שו"ת מהרא"ל נו

מצינו שום פלוגתא בזה וא"כ בודאי מאן ספין לחדש ולומר דבהא קי"ל כוותיה ובהא לא ק"ל כוותי' שאין לזה שום שורש רמז וענף כלל בש"ס

ומה שתמכו יסודותם על דברי הר"ן בפ' מי שאחזו שכתב בנתיחדו לפני ע"א שחרית וא' ערבית זה הי' מעשה ואמרו א מצטרפין שא הר"ן דאף דלענין ממון מצטרפין לגבי אישות דשייך בד"נ בבת א' בעינן להו עכ"ל וזה כל תוקף ראי' של הר"א ששון ובעיקר דינו של הירושלמי כבר כ' מרן הב"י בח"מ שטעם הירושלמי כיון שאין רואין רק ע"א אין מתכוונין לשם קדושין ואמת שיש מקים לדברים אלו וכבר קילס הג' בנב"י טעם הלזה לשבח

אמנם אני תמיה מרבינו ב"י דנהירן לי' שבילי דגמ' וסברא והג' בנ"ב אחרון כי לפענ"ד בלאו הכי אין התחלה ושום ראיה מן הירושלמי דהא בלא"ה איכא מ"ד פ' זה בורר דדוקא בקרקעות הל' כמותו ולא במטלטלין והטעם דבקרקעות כולהו על חד קרקע מעידין משא"כ במטלטלין דאמנה דמסהיד האי לא מסהיד האי אלא דקי"ל דמצטרפין ששניהם באו לחובת גברא לחייבו במנה אבל עדות קדושין כיון דביאה בפני ע"א הוה קדושין בע"א ולאו כלום הוא איך תצטרף הביאה של ערבית עם הביאה של שחרית שתהי' לשם קדושין הא פשיטא דליתא דאפי' קידש אלף פעמים כל קדושין בע"א לאו כלום הוא דאכל קידושין ליכא אלא א' ולא הוו קדושין. ולא דמי להודאה אחר הודאה או הלואה אחר הלואה שאין דנין רק על אמיתת הענין ואילו ידענו שבאמת הלוה הי' חייב לשלם אבל בקדושין אם קידש בפני ע"א אפי' שניהם מודים לאו כלום הוא וא"כ אפי' היתה ביאה א' לשם קדושין לפני ע"א וגם השני' פשיטא שאין הביאות מצטרפו' ולכן בסוטה שנסתרה בפני ע"א שחרית ובפני ע"א ערבית תלי לה הירושלמי בפלוגתא דר' יהושע בן קרחה מאחר שהזנות אוסרה ולתרווייהו אסורה מטעם סוטה וכפי גרסתי' לא נסתפק הירושלמי בזה אלא דהרב"י גריס או יבא כהדא משמע שהירושלמי מסופק בזה אפשר א ל כמ"ד בגמרא דלית הלכתא כריב"ק אלא בקרקע ולא בהלוואה אחר הלואה

ודברי הר"ן מפ' שהרי מפורש בש"ס דגם בעדי כתיבה ס"ל לריב"ק דמצטרפין אע"ג דגיטין נמי שייכי בד"נ ימה שביקש הג' בנב"י לומר שהר"ן ס"ל לחלק בין גיטין שהם להתירה ל"ד לד"נ לא נהירא שהרי מפורש בשלהי יבמות כיון דשרינן א"א לעלמא כד"נ דמין ועוד דאי טעמא דדמי ממש לד"נ של"י עדות מיוחדת א"כ איך אמרו בקדושין (דס"ה) אהא דא' רב כהנא אין חוששין לקדושין מאי דעתך דילפת דבר דבר ממון אי מה להלן הודאת בע"ד כק' ע עדים דמי כו' ואם אי' דמשום דשייך בד"נ יש לו ד"נ ל"ל למילף דבר דבר כלל פשיטא שאפי' עדות מיוחדת שמועיל בממון אינו מועיל לקדושין אלא ודאי הדבר ברור דעדות קדושין וגיטין ל"ע מעדות ממון לענין עדות מיוחדת ולכן קשיה לי' שתועיל הודאת בע"ד. סוף דבר בהא סליקנא ובהא נחתינא דמילתא דפשיטא דלענין זנות לאסור אשה לבעלה נאסרת ע"פ עדות מיוחדת ואפי' א"א א' אני ראיתי שנבעלה בשחרית וא"א בערבית מצרפין ערותן ועי' בב"ש (סי"א וסקל"ג) נמשכו ג"כ אחר דברי ב"י (ס"ל) בח"מ ומ"ש הוא דבר ברור ויתד הוא שלא תמוט דודאי מצטרפין הן עדי זנות הן עדי כיעור ולדידן דקי"ל כריב"ק והכי נקטינן

ואח"כ מצאתי עוד ראי' לד' מסנהדרין (פא) בהורג נפש שלב"ע היו כונסין אותו לכיפה ומאכילין אותו לחם צר וכו' ופריך מנא ידעינן ומוקי לה בעדות מיוחדת כו' הרי שסמכו הסנהדרין על עדות מיוחדת לחוב בדמו ש"ז א"כ בודאי מחזיקין אותו לחמת דאל"כ לא היו מפקירין דמו ש"ז וכיון דמחזיקין לעדות אמת איך יעלה על הדעת להתירה לבעלה. ועי' ברמב"ם פ"ד מהל' רוצח שענין שפיכת דמים חמור צא ולמד מאחאב שלא הרג אלא גרם ע"ש. ומזה ודאי ראי' ברורה לאסור אשה על בעלה בעדות מייחדת ולא יחלוק בזה אלא עיקש ופתלתול. ומכאן הוכחה ברורה דאשה נאסרת לבעלה אפי' יש הכחשה בבדיק' דהא רב חסדא מוקי באתכחיש בבדיקות ופרש"י ומיהו עדות אמת הוא ע"ש. ותמי' גדולה על התוס' פ"ק דסנהדר' (ד"ת) לפר"ת דס"ל בהכחשה דבדיקות לא מתסרא לבעלה והוא חמיה בעיני שאם סומכין על עדותן להכניסה לכיפה איך יעלה על הדעת שנתירה לבעלה הא ודאי ליתא וצ"ע

