שו"ת מהרא"ל עז

דעתה כי בודאי בעלה לא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו שזהו עיקר הדיוקא שסמכינן עליו וכיון שזה שאנו דנין עליו הוא בחזקת אבוד שלא נודע מקומו אי' א"כ אין שני יוסף בן שמעון אבודים מוחזקין לפנינו ולכן לא חיישינן שיש עוד יוסף בן שמעון שלא נודע ג"כ איה מקומו אין תולין שזה היוסף בן שמעון שאשתו מחזרת להנשא הלך לעלמא בחיים חייתו וקול השמועה שהגיעה לאזנינו הוא מיוסף בן שמעון אשר לא ידענו מתמול שלשום ותולין יותר השמועה במי שידענו שאשתו מחזרת להנשא שעל זה סמכו חז"ל דמסתמא לפי דעתה קים לה שבודאי לא ישוב עוד וזהו עושה ריעותא בחזקת אשת איש

ומעתה לא נפלאת היא ולא רחוקה היא אם נאמר דהרמב"ם מתיר בשמו ושם אביי לחוד כמו שדייק מהרי"ק (שורש קע"ה) ממ"ש הרמב"ם מצאו כתוב בשטר מת פב"פ מתירין את אשתו דודאי הכי משמע באמת לא ידעתי לדחות זה כי אם בדוחק עצום. ומה שהקשה בתשובת צ"צ דהוא נובע מן הירושלמי ובירושלמי כתב מת איש פלוני נהרג איש פלוני ר' ירמיה אמר משיאין את אשתו רבין אמר אין משיאין אשתו וכתב ה"ה דפסק לקולא בשל דבריהם הרי מבואר בירושלמי לא נקט רק שמו לחוד וא"כ למה משיאין אשתו הא שמו לחוד ודאי לא מהני כדאיתא בתוספתא אע"כ הירושלמי לא נחית אלא לאשמעי' דמתירין ע"פ עדות בכתב ומיירי באופן שיודעין על מי הוא מעיד עכ"ד. ושתי תשובות בדברים הללו חדא דאפשר דגירסת הרמב"ם בירושלמי פלוני בן פלוני. וגם הרב המגיד אפשר דגריס הכי אלא שקיצר בלשון כמנהגו ואפילו תימא דגרס הרמב"ם רק מת איש פלוני או נהרג איש פלוני והוסיף הרמב"ם בחכמת לשונו מת פלוני בן פלוני הראיה מבוררת יותר מדברי הרמב"ם דודאי מה שדייק הרב בעל צמח צדק דהטור לא הביא רק מת איש פלוני ובשמו לבדו פשיטא דאין מתירין כמו שכתב הרמב"ם בהדיא דבעינן דיכיר שמו ושם עירו. ונראה דודאי לאו דוקא הוא כל דבשלמא אם הגירסא מת איש פלוני יש לומר דלא נחית לפרש על הסימן שנדע שזהו בעל האשה שבקשנו התירה דלא נחית להכי רק כאומר פלוני מורה באצבע שהוא מה שאנו דנין עליו ופלוני קאי על זה שאנו מסופקין ודנין עליו ומשנה מפורשת היא אפילו שמע מן הנשים שאומרות מת איש פלוני דיו כו' אפילו שמע מן התינוקות הרי אנו באין מלספוד איש פלוני דיו ותקשי הא ודאי ע"פ שמו לבד אין מתירין אלא ודאי פלוני מורה באצבע שאומר הסימנין פלוני זה שאנו דנין עליו והיינו שמו ושם עירו או שאר סימן מובהק שהורה על פלוני זה שאנו מחפשין עליו ופלוני לא קאי על השם כי אם על עצמותו של האיש אשר אנו מבקשין מאחר שלא בא התנא להורות על הכרת האיש כי אם על נאמנות העד. אבל הרמב"ם שכתב פלוני בן פלוני ע"כ לא קאי רק על שמותיהם לבד דאם כוונתו להורות באצבע על אשר יאמר כי הוא זה שאנו מבקשין שם אביו [למה[ וכעין שאמרו בפ"ק דב"ב למ"ד איוב משל היה שמו ושם עירו ל"ל ובאמת ברי"ף מייתי הירושלמי בשלהי יבמות מת איש פלוני ולא שם אביו ואיכא ידים מוכיחות מסתמא גם להרמב"ם לא היתה גירסא אחרת אלא בכוונה הוסיף פלוני בן פלוני שיהיה לסימן שזהו המת וכן בנשתתק כתב פלוני בן פלוני ואם איתא דלא בא להורות כי אם דמהני מפי כתב ומיירי ע"י סימנין אחרים ל"ל לומר בן פלוני אלא ודאי מחשב זה לסימן מובהק ומטעמא דפרישית כיון דשמו ושם אביו שאנו מסופקין בו כבר איתרע חזקת אשת איש וגם סברא דדייקא ומינסבא ובזה נדחה ג"כ דיוקא של הצ"צ דמנ"ל למ"מ שחולקין בירושלמי אי שרינן מפי הכתב דילמא בשמו לבד נחלקו דליתא דפשיטא דבשמו לבד ליכא מאן דשרי וא"כ י"ל דהרמב"ם מפרש דלא חיישינן לתרי יצחק מטעמא דפרישית דדייקא. וגם שכבר נפקע חזקת אשת איש במיתה. והא דמייתי ראיה מאנדרלאי מגט למיתה י"ל דמשמע ליה אם מחמירין בגט אפילו בשמו ושם עירו אין להקל במיתה בשמו ושם אביו לחוד דכולי האי לא מפלגינן בינייהו וא"כ דברי הרמב"מ כפשוטן מורים דמתירין בשמו ושם אביו לחוד וכהבנת מהרי"ק (שורש קע"ה) ואין לדחותן בשתי ידים במקום שיש עוד צדדין

