שו"ת מהרא"ל עא

לקדושין והן לגירושין כבר כתב הח"מ וה"ה לעדות אשה לומר מת בעלך מטעם שהוא נוגע בעדות או מטעם מים גנובים או מטעם דתהוי פני' ותהני שכיח גבי' כדאיתא בפ' זה בורר. א"כ לפי דברי רמ"א בי"ד (קי"ט) בנידן הג"ע מן ארחי לא מועיל שהעד המעיד, על עדות צריך להיות הוחזק בכשרות. מעיין עריות. רק בזאת אני נבוך להיות שהסברא שחשוד לא נאמן (לעיולי') [לאפוקי] מטעם דתהוי שכיח גבי' דתהוי פנוי' זה לא שייך בארחי ופרחי או דלמא לא פלוג חז"ל בגזירותיהם. אך לפי זה דברי רמ"א בי"ד (קי"ט) הנ"ל ודברי רמ"א בא"ע (סימן י"ז) הנ"ל סותרים זה את זה. אך נ"ל לפענ"ד שדעת הרמ"א בא"ע הנ"ל דוקא שאין צריך לשאול לעד המעיד מי הי' עד הראשון אם כשר אם פסול אבל עד המעיד צריכים אנו להכיר אם הוא בחזקת כשרות ולכן לא כתב הרמ"א רבותא טפי שאפילו העד המעיד אין אנו צריכין להכיר אם כשר אם פסול. ומכיון שידענו ומכירים העד המעיד שהוא כשר אין צריכין לשאול על עד הראשון שמסתמא העד המעיד דקדק בו אם כשר אם פסול מטעם שלא יארע תקלה ע"י אם פסול הי' וישקר ודקדק בו אם כשר להעיד או לא ואמרינן שדקדק בו. וכמבואר בתשובת הרא"ש (כלל נ"א שאלה ב') מחמת תקנות עגונות תלינן במה שנוכל לתלות ולפי זה עדות העד בנידן דידן מאחר שאין מכירין אותו לא כלום הוא. וגם אחד מהטעמים אשר פד אחד נאמן הוא מטעם מלתא דעבידא לגלוי' לא משקרי אינשי מטעם שירא או יבוש כשיאחז בשקרו וזה לא שייך בנידן דידן שהיום בכאן ולמחר לא ידענו מקומו איה ואיפה הבושה והיראה. ובסברא זאת דברי רמ"א בא"ע ובי"ד אינם סותרים זה את זה כנ"ל והסתירה מסימן (א') בב"י שפסק דלא אמרינן כל ישראלים ולסימן (קי"ט) דסבר דאמרינן כבר תירץ הש"ך שם אך מחמת שבנ"ד שהוגבה העדות שהי' מסיח לפי תומו קודם לכן ביום השבת וזה אין צריך לפנים שאפילו עבר עבירה נאמן במסיח ל"ת כמבואר ברי"ף ושאר פוסקים. אך מחמת שהסחת ל"ת סותרים באיזה דברים לגוף הג"ע אשר אמר לפני ב"ד כאשר עיני כבודו יראו ע"כ יורני כדת מה לעשות

מכל הלין ישא אדוני נר ישראל את פני ולהשיב אותי בדבר הזה. אם אנחנו ב"ד דפה מחויבין לשאול את פי אנשי עיר קייסן מקום אשר אמר העד שמת בצלאל שמה. אולי יבורר הדבר בבירור גמור הן משמו ושם אביו ושם עירו ושם אשתו ושאר סימנים מובהקים ביותר ואזי אטרוחי' בי' דינא גאוני זמנינו בכדי למה. או לאידך גיסא שמא יכחישו אנשי קייסאן דברי העד כולו. ואז בודאי אין בדברי העד כלום אף שכל מקום שהאמינו וכו' היינו נגד עד אחד ולא נגד רבים כמבואר בפוסקים בפשיטות ואף צירוף האשה שאמרה שלבה בטוח שמת שאם הי' בחיים בודאי כבר בא לזמן מרובה כזאת לביתו. כבר נדחה סברת רש"י בענין זאת מהר"ן ושאר פוסקים וכמו שהחליט הב"ש במקום האפשרי היכא דאיכא לברורי ובפרט הספיקות הנופלים בנידן דידן האחת מחמת שלא ידענו להעד אם הוא מוחזק לכשרות ומה גם שהעד לא אמר שם אביו ושם עירו בבירור רק אמר אין אני יודע אם דאברי או דאברין וגם סימן השומא אף שהוא במקום ידוע הדבר הזה תלוי במחלוקת אם הוא כנקב בצד אות פלוני. וגם סימן התולי נופל לא ידעתי אם הוא סימן מובהק ביותר מאחר שאינו מצוי רק באחד מן אלף וגם סימן מקום דירתו שהוא כמו סימן הינוח שהוא רק סימן אמצעי. ואם לצרף כל הסימנין האמצעים וגם הדרך אשר הלך לקאזנין וענין הקמיעות אשר בקמיעות עצמן לית בהו סימן. ע"כ אם דעתו הרמה לצות עלינו לכתוב לעיר קייסן או לברר או להכחיש מאחר שנמצא במסיח לפי תומו ובג"ע כמה סחירות אולי יש ערמה בדבר ובפרט כעת לא הוכשר דרא. או אם לפי גודל שכלו דמר ולגודל בקיאתו כל דברי כלא יהי' ומסתגי להתיר האשה ע"פ גביות העדות ולא נצטרך לאנשי קייסן ולא יעוכב העגונה בתבלי' כמבואר בקונטרס העגונות (סימן שע"ו) מה טוב ומה נעים. ובודאי שכרו כפול מן השמים. ואם דעתו הרמה יהי' נוטה לכתוב לאנשי קייסן יכתוב לי אדמ"ו שיחי' אם צריך קיום על תשובת אנשי קייסן או לאו כי כאשר אני רואה דברי הח"מ בתשובה בסימן הלז אין צריך קיום אם נכתב בכתב עבריות אם בא ממרחקים. וגם בזאת יאיר עיני אם הלכה כך או לא. וח"ו לא באתי להתירה אלא כשואל. כ"ד עבדו הנרצה לעבודתו. המצפה על תשובתו הרמה. ומרתוק אחוה קידה שלש מאות. הק' שואל במוהר"ר מנחם מענדיל זלה"ה

