הוא דנתהפך לבבה לרמי' לגזול היתומים. ולכן הי' לה להעמיד עדים ע"ז שעשתה השטרות בשביל עצמה וזהו דוקא בחי'. משא"כ במתה אמרינן מסתמא השטרות עשתה ג"כ בשביל עצמה כיון דליכא ריעותא וכיון דעשתה בשביל עצמה וכעת לא נודעו שהי' המעות הללו של יתומים מוקמינן להו בחזקתי' שהרי לפי ראות הדבר שאין עדים ראוי להאמינה במגו דאי בעי הוי מצנעה להו. וזהו כונת התוס' דמוכחא מילתא שהם שלה היינו שמתחילה נתנה המעות בשביל עצמה ולהכי כיון שלא נודע שהמעות של יורשין ואי באתה לפנינו אז ולא הי' נודע שהמעות של יורשים היתה נאמנת. ולכן גם עתה מהמנינן לה רק דבחי' איכא ריעותא דקי' לה להעמיד עדים ע"ז בפירוש ולמסור דברים לעדים דאל"כ למה מסרה המעות והוציאה מתחת ידה ויודעו לב"ד השטרות וגם כשרואין אותה משתמשת בקרקעות הרי רואין שיש לה קרקע. ואין לה עדים שנתנה אותן בחזקת שהן שלה. לכן אם אין לה עדים יש לומר שמתחילה לקחה לשם היתומים רק שעשתה השטרות על שמה וזה דוקא אם אינה נאמנת בכל טענות רק במגו דלהד"מ. משא"כ אם נאמנת לעולם במגו דשל אחרים הם לא שייך ריעותא כלל

ג ובזה יש לפרש מ"ש בש"ס ראי' במאי רבה אמר ראי' בעדים רב ששת אמר ראי' בקיום השטר ולפי"ז פירושו ראי' בעדים שבתחילה טרם נתינת המעות הראה לפניהם המעות ופירש להם שע"ד כן נותנם ובזה ארווח לן דלפרשב"ם קשה אמר' קאי ראי' בעדים. דליכא למימר שיביא עדים שכדבריו כן הוא ששלו הם שהרי באמת אין צריך להביא עדים רק שהי' לו ממון מיוחד. ולמאי דפרישית שיביא ראי' בעדים שבתחילה כשהוציא המעות מתחת ידו הוציא ע"ד כן שיקנה הנכסים על שמו. ואז נאמן שפיר. ואע"ג דהרשב"ם א פירש כן מ"מ מרשב"ם אין ראי' כלל לדינא דלדידי' י"ל דבמטלטלין ס"ל דעל האחין להביא ראי' ומטעם דבמטלטלין מוקמינן להו אחזקתייהו. ולמאי דפרישית בלשון התוס' והרא"ש בנדון דידן שהיא מסרה המטלטלין בחזקת שהם שלה ושהיא תאכל פירותיהן. ודאי מוקמינן להו בחזקת שהם שלה. ואפילו נפרש דברי התוס' כפשוטן. כיון דעיקר ראית התוס' דבמטלטלין אינה נאמנת היא מאונות ושטרות א"כ דיו לבא מן הדין להיות כנדון. דבמתה על היתומים להביא ראי' וי"ל מה שהוצרכו התוס' לסברא דיוצאין על שמו דהא כבר כתבתי דבלא"ה יש לחלק (כקושית) [מקושית] ר"פ דבשלמא התם היו יודעים אותן כדברים לבעלים ראשונים. משא"כ הכא שלא נודע כלל שהוא של יתומים אלא דס"ל כיון דאין הנושא ונותן מוחזק בגוף הקרקעות רק בשטרות ושטרות אין גופן ממון. א"כ ממילא הקרקע קאי בחזקת כל האחין דקרקע בחזקת בעלים עומדת ולא שייך בהו תפיסה וגם לבעל השטרות לא נודע למי נתחייב וכיון דהשטר אין גופו ממון ועומד בחזקת כל האחין. להכי מדמי לי' לדברים העשויין להשאיל ולהשכיר על זה שבא להוציא חלק האחין מחזקתו וע"ז