שו"ת מהרא"ל עו

התוס' ובתשובת הרא"ש דהיינו הך פלוגתא דפ"ק דמציעא אי חיישינן לשני שוירי ומלבד שמצד עצמו דחוק שלא מכרה סוגיא דב"מ ביבמות ואף לא הך דפ' האשה שלום בפ"ק דב"מ משמע דלא תליא זה בזה וגם קשה איך חייש רב הונא לשני שוירי הא משנה מפורשת היא ביבמות באמר איש פלוני בן פלוני ממקום פלוני משיאין על ידו וכמ"ש. וגם מה שמביא ראיה מנני בר חבי דאגבי בי' רבה בר אבוה זוזי כבר הקשו התוס' הא שם הוחזקו ובהוחזקו לכ"ט חיישינן לתרי כדחייש רבא גופיה בענין בר חייא לגמלא פרחא

ה ע"כ אומר הנלענ"ד בזה ונבאר עיקר החילוק לפענ"ד בין עד מיתה לגט דיש הפרש גדול באם העידו שיוסף בן שמעון מת או שנמצא בגט כתוב יוסף בן שמעון גירש והשליח אבד הגט ומצא גט שכתוב בו יוסף בן שמעון ויש לחלק בזה דודאי הא דמחמירינן בגט שנמצא ותולין שמא אחר כתבו אף בלא הוחזקו היינו משום דמוקמינן לאיתתא בחזקת אשת איש דבזה שהשליח הביא הגט כל כמה דלא אתי לידה לא נפקא מחזקת אשת איש. ולכן צריך לגרשה בגט ברור שהוא כשר והדמיון בזה לבהמה בחי' בחזקת איסור עומדת עד שיוודע לך כמה נשחטה נשחטה הותרה עד שיודע לך במה נטרפה. הרי כל זמן שעדיין לא נודע ההיתר הדבר בחזקת איסור וזהו ג"כ בגט שאנו דנין עליו אם למוסרו לאשה ואשה בחזקת אשת איש קאי ממילא אין ליתן לה הגט ואינה ניתרת בגט זה שאינו ברור שיוכל להתירה ולכן ס"ל לר' הונא לחוש לשתי שוירי. משא"כ במיתה אם נודע שיוסף בן שמעון מת הרי היתר האישות ברור שהרי המיתה בודאי מפקעת האישות ואף שיש להסתפק באחר שלא נודע עכ"פ ליכא לאוקמה בחזקת אשת איש דמאי חזית לאסור אשת יוסף בן שמעון זה שאנו דנין עליו ולתלות ההיתר להתיר אשת יוסף בן שמעון אחר דעכ"פ אשת יוסף בן שמעון אחד הותרה ואין הספק אלא בין זה לאחר ואף דיש לתלות שזה שמת אין לו אשה כלל מ"מ כיון דעכ"פ עיקר המיתה יש בה כח להפקיע האישות הרי יש לנו ברור דבר מפקיע האישות בהחלט. אבל בגט כשאנו דנין שאין זה גט של האשה שדנין עלי' הרי לא הופקע האישות כלל וחזקת אשת איש כדקיימא מעיקרא ולכן יש סברא להחמיר טפי בגט מאחר דאכתי לא הורעה חזקת אשת איש כלל

ועפ"ז י"ל דגם בגט אשה אילו הוה ידעינן דגט זה כבר נמסר ליד האשה רק שאין יודעין אם זו האשה דמי ממש למיתה. ועתה נבאר פלוגתא דאביי ורבא ביצחק כי אביי אינו חולק דמתירין בשמו ושם עירו כמבואר במשנה ובתוספתא אבל יצחק ר"ג לא נודע לבני אספמיא שהי' מעיר קרטובא ודר בקרטובא רק דנודע להם שבא משם ובני קרטובא ידעו שיצחק שלהם היה דר בקרטובא והיה הספק אם זו שהולך ולכן ס"ל לאביי דאין מתירין אשתו מאחר שלא נודע שזה שבא לאספמיא היה דר בקרטובא ויש לחוש דמעלמא אתי ומייתי אביי ראיה מאנדרלאי דאמר תבדק נהרדעא כולה וס"ל לאביי הא דמתירין כשמו ושם עירו היינו ע"י בדיקה שלא היה שום אדם בעיר זה ששמו כשמו וצריך בדיקה על כל פנים וא"כ ביצחק ריש גלותא דלא נודע מאיזה עיר הוא לבני אספמי' ממילא לא מהני להתיר ע"י שמו ומ"י דאזיל מקורטבא לאספמיא ורבא ס"ל דאין צריך בדיקה כלל אף אם לא אפשר לעמוד על הבירור אם ישנו עוד אחד ששמו כשם זה שנאמר עליו שמת ורבא ס"ל יבדק כל עולם כולו מבעיא דאי אפשר לעמוד על הבירור שלא היה בנהרדעא שום אנדרלאי אחר אלא ודאי לא חיישינן לכך כיון דלא הוחזק אנדרלאי אחר. והא דמדמי גט למיתה דרש"י פירש האשה היתה תובעתו משמע דאיירי באופן דודאי נמסר ליד האשה אלא שלא נודע אם זו האשה ולא מהמנינן לה שמא אנדרלאי אחר כתב זה הגט וכיון דעכ"פ בגט זה ודאי נתגרשה אשה איתרע ג"כ חזקת אשת איש כמו במיתה שבודאי אחד מת עכ"פ ונודע זה ע"י שכבר נתקיים הגט. ולפרש"י בפ"ק דמציעא (דף יח) דאפילו אצל שלית י"ל שנתקיים י"ל דמיירי שכתוב על הגט עצמו שכבר נמסר לידה כדאמרינן (דף יח) דאי בעי לה למקרעי' ולמיכתב עליו דלאו משום דפסול אלא דלא תהדר ותגבי' בי' וא"כ מוכח דודאי נמסר ליד האשה ושפיר דמי למיתה ובהכי ניחא דלא חששו לתרי נהרדעא דכבר נמסר ודאי נתגרשה לא חיישינן לתרי מקומות שוין כמו במיתה והכל מרווח ונכון. וא"ת לפ"ז מאי פשיט רבה בפ"ק דמציעא (דף יח) דלא חיישינן לשני שוירי ממתני' דכל מעשה ב"ד יחזיר הא י"ל דשם שנתקיים כבר בא ליד אשה י"ל כפרש"י דאף אם נתקיים אין ראיה שבא ליד אשה דאפשר שהשליח קיימו. גם י"ל דמעשה ב"ד משמע אפילו נמצא כתוב שזה מחוייב לגרש אשתו והדין להיות כופין אותו סמכינן אמעשה ב"ד וכופין אף דגט מעושה שלא כדין בטל הוא וכיון שעדיין לא נתגרשה חיישינן לתרי דעדיין אזקת אשת איש בתוקפה וגם למאי דמסיק בב"מ (דף כ:) שטרי חליצה ומיאונין תנן איכא לאוקמה נמי בכה"ג

