שו"ת מהרא"ל סה

בחידושי כמה דרכים ליישב דבר הרמב"ם וע"פ פשוטו בודאי כיון דחזינן בהתירה לינשא הראשון חשיב כשנים ותנשא אפילו לכתחילה א"כ אינו מובן כלל בלא התירוה למה' תאסר הא עיקר סמיכת פ"א משום דייקא ומנסבא ובשביל שהתירוה מקודם אטו נימא דמשום הכי טפי אדרבה כשלא התירוה דייקא טפי דבשלמא בסוטה ועגלה ערופה דתלי' בגזירת הכתוב לבד ס"ל דבעינן יעשה מעשה אבל באשה שמת בעלה דתלי' בדיוקא דידה א"כ לא מסתבר כלל שיתלה בהיתר ב"ד אלא דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא לכן בלא התירוה חששו לחששא בעלמא שלא לסמוך אדיוקא דידה עכ"פ בניסת לעד לא תצא דקיל טובא מתרי ותרי והארכתי בחדושי בדרכים שונים וע"פ חריפות וחידוד לישב קושית הרמב"ן רק הסברא שכתבתי היא ברורה דאשה שיש לה עד א' וע"א מכחישו קיל טובא מאשה שאין לה שום עד ואם נימא דלשון מת פלוני יצדק מפי השמועה א"כ איך נסמוך על גוי מסל"ת מת פלוני [שמע] שמא מפי השמועה אומר כשאין שום עדות להתירה ועיין בסעיף (יא) בהגה"ה ובב"ש שם מביא פלוגתא אם יצא קול שנהרג וא' אומר שנהרג חיישינן שמא שמע הקול שנהרג וב"י חולק דדוקא בטבע במים שאל"ס דע"פ רוב עת אבל אם יצא קול שנהרג וא' אומר שנהרג לא אמרי' שסמך על הקול וי"ל שגם הם לא אמרו רק באם יצא קול וקול מסתמא לכל נשמע אבל כאן כ"ע מודו שאין תולין עד שאומר מת באחר שקדמו דלמה נתלה שנשמע השקר למרחוק דשקר אין לו רגלים וזהו ודאי לא מסתבר כלל שאם עד א' לא נתקבל בב"ד מפני רשעותו וכדומה שלא יהיה שום היתר לעגונה ע"פ שמועה שמת שנתלה ששמע מאותו העד שלא נתקבל וכמו שהוכחתי לעיל שהרי כל הפוסקים לא דיברו מזה כלל אהך דשכיב חסא ווי לפרשא וריוא לחוש שאומר מת מפי השמועה

ו ובתשובת מיימוני להלכות אישות ש"ג הסיחו לפי תומן שנהרג פלוני ונקבר עם בגדיו וע"א מכחיש וכתב דאזלינן בתר רוב דיעות אף אם הוא עד כשר גמור ללישנא קמא דהפסולין מכחישין כשרים ואמאי לא ניחוש שמא מה שהסיתו לפי תומן לא הי' רק א' ואחרים שמעו מהנשארים פ"כ אמרו כולם בהסכמה אחת שנהרג דמסתמא האמינו חד לחבריה בפרט בהגדה לפי תומו

גם בתה"ד (סימן ר"מ) הביא תשובת מהר"ם אם העיד העד לאחר שלשה ימים שנהרג לא אמרינן שלא יועיל עדותו שמא נסרג מזמן רב ואין מעידין אלא תוך ג' ימים אלא כיון דמעיד בסתם אמרינן שידע שנהרג כגון שראוהו מיד והכירו או שהיה עם ההורגים וראה (דבריו) שהרגוהו עכ"ל א"כ מוכח דאין הדבר יוצא מפשוטו ולא תלינן להחמיר בהך דתשובת מיימוני דשמע חד מחבריה וכן מהך דמהר"ם דאמר נהרג אמרינן מסתמא ידע א"כ ב"ש דאם אמר מת בודאי לא נתלה שאומר מפי השמועה והקול בא מכח עד שקרי

