שו"ת מהרא"ל צא

תשובה את מי אין כמו אלה דברים פשוטים מענין נזקקין לתובע ואי זיילי נכסי נזקקין לנתבע תחילה ומבואר בש"ע ח"מ (סי' כ"ד) אך בנ"ד לא שייך זילי נכסי כלל כי שט"ח בעדים הוא שגובה ממשועבדים וגם לפי המנהג מי שרוצה למכור איזה נחלה מכריז ברבים מי שיש לו זכות יבא וימחה ובודאי כל מי שיש לו טענה צריך לברר דבריו בב"ד ואם לאו אובד זכותו ואין קונה בלא הכרז' ובודאי המוחה ממילא צריך לאשתעוי' דינא עם המוכר. והאמת שתוכן הענין אינני בקי בו כי המכתב מתלמידי הרבני מהו' משה לא מצאתיו עוד אך מעולם אין דרכי לקבוע יסוד על הדברים האמורים בש"ע מבלי דעת מקור ומוצא הדין כי דיני ממונות כמעין הנובע ויש בהם חילוקים שונים וכאשר ניסיתי באלה כמה פעמים ובאמת הענין דידן אם זה תובע ואומר יש לי בידך שטר שנמחל שיעבודו אין בזה ענין לנזקקין לתובע תחילה שהרי הוא תובע שטרו ומבואר בח"מ (סנ"ד ס"ב) דצריך המלוה לישבע על זה ומטעם שכתב הרב [המגיד] שם אף שאין שטרו ש"פ מ"מ מחמת ראי' שבו יתן הלוה פרוטה אלא דמשם אין ראיה די"ל דשם רוצה לפרוע ואין למלוה תביעה יותר עליו אבל (עוד) [אם] המלוה טוען אמת שאתה חייב לי אלא שאיני חובעך עכשיו וזה טוען איני חייב לך כלום דון דיני ואם אתחייב אשלם ואם אפטר החזר לי (ששה) [שטרי] והמלו' טוען שאיננו רוצה לדון עכשיו וידון עמו לאחר זמן זה לא מצינו מפורש אם נימא שיצטרך המלוה לישבע עכ"פ שמחזיק בשטרו כדין

ובזה היה מיושב קושית (הבית) [הגי"ת] שהביא בש"ך [סק"ד] (די"ל) [דל"ל] טעמא שש"פ מחמת ראי' שבו תיפוק ליה שאין הלוה צריך (לשלח עוד להחזיר) [לשלם עד שיחזיר] לו שטרו ולפ"ז הי' אפשר לומר דגם אם המלוה אינו רוצה לדון עכשיו והלוה תובע להחזיר לו שטרו שאין תביעת ממון ללוה רק על השטר והרי המלוה אומר שבדין הוא מחזיק בו שחייב לו באמת ומדלא תירצו כן משמע דבכה"ג א"צ המלוה לישבע וידון עמו לאחר זמן. לא דמי דשם אין לנטען טענה להחזיק בזכותו של חבירו אבל בזה שטוען שאתה חייב ואינני רוצה להחזירך עתה אפשר שאין יכול להכריחו

ובאמת בעיקר הפירושים בענין נזקקין לתובע תחילה איכא למהוי בהו טובא כי ראש המדברים בזה הוא רש"י כי רש"י פירש כגון ראובן שתובע לשמעון מנה שהלוהו בעדים או בשטר ושמעון משיבו תפסת משלי או משכון היה בידך ונפחת דמיו נזקקין לתובע לטענת ראובן ומגבינן לו מנה משמעון ואח"כ נזקקין לו לטענת שמעון לדון על התפיסה ובתוס' הקשו ה"ד אם יש לו לשמעון עדים או שיביא עדים תוך שלשים יום הא בלא"ה נותנין זמן ב"ד ל' יום ואם אין לו עדים וכי לעולם ימתינו ותירצו בתוס' כגון שפלוני ופלוני היו בשעת מעשה וכ"כ ברא"ש (וטי"ד) [וטור] ובעניותי לא זכיתי להבין דברים אלו כי אפילו באיסור א"א החמורה איתא בקידושין (יב) עדים בצד אסחן ותאסר ודוקא בא"א חשו רבנן ודוחק לומר כגון שידוע שהיו שם מדים דאין זו סברא כלל ועוד מבואר בב"ק (דף ט) ראובן שמכר שדה לשמעון ויוצא עליו עסוקין דמכי דייש אמצרי צריך לשלם לו דא"ל אחיי טירפך ואשלם לך וכן הוא בח"מ (סרכ"ו) וא"כ תמה על עצמך איך יאבד מעותיו של חבירו בטענה גרוע כזו שיביא ונמתין לו ותו קשה איך שייך בזה ואי זיילי נכסי פירש רש"י שיש כאן תגרים שיקנוהו בדמיה יקרים איך יכריחו למלוה להחזיר מה שתפס הרי עכ"פ יחזיק במשכון עד יפרעו ועיין פ' גט פשוט [דף קעב] גבי מאן דאית חד שטרא כו' שיכוף לפרעו. ואם רוצה לדון על המשכון כמה יגיע יתרון ללוה [או למלוה] א"כ נימא דאם לא זיילי נכסי דנין ללוה שיפרע תחילה ואח"כ ידין עמו על המשכון. וזה תימא דאין לך זיילי נכסי [גדול] מזו שיצטרך לפרוע לו קודם שיחזיר המשכון ואח"כ יזיל עמו בדינא ודיינא. וא"ע תקשי מתניתין (שבועות מג) דמלוה על המשכון [כו' שקל הי' שוה כו' וסלע היה שוה פטור משום דהלוה כופר הכל אמאי הלא אם] אמר אני תובעך על הפרעון ואח"כ אדון עמך על המשכון [יהא הלוה אח"כ המוציא וישבע המלוה דאין שוה אלא שקל ויפטר] וא"כ מהימן המלוה (במיגו) כמה הין שוה במיגו דאי בעי (ואומר) [יאמר] לא אדון עמך על המשכון כלל ודוחק לומר משום מיגו להוציא שהרי מחלוקת הפוסקים בזה (ונ"ל דאמירתם) [ודוחק לומר דמיירי התם] בזיילא נכסי. ובאמת (הרי) אין לך זיילי נכסי [גדול] מזה שהרי אף שיש למלוה שטר מ"מ הרי הלוה מוחזק במעותיו נגד המשכון עכ"פ וכשיפרע לו יאבד מוחזקות שלו ועיין בש"ך (סע"ה) [סע"ב סקנ"ו] סוף דבר איני יכול להבין על בוריו בפירש"י כלל והדבר צריך עיון ובושש להלום פירש"י כעת אין הזמן מסכים. גם קשה לי על דברי הטור שהביא פירש"י וכפירוש התוס' דנ"מ אם אין העדים מזומנים עד לאחר שלשים יום וקשה לי דהתוס' והרא"ש הקשו הא בלא"ה נותנין זמן שלשים יום ונראה דס"ל דבכל ענין נותנין זמן ל' יום והטור ח"מ (סי' קי) סתם כדברי הרמב"ם שאם יש לו מטלטלין מגבין אותו מיד הרי מפורש שאין נותנין זמן כלל א"כ בלא"ה לא קשה קושית התוס' די"ל דמיירי ביש לג מטלטלין שמגבין אותו מיד (ואף) [וא"ל] דס"ל להתוס' דכי היכא שנותנין זמן באין לו מטלטלים ממילא יש ליתן לו זמן ב"ד בבא בזמנו שיש לו עדים שהשטר פרוע דא"כ איך כתבו דכאן מיירי בחבלות שאין נותנן זמן לחבלות ואכתי מנ"ל דכה"ג אין נותנן זמן אלא ודאי פשיטא להו כמו שאין נותנין זמן לפרעון כך אין נותנין זמן להביא עדים וא"כ לפי שיטת הטור לא הי' לו (להביא שנותנין עדים) [לפרש אם אין העדים מזומנים עד לאחר ל' יום הא ביש לו מטלטלים דמי לחבלות] וגס קשה איך (מתרץ) [פסק] הטור בסימן [ק'] נגד דעת אביו הרא"ש דמשמע מדבריו בכל גוונא נותנין זמן ב"ד. (עוד) [ועוד] כיון שמשכון בידו יכול לגבות מן המשכון עצמו ומה מקום לזמן

