שו"ת מהרא"ל נה

ויש להביא ראי' שגם ע"א הניזום חייב מלקות דאי תימא דפטור ממלקות א"כ ק' איך יפסול לעדות הא בלאו שאין בו מלקות לא נפסל לעדות מה"ת וכן, הוא בש"ע (סי' לד ס"ב) ואם איתא דע"א שבא לחייב שבועה אינו חייב מלקות אם הוזם איך יפסל מה"ת והרי כבר הביא בש"ך ח"מ (לא) דאפי' יא אומר נתגרשה וא' אומר לא נתגרשה חד מינייהו רשע אף שאין שום נ"מ בעדות א' לענין זה אלא ודאי כיון שהוא בדבריו בא לחייב כפי דבריו אם נאמת דבריו הוה לי' עד שקר ולקי מלא תענה ואפי' אי יהיבנא למר כולה טענתי דאין ע"א נענש בשום עונש מ"מ כיון שנתבטל עדותו ונפסל עכ"פ לעדות שפיר מקרי ג"כ הזמה

ותחילה אבאר כי מותיבנא תיובתא כלפי שנאוי דהש"ך דס"ל גם בממון בעינן ראוי להזמה והנה בודאי אין לנו לומר דמה שצריך העדות ראוי להזמה יהי' מכלל החוקים כפרה אדומה ושעטנז כי כבר הראתיך לדעת שאינו דלא תליא כלל אי בעינן קרא כדכ' אבל תועלת ההזמה לחזק העדות שלא ישקרו מיראתם מהזמה ולכן כ' התוס' בכתובות דבב' כיתות שייך דוקא פן יוזמו עדים ומעתה איך משכחת לה שום עדות בזמה"ז כאין לנו סמוכין ואין שום עונש על הזוממין וא"כ לא ופרנס לי שום עדות שאינו קיים שהרי אין יראת הזמה עליהם מאחר שבזה"ז אין דנין דין הזמה שהוא דיני קנסות. וע"ז אני אומר לברר דבריו יותר ויתבררו ויתלבנו הדברים היטב תי' הב' של התוס' במכות דכאשר זמם ל"ק אבן גרושה בשום צד. וי"ל אכתי מנ"ל דמהני עדות לדבר זה כלל דילמא כיון דגילתה התורה דלית בהו כאשר זמם הם פסולין לעדות זה כלל. ולכן אני אומר הנלענ"ד ברור אחר העיון ויש לכוונו בתי' הב' של רבותינו בעלי התוס' כי מה דבעינן יכול להזימה כי בודאי מה שכ' לעיל דבעינן אימת ההזמה עליהם עדיין אינו מספיק לגמרי דכיון דבעינן אימת העונש עצמו שבא לחייב הנידון דמ"מ ל"נ [תורה] דברי' לשיעורין ואם העד זקן וחולה וקץ בחייו וכדומה שאין העונש שקול אצלי ומ"מ שייך כאשר זמם ולכן נ"ל תריצתא דמילתא דהיכא שהיו יכולין להעיד באופן ראוי להזמה וחסר תנאי א' מעדותן שבשביל חסרון תנאי זה אינו ראוי להזמה בהא עדותן בטילה מה"ת דאיכא ריעותא בעיקר עדותן שאולי לכך נחסר תנאי זה ש"י להזדמם. ומעתה נראה דבבן גרושה אין העדר ההזמה מצד העדות שהעדות מצד עצמו אין בו ריעותא והריעותא הוא מצדנו שאין מענשין בעונש שרצו לחייבו שאין דין התורה כן וכיון דליכא ריעותא בגוף העדות שפיר מקרי עדות ודברים אלו ברורים ונכונים משא"כ בעדי נערה המאורסה החסרון בא מצד העדות שאילו התרו א היו בודאי רוצים לחייבה מיתה וא"ש

אלא שעדיין אני צריך למודעי דהא בסנהד' (עח) מבואר דעדים שהעידו בטריפה לא מיקטלא ולכן גם בטריפה שהרג שלא בפני ב"ד פטור שאין ראוי להזמה והרי כאן אין חסרון מצד העדים רק מצד הנידון ואין ריעותא בעדותן כלל ולזה י"ל דודאי כיון שעדות שראוי להזמה אלים טפי מעדות שאין ראוי להזמה א"כ ממילא שאין ללמוד עליו חיוב מיתה בעדות שאין ראוי להזמה דלא אלים עדותן כלל וחזינן דקרא דמחייב מיתה בעדות אלים שראוי להזמה משא"כ בעדות בן גרושה כאינו בשום מקום ראוי להזמה וכשת"ל דאינן נעשין בן גרושה רק בעדות ראוי להזמה לא יעשו בן גרושה לעולם אפי' ק' עדים יעידו עליהם וזה נגד השכל ולכן אנו אומרי' שלא הקפידה תורה בהזמה כלל מאחר באין ריעותא לא מכח העדים ולא מכח הנידון רק מצד הב"ד שאין מענשין עונש זממו אבל בטריפה הריעותא מצד הנידון שאינו ראוי להזמה לא שמעינן כה"ג שיתחייבו על ידן. ובהכי א"ש הך סוגיא דפ' החובל דפריך זוממי עבד לא יהרגו ופי' התוס' שגם הוא לא יהרג וכבר כתבתי לעיל [אות ח] בזה. ולפ"ז ניחא דאי אפ"ל דבדברים שאין אנו מקיימין בהם הזמה יתבטל עדותן דא"כ לא משכחת לה עדי קדושין ועדי גירושין וזנות דל"ש בהו כאשר זמם אם העידו על אשה שקידשה או שזינתה והיא ארוסה שאין לה כתובה וגם כתובה אינה אלא מדר' וכמו כן עדי גירושין והרי ילפינן דבר דבר ממון וע"כ אבל בשנים שמוציאין ממון בבירור אין לחלק בין ממון לממון משא"כ קדישין שאינם עסק ממון אי דבר ערוה גופי' י"ל דלד"נ דמי ובזו אזדו להו כל ראיות הנב"י נגד הר"א ששון כי מה שהביא מסוטה דמועיל ע"א אין לו ענין דשם ע"א לחוד גומר כל העדות ונאסרה ע"פ. וגם תמהני מחכמתו במה שהוסיף להביא ראי' (באות ד) מן הירושל' ופשי' לי' דקרא דכי מצא בה ערות דבר מיירי אפי' בערות מיוחדת מאחר דילפינן דבר דבר ממון. ודבריו תמוהי' שא"ת כן מעיקרא דדינא של הר"א ששון מיפרך מעיקרא שהרי ר"א ששון ס"ל דעדי זנות בעו דו"ח דלדיני ממונות דמיין והא מקרא דדבר דבר מממון נפקא ואיך יהי' עדיפא מממון אלא ברור דס"ל למהר"א ששון דלענין זה יש לחלק ביניהם דאין עדות מיוחדת מועלת רק במקום שיש להועיל א' מהם לאיזה דבר וזה ברור

