שו"ת מהרא"ל עג

בש"ע (סימן י"ז ס"ג) א"כ פשוט שע"ה כשר לעדות אשה לכל הדיעות וא"כ פשיטא דאין לחוש לפסול עדות עם הארץ בעדות אשה וכן בדין מי גרע מעבד ושפחה וכן מוכח מדברי רמ"א גופי' (בסעיף י') שכתב ואפילו אמר ששמע סתם לא חיישין שמא מפסול שמע עכ"ל. ואם איתא דאם א' העיד והלך לו (לא) חיישינן שמא פסול הוא א"כ מי עדיף עד מפי עד מן העד גופי' שהעיד והלך לו דחיישינן שמא פסול הוא אלא ודאי לא חיישינן להכי ואפילו לדברי השלטי גבורים שכתב ששואלין אותו שמא שמע ממי שאינו ראוי להעיד היינו משום דחיישינן ששמע מעכו"ם ומפסול מן התורה ולכן צריך לשאלו לכתחילה. אבל אם העיד ישראל בפנינו פשיטא דלא חיישינן שמא פסול הוא. וכן מוכת ממ"ש הרמב"ם במצאו כתוב בשטר פלוני בן פלונית ונודע שכתב ישראל משמע כל שנודע שהוא כתב ישראל לא חיישינן לפסול וכן מוכח נמי ממ"ש הב"ש בס"ק יוד מ"ש אפילו עבד אף דסתם עבד פסול דאורייתא צ"ל בידוע שהוא כשר וא"כ משמע בישראל א"צ שיהי' ידוע שכשר ובסתמא כל שהוא בחזקת ישראל כל ישראל בחזקת כשרות הם

