שו"ת מהרא"ל סט

שמת בעלה וכן משמע מן הירושלמי גופי' ופריך ארב מברייתא דאחד חקירות וא' בדיקות בזמן שמכחישין זה את זה עדותן בטילה א"ר מנא פתר לה בעד ועד משמע דבשני כיתות גם בחקירות עדותן קיימת

ובאמת צריך טעם לדברי ב"ש לפי האמור במתני' דגם בשתי כיתי עדים ס"ל דעדותן בטילה אע"ג דעכ"פ כת א' כשרה ולמה לא יהיה כאן נזירות כלל וכן לדברי ר' יוחנן בירושלמי דס"ל בהכחשה עדותן בטילה אף בשתי כיתות דמ"מ איבא כת כשרה שמעידין עכ"פ על הפחות ואפשר ס"ל הטעם דהוה נמצא א' מהם קרוב ופסול דאע"ג דמכחשי אהדדי מ"מ מצרפין עכ"פ לענין הפחות וב"ה ס"ל דכיון דמכחשי אהדדי לא מקרי נמצא א' קרוב ופסול עדותן בטילה כיון דמכחשי אהדדי וכמ"ש התוס' או י"ל הטעם דהוה עדות שאי אתה יכול להזימה דאם מזימין אותן אי אפשר להענישן מאחר דלא קים לן ע"י מי גמר הדין ואין מצטרפין להזמה וב"ה ס"ל דמ"מ כיון דעכ"פ מצטרפין לענין שדנין הפחות שבהם נצטרפו גם להזמה. מיהו צ"ע באיכא הכחשה בחקירות בשתי כיתות כגון שנים אומרים בניסן לוה ושנים מכחישין לא כי אלא באייר דאם הוזמו הכת שאומרים בניסן לוה לא שייך לצרף אותן שאמרו באייר לוה שהרי לא ניזומו כלל ואם נחייב אותן שאמרו בניסן לוה הרי לא נגמר הדין על פיהם מיהו אפשר לומר דמ"מ אם מזימין אותן שאמרו בניסן לוה מ"מ נענשין דה"ל כאילו אמרו בחד בשבא הרג פלוני ואתו תרי ואמרו לא כי אלא בתרי בשבא הרג דמ"מ הם רצו בשקר לחייבו כדאיתא במכות (דף ה) ואפילו הוזמו אותן (שבתשרי) [שבתרי] כיון דעדיין לא נגמר דינו כדאיתא שם ואף דלא נגמר הדין ע"פ אלו לבדן דלא גמרו הדין רק בשביל שאנו תופסין כת א' לאמת וכת א' שקר רק בשביל שכת א' אמת הוא שגמרו דינו מ"מ ה"ל כשתי כיתי עדיות שלא נצטרפו כגון שנים רואין אותו מחלון זה ושנים מחלון זה והוזמו כת א' הוא והן נהרגין כדאיתא במכות (דף ו) אף שנגמר הדין ע"פ שני הכיתות מ"מ הכת הניזומת מתחייבת מיהו בדיני נפשות אפילו בכה"ג פסול דלא גרע מהכחשה דבדיקות אבל בדיני ממונות שפיר כשר לרב וכן מוכח מדברי הרא"ש הנ"ל שכתב שמתחייב שבועה דאורייתא ע"פ הא' ואם בשני כיתות בהכחשה כה"ג עדותן בטילה לא עדיף ע"א משנים כשיש הכחשה כנגדו אלא ודאי גם בשני כיתות בכה"ג משלם הפחות וגם בטור ח"מ (סימן לו) בש"ע שם (סעיף ג) מוכח דאפילו בהכחשה בשתי כיתות מכל מקום משלם הפחות וצ"ע