ומצאתי בזה און לדברי הר"א ששון מדברי התוס' מכות (דף ו) ד"ה שמואל שכ' דגיטין שוו לדיני נפשות וטעמא דפרישית גבי עדות נפשות שייך נמי בגט. והנה הטעם שפי' לר' יוסי דמחלק בין ד"נ לד"מ מבואר ג"כ משום דע"א קם לשבועה כמ"ש התוס' ד"ה אמר א יוסי ואפ"ה פשיטא להתוס' דדיני גיטין כנפשות דמיין משום דל"ש בהו ערות ע"א ואמאי הא בגיטין הא דידעינן דבעי שני עדים הוא ג"כ דבר דבר מממון והא בממון מהני אע"כ מ"מ לענין זה לנפשות מדמינן להו

וכבר כתבנו למעלה קצת סיוע לדברי הר"א ששון מהך דסנהדרין (דמ"א) די"ל לאסרה על בעלה באנו ואמאי לא העידו בעדות מיוחדת דהא הב"ד בודאי צריכין לשאלן אם ראו כא' א"כ אם איתא דל באו למה לא אמרו שלא ראו כא' דהוה נאסרת ולא נהרגת מיהו יש לדחות כיון דהן מילתא תלי בפלוגתא דר' יהושע בן קרחה ורבנן אפשר רחך חנן לרבנן קאי או דמ"מ יכולין העדים לסבור שאינם נאמני' אם לא ראו כאחד

יד והאמת יורה דרכו שיש להוכיח בראיות ברורות דא לדברים שאין ע"א קם בהם לשום דבר מ"מ מהני עדות מיוחדת וליתנייהו לדבר מהר"א ששון כלל יכלל ואפי' לסניף אין לעשותן חדא דהא ודאי גם ר' יהושע בן קרחה לא פליג דאין דנין ד"נ בעדות מיוחדת דנפקא מקרא דלא יומת ע"פ ע"א במס' מכות (ד"ו) וליכא מאן דפליג בהך מילתא וכל הפוס' פסקו כר' יהושע ב"ק ורב גופי' דאמר דעדות מיוחדת פסול פסק בפ' ז"ב (ל) כר' יהושע בן קרחה א"כ כשת"ל דעדות מיוחדת פסולה לעדות נשים ע"כ לד"נ מדמית להו וע"כ מטעם שאין ע"א קם בהם לשום דבר והנה מצינו מפורש בגיטין (לג) דגם עדי כתובה מצטרפי לר' יהושע בן קרחה אף שא זין עסק שבועה בעדותן. ובסנהדרין פ' ז"ב (כז) בה דאתו תרי סהדי דאסהידו בחד חד אמר קמי' דידי גנב קבא דחושלא וחד אמר קמי' דידי גנב קתא דהורטיא ונריפינהו לפסול הרי מפו' דמצטרפין לפסול אדם ולהחזיקו בגנב. וא"כ גם על דברי התוס' י"ל שתלו הטעם מאחר דע"א קם לשבועה לכך אהני נמי עדות מיוחדת ולכן ס"ל שם דגיטין לד"נ דמי. והרי בררנו מפורש בש"ס דאף לענינים שאין להם שום עסק בשבועות ע"א מ"מ פסקינן כר' יהושע בן קרחה ולא בגיטין לבדן שהי' אפשר לומר דנ"ל דבר דבר ממון אלא אף לפסול אדם לה ציאו מחזקתו מהני עדות מיותרת. לכן י"ל הסברא אף אם נחזיק תירוץ התוס' דלא קאי אממון מאחר שע"א קם לשבועה בממון ג"ל דלא ילפינן ממשפט אחד רק בשה שיש השוות גם דיני ממונות לד"נ אבל במה שגם ד"מ אינם מוקשים לדיני נפשות נקטינן דמאי דכתיב בדיני נפשות דוקא בד"נ הוא ולא בשאר דינים אף שאינם של ממון ולא גמרינן מדיני נפשות כלל ושערי תירונים לא ננעלו. על כל פנים מפורש בש"ס דבשאר דינים נמי איתא לדר' יהושע בן קרחה ולא