ומצאתי עוד און לדברי מתשובת ב"ח (סימן ע"ד) ובתשובת גאוני בתראי מבואר מה שנחלק עם הגאון מהו' יהושע באם ע"א בא והעיד כי שמע מרבים שמת בעלה של זו ובא שמעון והעיד ששמע מא' שלא מת שדעת הגאון מ' יהושע שאין תולין הכחשה בעדים די"ל שכ"א אמר מה ששמע ותולין הכחשה במי ששמע מהם והוה כאילו רבים העידו מת וא' העיד לא מת וכיון שאין עדות גמורה ה רוב דיעות. והגאון הב"ח השיג עליו ובתשובת גאונים בתראי נמצא תשובת הגאון מ' יושע שישב דבריו בדברים נכונים וגם משנה דעדיות שהבאתי לעיל מסייע להגאון מ' יושע אלא שיש להסתפק בזה מטעם אחר ואין כאן מקום להאריך כי לא על זה אט דנין. אך מדלא חששו הגאונים על שהעיד מפי רבים מנ"ל דהיו רבים דילמא כל חד שמע מחבריה עיקר השמועה באה מכת ע"א ומדחזינן דלא דיברו הגאונים מזה כלל משמע דאין לחוש לזה בלל ואף שיש לדחוק ולומר דמיירי ששמע מרבים שכל א' אמר לו אני יודע בודאי שמת וראיתי בעיני דודאי האחרונים היו מבארים דברים אלו בפרט בדבר שהוא מפי שמועה אלא פשוט אם שמע מכבים שמת לא תלינן כלל ששמע כל א' מחבירו והב"ח שחתר להשיג על הגאון מ' יושע ואילו הי' מקום השגה אחר אשר חרה אפו בהגאון מ' יושע ודאי הי' מבאר גם זו להשגה אלא ודאי לית מאן רחש להך מילתא

גם אפשר לצדד לפמ"ש הר"ן בתשובה (סימן מז) דבניסת אפילו לא התירוה כיון שנעשה מעשה ע"פ עד ראשון חשיב כשנים וא"כ אפשר לומר כיון שהאשה הלכה ואמר לה א' מארתי ופרחי שמת ונסעה לביתה וציותה לבנה לומר קדיש אחר אביו והנה באמת בעת ההיא הי' עדות הלזה מספיק להתירה מאחר שלא היה הכחשה וא"כ שתיקת הב"ד שבאותה העיר שעליהם הדבר מוטל למחות הוה כהתרה דאף שלא באה לב"ד מ"מ כיון שנודע בעיר שבנה אומר קדיש עפ"י דברי' כבר נעשה מעשה שהוחזק בעיר מת והרי נעשה מעשה על יד העד הראשון שהוחזק למת ע"פ דבריו והרי לפי דעת בעל חלקת מחוקק אין צריך ב"ד כלל להתירה רק כמו הוראת איסור והיתר בעלמא ושתיקת הב"ד כהוראה דמיא להתירה אף שאין לסמוך על זה עכ"פ סניף כל דהו אפשר דהוה. העולה מתוך מ"ש שיש להתיר האשה ע"פ עד הראשון שהעיד מפי הבן וגם ע"פ האורח ר' יהודא בר' אברהם ששמע מן האורח שלקח אצלו בנו של. ר' חיים משעפס בהיות שאביו ר' חיים איז גשטארבין אלא שלפי עד זה צריך חקירה אם לא הוחזק עוד שם ר' חיים משעפס שאיננו שם ואף שבעד זה אפשר לשמוע ששמע כן מבנו מ"מ מאחר שלא אמר שמעתי משמע שידע בסתם. וגם אין הכרת כ"כ לתלות בכן דאם נחוש שהיה משקר פעם אחד לא ניחוש שלעולם החזיק בשיקרו כי שקר אין לו רגלים אם איפא דשקורי משקר. ולכן לא כתבו לחוש אלא ביצא קול שידוע שבאמת הוא קול שמת וי"ל שאמר ע"פ הקול הרי כולם אומרים לשון מת ע"פ הקול אבל לתלות בא' שכבר אמר שמת שנתלה כל השומעים להחשיבו הכחשה הוא דבר שאינו דאיך נימא שהחזיק כ"כ בשקרו עד שעל ידו הוציא הקול של שקר עד אשר נשמע לכל או שהות הגיד שקרו בפני כל כיון דבאמת מילתא דעבידא לאגלוי' לא משקרי לא ניחוש שהחזיק כ"כ בשקר אף אם פעם א' אמר שקר לא חיישינן שנתכון לשקר בפני כל עד שנתלה גולם בו וכ"ש שכבר ביארתי דבאמר שמת מסתמא ע"פ ידיעה אומר וגם עדות ר' צבי ששמע בגריצא מר' מענדיל שמש ואשתו ששמעו מארחי ופרחי שר' חיים קצב משפעס (בני חי) [מת] ועדות זה ששמע מתרי (מתרי) לדברי הגאון מ' יושע הוה ג"כ רבים לגבי יחיד וא"כ יש להתיר האשה הלזו להנשא לכל גבר דתצביין ולסיבת חומר הענין יצרפו שני רבים ג"כ מפורסמים בדור הלזה שיסכימו להיתרא אפילו מטעמי אחריני גם אני אהיה סניף להתרה זו ונמטיי שיבא מכשורה