עכ"פ לענין עדות אשה שאפילו אחד נאמן לא שייך הכחשה דחקירות כלל דמ"מ נשאר עדות האחד. ומה שהביא בחמ"ח ראי' וכתב שם שכ"כ הר"ן בתשובה להדיא המעיין בדברי הר"ן יראה דליתא דלא הוצרך הר"ן לכתוב דבבדיקות כשר אלא משום דהא' הי' מוכחש מהשנים שע"א אמר שהי' שמו אברהם ושנים אומרים שהי' שמו שמואל ומדמי לה הר"ן לבדיקות משום שלא דקדק בזה אבל ודאי היכא דשני עדים מכחישין בחקירות אף דא' אומר בניסן מת והשני אומר בתשרי מת מ"מ חד עד איכא כמו שהוכחנו ובררנו. וגם מ"ש בש"ע (סימן י"ז סכ"א) דאפילו הוכחשו בבדיקות כשרה לא תידוק מיני' דבחקירות עדותן בטילה כמ"ש בח"מ דודאי מ"מ הפרש גדול בין בדיקות לחקירות אפילו לענין עגונה והוא דאילו הוכחשו בבדיקות עדות שניהם קיימת ואפילו בא"א והכחיש ואמר לא מת אין דבריו של א' במקום שנים משא"כ בחקירות שאין דנין רק ע"פ ע"א סגי תרי א"כ אם א' אמר מת בניסן וא' אומר מת באייר וא' מכחיש ואומר לא מת כלל הוה הכחשה דחד וחד ואילו בבדיקות אין דבריו של א' במקום שנים ולכן כתב דאפילו הוכחשו בבדיקות עדות שניהם קיימת והכי דייק לישנא דרבינו המחבר ש"ע שכתב ואפילו הוכחשו בבדיקה כשרים דווקא דשניהם כשרים וצריך ישוב קצת דבתשובת הרא"ש (כלל נ"א סימן ד') שטרח לדחות העד שאמר שחי הוא מפני שכבר התירוה הרי שם הי' מוכחש משנים. אך נראה דעדות הראשונים הי' מפי השמועה נמלא שדינם בעד פסול ועדות שאמר שהוא חי הוא עצמו העיד והוה כשר וכשר נגד פסולים כפלגא ופלגא דמי ולכן אתי עלה מטעם התירוה וס"ל דאפילו בכשר נגד פסולים לא תצא מהתירה הראשון עיין בש"ע (סעיף ל"ח) פלוגתא בזה ואפשר דלא אמר הרא"ש דבריו רק כשיש עכ"פ רוב דעות מן הפסולים ואין להוכיח מן הרא"ש דס"ל כהרמב"ן ורשב"א ובהכי ניחא דלפי עובדא דמייתי בתשובת הרא"ש היו שלשה עדים א' העיד ששמע שמת והוא ובנו קברוהו ובעדות האחרת א' העיד ששמע מספרים שמת והשני העיד שבאו כתבים לבנו שמת וטרח הרא"ש ליישב עדותן דלא חיישינן אם יש הכחשה בדברים אחרים ולמה לו כולה האי אפילו נסלק שני עדים המכחישים הרי יש להתירה ע"פ השלישי שאמר ששמע מספרים שמת. ולפ"ז ניחא שאילו ע"פ השלישי אין להתירה אף שכבר הותרה מ"מ הרי הוכחש מעד כשר והראשון עד מפי עד ולכן כתב שאין הכחשה כלל וכיון דברוב פסולים וע"א כשר כי פלגא ופלגא דמי מהני התירה מיהו אכתי קשה הא עכ"פ חד מינייהו אינו מוכרת שמשקר וא"כ יצטרף א' מהם עם אותו שמעיד ששמע מספרים ואפילו נחשיב שא' מכחיש מ"מ איכא תרי שאין מוכחשים ואין דבריו של א' במקום שנים ואיכא נמי רוב דעות ואפשר דמ"מ היו מצטרפין מאחר שא' יש [דאמר] שא' משקר הי' מצטרף עם עדות זה העד שמעיד שהוא חי וליכא רוב דיעות אף שאינו כאומר לא מת שהרי גם הוא מעיד על מיתתו מ"מ הרי אומר שהשני משקר וצ"ע איך שתיק מינייהו הרא"ש ולא ביאר כל זה

