שו"ת מהרא"ל סב

השמירה ואז הי' קטן אלא שאין דעתי נוחה בכך דא"כ ליתני' נמי בהדי הנך דנאמנין בגודלן מה שראו בקוטנן ואין להאריך בזה יותר

ועוד נ"ל קצת ראי' ממה שאמרו ששפחה נאמנת ומנא נדע שהיא גדולה דהא לחד תירוצא בנדה (דף מ"ה) אמרינן איבעית אימא אבת"ב א"כ אפילו לידה אין סימן גדלות. ובריש יבמות אמרינן בנים הרי הן כסימנין א"כ בכותי שאין בנים סימן כ"ש סימנין וא"כ איך משכחת לה שפתה שמא קטנה היא דגם בשפחות שייך הך אבת"ב דעם הד"ל הוא דאין בנים סימן וגרע ספי בענין זה דאין לו חייס כדאיתא ביבמות (דף ס"ב) אלא ודאי סמכינן אשנים לחוד וא"ש מ"ש הרמב"ם שפחה בשבו' ממילא תינוק שהגיע לכלל שנים נמי במשמע וכדפרישית

ג וראיתי לרש"י בפ' הגוזל בירא אמתני' דנאמנת אשה וקטן לומר מכאן יצא נחיל זה אמימרא דרב (דף קי"ד:) אין מל"ת נאמן אלא לעדות אשה בלבד פרש"י שמע מן התינוקות שהיו אומרים הרי אנו הולכין לספוד כו' ולכאורה משמע מזה דרש"י ס"ל דהמשנה דוקא במל"ת נאמנים אבל בלאו הכי קטן אינו נאמן ולפמ"ש לעיל אפשר לומר דמיירי בלא הגיעו לעונות הפעוטות אך נראה ברור דהא בלאו הכי יש לתמוה לכאורה על המ"מ (בפרי"ח מאיסורי ביאה) שהבאתי לעיל דמסיק דבנה גדול נמי אינו נאמן אא"כ מל"ת וכתב דהכי משמע מעשה באדם אחד גדול במשמע וקשה הא בפ' הגוזל בתרא שם פריך מהך ושם נאמר מעשה בתינוק אחד וזה צ"ל שלא הי' בגרסתו או ס"ל דגרסא דכתובות עיקר אלא דקשה מאי פריך ארב נימא דרב מיירי בקטן אין מל"ת נאמן אבל שם בגדול שפיר נאמן בשאר עדות נמי. ולכן נראה ברור דרב לאו דוקא אקטן קאי רק דאין שום מל"ת נאמן אלא בעדות אשה. ונבאר דרש"י פירש שם ביבמות אפילו שמע מן הנשים שהם מסיחות לפי תומן משמע דס"ל דאינו מל"ת נאמן יותר ממל"ת. ולכאורה תמוה דעכו"ם אינו נאמן באינו מל"ת ובמל"ת נאמן אך הדבר ברור דלאו כללא הוא דודאי מי שהוא נאמן בעדותו טפי עדיף אינו מסיח לפי תומו ומכוין להעיד עדיף טפי שאין לספק שאומר כן מפי האומד או קול בעלמא שאינו כדאי להתירה אבל במסיח לפי תומו אפשר דלא אמר כן בהחלט אלא שקולא הוא שהקילו בעדות אשה ובמי שאינו נאמן יש סברא בהיפך דאינו מסיח לפי תומו יש לחוש שמכוין לשקר אבל לפי תומו אין לחוש כ"כ שמשקר ולכן פרש"י דהא דנקט שמע מן הנשים אף דגדולה מזו דעד מפי עד ואשה שהמה נאמנים ולכן מפרש לי' הרבותא אף שאין מתכוין לעדות רק מל"ת נאמנים ג"כ אבל אשה שאינה מסיחה לפי תומה ומכוונת להעיד ודאי עדיפא טפי מאחר שנאמנת בדברי' ובנחיל של דבורים באין מל"ת אין להם נאמנות דיש לחוש שמשקרין ובמסיח לפי תומו שאין לחוש לשקר כ"כ האמינוה חז"ל בצירוף בעלים מרדפין וא"כ הך דשמע מן התינוקות נמי איכא הך רבותא דאף מסיח לפי תומו נאמן אבל ודאי באין מל"ת נאמנים ג"כ וכן משמע מדברי רש"י דכיון דבנשים פירש מל"ת לרבותא א"כ מה שאמרו בנשים אפילו שמע מן הנשים עיקר רבותא שמע מן הנשים אפילו מסיח לפי תומו וכ"ש אינן מסיחות לפי תומן רק במתכוין א"כ גם דשמע מן התינוקות נמי תרתי משמע אפילו אין מסיחות דאין מסיחות כ"ש (במסיחות) [ממסיחות] והיינו משום דקטן נאמן בעדות אשה כמו שאר פסולין וא"כ משמע איפכא מדברי רש"י דקטן מתכוין להעיד עדיף טפי וטעמא דרב נמי דאין מסיח לפי תומו נאמן אלא בעדות אשה בלבד שאין לסמוך אדברים שאמר בלא מתכוין אפילו בגדול דהיכא דהוא נאמן עדיף מתכוין להתיר מאינו מתכוין, ואומר במקרה שיש לחוש כמה חששות ולכן ס"ל להמ"מ דאפילו בנה גדול אינו נאמן רק במל"ת ומ"מ פריך שפיר דרב ס"ל שאין מל"ת נאמן שום עדות רק באשה לבד. ובזו נסתרה ראית התה"ד לסימן רל"ט) ומהרי"ק (שורש קכא) שהביאו ראי' דנכרי מל"ת עדיף מאשה דמל"ת לכ"ע מהימן ולפמ"ש אינו הוכחה דודאי אם אין מאמינין וחשדינן לה במשקרא ודאי עדיף מל"ת אבל לפי האמת דמהימנינן לה ודאי עדיף מתכונת להעיד

ומהך סוגיא משמע לי נמי דמ"ש הרמב"ם אהך דתינוקות עכשיו אנו באין מלספוד ודייקו דהרמב"ם דוקא עכשיו נקט וחכם א' בפסק מהרא"י שם (סימן ר"ב) סובר דעכשיו הוא לאו דוקא ומהרא"י השיג עליו. ולפי דעתי הדין עם אותו החכם ושפיר מייתי ראי' מהך דנחיל דלא מצינו בז עכשיו ומהרא"י בעצמו דחה שתי דחיות א' דבאמת מיירי במעכשיו והי' לו לומר הכא במאי עסקינן במעכשיו ואין זה נראה. וגם הרמב"ם אמאי לא הזכיר מעכשיו שם בנחיל וגם הטור לא הזכירו א"כ משמע [דלא] בעי עכשיו וגם הדיוק מקטן דומיא דאשה ובאשה לא בעינן עכשיו ג"כ דיוק נכון הוא ומה שדחה שם דדוקא באשה שמת בעלה אבל בשאר מילי לא בעינן לאלתר לפענ"ד לא נהירא כלל דאדרבה חזינן דבעדות אשה הקילו טפי שהרי בנחיל הבעלים עצמן אין נאמנין ובלא מרדפין גם קטן ואשה אין נאמנין ואיך נימא דלענין זה יחמירו בעדות אשה דנבעי לאלתר אלא ודאי כ"ש בעדות אשה דלא בעי עכשיו ומה שאמר הרמב"ם עכשיו היינו שדרכו להעתיק לשון הש"ס ובש"ס נראה דרבותא קמ"ל דודאי הך דשמע מן התינוקות מיירי שבא להעיד במקום אחר שבמקום ההוא שמע מן התינוקות ובא להתיר אשה במקום רחוק דבמקום ההוא מסתמא נודע בלאו הכי אלא דמיירי ששמע מן התינוקות והלך לדרכו ומעיד בביתו על העגונה והוה ס"ד כיון דהספידא כי הך דחשיב התם איך אפשר שלא ישמע מן גדולים (פירש) יום ההספד ומיתת אותו האיש שהיתה בזו השעה שהתינוקות באים והוה ס"ד דאיתרע אמירת התינוקות ושמא דברים בדויים הם וקמ"ל דמ"מ מהני א"כ אין לבדות חילוקי דינים מכח יתור לשון בעלמא וי"ל כ"ש אם אמרו בזמן פלוני באנו אף שלא היה סמוך לראי'

