שו"ת מהרא"ל סח

שהגיע לכלל שנים אף שלא נבדק אם לא היה ריעותא אחרת בעדותו

ומה שהביא מעלתו בשם ספר בית מאיר ראי' דסמכינן אשנים לחוד מן התורה מהא דיבמות (דף פ) באכל חלב מבן שתים עשרה ויום א' ואח"כ נולדו בו סימני סריס נעשה סריס למפרע ולא מספקינן שמא אם לא היה סריס לא היה מביא סימנים אפשר לדחות דכיון דמצינו בתוך הזמן לא מהני שערות רק כשיגיע לי"ב. וכן מי שלא נולדו בו סימני סריס הוא קטן עד רוב שנותיו אף שהוא בן דעת יותר משאר שמביאין סימנין מ"מ הלכה למשה מסיני א"כ אין ראי' דאימור כך נאמרה הלכה מי שמביא בעינן שנים ושערות ובמי שאינו מביא סגי בשנים בלחוד

ג ועל ענין ההכחשה הנמצאת בין דברי האשה ששמעה שמת באייר ועדות ר' חיים בר"י מלובלין שמת בחורף והוה הכחשה בחקירות. הנה ע"פ סברא פשוטה ודעת נוטה דאף הכחשה דחקירות לא ימנע מהיות ע"א עכ"פ וסגי בעדות אשה וכמ"ש הכ"פ ג"כ ומע"ל הביא בשם נודע ביהודה שתמה על זה דבירושלמי מפורש דביש הכחשה עדות שניהם בטילה ויבואר לקמן ולכאורה היה נ"ל דגם בש"ס פ' חזקת (דף לא:) זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי האי אייתי סהדי דאבהתי ואכלה שני חזקה והאי אייתי סהדי דאכלה שני חזקה אמרינן אוקי אכילה להדי אכילה ואוקי ארעא בחזקת אבהתא הרי אף דלדברי העדים שזה אכל שני חזקה גם העדים שכנגדן מעידין שקר ואעפ"כ אמרינן כיון דלא איתכחש באבהתא מקבלין עדותן א"כ גם בנ"ד י"ל ניהו דאיתכחש בזמן בגוף עדות המיתה לא אתכחש ואף דהסמ"ע כתב (בסימן ל' סק"ט). דביש הכחשה אפילו שבועה א"צ נגד העד אפשר דגם הסמ"ע לא קאמר רק בא' אומר של יין וא' אומר של שמן אפילו שבועה א"צ י"ל דדוקא בכה"ג דלא שייך למימר בהא דאתכחיש אתכחיש ובהא דלא אתכחיש לא אתכחיש משא"כ כשאין הכחשה כי אם בזמן י"ל דמ"מ גוף העדות מעלי' הוא אלא דבדיני ממונות בכה"ג כשא' אומר בניסן וא' אומר בתשרי אפשר דכולו בטל משום דאין יכול להזימה והוה כמו נמצא א' מהם קרוב או פסול דאף דלא בעינן בדיני ממונות יכול להזימה מ"מ גוף העדות בעינן מצד עצמו שהי' ראוי להזמה משא"כ בעדות אשה דסגי אפילו בפסולין וא"צ ראוי להזמה כלל ובלאו הכי נמי השיג מרן באורים ותומים על הסמ"ע גם שם. ומה שהביא בשם ידידנו הגאון מו"ה עקיבא איגר יחי' שהקשה מדברי הר"ן גבי עבד שהביא גיטו שכתוב בו עצמך ונכסי קנויין לך שהקשה הר"ן דנימא בי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אף דבהבאת הגט סגי בפסולים (רק) משום דגלוי מלתא הוא. ואני בעניותי איני רואה מקום לקושי' דשם קושית הר"ן על אותו דבר עצמו כיון דאין מאמינין אותו לומר שהגט אינו מזויף לענין הנכסים איך נאמין לו לענין השחרור דהוה שני הפכים משא"כ לענין שאר הכחשה אף שא' משקר נוקים לן שא' אומר אמת וסגי בחד ואף שיופסל מכח השני לא גרע מקרוב ובפרט שגם השני מעיד שמת אלא שמכחיש בחקירות וזה פשוט