ה ויותר נראה דלא נחית הרא"ש לכל חילוקים הללו שלא השיב רק להורות למעשה אשר יעשון ולא ביקש לצרף אותו שאומר שהיו מספרים שהיו צריך לחוקרו אם שמט ממי שראוי להעיד וכדומה ולא בא הרא"ש לומר אלא דלא תימא כיון ששניהם מכחישין זא"ז לא נסמוך על עדותן כלל דאולי אמרי בדדמי ולא ידעי אמיתת הדברים כמ"ש התוס' א קי"ח) ד"ה ומכחישות ולהכי מייתי ראי' ממתני' דלא חיישינן הכי ובהכי ניחא דהא איכא לתמוה מאי ראי' ממתני' הא מבואר שם בש"ס דפריך ליפלוג נמי ר"מ ברישא ור"א ס"ל במחלוקת שנוי' ור' יוחנן משני דלא מת לאו הכחשה עכ"פ הש"ס ס"ל לפי הסברא פשוטה ההכחשה שביניהם לא גריעא מאילו אמרה לא מת וא"כ אף דר' יהודה ור"ש ס"ל הרי אלו ינשאו י"ל משום דס"ל דחשבינן ההכחשה כאילו אמרה לא מת אבל אכתי לא מוכח שיהי' עדיף מאילו אמרה לא מת (אבל) בשלמא בצרה דאי אמרה לא מת לא מהני מה שאמרה נהרג לא גרע מהכחשה גמורה משא"כ באחר דהכחשה בודאי מהני א"כ גם באמרו נהרג י"ל הוה כאמר א' מת וא' לא מת אלא ודאי נראה ברור דלא הוצרך הרא"ש להביא ראי' על זה כלל דפשיטא שאף אם א' משקר הרי א' אמת והכחשה גמורה אין כאן שהרי אינו אומר לא מת רק דלא תימא שאמרו בדדמי ולא ידעו אמיתת הדברים לא זה ולא זה וע"ז מייתי ראי' ממתני' דקיי"ל דלא חיישינן להכי וא"כ אין צריך ראי' על זה כלל דפשיטא שאין לבטל עדות שניהם ולהכי לא חש הרא"ש לדברי הירושלמי דהוא נגד ש"ס שלנו דפשיטא לן בשתי כיתות דנקטינן עכ"פ הפחות ואפילו היכא דבעד ועד הוה הכחשה ובודאי אם שתי כיתות מעידין שאלו אמרו מן הצרור מנה ואלו אמרו מן הכיס מנה שסובר ר' יוחנן בירושלמי שעדותן בטילה ובאחד אמר מן הכיס וא' אמר מן הצרור ס"ל אפילו לרב בטלה העדות דברים אלו ודאי בכלל בדיקות הם ע"כ ס"ל להירושלמי דאפילו בדיני ממונות עדות המוכחשת בבדיקות בטילה ובש"ס דילן מבואר בפ' זה בורר בא' אומר בארנקי שחורה וא' אומר בארנקי לבינה כשר בדיני ממונות ואפילו במנה שחור ומנה לבן שהו מגוף הדבר וא"כ בהדיא חולק הש"ס שלנו על הירושלמי גם נראה מן הירושלמי דלא מפלגינן בין דיני ממונות לדיני נפשות לר' יוחנן וכיון דהש"ס דילן ס"ל בפשיטות דעדות המוכחשת בבדיקות כשרה בדיני ממונות א"כ אין לסמוך על הירושלמי ואפילו במוכחשת בחקירות בדיני נשים שע"א ופסולים נאמנים ולא שייך הזמה אין לחלק בין חקירות לבדיקות. וגם ע"כ עיקר טעמו של הירושלמי צ"ל משום דמדמי דיני ממונות לדיני נפשות וכל שאין זה נכון בדיני נפשות כמו א' אומר בסייף וא' אומר במקל וס"ל גם בדיני ממונות