במותב תלתא בי' דינא כחדא הוינא ואתא לקדמנא ה"ה הרבני מוהר"ר אברהם בהרש"ל והעיד לפנינו בת"ע בז"ל איין אורת ברענגט מיר איין פלעט ביום השבת האב מיט אים גרעט בתוך הדברים האט ער צו מיר גזאגט איינר האט גהייסין צלאל האט ער גוואנט וויא ער איז אוועק פון זיין וויב בייא איין מלמד. דער צלאל איז גשסארבין אין עיר קייטאן אין חולשה פון חולי נופל אין גיהאט אין ווייך ווארצליכע אצל השלעף דיא איבריגע רייד גדענק איך ניט מעהר וואס ער גיזאגט האט מעהר מיין קאמערניק ליב חייט ער ווערט בעסר גדענקין כ"ז העיד בעונש

שוב אתא לקדמנא הר"ר ליב חייט ואמר בת"ע שבת צוא מארגינס האט איין אורח איין פלעט גיהאט אצל מוהר"ר אברהם בעל הבית שלי איז גקומן צוא רייד מיט דעם אורח האט דער אורח גיזאגט בזה"ל איך האב גיהאט איין בריבל מן אנשי קייטאן אן זיין ווייב הראן. אז איינר האט גהייסין צלאל איז דארטין בייא דיא אין קייטן גשטארבין בחולשת חולי נופל אין דאס בריביל האב איך מחמת שערורית אוועק גווארפין. וגם האט דער אורח גזאגט אז דער צלאל האט גיהאט ווייסליכע שערות. אונ האט גיטראגין איין קמיע איינע האט ער פאר לורין אין איין אנדערע האט זיך ווידער גישאפט אין קאזניץ אונ האט צווייא קינדער אונ האט גוואנט אצל מלמד. אונ ער האט גיהאט איין ווערצליכע בייא דיא שלעף איין וויכער אונ איך בין דער בייא גיוועזין וויא ער איז גישטארבין. אונ דער אורח האט אלס גיזאגט דער צלאל איז גוועזין מן דאברי אדער דאברין. כל זה האט מיר דער צלאל גזאגט זוא האט דער אורת גזאגט צו מיין בעל הבית. כל זה העיד בעונש הנ"ל היום ט"ז מנחם אב תקס"ח לפ"ק

הק' שואל במוה"ר מנחם מענדיל זללה"ה נאום מנחם מענדיל בהמנוח הרבני מהור"ר ישעי' ז"ל

נאום הק' צבי הירש במהח"ש

במותב תלתא בי' דינא כחדא הווינא ואתא לקדמנא הר"ר גומפיל בהר"ר אביגדור מק"ק טאהרני ואמר לפנינו בתורת עדות בעונש אם לא יגיד ונ"ע. איך בין גוועזין אין עיר קייטאן איז איין יהודי אין ארדינאנץ הויז קראנק גוועזין אונ איך אלס ארום מאן בין ג"כ דארטין גינעכטיגט דען במדינות פרייסין איז קיין הקדש ניט דא. רק עניים נעכטיגן אין ארדינאנץ הויז. האב איך מיט דעם חולי גירעט כמו חצי שעה קודם מותו האט ער מיר גזאגט ער הייסט צלאל דאם גדענק איך ניט אויב ער האט גזאגט אז ער איז פון דאברי אדער דאברין. גם האט ער מיר גזאגט אז ער האט בביתו גלאזן איין יועיל. איך האב אים ניט גפרעגט וויא עס הייסט. וגם האט ער מיר גזאגט אז ער האט גוואנט אצל מלמד אחד איין אלטער מאן. שמו לא הגיד. וגם האט ער מיר גזאגט ער האט דאם חולי נופל איז ער גוועזין אצל המגיד מקאזניץ האט ער אים גגעבין איין קמיע פאר דער חולשה עס האט אים אבער נישט גהאלפין ע"כ איז ער נאך איין מאל נאך קאזניץ אצל הרב המגיד הנ"ל נאך איין אנדער קמיע אין דיא קמיע האב איך גזעהן אז ער האט זיא אויף דעם האלו גיהאט. אונ ער האט ניט גקענט שטארבין ביז מען האט דיא קמיע פון אים אראפ גנומען אוס גזעהן האט ער דמר שפרענקליך אוף דעם פנים גאנץ קלאהר אוף זיין רעכטי זייט על פנים איבער דיא שלעף האט ער גהאט איין שלאבריקי ווארציל. וגם האט