ועוד נ"ל דהכחשה דחקירות לא שייכא כלל בהגדה שחוץ לב"ד דטעמא דחקירו' משום ראוי להזמה והא לא שייך בחקירות חוץ לב"ד ועדות דהאמינו חכמים אמירתו שחוץ לב"ד לענין שיהא נאמן לומר שמת שהוא מקולי עגונות אבל בזמן שאין נפקא מינה לענין עיקר העדות שאנו דנין להתיר האשה לא נדון אותן כמוכחשין די"ל דחוץ לב"ד לא דייקי כ"כ לכוון הזמן כל זמן שלא הכחישו את עצמן בב"ד בפרט כיון שאין להוציא העדים מחזקתן בלי ראיה ברורה א"כ כיון ששניהם נחזיק בכשרות ע"כ צ"ל דכשיבאו בב"ד לא יהיה שום א' מהם מעיד שקר א"כ בודאי יודו זה לזה על הזמן ג"כ ואין לנו לומר שיחזרו בב"ד גם מגוף העדות דמהיכי תיתי לומר כן שאין לנו שום ריעותא לזה שנאמר כן שהרי חז"ל סמכו על מי שאומר חוץ לב"ד להתיר האשה

ד וגם בעיקר הדין לפסול עדות המכחשת זה את זה בחקירות הנה בודאי מצד הסברא אין פסול כלל עדות שניהם דעכ"פ א' מהם כשר והיא מותרת ע"פ א' ומצד שיקול הדעת אין צריך שום ראיה לזה שהוא דבר שהשכל מסכים עליו אלא שבהמ"ח כתב כיון דבגמרא משמע דלדיני ממונות מדמינן לה וגם בדיני ממונות במכחישין זה את זה בחקירות עדותן בטילה א"כ גם בעדות אשה בטל העדות ובאמת אין זה מוכרח כלל דגם בדיני ממונות לא מיפסלא הכחשה דחקירות רק משום דחד מינייהו פסול ואין מוצאין ממון ע"פ ע"א משא"כ בעדות אשה ניהו דחד מינייהו פסול מ"מ ניתרת ע"פ ע"א דעכ"פ א' יש שאינו מוכחש וכן מפורש ברא"ש בפ' ז"ב בשם הרמ"ה אם שני עדים כ"א מעיד שזה מעיד שלוה לו מנה בניסן וא' מעיד באייר והמלו' אינו תובע אלא מנה א' שלדברי המלוה חד מינייהו פסול מ"מ משתבע שבועה דאורייתא להכחיש והסכים הרא"ש עמו דכיון שהאחד אומר אמת מתחייב שבועה וזה דומה ממש לא' אומר מת בניסן וא' אומר מת באייר. אלא שמעלתו הביא בשם ס' נודע ביהודה שתמה בזה שהרי בירושלמי מפורש דבהכחשה אין מתירין אותה ועיינתי בירושלמי ונ"ל דאדרבה מוכח איפכא בירושלמי דרב ור' יוחנן פליגי בהכחיש עדות בתוך עדות דרב ס"ל עדותן קיימת ור' יוחנן ס"ל דעדותן בטילה ומפרש בירושלמי דהיינו זה אומר מן הכיס מונה וזה אומר מן הצרור מונה ובזו ס"ל לירושלמי דהוה הכחשה ומפרש שם בכת א' גם לרב בטלה העדות כי פליגי בשתי כיתות דלרב עדותן קיימת ולר' יוחנן עדותן בטילה ואמר בירושלמי חילי' דרב ממתני' הואיל וזו וזו מודות שאין קיים הרי אלו ינשאו וכתב שם הרב בס' קרבן עדה הא רב מודה