שו"ת מהרא"ל עה

ראשונים הרמב"ן והרשב"א ונ"י ולדידהו אין היפר בזה וכבר הארכתי שם הרבה אם יזכני ה' להדפיסה עיני המעין תחזינה מישרים. וגם בנ"ד שיש ג"כ סימן שומא ושהי' נכפה וקיבל קמיע בקאזניץ ובצירוף שהגיד שמו י"ל לכ"פ אין לחוש

ד וכבר עלה בדעתי להביא ראיה דסימן אמצעי עדיף משם עירו מהא דאיתא פ"ק דב"מ (דף יח) ההוא גיטא דאשתכח בבי דינא דרב הונא וכתיב בי' בשוירי מתא דעל רכיס נהרא אמר ר"ה חישינן לשני שורי ורמינן עלי' ממתני' מצא גט אשה בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה ואפילו לזמן מרובה ואמר רב אשי כגון דקאמרי עדים נקב בצד אות פלוני ודוקא בצד אות פלוני אבל נקב סתם לא מספקא לן אי סימנין דאורייתא או דרבנן משמע דאי סימנין דאורייתא הוה סגי בנקב סתם והא קמן אע"ג דבגט כתוב שמו ושם עירו לא מהני להחזיר לו הגט דחיישין שמא יש עיר א' ששמו כשמו אף בלא הוחזקו אי שיירות מצויות ואפ"ה מהני סימן אמצעי אי סימנין דאורייתא א"כ בזו מספקא לן אבל שמו ושם עירו הכתוב בגט פשיטא לכל שאין מחזירין ע"י זה הרי דסימן עדיף משמו ושם עירו. ואין לומר דשם מהני דוקא סימנין דאורייתא בצירוף שמו ושם עירו הכתוב בגט דהא תליא בסימנין דאורייתא ואי סימנין דאורייתא אפילו בתרי ריעותא דהיינו הוחזקו ושכיחא שיירתא מהדרינן ע"פ סימנין ובהוחזקו אין ראיה מן הש"ס כלל ומוכת דמכת הסימן לחוד מהדרינן ועל כל פנים מידי ספיקא לא נפקא א"כ חזינן דסימנין עדיפא מן שמו ושם עירו בלא הוחזקו. וא"כ כ"ש בנ"ד דאיכא שמו וסימנים דהוה כשמו ושם עירו

איברא דקשיא נמי לפי האמת דע"י שמו ושם עירו מתירין עגונה ובסימנין לא שרינן ע"כ שמו ושם עירו עדיף מסימנין (ואפ"ה בגט אשה לא שרינן בש"ס וע"פ סימנין אין מתירין א"כ שמו ושם עירו עדיף מסימנין) וא"כ בגט אשה אמאי לא שרינן ע"י שמו ושם עירו בלא הוחזקו אף דשכיחא שיירתא דהא בעגונה אין חילוק בין שכיחא שיירתא ללא שכיחי דהא לא ידעינן מי היה אותו האיש שאמר עליו שמת. ועיין בב"ש לקמן סימן קל"ב סק"ד) (לפי) מה] שהשיג על רמ"א שם

ובגט אשה תתהפך הסברא דע"י שמו ושם עירו ס"ל להך לישנא דבחדא ריעותא דהיינו בשכיחי שיירתא אפילו לא הוחזקו אין מחזירין ובסימנין מספקא לן ואי סימנין דאורייתא הוו מחזירין בכל גווני כדפרישית א"כ בגט בסימן עכ"פ איכא ספיקא ואפילו בהוחזקו ושכיחי שיירתא הוה מחזירין אי סימנין דאורייתא ובשמו וכשם עירו פשיטא לן להך לישנא דאין מחזירין ובאשה שמת בעלה שמתירין ע"י שמו ושם עירו הוה נמי חדא ריעותא דבמיתה אין חילוק בין שכיחי שיירתא ללא שכיחי דהא אנו מסופקין אם היה בעל אשה הלזו אשר יחפוץ להתירה. וע"כ צריך לומר דאין הכי נמי אי סימנין דאורייתא מהני אפילו בגט ועדיף טפי משמו ושם עירו הכתוב בגט דלא הוה סימן ואי סימנין דרבנן שמו ושם עירו עדיף דבמת בעלה ע"י סימנין אין מתירין וע"י שמו ושם עירו מתירין