ז אחר כתבי כל הנ"ל מצאתי ראיה ברורה לדברי דס"ל להרמב"ם דקטן נאמן לעדות אשה ממ"ש הרמב"ם (בפ"ד מהלכות יבום דין ל"א) ח"ל ואפילו אשה או עבד או קטן שהוא מכיר ונבון נאמנין לומר זה פלוני אחי פלוני וזהו יבמתו וחולצין על פיהן משא"כ בשאר עדיות של תורה בין לעדות ממון בין לעדות איסור שזה דבר העשוי להגלות ואפשר לידע אמיתת הדבר שלא מפיהן כמו שביארנו כסוף הלכות גירושין עכ"ל. ובסוף הלכות גירושין נתן טוב טעם מה שהתירו חכמים ערוה החמורה בעדות אשה או עבד או עכו"ם מסל"ת ועד מפי עד ומפי הכתב כו' ומדסמך על הביאור בסוף הלכות גירושין משמע ודאי דגם באשה שמת בעלה קטן שהוא מכיר ונבון נאמן ואין לומר דס"ל לחלק דדוקא לו' זה אחי פלוני נאמן אבל לא על אשה שמת בעלה דא"כ מנ"ל להקל גם בהא בקטן הא אינו מבואר בגמרא רק דאפילו קרוב ואשה נאמנין ומנ"ל להקל בקטן אלא ודאי ס"ל בפשיטות כיון דהאמינו קרוב. ואשה מטעם גילוי מלתא ממילא גם קטן נאמן ואדרבה ע"כ צ"ל דפשיטא ליה להרמב"ם דבעדות אשה שמת בעלה קטן נאמן ולכן ס"ל הה"ד באשתמודעינהו ואם איתא דבעדות אשה שמת בעלה אין קטן נאמן איך סמך על הביאור בסוף הלכות גירושין אלא הדבר ברור דפשיטא, גם באשה שמת בעלה קטן נאמן ומה שלא ביאר בפירוש שקטן נאמן לעדות אשה י"ל שסמך א"ע על מ"ש שמע מתינוקות שאמרו הרי אנו הולכין מלספוד כי' וי"ל בפשיטות דלאו דוקא בעינן מסל"ת דתינוקות (דל"מ דנשים אלא) דמסיח לפי תומו במי