אמרו כיון דיוצאות על שמו סמכינן אמאי דיוצאין על שמו להעמידן בחזקתו וא"כ הה"ד במטלטלין במת עכ"פ על האחין להביא ראיה. וכן נראה מלשון הרא"ש שכתב סמכינן על מה שכתוב על שמו ומוקמינן להו בחזקתייהו ע"כ. משמע דעיקר הטעם דחשבינן לי' למוחזק שיהא בחזקתו ועכ"פ במטלטלין במת אין ראי' להתוס' והרא"ש די"ל דיו לבא מן הדין להיות כנדון. וכן נראה מדברי הטור בח"מ לסימן ס"ב) שכתב בשם הרמ"ה וכן אם נמצאו מטלטלין בידה עלי' להביא ראי' משמע דעכ"פ לא גרע משטרות

ובזה אפשר ליישב מה שהקשה הש"ך [סק"ה] למה הביא הטור בשם הרמ"ה. הא כתבו התוס' והרא"ש כן ולפ"ז א"ש דקמ"ל בשם הרמ"ה דעכ"פ מטלטלין לא גריעא משטרות דלא תימא במטלטלין גרע טפי וצריך להביא ראי' על הממון שירש כפי השטרות דוקא קמ"ל במטלטלין סגי ג"כ שתביא ראי' כמ"ש בשטרות שתביא ראי' כפי הממון שירש. עכ"פ אם איתא דס"ל להטור במטלטלין גם במת על היורשים להביא ראי' מאי וכן דקאמר הא כ"ש הוא וגם הי' לו להטור לבאר דבמטלטלין גם במת על היורשים להביא ראי' אלא ודאי ברור דעת הטור דמטלטלין לגמרי יש להם דין שטרות. וגם לא מצינו שום פוסק שחלק עין שטרות למטלטלין. והפוסקים שהוצרכו לחלק לומר כיון דהשטרות יוצאין על שמו מוכחא מילתא כו' כנ"ל י"ל שלא באו לשלול שלא יהא הדין כן במטלטלים דאיכא למימר במטלטלים פשיטא להו דאפילו בחי' על היתומים להביא ראי' ומטעם שחילק בבעה"ת. דשטרו' אין תפיסתן מחוורת. ובפרט שכתבנו דפשטא דש"ס משמע הכי. דאל"כ אין טעם לחלק בשטרות כדפרישית לעיל. ולא מצינו רק דעת ר"י ויחידאה הוא. וכ"ש דבנידן דין י"ל דעדיף טפי משטרות על שמו ואפילו נימא הסברא מדכתבן על שמו ודאי שלו הם. א"כ כ"ש בנידן דידן שהקדישה את החוב דכ"ש די"ל דמוכחא מילתא שהוא שלה. ובפרט דאיכא חזקה אין אדם חוטא ולא לו ולמה לה להקדיש מה שאינו שלה והיא לא תהנה מזה. ועוד די"ל מה שנתנה בפירוש ע"ד שיהי' שלה נמי לא גרע מאונות ושטרות כי י"ל הטעם באונות ושטרות אמרינן אילו לא הי' שלו רק שמבקש לגוזלן לא הי' מוסרן ליד אחר שהרי יודע שיערערו האחין עליו ומסתמא כיון שמסרן ביד אחר הי' בידו לברר אז שהם שלו. ואי משום דנימא אז כשר הי' ולא ביקש לגזול. ועתה נהפך דעתו לגזול. לזה אמרינן כיון דיוצאין על שמו מסתמא נתן אותם שיהי' בחזקתו ואם הי' יודע שלא יוכל לברר לא הי' מוסרן ביד אחר ולכן במטלטלין שנמצאו בידו באמת עליו להביא ראי' מיהו במסרן והוציאן מתחת ידו אמרינן בודאי הי' בידו לברר רק באם הוא קיים באמת צריך לברר. משא"כ במת אמרינן בודאי הי' מברר מדהוציאן מתחת ידו דאילו לא הי' בידו לברר לא הי' מוציאן מתחת ידו וא"כ גם כאן ממש הדין כמו באונות ושטרות דלכ"ע במת על האחין להביא ראי' וה"ה כאן דעל יורשי הבעל להביא ראי':