אלא כל זה אינו מספיק לפי האמת דמתירין אשה שמת בעלה ע"פ עדות על שמו ושם עירו ובגט מחמירין בלא הוחזקו אף דבגט כתוב שמו ושם עירו עיין ב"ש (סימן קצב) מה שהשיג על רמ"א וצ"ל כמ"ש הרא"ש על ישוב דברי הרי"ף דפסק דחיישינן בגט בלא הוחזקו ולתרי יצחק פסק דלא חישינן וחילק הרא"ש דבמיתה שייך עגונה טפי שתתעגן כל ימיה וכמ"ש הרא"ש בתשובה דמכילף בן מלול. וקשה הא מבואר בפ' האשה שלום בפלוגתא דאביי ורבא בתרי יצחק דאביי מייתי ראי' דחיישינן לתרי יצחק מההוא גיטא דאשתכח בנהרדעא וכתוב בו בצד קלינא מתא אנא אנדלאי נהרדעא פטרית כו' ואמר אבוה דשמואל תבדק נהרדעא כולה כו' וקשה מאי ראיה מגט למיתה הא י"ל בגט גם רבא מודה דלא שייך מוי כ"כ וצ"ל כמ"ש בתשובה הנ"ל דהרא"ש לא אמר כן אלא בשיטת הרי"ף שראה דבריו של אביי בגט ודבריו של רבא במיתה דבגט משמע בפ"ק דמציעא דחיישינן בחד ריעותא אבל אביי ורבא גופייהו ודאי לא מיפלגי בהכי וא"כ קשה טובא לאביי ורבא הא משנה מפורשת היא מעשה בא' שעמד על ראש ההר ואמר איש פלוני בן פלוני ממקום פלוני מת והשיאו חכמים את אשתו ובגט בכה"ג חיישינן לתרי שוירי אף דכתב נמי הנהר כדאיתא בפ"ק דמציעא בשוירי מתא דעל רכיס נהרא וגם שם הבעל ואשה כתובים בגט ואפילו הכי חיישינן. וע"כ גם אביי מוכרח לחלק בין גט למיתה ומאי ראיה מייתי מגט למיתה ועוד דתקשי לאביי מתני' דלא חיישינן לתרי שמות ושני מקומות. וצ"ל דאביי גופיה מודה דלשני מקומות לא חיישינן שיהיה שמותיהם שוין ומתני' דהאשה מותרת היינו ע"י בדיקה באותה עיר ולשני מקומות לא חיישינן ויצחק דאזיל מקורטבא לא נודע לבני אספמי' שיצחק זה מקורטבא הי' שהיה דר בקורטבא רק שבא מקורטבא