בע"א וע"א ומתרץ דכיון דאשה א' נאמנת הוה כשתי כיתות והוא פשוט וברור ומעתה נחזי אנן בשתי כיתות לפום תלמודא דידן בפ' זה בורר (דף לא) לא מבעיא לרשב"א דאמר בכת א' פליגי אבל בשתי כיתות מודו ב"ש דבכלל (חי שתים) [מנה מאתים] ופשוט אינה למנה שחור ומנה לבן א"כ נראה אע"ג דב"ש ס"ל בכת אחת הוה הכחשה (כמו מכחישין זה את זה ולכן אין כאן נזירות דהוה הכחשה גמורה) מ"מ בשתי כיתות תופסין הפחות עכ"פ דאע"ג דמכחישין זה את זה כת א' כשרה היא וכן לת"ק דרשב"א וסתמא דמתני' דנזיר (דף כ) דס"ל דבשתי כיתות פליגי מחמע דבבת אחת אפי' לבית הילל אין כאן נזירות ודנין אותו להכחשה דאי ס"ל בבת [אחת] נמי יש בכלל חמש שתים ה"ל לאשמועינן כחא דב"ה או למפלגי בתרווייהו כדאמרינן בריש ביצה עכ"פ סוגיא דתלמודא מוכחת אפילו היכא דבתרי הוה הכחשה מ"מ בשני כיתות עדות כת האומרים (נאות) [הפחות] עדותן קיימת וכן ברמב"ם וט"ו וש"ע ח"מ (סימן ל) לא חילקו כלל בין דרישות לבדיקות כי אם בכת א' אבל בשתי כיתות לא חילקו כלל דאפילו יהיה הכחשה גמורה ביניהם מ"מ עכ"פ כת א' כשרה ובזה ניחא מ"ש הרמב"ם (בפ"ג מנזירות דין ט) שהעתיק הדין בשתי כיתות ותמה בלח"מ דלדידן דקיי"ל כרשב"א היה לו לפסוק כן אפילו בכת אחד שא' אומר שתים וא' אומר שלש ולפמ"ש ניחא דידוע שדרכו של הרמב"ם להעתיק המשנה כאשר היא כשנוכל להסכימה לפי ההלכה וא"כ בכיון כתב הרמב"ם המשנה כלשונה משום דמפרש לה בהכחשה גמורה היינו שא' אומר חמשה ולא שתים דבחד וחד הוה הכחשה גמורה כדאמרי' התם בנזיר ולכן לא חילק הרמב"ם בזה שכבר סמך על מ"ש בהלכות עדות היכא דהוה הכחשה בדרישה והן כת א' עדותן בטילה והך דא' אומר מנה וא' מאתים דבכלל מאתים ק' עכ"פ מוכח דהיכא דאיכא שתי כיתות עכ"פ נשארה עדות הכת הא' וכן קי"ל במלוה א' ולוה א' ושני שטרות לכ"ע נוטל הפחות כדאיתא בסימן (לא) בח"מ ור' יוחנן בירושלמי נראה דס"ל דלא פליגי ב"ש וב"ה רק אי חשיב הכחשה ואי חשיב הכחשה אפילו בשתי כיתות עדותן בטילה ואי לא חשיב הכחשה אפילו בכת א' זה אומר כך וזה אומר כך עדותן קיימת וכדמפרש שם דבפרט נחלקו ובכלל לכ"ע עדותן בטילה ע"ש לפי הסוגיא דירושלמי ביבמות ס"ל לר' יוחנן אי הוה הכחשה אפילו בשתי כיתות עדותן בטילה וכיון דבירושלמי גופיה מדמה עדות אשה לשתי כיתות מכחישות א"כ ממילא לדידן אפילו הכחישו זא"ז בחקירות עכ"פ עדות אחד נשאר וסגי לענין אשה