ב וכבד עלה בדעתי להביא ראי' ממה ששנינו במשנה יבמות (דף קכ"ב) משיאין ע"פ בת קול מעשה בא' שעמד על ראש ההר ואמר איש פלוני כו' מת הלכו ולא מצאו אדם שם והתירו את אשתו. ובגמרא פריך דילמא שד הוא ומשלי דחזי לי' בבואה וכו' וקשה דילמא הי' פסול אלא ודאי בסתמא לא חישינן לפסול ואם התם דלא נודע כלל מי העד לא חיישינן לפסול כ"ש בנודע שהוא בחזקת ישראל אלא דהא ליתא דהא גופי' תקשי כיון דחיישינן דילמא שד הוא כ"ש דהוה לן למיחש שמא עכו"ם או פסול הי'. והריב"ש בתשובה (שע"ו) הביא מכאן ראי' דהוה מסיח לפי תומו אף בלא אמר דברים אחרים. ומובא בהגהת רמ"א (סעיף י"ד). הרי דהריב"ש מחשיב לאמירה זו מסיח לפי תומו וא"כ אין ראי' משם ועיין ב"ש שהגאון מוה' העשיל הקשה דתקשי בגיטין (דף ס"ו) איתא מי שהי' מושלך לבור ואמר כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו ופריך נמי דילמא שד ודילמא צרה היא ותקשי קושית הריב"ש ניחוש דילמא עכו"ם הוא והב"ש תירץ דלא חיישינן שהעכו"ם כיון להכשיל אבל בעדות אשה שמת בעלה קשה דילמא הכותי אומר אמת דידוע לו ואמר בלא קישור דברים ולא הוה מסיח לפי חומו ואין דבריו מובנים פשיטא דמה שאין העכו"ם נאמן באינו מסיח לפי תומו הוא משום דמשקר דאם אומר אמת ודאי מותרת להנשא וע"כ משום דחיישינן דמשקר אף דלא חיישינן בעלמא דכיון להכשיל את ישראל ע"כ הכא חיישינן דמשקר וא"כ אכתי קשה קושית הב"ש בשם מ' העשיל דילמא עכו"ם הוא ולי נראה דודאי מה שאין עכו"ם נאמן באינו מסיח לפי תומו אף שאינו מכוין להכשיל היינו משום שי"ל שאולי אומר כדי לקבל איזה תועלת מן האשה וקרובי' מאחר שיודע שהיא יושבת עגונה משא"כ במסיח לפי תומו לא חיישינן להכי אבל באין מסיח לפי תומו אם הוה מהימן הי' לנו לחוש שמא אומר כן במכוון ואינו חושש שיתפס בדאי שהרי יכול להתנצל ולומר ששמע כן אף אם יבורר שהי' חי וגם בעגונה כמה שנים שנשתקע שם בעלה אינו חושב כלל שיבורר שהוא חי. ולכן כל שאומר במכוון יש לחוש שאומר לאיזה סיבה לקבל תועלת על עדותו אבל במל"ת לא חיישינן דמשקר ולכן נמי לא חיישינן שמערים ויעשה את עצמו המסיח לפי תומו דכולה האי לא חששו וגם כשנראה זאת אינו מקוה לקבל שכר על כך מאחר שלא נתכוין להטיב וזה לא שייך שיאמר במכוון כתבו ותנו גט לאשתי שלא יקוה על זה שום תועלת מן האשה שהרי לא יוכל לגלות שהוא הי' באמת מאחר שיהי' נחשב שקרן וגם האשה לא תחפוץ להתגרש בגט בטל וא"כ אין לו לקוות שום תועלת בזה שיערים ויעשה א"ע כמו איש פלוני זה חששא רחוקה. אבל בצרה שכוונה שלה לקלקל צרתה שפיר חיישינן. ועוד י"ל ע"פ מה שמבואר בחולין (פ' ג"ה) דסומין מותרין בנשותיהן בט"ע דקלא וא"כ קשה מאי פריך דילמא צרה הוה הא י"ל דמכירין בטביעת עינא דקלא שזהו הבעל וצריך לומר כיון דמושלך בבור לא שייך טביעת עינא דקלא דמערבי קלא כדמשמע בר"ה בתוקע לתוך הבור. ומ"מ קשה איך אמרינן צרה היא הא יש להכירה בט"ע דקלא שהוא קולה וצ"ל דחיישינן דילמא היא תתן קולה לתוך הבור באופן שלא יובחן קולה וא"כ י"ל ע"פ מ"ש בעבודה זרה (דף ס':) דעכו"ם שנמצא עומד בצד הבור שרי שמירתת וכן קיי"ל בכל איסורין אפילו של תורה ביוצא ונכנס מאחר דמירתת א"כ גם כאן ירא לילך אצל הבור ליתן קולו שם פן ירדופו השומעים וישיגוהו יותפס בדאי. אבל בצרה שפיר אית לה לאשתמיט שהיתה באה לבור לדעת שלום בעלה ומה יעשה בו כי מי יחוש חוץ ממנה. ולכן חיישינן דילמא צרה היא וגם צרה מסרה נפשה טפי לקלקלה ומה"ט אפילו אנסיבא הצרה לא מנסבינן לחברתה די"ל תמות נפשי עם פלשתים עבדה כדאיתא ביבמות (דף ק"כ) אבל בהך דיבמות שאומר מרחוק איש פלוני מת אינו ירא דאף אם ירדפו אחריו יוכל לומר אמת הגדתי ולכן קשי' לי' להריב"ש שפיר ניחוש דעכו"ם הוא ומוכח שפיר דהוה מל"ת בכה"ג ומ"מ אני אומר אף שאינני כדאי לחלוק על דברי הריב"ש בפרט בסברא בעלמא מ"מ רחוק לומר כלל שנחשוב זה שעמד על ראש ההר שאמירתו תהי' מסית לפי תומו דלאו בשופטני עסקינן לדלג על ההרים לסיפור שלא במתכוין זה רחוק בעיני

ולענ"ד נראה יותר על פי מה שכתבתי דמה שאין עכו"ם [שאין] מל"ת נאמן הוא משום שחוששין שנתכוין איזה תועלת ע"י עדותו ובפרט אילו הי' רואה שע"פ דבריו מתירין להנשא הי' עושה כן כמה פעמים במתכוין וכעין מה שאמרו בבכורות (דף ש מעשה בזכר של רחלים זקן ושערו מדולדל ראהו קסטור א' אמר מה טיבו של זה אמר לו בכור הוא ואינו נשחט אא"כ הי' בו מום נטל פיגם וצרם באזניו והתירו חכמים ואחר שהתירו הלך וצירם באזני בכורות אחרים ואסרו זה הכלל כל שלדעתו אסור ופרש"י שלהטיל מום מתכוין וכאן נמי אם נקבל עדותו יש לחוש שעושה כן כמה פעמים ויאמר בדדמי ויתכוין כדי להתיר לסיבת איזה תועלת אבל בזה שהולך אל ראש ההר אפילו אם הי' עכו"ם מאחר שאין לחושדו שרוצה לקבל איזה תועלת וטובת הנאה מאחר שלא ביקש שיתוודע כלל מי האומר לא חיישינן כלל שאמר דבר שאינו באמת כן נ"ל. גם אין חוששין כלל לעכו"ם שנתכוין להודיע כי מה לו לאהדורי להודיע מיתתו של פלוני ולהכשיל לא חיישינן ותלינן בישראל שנתכוין להודיע שלא תהי' עגונה

ולפ"ז מוכח שפיר ניחוש שמא ישראל רשע הוא ואף שנתכוין אין עדותו עדות דאל תשת רשע עד כתיב אלא לא חיישינן לפסול מחמת רשעות

ובעיקרא דמלתא אי חשוד על העריות פסול לעדות אשה שמת בעלה אני נבוך כיון דלפי האמת אינו רשע דהא לעיולי הוא כשר ויש לומר שלא אמרו בגמרא פסול לעדות אשה היינו במידי דבעי עדות כגון שיאמר נתגרשה דבזה יש לומר כיון דאנו חושדין אותה משקרת אין החשוד נאמן שתצא על ידו מבעלה די"ל דניחא לי' כיון שגם לה חושדין אבל אם אמר על אשה שמת בעלה דאין לחוש שהיא שכרתו לומר כן דהא אם היתה רוצה יכולה לומר בעצמי שמעתי שמת בעלי וא"כ י"ל דניהו דהוא חשוד מ"מ היא לא חשידא על העריות והיא אינה בחשד כלל ועוד דבשלמא במידי דגירושין יש לפוסלו מאחר שבעלה כאן ורוצה שיפקיענה ממנו אבל אם אין בעלה כאן והיא עגונה והוא מעיד על מיתתו כיון דבלאו הכי מדינא אין א' נאמן רק משום דייקא מכח חומר שהחמרת עלי' בסופו א"כ אין לו תועלת בעדותו דמסתמא היא תגיע אל האמת. וגם עיקר הדבר לפמ"ש הרמב"ם בהלכות גירושין ובסוף הלכות גירושין משום דדבר הגלוי הוא פן למחר יבא וא"כ גם בזה לא יועיל לו עדותו ואדרבה לעת עתה אפשר תשב בדד מבלי בעלה היתה כאלמנה משא"כ כשחותר על ידו תנשא לגבר ונכזבה תוחלתו ומזימת זימתו. אלא שראיתי לרש"י שפירש לערות אשה שמת בעלה ומ"מ לדינא אפשר דרש"י לשיטתי' אזיל שמפרש שבא על הערוה בפועל א"כ בלאו הכי רש"י מכשיר בקול בעלמא ובא על הערוה פשיטא שלרוב פוסקים בלאו הכי פסול דאורייתא הוא אפילו לעיולי. מ"מ לפי מסקנת הרא"ש דהוא