שו"ת מהרא"ל עב

מיר דער צלאל גיזאגט מיין ליבר יהודי ווען איר שם קומן ווערס אין מיין מדינה זאלט איר זאגין מיין ווייב וויא מיין נשמה מגולגל איז. גם האט ער מיר גזאגט אז דאס יונגיל וואס ער בביתו גלאזין האט זעהט זוא אויס וויא ער איך האב אים ניט אזו פיל גקענט אוס פרעגין ווייל ער גאנץ שוואך איו גוועזין. דאס איז גוועדן שנת תקס"ז קודם תשעה באב ד' שבועות או ה' שבועות אונ קעגין טאג איז דער ר' צלאל גשטארבין אונ איך בין גוועזין וויא מען האט אים זיין רעכט גיטאץ אונ בין גוועזין בייא דער לוי' כ"ז הגיד לפנינו בת"ע ובעונש הנ"ל אונ דאס מת הנ"ל האבין זייא אוועק גפירט לקבורה איבער דעם וואסער איך גדענק ניט וויא דאס וואסור הייסט כ"ז הגיד לפנינו כנ"ל היום יום ט"ו תמוז תקס"ח לפ"ק פה דאברין

הק' שואל במהור"ר מנחם מענדיל

נאום מנחם מענדיל בהמנוח הרבני מהור"ר ישעי' ז"ל

נאום מנחם נחום בהמנוח כהר"ר יוסף זצ"ל

סימן יח

א תשובה מע"ל שלח לי הגביות עדות ולא נראה לי אמיתת הדברים עד היכן מגעת ידיעת האשה בפרטים אשר נאמרו שם אם היא יודעת מן הקמיעות וגם אם אמת הוא שדר אצל מלמד אחד. והנה חקרתי על זה מהישיש הרבני מ' מענדיל ואמר לי שהכל אמת רק שאינו יודע אם יודעת מן הקמיע השני' שנטל בקאזניץ שני קמיעות ויתר הדברים גם האשה אומרת ויודעת שכן הוא ובזה תלוי העיקר שאם האשה אינה יודעת מן הקמיעות אין זה מסייע להתירה שהרי אין אנו יודעין אם הי' בעלה של אשה זו שאנו דנין עלי'. וגם שלח שני גב"ע והייתי מסופק בדבר אם הערות שהגיד מ' אברהם וגרת ביתו מפי עד אחד הי' אפשר לדונו כהכחשה והי' קצת לדון בדבר אף שאין כ"כ חששא במה שהכחישו את עצמן שזה אמר שיש לו שני בנים וזה אומר שיש לו בן אחד וכמ"ש הרא"ש בתשובה (כלל נ"א) בענין שהי' הכחשה שא' אומר שהי' בנו אצל הקבורה וא' אומר שהגיע לו כתב והשיב הרא"ש שאין זה מזיק כיון ששניהם מודים שאינו קיים ומדמי לה לאחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג הואיל ושניהם מודים שאינו קיים הרי זו תנשא ע"כ ועיין בש"ע (סימן י"ז סעיף ט') מ"ש האחרונים בזה והרב חמ"ח וב"ש שהאריכו בין עדות המוכחשת בבדיקות או בחקירות. ולכאורה הי' נ"ל דאין צריך לכל אריכות דבריהם דפשיטא בדיני ממונות כיון דבעי תרי והם הכחישו עצמן בחקירות אין כאן עדות כיון דבעי תרי ועדות גמורה אבל על עדות אשה דסגי בחד וא"כ אפילו אחד משקר לגמרי אין לומר ששניהם משקרין עכ"פ אחד אומר אמת ובעדות אשה סגי בחד ודוקא ר"מ ס"ל סברא זו בצרות ביבמות (דף קי"ז) דהואיל ומכחישות זא"ז לא ינשאו וס"ל דאמרי בדדמי אבל בעד לא מצינו סברא זו וגם לא קיי"ל כר"מ ואין להאריך בזה כיון שאינו נוגע לנדון כמו שאבאר. אך בנ"ד אם היו שנים מכחישין שא' הי' אומר שהי' לו שני בנים אפשר גרע טפי דבשלמא בנדון דתשובת הרא"ש שניהם מעידין שבעל האשה מת אבל בנ"ד אין אני דנין להתיר האשה רק על פי הסימנין ואמתלאות שאנו יודעין שכך הי' בבעל האשה הנצבת עמנו וא"כ לפי האחד שהעיד שאין הדבר כן באשה זו עושה ריעותא בעיקר הדבר שאנו דנין עליו אם דברי העד מכונין כפי מה שנמצא הוכחות האלה באשה אבל בשנים מכחישין זה את זה ושניהם מודים שאינו קיים לא גרע משתי כיתות עדים ולוה אחד ושני שטרות שעל כל פנים נוטל הקטן וכן מבואר בח"מ (סימן למד סעיף ז') דאם הוברר דאחד מנה מסהדי חד מינייהו שקרן ומשתבע שבועה דאורייתא ע"כ הרי דמ"מ חשיב עדותו של שני לחייב שבועה דאורייתא ואין להאריך בזה שאינו צריך לנ"ד גם הב"ש כ' סברא זו בשם תשובת פני משה אלא שבארתי יותר ובתשובה אחרת הארכתי בזה בהכחשה דחקירות

