שו"ת מהרא"ל נד

שתהרג על ידם אם יודו בב"ד שבאו ע"מ כן שפיר מקרי לגמר דין מאחר שבעצם האי' והמיתה משפט א' להם וא"כ ודאי טובא קמ"ל בעדים דשייך בהם גמר דין מאחר שכבר גמרו הדין לאי' ואי' מיתה תלוי בחקירת הב"ד וא"ש הנ"ל והרי זה מסייע לי' לשי' הר"א ששון

וכן יש להוכיח מהא גופי' דעדות מיוחדת פסולה ג"כ לאסור אשה לבעלה דאם נימא דגם בעדות מיוחדת אוסרין אותה א"כ בודאי כיון דעדות מיוחדת פסולה לדיני נפשות וכשרה לאסור אשה לבעלה א"כ בודאי על הב"ד חיוב לחקור אם ראו שניהם כא' וא"כ איך אפשר שכיונו לאוסרה א"כ הי' להם להעיד בעדות מיוחדת ולמה העידו שראו שניהם כא' אלא ודאי להורגה באו אלא ודאי גם לעדות אשה לבעלה לא מהני עדות מיוחדת

ומזה סיוע ג"כ דלא מהני באומריםבחקירות איני יודע לאסור אשה לבעלה דאל"כ אם כיונו לאוסרה היה להם לומר על חקירות הב"ד איני יודע ומ"מ הוה אסורה אלא ודאי בכה"ג לא נאסרה

יג והנה הגאון מהרי"ח האריך מאד להפליג לחלק בחילוקי' שונים לא שערום הקדמונים לחלק בין ממון דלא בעינן יכול להזימה ובקנס בעינן עדות שאי"ל ואני בעניי אתנהלה לאטי לרגל פשט השמועות וסוגיות הש"ס בהכי רהיטא לפום פשטא. ונבאר בחקירה מה שהרב בנב"י חקר בענין אי בעינן בממון עדות (שאי) שאי"ל ובודאי אף שדעת מסכמת בזה שלא כדברי הש"ך בזה שביקש לומר (סל"ג) דבד"מ אם אמר אינו יודע עדותן בטילה שבודאי אף דמה"ת בעינן יכול להזימה מ"מ זה מכלל הקולא שהקילו בד"מ משום נעילת דלת אבל במה שהפריז בנב"י על המדה לומר ל"ב יכול להזימה בדיני ממונות. לענ"ד ליתא דודאי מה"ת בעינן כמו שמפורש במשנה אחד ד"מ ואחד דיני נפשות בדו"ח ומוקי לה ר' חנינא דמה"ת וא"כ משמע כי היכי דבדיני נפשות הוו לעיכובא ואם אמר אינו יודע עדותן בטלה הה"ד בדיני ממונות רק שה שהלחץ אשר לחצוהו הראיות שהובאו בס' נב"י שעליהם הציב וירה אבן פינת יסודתו עליהם אשיב ידי יד כהה יאיר עיני במאור תורתו. והנה תוקף עוז ראייתו. בשתים ועלתה לו לבנות כותל טירתו. האחת היא מדר' יהושע בן קרחה דס"ל שא"צ שיעידו שניהם כאחד ושומעין דבריו ש"ז היום וכשיבא חבירו למחר שומעין והק' לו איך יתכן שיתחייב הראשון בהזמה שיכול לומר אני לא לחייבו ממון באתי כ"א לחייבו שבועה ופשיטא לי' שזה שבא ראשונה אין מתחייב בהזמה א"כ איך יתחייב ע"י צירופו אלא ודאי ל"ב יכול להזימה ואני תמה בדבריו אחר שמבואר ומפורש במס' מכות ובכמה דוכתי דעכ"פ אם הוזמו משלמין א"כ אם העיד א' היום והשני בא והעיד למחר ומצטרף עדותן והוזמו אח"כ לדבריו הראשין לא ישלם שלא בא לחייבו ממון והשני ודאי ראוי שישלם שהרי הוא חייב כל הממון וזה דבר תימא שע"א יתחייב בהזמה והשני פטר בלא כלום והא תנינן משלשין בממון ולא שמענו בשום מקום שא' יתחי"ב בכל הזמה ובהדיא איתא במשנה במרובה (עב) דאם נמצא א' זומם העדות בטילה ומשמע אפי' לא באו כא' למאן דאמר שומעין דבריו ש"ז היום וכשיבא חבירו למחר שומעין לו וכ כיון דכל החיוב בא מכח השני ראוי שיתחייב השני בכל הזמה שאין לראשון עסק עמו מאחר שלא בא לחייבו ממון כלל. וא"ת גם השני אינו חייב בהזמה בכה"ג הא ליתא דלא מצינו שום חילוק בהזמה באין שהעידו כאחד או בזה אחר זה וכן מפורש ברמב"ם בפ"ק שאן ניזומין עד שיוזמו שניהם ומשמע דכשהוזמו שניהם מתחייבין בהזמה ואין חילוק בין העידו כא' ובין העידו בזה אחר זה ובעיקר הקו' לענ"ד לאו קושיא היא כלל לא מבעיא לדעת התוס' בסנהד' (נו) שכתבו אך דר' חנן דיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו היינו בלא ידעו שהיא חבירה אבל בלאו הכי כיון שיודעין שאי אפשר לתשלומין בלי מיתה אין יכולין לומר לתשלומין באנו א"כ ממילא כיון שידוע לכל שאין ע"א קם לממון א"כ מסתמא זה שמביאו אדעתא דהכי מביאו שיצטרף לו עוד א' כישמצא נמצא שע"ד כן בא להצטרף שיבא אחר למחר ולא דמי להך דב"ק (כד) דמצי אמרי אטו כל דאתו בב"ד לאסהודי אתי דהתם כל אחד יש לו עדות פרטיי שהרי באי לחייבו פלגא נזקא עכ"פ ולמה לנו לומר שבאין ע"ד להצטרף לזולת אדרבה אם הי' רצונם לחייבו היו יכולין להעיד על כל השל נגיחות בשקר. אבל בע"ד שמחפש עדים מסתמא אדעתא דהכי מחפש כדי להוציא דמי טענתו ולא בשביל לחייב שבועה לבד וא"כ מיד נכנס לספק זה אם יבא אחר יצטרף עדותו להוציא הממון ע"פ שניהם וא"כ גם להזמה מסייע ואם תתעקש ותאמר דמ"מ יהי' לו התנצלות זה לומר לחייבו שבועה באתי וכמו שגמגמתי בסברת התוס' בסנהד' (ט) בספרי המודפס (בס"י) אם נחליט דבעינן ראוי להזמה א"כ] הב"ד צריכין להזהירו כשבא להעיד לומר לו הוי יודע שאם יבא אחר למחר יצטרף עמך להוציא ממין וא"כ יתברר בודאי שבא על חיוב ממון ומה שלא פיר הפוסקים כן היינו משום דלפי האמת תקנת חכמים של לחוש להזמה ולא בעינן דו"ח וא"כ שפיר מצרפין אותו בכל אופן

