שו"ת מהרא"ל נז

דתרווייהו צריך קנוי וסתירה ולפ"ז לק"מ שאין הקנוי חלק מן הסתירה רק שאינו מועיל זה בלא זה אמור מעתה גם בעדי בעדי כיעור אינו אלא לענין שאנו יודעין שזו יצאה מגדר הכשרות לכן מחזיקין הקול לאמת ואין מזה ענין לחצי דבר

סימן יג

לאה' ידידי הרב הג' המפורסם מ' שלמה זלמן נ"י

להיות כי האשה הנצבת מסטאוויסק באה הנה שנית והנה ב בהיתר הרה"ג מביאלעסטאק ק' עלה להתיר בשביל הא מילתא דלא מישלי. ובפרט שיש לי מבוכה גדולה בענין חששא דשאלה והוא א הנר' מכת' האשה שנסע מעיר געטען ולא הי' איש עמו אשר ידע מה הי' לו רק אמר החולה דדעתו ליסע להנובר ולא הי' איש עמו רק נודע מפי כתבם שנמצאו באמתחת הנעדר שזה האיש שנפ' הי' לו כת' ומתוך הכתב ראו ששמו אבלי בן יהודה ליב אחרי אשר תקנו מה שעיותי במכ' הא' ושינו שם אביו לשם צבי הירש והנה אם באנו להתיר מכח הכת' לחוד שנמצאו באמתחתו ולאתוי' עליו מחשש שאלה אם מושלו אינשי כת' כאלה קשי' לי טובא דהא מצינו באבד גט אשה ומצאו במקום שיירות מצויות חיישינן שזה הגט אחר הוא אף שידוע לו שזה אבד גט חיישינן דאיתרמי שגם אחר אבד ושמא כשמא ואמרי' שנפל מאחר ג"כ גט אף שהוא ודאי אבד ואחר לא נודע שאבד מ"מ חיישינן שאחר אבד והוא מצאו אלמא חיישי' לאבדה וא"כ איך נתיר ע"פ כת' שנמצאו באמתחתו ולסמוך שהנעדר הוא זה שנמצאו הכת' באמתחתו הא יש לחוש שמא יצא כת' אלו ונשארו באמתחתו ולא זה בעל האשה העגונה ולזה ק' איך אמר מ"ד בגמ' דל"ח לשאלה הא יש לחוש שמא אבד בעל האשה החפץ ומצאו אחר וזה הוא שמת וא"כ איך נתיר עפ"י סימני בגדים ניחוש שבעל העגונה אבדן וזה שמצאן ומת. ולכאו' יש לחלק דבמלבושים שלבוש בהם אין לחוש שאבדן שאין דרך לאבד מלבושיו לפ"ז יצא לנו חומרא גדולה דדוקא במלבו' שיבוש אין לחוש לאבדה אבל במלבוש פרטי וכ"ש בכת' יש לדמות לגט שבעל העגונה אבדן ואחר מצאן ומת מיהו ק' לפ"ז מאי משני כיס וארנקי לא מושלו אינשי הא יש לחוש שמא אבד כיס וארנקי ואחר מצאן וקשר בו גט ואין לו' לאבידת גט חיישי' ולאבידת כיס וארנקי ל"ח שנזהר בשמירתו ביותר דהא כמו שזה אבד כים ש י"ל שאחר קשר גט שצו בכיס וארנקי שמנא זה יתוקשי אפי' ל"ח לשאלה כי היכא שנאבד גט מאחר י"ל שנאבד גם כיס וארנקי מזה שהי' לו הגט ומצאה אחר וקשר בה גט ואין [לומר] שזה שיודע שלא אבד כים וארנקי א"כ ק מאי פריך ניחוש לשאלה נימא שיודע שלא השאיל לאחר וצ"ל דכולה האי ל"ח ולא חיישי' רק שזה אבד גט וגם השני אבד גט אבל לחוש שזה אבד כיס וארנקי עם גט וגם אחר מצא כיס וארנקי והשליך גט הלזה וקשר גט שלו בכיס וארנקי כולה האי ל"ח אלא דק' אם נחלק בסברות הא ודאי י"ל גם בין שאלה דיחיד ושאלה דרבי שהשאיל ארנקי ליוסף בן שמעון הא ודאי מסברא איכא לפלוגי ביניהן וע"כ לא לא מפליגי בהו וא"כ הדרא קושי' לדוכתא מ"ש דלא מושלי אינשי הא כי היכא דחיישינן שגם אחר אבד גט ושמא כשמא וא"ז הגט שאבדו י"ל שאחר מצא גט בכיס וארנקי והשליך גט הנמצא וקשר בו גט שלו דכמו שיש לחוש לאבידת הגט כך יש לחוש לאבידת הכיס וצ"ל כולה הא לא חיישינן וא"כ כ"ש בכתבים שנמצאו באמתחת אחד שמת אף שבהכתבים כ' שם בעל העגונה מ"מ י"ל שבעל העגונה אבד הכתבים ושזה שמת מצאן וצריך לחלק בין מלבושים שאין דרך לאבדן אבל לחלק בין גט שיש לחוש שאבד אחר גט חיישינן טפי אבל שאר כתבים אין לחוש שאבדן הגם שי"ל דדוקא בגט חיישינן שאבד אחר שלא הי' צריך לו וזרקו לאשפה אבל בדבר שראוי לו להשתמש לא חיישינן דק' א"כ מחי פריך ממצאו קשור בכיס נימא דזהיר בשביל הכיס לכן אני נבוך מאד בזה שנתיר ע"פ כתבים שנמצאו באמתחתו אפילו בלי מושלי דיש לחוש לאבידה כמו בגט

והנה כפי אשר התבוננתי מן הכתבים שמכתב הראשון מהנובר הב"ד כ' מעצמם לבשר מיתת האיש לסטאוויסק וא"כ הי' האמת נראה שהנעדר אמר להם שמו ושם עירו שהרי בפחת דברי' כ' במוחלט שכתוב מצאתי אני עצמי מחויב בדבר להודיע כי א' מבני עירם כמ"ר אברהם אבליס בה"ר ר' יה דה צבי אשר לפי מכתביו הנמצאים באמתחתו נכר הי' שם בעירו מעונה ומדוכה ביסורים נפל למשכב רח"ל משמע שידוע להם השם שלא מפי כתבים ומה שטעו בראשונה וכ' יהודה צבי תקנו באגרת השני עכ"פ ודאי כוונתם על אותו האיש שכתבו בראשונה ואם יהי' כן ל"ד צריך בשש שהרי מעידין על שמו ושם אביו ושם עירו אמנם אם נודע רק מכח כת' שנמצאו באמתח' צ"ע ומה שנזכר במכתב שכ' אלי. כ' הכותב מסטאוויסק יז"ל ואחרי דרשנו מהרב מהנובר שלח לנו כל כתבי הנעדר בלתי מגרעת אמנם לאחרית דברי הרב התבוננתי שלא שמעו מפי המנוח מה שמו אך מפי כתביו נודעו ואני מסופק אולי כוונ' אחר שכתבו בטעות וחיפשו בכתבים ומצאו שטעות הוא בידם שכ' בן יהודה צבי וצ"ל יהודה ליב ומזה שפטו שלא התבוננו מפי הנעדר. ובאמת מהא לא אירי' דודאי י"ל איגרת הראשונה מורה שהי' מפי הנעדר רק שזאת התבוננו שהי' בעירי מדוכה ומעונה ביסורים זה התבוננו מפי כתביו אבל כפי דרך הטבע כשהי' שוכב על ערש דוי וגילה להם מה שנמצא ממון ת"י מסתמא לא העלם שמו מאתם אפי' לפי תומו כדרך למשיבין נפש החולה או ברפואות מסתמא נודע להם שמו כמו שנראה מכתב הרב שתפס במוחלט איש מעירכם כאילו נודע כי הוא הידוע ומה שנזכר במכתב הב' שחיפשו במכתב אולי מזה יצא הטעות מן הסופר שלא נודע רק מפי כתביו. ובאמת אין ראי' שכיון שעכ"פ ידעו שהוא איש הנעדר שכתבו עליו בתחלה ולא חיפשו בכתבים שנית רק לברר הטעות עכ"פ קים להו שזה שנמצא הכתבי' באמתחתו הוא הנעדר ונאמנין לומר שטעו בראשונה. ואפי' לא ידעו בהנובר מפיו רק שמו ושם עירו לחוד הי' נ"ל מקום להתיר בצירוף הכתבי' אך על הכתבי' לחוד לא ברירא לי להתיר להיות שהאשה העצובה אצה עלי בדברים לא השארתי פה אצלי העתק לכן ימחול להחזיר לי המכתב אחרי אשר יעתיקנו וגם ראיתי ריעותא במכתב על לשון אשכנז כ' אבלי ליבול מווארשא וכאן לי"נ קורא על נכון וכת"ה יפקח עיניו ע"ז דברי ידידו ודורש שלומו ארי' ליב

ויותר נ"ל דדוקא במצאו בשוק שנאבד זה הגט ונמצא דרך נפילה יש לחוש שזה אחר הוא אבל כאן שלא הוחזק' שבאה הדבר מאבידה י"ל כמ"ש בתשובה בארוכה היכא די"ל כאן נמצא וכאן הי' וא"כ כיון שנמצא ברשותו לא אמרינן שתחלה ה' ברשות אחר לכן אף שאין חוששין כמו שזה אבד גט גם אחר אבד שהרי נמצא בשוק וכדומה שהוא דרך נפילה אף דע"כ חוששין לנפילה שלא הוחזקה שהרי זה בודאי אבד וצריך לחדש שגם אחר אבד והא חיישי' שפיר אבל כשלא הוחזק הדבר מעולם שבא מדרך אבידה אמרינן כאן נמצאו כאן היו מעיקרא אצלו לא שבא לידו מדרך אבידה ועוד כשת"ל שזה מצא הכתבי' א"כ צריך לומר שאבד אורח אחר שלא הי' לו פאספארט ומצא הכתבי' הללו וידוע שאין עובר אורח מארץ מרחק כמו מפולין לארץ רחוקה לא ימלא לבי ליסע בלי פאספורט והנה לא נמצא רק פאס ש"ז האיש לבד וא"כ צ"ל שזה האיש מנא הכתבים ול"ה לו כתבי' אחרים וזה הוא מילתא דלא שכיחא כלל מ"מ א"ז מספיק לעיקר הסברא דמ"מ צריך לתלות באבידה אחרת שלא הוחזקה א"כ יש לתלות באבידה של אותו האיש ג"כ

סימן יד

שאלה ע"ד האשה קשת רוח אשר בעלה הלך זה כמה שנים. שמה אסתר מלכה בת הר"ר קלונימוס קלמן