ודרך אגב אבאר כאן באה"ע (סקע"ת ס"כ) א"א שנטענת על איש א' כו' אבל יגזרו עליו שלא ידבר עמה ושלא ידירו בשכונה כו' ותמי' לי איך נחזיקו ע"י דברי' לחשוד ונגרשו מהסתפת בנחלתו א"כ לא שבקת חיי א"ת לאשה שנאה על אדם או שתרצה שלא ידיר בשכונה לאיזה סיבה ופרנסה וגרשהו משכונה בעלילות שקר והרי מבואר באה"ע (סע"ד) דאפי' על אשתו אין יכול להדירה שלא תלך לבית האבל ולבית המשתה ויוציא ויתן כתובה ואם טוען בשביל בנ"א פרוצים בלא הוחזקו א"נ ויוציא ויתן כתובה כ"ש שאין להאמין על הוצאת דיבה כזאת. ועיינתי בתשו' הרי ב"ש והיא (בסי' רס"ה) ושם משמע שהודה לדברי' שדיבר עמה דברי נבלה ובכה"ג א"ל כן אבל אם כופר ואו' להד"מ פשיטא שאין להחזיק הלעז ואפי' רואה דבר ערוה בחדירו ומעיד בו יחידי אמרינן טוביא חדא וזיגוד מינגד א"כ פשוט שאין לחוש ללעז שלה לעשות לו שום עונש אם אין רואין רגלים לדבר וכדומה אם לא באופן שכ' בריב"ש כולה האי ואולי

סימן יב

תשובה מה שהוק' למע"ל איך יועילו עדי כיעור בצירוף קלא דלא פסיק הא העדי' הוה חצי דבר דאין מועילין בלא צירוף הקול הנה כבר כתבתי בתשו' לסייע איזה דעת הרמב"ם (בפ' כ"ד) מאישות שסובר דבעדי כיעור יכול להוציא בלא כת' א"כ מועילין העדים לענין כתובה לד' הרי"ף ומע"ל האריך בזה ובאמת מבואר הוא ברמב"ם ובתשו' הארכתי להוכיח שלא כדבריו מש"ס ופוסקי' אין כאן מקים אריכות

ומ"מ אין להעמיד יסוד על דברי' כאלה דתק' ליה הך (דסימן מו) בקלא דקידושין דבעינן שיאמרו העדי' שמענו מפלוני או תרי מתרי כפי שי' הפוס' א"כ תקשי הה"ל חצי דבר א"נ כמ"ש בתשו' הנ"ל דהא דמוציאין באין לו בנים בעדי כיעור וקלא דלא פסיק איני רק מדרבנן ותדע דהא ביש לה בנים אין מוציאין ואטו משום בנים נשרי אי' דאורי' א"כ ממילא אין קי' כלל וכמו כן בהך קלא דקדושין נמי רק מדרבנן הוא דהא לקלא דבתר נשואין ל"ח כמבואר בש"ס גיטין (פט:) ובאה"ע וסי' מו ס"ח) א"כ במלתא דרבנן אין לדייק בהך דכל שנראה הענין לאמת החמירו

מיהו בנ"ד בקלא דל"פ וע"כ ויש לה בנים דברי חכמים א"צ חיזוק וכבר הא כתי בתשובה הנ"ל לדחות ד' הר"מ בפי' השאלתות בראיות ברורות והעלתי עיקר כדברי רמ"א ושלא כד' הח"מ ובאמת י"ל לפי' הרי"ף שאינו סובר כפי' התו' דתליא ביכולין לראות יותר א"כ ק' איך אשה עושה שליח לקבלה בפני עדי' כדאי' בהדיא במשנה פ' התקבל שצריכה ב' כתי עדים א' שיאמרו בפנינו אמרה וא' שיאמרו בפנינו קיבל וקרע הא עדי אמירה לא אהני לכלום ומזה דרו התוס' ב"ק (ע':) דברי הרי"ף באמת וכן ק' לד' הפוס' דשליח קדושין צריך עדי' וא"כ אם עדי קדושין אחרים איך יצרפו עדות השליחות עם ע"ק שתהי' בחזקת מקודשת ע"י צירוף ב' הכיתות לכן הדבר ברור כמ"ש בס' גט מקושר בסדר גט ב' דלא מקרי חצי דבר רק כשהוא חלק מה"ד שהחזקה הוא כל ה דבר ושנה ראשונה חלק מן החזקה כו' אבל עדי אמירה ועדי קבלה אין עדי אמירה חלק מן הקבלה רק ב' דברים פרטיים ע"ש ביאור הסברא וא"כ כמו כן י"ל עדי שליחות ועדי קדושין כ"א עדות בפני עצמו הוא שאין עדות השליחות חלק מן הקדושין רק שצ' עדים שיחול השליחות. ניחא לי נמי במה דקשה לשי' הרי"ף איך איתא בריש סוטה מקנה לה ע"פ שנים ומשקה על פי שנים הא עדי קנוי בלא יחוד אינם כלום וא"כ הוי חצי דבר