וע"פ הסברא שכתבתי אפשר ליישב מה שנתחבטו הראשונים בהך דאמרינן בכתובות תרי ותרי נינהו הבא עלי' באשם תלוי והקשו התוס' הבא עלי' בחטאת דאיכא חזקת אשת איש דתרי ותרי ספיקא דרבנן. ולפענ"ד בלא"ה צריך להבין דמוקמינן לאיתתא בחזקת אשת איש אע"ג דודאי ידוע לנו שכמה אנשים אשר מתים בכל יום וכמה אנשים מגרשין בכל יום ואין הספק אלא אם בעלה של אשה זו נמנה בין המתים או בין המגרשין שבכל יום ואיך מחשבין זאת לחזקת אשת איש וצ"ל כיון שאנו דנין על האשה בעצמה מוקמינן לבעלה בחזקת שהוא קיים וכן קיי"ל בשולח גט לאשתו נותנו לה בחזקת שהוא קיים אף שהוא לקולא וכן בת ישראל הנשואה לכהן ובשולח חטאתו כדאיתא בגיטין (דף כח) ואין מוציאין אותו מחזקתו אף שקים לן שיש אנשים מתים בכל יום אין דנין על הכלל כי אם על הפרטיי אף דנודע לנו בדרך כלל שיש אנשים עכ"פ בכלל עולם שמתים ואין מכניסין לבעלה של זו בספק אף שכתבתי לעיל גבי יוסף בן שמעון דמקרי ריעותא בחזקה י"ל דכיון דנודע שמו ושם אביו שהוא בעלה של זו כבר איתרע החזקה ואין להסתפק כי אם בפרטיי ששמו כשמו אבל היכא דליכא שום ריעותא בפרטיי מוקמינן אחזקתי' מ"מ אפשר לומר דאע"ג דאמרינן ביבמות (דף לא) דתרי ותרי ספיקא דרבנן ומדאורייתא מוקמינן אחזקתיה י"ל שדבר הלמד מענינו הוא מהא דבר שטי' דמוקמינן לנכסי בחזקת בר שטיא כיון דאיכא תרי ותרי מכחישין וי"ל דוקא התם במסופקין על המקרה גופה כאשר נהיתה כגון שזה אומר קרוב לו וכת זו אומרים קרוב לה מוקמינן לאיתתא אחזקתה אבל במכחישין את עצמן בעיקר המעשה כגון שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת או שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה כיון דקים לנו שיש אנשים מתים ומגרשים אלא שהם מיעוט א"כ אין מחלוקת העדים אלא שאלו אומרים שזה בעל האשה הוא מכלל המיעוט מגרשים או מתים והמכחישין אומרים שאין זה מכלל מיעוט המגרשין ובכה"ג לכ"ע ספיקא דאורייתא הוא מאחר דהספק בכלליי אם הוא מן המיעוט או אחר. אבל בבר שטי' אין הספק אלא בפרטיי לבד בזו מוקמינן אחזקתיה ובזו יבא על נכון מה שאמרו שם על שנים אומרים נתקדשה כו' או ניסת לא תצא ובנתגרשה תצא ופריך מ"ש רישא ומ"ש סיפא ותמהו כל הראשונים הא רישא בחזקת פנוי' וסיפא בחזקת אשת איש ודחקו מאד. וכפמ"ש יבא בפשיטות דבמכחישין עיקר המעשה נודע לנו עכ"פ שפנויות מתקדשות א"כ אינן מחולקין אלא שיהיו בכלל המתקדשות

ויש להסביר הדבר יותר דנימא דמוקמינן גברא בחזקת חי הלא באמת צריך אתה לדון כן על כל האנשים הנמצאים בעולם ואיך אפשר נוקים כולם בחזקת חיים וקיימים הלא הרבה מתים בכל יום וצ"ל כיון שלא נולד ספק כי אם בזה שדנין עליו ואין להכניס אחרים בכלל הספק וי"ל כל המתים מבוררים הם כשנדון עליהם ולא יפול עליהם כשנדון עליהם ויבורר הדבר ביניהם בין חיים למות וזה שאנו מסופקין בו נוקמי' בחזקת חיים כדמעיקרא

ויובן בזה מה שאמר רבא שמא מת לא חיישינן שמא ימות חיישינן והדבר צריך הבנה להשכיל במושכל ההבדל אף די"ל דימות לא מפיק ליה מחזקתי' דהכל למיתה עומדין לא א"ש מ"ש גבי נולד דמדמי לה וכמ"ש התו' שמא תזנה

ולפ"ז מובן היטב דבשלמא על שמא מת אף שבודאי יש מן האישים מתים י"ל דכשנבא לדון עליהם לא יכנסו לספק ויבדלו החיים מן המתים באופן בלתי מסופק אבל על שמא ימות אי אפשר להפריש ביניהם לומר שזה יחיה ולא ימות מאחר שברור לנו מן האישים הנמצאים ודאי יש שימותו וזה ספק על כל בעל חי מן הנמצאים ולכן שמא מת ע"כ אתה צריך לומר שמא מת ולא נתבררה מיתתו ולהא לא חיישינן דכל זמן שלא נתבררה מוקמינן אחזקתו אבל שמא ימית שעדיין לא בא הדבר לבירור שפיר חיישינן דלענין שמא מת ע"כ אתה צ"ל שמא מת והיה אפשר שהי'