אכן לפי מה שחקרתי ממ' מענדיל הנ"ל לא הי' כאן אלא העד שהעיד בעצמו ר' גומפל ב"ר אביגדור מטארני ועדות מ' אברהם הי' מפי העד. והנה כפי זמן שבגביות עדות נתקבל עדותו בב"ד בט"ו תמוז ועדות הרבני מ' אברהם נכתב זמנו באב א"כ ודאי עדותו שהעיד בב"ד עיקר ואפילו העיד חוץ לב"ד בעדות אשה יכול לחזור ולהגיד בב"ד כמ"ש הר"ן בתשובה ומה שהגיד בב"ד שוב אין יכול לחזור ולהגיד כלל חוץ לב"ד ולא עוד אלא אפילו אם העיד אחד מפי עד בפני ב"ד ובא הראשון ומכחישו שלא אמר כן הראשון נאמן כמו שהוכיח הרמב"ן מה דפ' המדיר דאמרה פלוני חכם טיהר לי הכתם ואתו שייליה ואשתכח שיקרא ומובא בקצרה בחמ"ח (סקי"ז). וא"כ בנ"ד אין לחוש כלל לשינוי הנמצא ובפרט די"ל חוץ לב"ד לא דייק כ"כ או השומעים לא דייקו וא"כ עיקר העדות הוא מה שהעיד בב"ד ולא יזיק מה שהעיד ר' ליב חייט שאמר בפניו שיש לו שני בנים דהגדתו בב"ד עיקר דהראשון נאמן כמ"ש הרמב"ן ומכ"ש בנ"ד שיכול לומר מבודה הייתי חוץ לב"ד וא"כ ממילא בין אם יכחיש את ר' ליב חייט ויאמר שלא הגיד לו כן או יודה לו ר"ג שמבודה הי' בדבר זה לעולם יהי' העד נאמן ואפילו נימא שלא כדברי הרמב"ן מ"מ כאן י"ל דנאמן להכחישו במיגו דאי בעי אמר שחוץ לב"ד אמר שקר בפרט בדבר זה שאינו עיקר עדות אלא סניף בעלמא. וגם לפי מה ששמעתי ממ' מענדיל שהיתה מעוברת והפילה א"כ אפילו אמר באמת שיש לו שני בנים אינו ריעותא לומר שאין זה האיש מדאברין די"ל שחשב שילדה ולד קיימא כי רוב נשים מתעברות ויולדות בני קיימא וא"כ עדות העד שריר וקים

ומה שנסתפק מעלתי אם נקבל עדותו יען כי לא הוחזק בכשרות במדינה זו לרמ"א בי"ד (סימן קי"ט) דאין לקנות אלא ממוחזק בכשרות וחשש מעלתו שמא חשוד על העריות הוא דפסול לעדות אשה. הנה לדבריו שיש לחוש לפסול לא ידעתי למה דוקא יש לי לחוש לחשוד על העריות דבזה איכא פלוגתא בין הפוסקים כי לפי דעת הרי"ף והרמב"ם וכן לפרש"י ואו תיןוצא בתוס' בפ' זה בורר אין חילוק בין עריות לשאר איסורין עיי' ב"ח ח"מ (סימן ל"ד) ולא חשש לשאר פסולין דאורייתא שגזלן דאורייתא פסול גם לעדות אשה כמבואר בטפ"ה דר"ד (ובסימן י"ז) בש"ע הגם שהי' מקום ליישב דברי מש"ל אפי' מה שכתבתי בספרי יין המשמה (סקכ"ז) ודאי מילתו ל' נתכוין לכך כי ספרי איננו בדפוס ולא שופתי טין ריאה לא ראיתי ליאיייך בזה לי העיקר של ענין עדות כל ישראל בחזקת כשרות והרי אפי' תני על עריות שמתיחד עמהם כשר לשאר עדיות שאף שחם בא על שמרוה באמת פסול מן התורה לכל עדיות. וכן בקלא דלא פסיק משאר עבירות כשר לכל עדיות אף דמי שיש עליו קול לא מקרי מוחזק בכשרות וכ"ש לעדות אשה דלא חיישינן שמא פסול דבאשה אקילו טובא אפילו מפי עבד ושפחה שסתם ישראל בחזקת כשרות הן ולא חששו רק לקנות לכתחילה בעלמא שיש מכשולות והוראות היתירים שונים כמו בדמאי שנחשדו ע"ה ועניני טהרות אף שכשרים לכל עדיות אבל לענין עדות סתם ישראל בחזקת כשרות אפילו לעדות ממון שחמור טפי מעדות אשה. הן אמת כי הרמב"ם (פי"א מהלכות עדות) והועתק בטור וש"ע ח"מ (סימן ל"ד סעיף י"ז) כל שאינו לא במקרא כו' הרי זה בחזקת רשע ופסול לעדות מדבריהם כו' נמצא כל ת"ח בחזקת כשר וכל ע"ה בחזקת פסול עד שנודע שהולך בדרכי ישרים כו' עכ"ל מ"מ נראה דבסתם לא חיישינן שמא ע"ה שאינו בדרך ארץ הוא. וגם הש"ך בח"מ (סקמ"א סימן פ"ז) הביא בשם רבינו האי וגבול ת"ח כל שמניח תפילין בפרט דבזמן הזה לא שכיח ע"ה כ"כ. ועוד שאפילו ניחוש להחמיר כל החומרות לדברי הרמב"ם דהא מפרש"י בפ' חומר בקודש והר"ן בפסחים (דף מ"ט) וגם מהרא"ש לא משמע כן עין ב"י שם ואין להאריך בזה דאפילו לפי דברי הרמב"ם שכתב שפסול לעדות מדבריהם הא אפי' גזלן דדבריהם כשר לעדות אשה וכמבואר