ואדרבה מתוך הסברא נ"ל גם בתינוק שאינו מסיח לפי תומו עדיף עדותו ממסיח לפי תומו ועיקר רבותא דמתני' דגם מסיח לפי תומו בתינוק נאמנין והטעם דמסיח לפי תומו בתינוקות צריך חקירה שאם אמרו מת פלוני שמא אמרו דברים בדויים ודברי שחוק והיתול בעלמא ולכן צריך שיאמרו על איזה מעשה שאין דרכן להמציא דברים בדויים שלא עשו וישתבחו בעיר שכן עשו והיינו הך דאנו באין מלספוד וכך וכך ספדוהו כנזכר בגמרא וסימנין לזה מדפריך בש"ס דילמא לא אזלי. ולכאורה תמוה מאי קושי' הרי כיון שאמרו הרי אנו הולכין לספוד הרי אמרו בבירור שמת פלוני שלא יספידוהו ויקברוהו בחיים ומאי מקשי' אלא נראה דמשמע לי' בפשיטות דתינוקות שאמרו מת איש פלוני אין בעדותן ממש וזהו עיקר דיוקו של בעל תה"ד בפסקיו (סימן ר"כ) הנ"ל מדלא כייל נשים עם תינוקות. אך נראה ברור דתינוקות יש לחוש באמרו מת פלוני לפי תומו אין לסמוך עליהם שמא דברים בדויים ושחוק בעלמא אמרו וכעין שאמרו קמצא שכיב ולכן צריך אמתלאות וידים מוכיחות שאין אומרים דברים בדו"ה ולכן פריך בפשיטות דילמא לא אזלו שמסיחתן של תינוקות לא נלמוד כלל שכיונו לאמת הדברים ולכן צ"ל הך אמתלא שנאמר בש"ס ולכן גם הרמב"ם דווקא בשמע מפי שוטה וקטן אינו מעיד אא"כ יש אמתלאות ולכן אין להאמין קטן מל"ת רק באופן אין לספק שכיון לדברים שאמר באמת. אבל אם בא לפנינו וחוקרין אותו ואומר באמת מת פלוני גם קטן נאמן וגס מהך סוגיא דהגוזל איכא ראי' ברורה דמי שנאמן בשבוי' כ"ש שנאמן לעדות אשה מדפריך משבוי' על עדות אשה וא"כ ס"ד דאף דנאמן בעדות אשה ס"ד דממעט נמי עדות שבוי' אלא דמשני בשבוי' הקילו עכ"פ ודאי מאי דהקילו בשבוי' כ"ש בעדות אשה כדס"ל להש"ס לסברא פשוטה וכיון דס"ל להרמב"ם מל"ת נאמן בשבוי' ולא הצריך עכשיו א"כ כ"ש בעדות אשה דלא צריך מעכשיו אפילו בקטן וגם לדעת רוב פוסקים שאינו מל"ת נאמן בשבוי' ג"כ כ"ש בעדות אשה כדפרישית לעיל

ועוד נראה להביא ראי' דבב"ב פ' מי שמת (דף קנה:) אמרינן ולמטלטלין עדותו עדות ופריך אלא הא דתנן הפעוטות מקחן מקח הכי נמי דעדותן עדות ומשני התם בעינן ועמדו שני האנשים וליכא ע"כ א"כ משמע דלא ממעטינן קטן מעדות רק