ואענה אני את חלקי בפירוש נזקקין לתובע תחילה אולי מקום הניחו לי הראשונים בזה כי כבר (פסק) [תמה] הש"ך למה אמר נזקקין ולא אמר פוסקין וגם פי' הש"ך דחוק (ודחוק) שהתובע רוצה שישמעו דבריו תחילה דכל זמן שלא שמעו מאין ידעו מי הוא התובע והנתבע וגם (הנ"ל) [נ"מ] שכתוב בש"ך דרך רחוקה היא ונ"ל לפרש כפשוטה כגון שא' בא בשט"ח ותובע מחבירו ממון והנתבע אומר שיש לו טענות כנגדו אלא שאינו רוצה להשיב לו כי יש לו בידו בפקדון אונות ושטרות על שדות שלו (וכמדומה) [וכדומה] דברים שאין ראוי למלוה לגוביינא של דמי (בחובו) [חובו] והתובע אומר אחר (שאיני) [שאני] תובע אותך תחילה דמי חובי תדון עמי על זה ואח"כ אדון עמך על תביעתן (אי) [אז] נזקקין לתובע תחילה ומוכרח הנתבע להשיב לו על טענותיו ויקוב הדין ביניה' והכי דייק לישנא מי בעל דברים (לי) יגש דוקא מאחר שנודע לבעל דין כבר לבעל דבר יגיש ראייתו וברור דינו עליהם ותו לא קשי' הא נותנין לו זמן לפרעון דאפילו תימא דנותנין לו זמן מ"מ נ"מ שזה רוצה לידע שחובו בטוח ע"פ הד"ת ויכול למכור חובו וכדומה. אמרי ושרדטי טעמים שנזקקין לנתבע תחילה והיינו בזיילי נכסי שצריך למכור השדות ובשביל שזה כובש זכותו אין יכול למכור נמצא שעי"ז לא יכול לפרוע חובו אי כדומה טעמים אחרים שיש לחוש להפסד הנתבע יותר מן התובע כפי הראות לזאת נזקקין לנתבע תחילה. ע"כ מה שראיתי להשיב בענין לפום רהיטא

סימן כה

שאלה קרבו משפטן לפני. אלופי הקהל עם היחידים שבאו בשט"ח שבידם זה כשלש ועשרים שנה ושט"ח של היחידים המה חתומים בח"י אלופי יקירי הקהל ויש ליחידים כמה שט"ח. וכולן אותן החתומים שהם חתומים באחד מהם חתומים בכולן ותחילת החובות היו לפי שהקהילה היתה חייבת לא"י ונגשו עליהם לפרוע ולפי שלא יכלו לגבות המעות עפ"י הערכה כי רב הוא הסך אשר הוכרחו לפרוע ע"כ כל מי שהשיגה ידו הוצרך ללות אל הקהל וכל אחד קיבל שט"ח בח"י יקירי הקהל. ובשט"ח כתוב ששעבדו אל החובות יתר הכנסות הקהילה והשט"ח נכתבו סתם כמו שהי' נהוג לכתוב מימי קדם לאדון (פאן) וגם כתוב בהם נאמנות וכעת תבעו היחידים בשט"ח שלהם ומורשי הקהל טוענין כי מאחר שאותן החתומים הם בעצמם חתומים על כל השט"ח.