ורבא מייתי ראיה מנני בר חבא דאגבי בהו זוזי והיינו אע"ג דשכיחי טובא מ"מ כיון דעכ"פ איתרע חזקת הלוה שהרי על כל פנים שאחד ודאי הוא חייב אזלינן בתר חזקה כיון דזה המוציא לא ניחוש שהיה ביד אחר מטעם איתרע חזקת לוה הכי נמי הכא אתרע חזקת אשת איש במה שנמצא שם זה שהוא שם בעלה מת ולא תלינן בדבר שאין לנו ידיעה בו רק תלינן במאי דידעינן

ומ"מ לדברי הרמב"ן במלחמות בעובדא דיצחק ר"ג וכן הרשב"א דמשמע שאין מחלקין בין גט לעדות מיתה לא ידעתי איך תתיישב התוספתא דמעידין על שמו ושם עירו וגם במתני' דסגי בשמו ושם אביו ושם עירו עכ"פ אפילו לא מצאו שם שום אדם וצ"ע. ועל פי דברינו הנ"ל אפשר להליץ בעד קצת פוסקים ומהרי"ק גופיה בתשובה (סימן קעד) שסובר דבשמו ושם אביו לחוד מתירין שהוא תמה בעצם איך אפשר בכל עולם לא יודעין שמו ושם אביו שוין ועפ"ז אפשר ליתן תבלין בדבריהם כי בעל המאור סובר ביצחק הקילו משום דייקא ומינסבא והנה עיון דייקא ומינסבא צריך לדייק בהא גופיה הרי ודאי אם עד אמר על אשה שמת בעלה ואפי' עבד ושפחה שנאמנין בה הרי אנו מתירין אותה להנשא מיד בזו הרגע שלא נתנו חז"ל שיעור לדבר

וגם בשבועת העדות באמר לדידה ולא אמר לב"ד אמרי' שלא היתה צריכה להביא העד לב"ד כלל משמע שלא רמי' עלי' שום חקירה יתירה בשביל דיוקא והדבר צריך ביאור

והנלע"ד בזה כי ענין דיוקא דידה הוא עפ"י מה שפרש"י בכתובות (דף כ"כ) שאמרה ברי לי אילו היה קיים היה בא והמפרשים דחו דבריו דאין זו ברי שיועיל במקום הכחשת עדים ומ"מ לענין דיוקא נראה כי חז"ל ירדו לסוף דעתן של נשים שאינם עשויות לקלקל עצמן וכדברי הרמב"ם סוף הלכות גירושין ואמרינן שודאי אומדנא שלה חזקה היא לפי ידיעתה והבחינה בדברים שבינו לבינה בודאי לפי דמיונה השמועה אמיתית שלולי זאת היה בא או שומעת ממנו וסמכו חז"ל על זה לדבר ברור ולכן שפיר כתבו התוס' בכתובות דדייקא מרעא לחזקת אשת איש דדמיונה בודאי הוא חזק עד שכדאי לאורועי חזקת אשת איש וזהו הטעם שלא ניתן לה זמן כלל להמתין רק מותרת לינשא מיד שהתירוה ב"ד הרי מינינו רואות שאין דיוק שלה כלום וע"כ דיוקא דידה הוא בדבר המסור ללב והבחנת ענינים בינו ובינה וזה דבר הכרחיי. ועיין מהרי"ק (שורש קפ"ד) שמביא בשם ההשלמה שכ"כ בס' המאור לחלק בין גט למיתה אף דבגמרא מוכיח אביי מגט למיתה ס"ל אביי גופי' פליג מם רבא גם בגט בכה"ג אבל לפי הפסק יש לחלק שפיר

וא"כ אין תימא אם מתירין בשמו ושם אביו לחוד אף דקים לן מסתמא יהיה עוד בעולם שמו ושם אביו שוין מ"מ כיון דאצלינו לא נודע איש ששמו ושם אביו כשם זה שמעידין עליו א"כ ע"כ נתלה שזה שאנו מחפשין אחריו לא נודע מקומו אי' וזה שבא עליו קול השמועה שמת איש אחר הוא אשר לא ידענו מקומו דניהו אם אנו יודעין בבירור באיזה מקום יש עוד יוסף בן שמעון צריך לחקור עליו אם הוא חי או מת שיש לספק בזה שהעידו עליו אבל כאן כיון שהאשה מחזרת להנשא ע"כ סמכ'