ומצאתי בירושלמי שלהי יבמות ר' זעירא בעי קומי ר' מנא הכא (ר"ל בגט שנמצא) למה הוא פסול אני אומר אחר היה שם והיה שמו כשמו הגע עצמך שבדקו כל אותו מקום ולא מצאו שם אחר כשמו ולא חומר הוא בעריות והא תנינן הלכו ולא מצאו כו' והשיאו את אשתו אמר ר' מנא עו' האיש הזה שני גיטין הי' בידו אבד את הכשר והשליך את הפסול בשעה שמצא אומר אני הפסול מצא ע"כ. הרי מבואר דקשיא ליה להירושלמי הך קושיא למה במת מתירין ובגירושין חיישינן לתרי מיהו תירוץ הירושלמי נראה דהוא נגד ש"ס דילן חדא דקשה איך אמר תבדק נהרדעא ומאי מהני בדיקה כיון שיש לומר שהו עצמו כתב שני גיטין. וגם סוגיא דפ"ק דמציעא מוכח לכ"ע בלא הוחזקו ולא שכיתי שיירתא לא חיישינן כלל. ולהירושלמי ה"ל למיחש לשני גיטין וגם לחשש שני גיטין מאי מהני סימן נקב בצד אות פלוני ששניהם היו תחת ידו וגם מאי מתרץ דקאמרי עדים מעולם לא חתמנו אלא על גט יוסף בן שמעון שמא זה היה הפסול. וברור דש"ס דילן לא ס"ל הכי כלל לחוש לא' פסול רק חישינן לאחר ששמו. כשמו. וראיתי בפירוש קרבן עדה שהקשה וא"ת מאי פריך ממיתה לגט הא אפילו עבד ושפחה כשרים בעד מיתה ותירץ דשם משום דייקא וגם בגירושין דייקא ואם קושיתו קושיא אין תירוצו כלום ולא דייק לא בקושיא ולא בתירוץ כי הקושיא אינו כלום דמאי ענין זה למה שנאמן עבד ושפחה דעל כל פנים צריך להעיד שמת ואם חיישינן לתרי אין כאן עדות כלל וכן אמרו בבכורות כי אקילו בסופה בתחילתה לא אקילו והיינו אם כבר יש עדות שמת עכ"פ הקילו להאמין גם עד מפי עד אבל כל זמן שלא נתברר שמת אין כאן עדות של כלום ואפילו ראוהו מגויד וצלוב אין מעידין עליו דס"ל כל שלא נתברר שמת אין כאן עדות. גם מ"ש בדיבור שלאח"ז דהרשב"א כתב הך סברא דחומר הוא שהחמירו בעריות כס"ד דירושלמי דמסתמא ש"ס דילן לא פליג על הירושלמי גם בזו לא דייק כלל דפשוט דש"ס דילן לא ס"ל סברת הירושלמי כלל לחוש לגט פסול. וכמו שהוכחתי ולכן לא הביא הרשב"א מסקנת הירושלמי כלל. גם צ"ע איך יתישב הך לאלתר שלא עבר אדם ולא ראיתי להאריך בזה מאחר שאין סוגית הש"ס שלנו כן. וכבר כתבתי דהרא"ש בתשובתו מחלק לדעת הרי"ף בין גט למיתה. וגם שיטת התוס' פ' האשה שלום ג"כ דאביי ורבא פליגי אי חיישינן בחדא לריעותא לתרי שמי ומ"מ ודאי אמוראי גופייהו לא מפלגי בהכי כדמייתי אביי ראי' מגט להך דתרי יצחק וא"כ תקשי לאביי גופיה כיון דמתני' גופיה מוכחא דמתירין בשמו ושם עירו גם בעל המאור ביקש לפרש דהרי"ף מחלק בין מיתה לגירושין משום דדייקא והשיג עליו הרמב"ן במלחמות דחזינן דבגמרא מייתי ראיה מגט למיתה ולכן פירש פירוש אחר ונמשכו אחריו הרשב"א ונימוקי יוסף הרי דס"ל דלא מפלגינן בין גט למיתה וס"ל משום כאן נמצא וכאן הי' וס"ל בגיטין חיישינן לשני שוירי כסוגיא דפ"ק דב"מ ובעינן תרתי לטיבותא לא שכיחי שיירתא ולא הוחזקו וא"כ תימא גדולה עליהם תקשי להו מתני' דמתירין במת באומרו שמו ושם עירו ובגט חיישינן לשני שוירי ותימא גדולה בעיני ולא ידעתי ליישב אם לא נחלק בין גט למיתה וצ"ע. ואשר אחזה אנכי אשית לבי בישוב הסוגיא דפ' האשה שלום הא דיצחק ריש גליתא כד ליישב עם הסוגיא דפ"ק דמציעא דחיישינן לשני שוירי כי ודאי אשת מדבר אמרו כפי מ"ש