והראיה השני' שהביאה הרב לראי' ברורה. ובעניותי גם היא אינה ישרה. עפ"י מ"ש ע"פ דברי התוס' במכות (מ:) אהא דאמרינן דעדות מיוחדת כשירה בד"מ והק' בתוס' הא כתיב משפט א' ותירצו דע"כ לא קאי משפט א' על זה דעכ"פ לשבועה א' קם. ועפ"ז כתב הרב דע"א פשיטא דעד המחייבו שבועה אין בו תו' הזמה ואפי' מלקות אינו לוקה דאין ע"ש לוקה כ"א מטעם שהרשיעו הצדיק והרשיעו הרשע ושייך דוקא כשבאו להרשיעי איזה רשע ק בממון בין במלקות משא"כ בע"א שאינו קם אלא לשבועה וכיון דנשבועה מיהו איתא באין יכול להזימה א"כ גם בשנים לא איכפת לן בהזמה כלל ולא נפיק ממשכט א' כלל

ולפענ"ד מאי דפשיטא לי' למר דע"א אינו לוקה אם הוזם ובעניותי מבעיא לי' טובא דאין סברא לומר שגם לאו דלא תענה ו בע"א דכ"מ שנא' עד הרי כאן שנים דא"כ למה נסמוך על עדותו מאחר שלא הוזהר על כך דלמא אומר מילי דבדואי ועי' בש"ך (סל"א) דגם בעד מכחיש עד חד מינייהו רשע ופסול וע"כ גם ע"א בלא תענה וכיון דכבר ריבי חכמים זוממין בריש מכות למלקות מקרא דוהצדיקו ופריך תיפוק לי' מלא תענה ומשני משום דהוה לי' לאו שאין בו מעשה ובאמת עיקר עשה הלאו מ"מ הוא מלא תענה וכמפ' במכות (ד) דרבנן נפקא לי מהתם אזהרה לעדי' זוממין ועי' בפרש"י ותוס' שם וכיון דכבר גילתה התורה דבזוממין איכא מלקות מולא תענה א"כ מסתברא דע"א שהוזם לוקה. וגם מ"ש דל"ש והרשיעו מאחר שאין באים לחייבו שום דבר מהא לא או דגם בב"ג מאי הרשיעי אותו לפעני' ניחא לי' כדי לישא אשה פסולה לכהונה אלא והרשיעו לא קאי רק כשמחייבין אותו בדבר שאינו חייב יהי' מה שיהי' וא"כ כשמחייבין אותו שבועה שאינו חייב בה שפיר יתכן דלקי מלא תענה והא דא' בכתובות (לג) עדי' זוממין אפשר לקיימן בבן גרישה ולא קא' בע"א אינו הכרח די"ל דודאי פשטא דקרא מיירי בשני עדים. ואל תשיבני ממשנה דמרובה שם נמצא א' מהם זומם עדותן בטילה ולא נקט דלוקה די"ל דשם שנצטרף לשנים אין להלקותו דאולי יוזם גם השני ויתחייב ממון והתורה ובתה עדים זוממין לתשלומין אבל ע"א שאינו קם רק לשבועה י"ל שאם הוזם הוא לוקה אלא דבריש ב"מ (ד"ד) מפורש דע"א ישנו בהכחשה ובהזמה ופי' התוס' שישנו בהזמה לבטל עדותו ולא פי' שהוא לענין מלקות ושם מפורש ג"כ שאינו בתורת הזמה ועי' באסיפת זקנים בשם ר"ח שפי' שהוא כמו בבן גרושה משמע מרהיטת דבריו דל קי שפיר ואין להק' מזה על תירוצא קמא של התוס' ריש מכות דבמלקות מתקיים כאשר זמם דמ"מ הוה פירכא דלא דמי לעדים דמקיימין כאשר זמם ממש: