שו"ת מהרא"ל נט

וגם בעינן התרת ב"ד. הרי דלא איכפת לן אף שאין ההיתר נגמר ע"פ העד

וגדולה מזו הי' נראה דאפילו במידי דבעי עד כשר מן התורה לא שייך חצי דבר. וראי' ממ"ש הרבה פוסקים דטענו ספק ע"פ העד אינו חייב שבועה. רק בעינן טענת ברי של לוה. וא"כ איך יתחייב שבועה ע"פ העד. הא אין עדותן מספיק בלי טענת המלוה וה"ל חצי דבר. אלא ודאי במידי דע"א נאמן עליו לא שייך חצי דבר. גם נכונה הראי' מיצחק ריש גלותא. ומ"ש החכם החשוב דאשה נאמנת לומר שזהו אין זה כלום. דעכ"פ המעידין על יצחק ריש גלותא. לא ידעו מזה בעל האשה. א"כ עדותן מקרי חצי דבר. אלא פשוט בעדות אשה לא שייך חצי דבר

גם בהגמר"ד [פ"ב דיבמות] שתמה איך מתירין ע"פ כתב חולק בין היכא שמאיליהן כתבו. וכונתו שאם כותב לצורך מקבלין העדות. והיינו משום דיש לו דין שטר כיון שכוונתו לצורך עדות. והירושלמי איירי שמאיליהן כתבו. הגם שיש לגמגם בפירושו לירושלמי דמשמע דאפילו דומיא דעדים לא מהני בשטר. מ"מ נדחק ליישב המנהג ולא ביקש לבטלו, וכוונת המרדכי דכשכתבו לצורך יש לו דין שטר דמהני מפי כתב כמו בכל שטר וכמ"ש בפ"ג דיבמות שם להביא ראי' דאין לו דין שטר כשאינו בחוב כהוגן ואין שום גמגום בדברי הגמ"ר כמו שעלה ע"ד החכם החשוב וא"צ למעב"ד כלל. דאפילו עד מפי עד כשכתב להעיד בכתב מהני להגמ"ר והוא מבואר למשגיח בעין יפה. מיהו ודאי מעשה ב"ד הוה כ"ש. וגם הסברא תמוהה בעצם למה לא יועיל בכתב כמ"ש לעיל וכתבתי לפרש הירושלמי בענין אחר. ונראה שלכך פשוט לפוסקים לפסוק דמהני מפי כתב ולא חשו לסברת ר' בון משום דסברתו תמוהה מי גרע מבת קול. וע"כ צ"ל דר' בון מחלק ודחיק נפשי' וכיון דלא אשתמיט בתלמודא דידן האי חדושא לא חיישינן לי'. לכן פשוט דהאשה אסתר מלכה מותרת ע"פ העדות הנ"ל בלי פקפוק. ותושיב ב"ד של שלשה אצל הרב מסטריקוב שהי' מתחיל במצוה ומותרת לכל גבר

סימן טו

ב"ה יום ג' י"ט סיון תקס"ח לפ"ק

שאלה להארז אשר בלבנון. חכמתו בחוץ תרונה. מורג חרוץ שנון. ה"ה כ' הרב המאה"ג מעוז ומגדול החריף והבקי. משנתו רב ונקי. שר התורה מסתכל באספקלרי' המאירה. נ"י ע"ה פ"ה כקש"מ מוהר"ר יהודא ליבוש אב"ד ור"מ בק"ק פלאצק

מי אנכי כי באתי להרים ידי יד כהה לרמוס בחצר קדשו לפני ולפנים. בלשוני המגומגם. אך סמכתי על מידת טובו וענוותו תרבוני ותרשיני כי תורה היא וללמוד אני צריך והן ידעתי מיעוט ערכי וחולשות שכלי וקוצר בינתי ובפרט להורות בדין איסור חמור ודרכי החכמה נעלמו ממני. לכן באתי כתלמיד לרב שואל וימחול נא כתו"ר הרמה להשיב כהוגן עי"מ ואם לא למעני יעש עכ"פ יחוס על האשה עלובה היושבת עגונה זה ימים רבים ואין לה על מי להשען כו' ואעתיק פה הג"ע וגם גוף המעשה אשר סיפרו לי כי זה הי' מעשה מקודם בואי לכאן ואציעה לפני כתו"ר הרמה במה שנסתפקתי ועל תשובתו הרמה אצפה כ"ד אסקופה נדרסת המוכן לסור למשמעתו הק' יעקב בן מוהר"ר מרדכי זצלה"ה

במותב תלתא כחדא הוינא ובא לפנינו ר' חיים בן ר' יהודא ליב והעיד לפנינו בת"ע באליו"ע בזה"ל איך האב גוט גיקאנט דעם חיים הבעל של האשה טויבא משעפס האב איך דעם חיים הנ"ל גזעהן בקיץ אין טקטין דער נאך אין ווינטר בין איך גקומן נאך יאנאווי האב איך גהערט דס איין אורח איז גשטארבין אין מרחץ אן דאנרשטאג אבר זיין נאמין האבין זייא ניט גזאגט דער נאך האב איך גיטראפין מאנטאג דעם איימס זיין זון אין דאמבראווי האב איך אים גיפרעגט וויא איו דיין פאטר האט ער גזאגט זיין פאטר איז גישטארבן אין יאנאווי יום ה' העבר ור' חיים הנ"ל לא שאל להבן אם הוא הי' עם אביו ביאנאווי בשעת מיתה רק סתם אמר הבן שאביו מת כא האב איך דעם זון גשטראפט ווארום ער זאגט קיין קדיש האט ער מיר גפאלגט אונ האט דארטין קדיש גזאגט. כ"ז העיד לפנינו ר' חיים בן ר' יהודא ליב מילידי ק"ק לובלין יום א' דחה"מ ש"פ תקס"ח לפ"ק פה ק"ק שעפס ולראי' באנו עהח"מ נאום הק' מאיר סגל תופ"ה ק"ק הנ"ל ונאום הק' יעקב בן מו"ה מרדכי זללה"ה הק' אביגדור בן מ' נפתלי הירץ זצ"ל

עוד ג"ע

במותב תלתא כחדא הוינא ובא לפנינו ר' יודא ב"ר אברהם עובר אורח ואמר שהוא מילידי ק"ק מאקאווי והעיד בת"ע באליו"ע שפגע באורת א' בפלינצק בשבועות תקס"ו ואמר שלקח אצלו את הנער בנו של ר' חיים משעפס בהיות שאביו ר' חיים איז גשטארבין רק שלא אמר אם הוא הי' בשעת מיתתו של ר' חיים או אם שמע כן מבנו של ר' חיים כ"ז העיד לפנינו האורח ר' יהודה הנ"ל בת"ע. וגם העיד לפנינו ר' צבי ב"ה פרץ מתושבי קהלותינו שהי' בגריצא בחורף העבר ואמר לו ר' מענדל שמש וגם אשתו ששמעו מארחי ופרחי שר' חיים קצב משעפס מת בודאי כ"ז העיד לפנינו ר' צבי הנ"ל ג"כ בת"ע באליו"ע ולראי' באנו עה"ח ששמענו כן משני עדים הנ"ל עש"ק ב' אייר תקס"ח לפ"ק פה ק"ק שעפס נאום הק' יעקב בן מוה' מרדכי זללה"ה ונאום משלם זלמן ב"ה יודא ליב זצ"ל ונאום שרגא פייבל בן מוה' אליעזר זוסל

ע"ד אשה עגונה אשר הלכה לשוט בארץ לחקור על בעלה ובאם הדרך אמר לה א' מארחי ופרחי שמת בעלה ולא שאלה את האיש אם הוא הי' אצל בעלה וראה שמת או אם שמע כזאת מאחרים רק מיד בשמעה נסעה לביתה וצוותה לבנה קטן לומר קדיש אחר אביו ולא הלכה לב"ד ובני העיר לא שמו על לב למנוע מלספוד כ"ז שאין כאן עדות שראוי להשיאה כמ"ש בש"ע אה"ע (סי"ז ס"ח) ברמ"א ע"ש, ואחר כמה שבועות בא לכאן א' מארחי ופרחי וראה שזה הקטן אומר קדיש ואמר מה לזה הקטן לומר קדיש אני יודע שאביו חי. ואמרו קצת מבני העיר שזה האורח הוא שכור ואין לסמוך על דבריו. והתינוק אמר קדיש עד סוף י"א חודש וזה הי' מעשה בשנת תקס"ו. הדברים האלה סיפר לי מלמד א' מפה שלא בפני ב"ד. בהיות כי אנכי עדיין לא הייתי פה לכן הוצרך לספר דברים האלה לי לבדי. והן עתה נזדמן פה א' מארחי ופרחי והעיד בפני ב"ד בת"ע כדת ששמע מהנער בנו של ר' חיים שהלך עם אביו שאביו מת אך לא אם בנו ראה כזאת או שמע מפי אחרים כמבואר בג"ע הנכתב (חה"מ ש"פ תקס"ח). וחקרתי פה על אותו הבן שנסע עם אביו ושמעתי שהי' אז יותר מן י"ג שנה כי יראתי אולי הוא קטן ומבואר שם בסעיף (י"ג) דאם שמע מפי שוטה או קטן אינו מעיד. אך לכאורה יש לעיין גם אם הוא בן י"ג שנה אולי לא הביא ב' שערות. ובספר בית מאיר כ' בשם ס' נ"ב להחמיר. אבל מסוף דבריו יראה שדעתו להתיר בבן י"ג שנה. וגם אפשר דהגדת הבן הוי כמסל"ת והב"ש כ' (בס"ק ל"ג) וז"ל מ"ש בסמוך דבעינן מסל"ת משמע בקטן שאמר מת פלוני מהני במסל"ת אפילו בלא אמר כך וכך רבנן כו'. ובג"ע של ר' יודא ב"ר אברהם שהעיד שר' חיים מת רק שלא אמר אם הוא הי' בשעת מיתתו או ששמע כן מהבן וא"כ הוי ס"ס שמא הוא בעצמו ראה שמת וא"ת ששמע מהבן שמא כבר הביא ב' שערות ויותר מזה כ' בק"ע (ס' ל"א) וז"ל והוי כעין ס"ס דילמא העד ראשון נתברר לו ואף אם לא נתברר שמא באמת הוא תוך ג"י והגם דהתם שם אונס חד הוא לשיטת הש"ך בי"ד (סימן קפ"ז ס"ק כ"ב) רק לשיטת המ"מ עולה שפיר. וכאן יותר ניחא למקרי ס"ס. ולכאורה כמו בכמה דברים לזימון ולמנין אנו אומרים כיון