שו"ת מהרא"ל נב

ע"ת מכתב ידו. ולא הבנתי אם סומכין על עדי חתימה אע"פ שכופר למה לא יועיל גם לענין משועבדים מאחר שמחזיקין העדים לאמת ומאי קשיא לי' בפ' אד"מ משטר מאוחר ואם סומכין על העדות להתיר א"א למה לא נסמוך לממון מאחר שמחזיקין העדות לאמת אפי' מן התורה, ובאמת מכל אלה הדעת נוטה להכריע כדברי הריטב"א והר"א בשם הר' פנחס דבעדות גיטין וקדושין א"צ דו"ח כלל ומטעם שכת' שאינו אלא להחזיק הדבר וא"כ גם בעדי זנות יש להחמיר לאסרה על בעלה אף בלי דו"ח שאין מעידין אלא להחזיקה בזונה אף שיש מקום ספק בזה ואפי' לשי' הרמב"ן והרשב"א שעדות קדושין צריך דו"ח מדאורי' מ"מ מדחזינן שסמכו חז"ל להתיר אשה בעדות שנתגרשה אף שלא נחקר ע"כ מטעם שנראה לחכמים שהענין אמת בלא דו"ח כ"ש לאפרושי מאיסורא שיהי' ג"כ בכלל דאין בודקין עדי נשים בדו"ח ואף שבתוס' (פ"ג) דסנהד' הוכיחו מפיר"ת שאין אשה נאסרת על בעלה בלדו"ח הר"ן הביא בשם התוס' זה לקושיא דכיון שאסורה עליו איך ישלם מאה כסף והביא בשם הרמב"ן לת' דאע"ג דבדיני ממונות לא בעינן דו"ח הכא כיון שעיקר העדות בד"נ כשם שבטל לענין ד"נ כך הוא בטל לענין ד"מ היוצאין ממנו עכ"ל. ואין להק' לשי' הרמב"ן מהך דיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו ומסיק דהיא נמי לא מקטלא הרי שאף שהעדות בטל לד"נ מ"מ קיים הוא לענין איסור דיש לתרץ דהרמב"ן לשיטתי' דס"ל מן התורה צריך דו"ח רק מדרבנן אין בודקין והכא דאיכא נפשות אוקמה אדאורייתא ואינה נאסרת בלי דו"ח משא"כ בהך דעדי נערה המאורסה (דמ"א) דנאסרת מה"ת שהיה בו דו"ח ונאסרת מדאורי' לבעלה רק שאינה נהרגת וא"ש עכ"פ חזינן דעת הרמב"ן והר"ן ג"כ שנאסרת בלי דו"ח ומ"ש התוס' דלא גרע מגזילות וחבלות לפענ"ד מאחר שמצינו שאפי' בע"א אי מהימן ליה צריך לגרשה א"כ כ"ש דאיכא למימר בתרי דמהימני לכ"ע שאין להתירה לו מפני שלא נדרשו ונחקרו. וכן נראה ג"כ מדברי תשובת הרשב"א שהביא בב"י (סי"א) באה"ע שכ' וכולהו סוגיות משמע ודאי דלא בעי דו"ח בעדי גיטין וקדושין ולפיכך ישנן בב"ד הדיוטות כו' עכ"ל ומתני הטעם דלכך כשרים בב"ד [הדיוטות] בשביל שא"צ דו"ח בע"כ עדות אשה שזינתה נמי כשר בלא דו"ח דהא איתא נמי בב"ד הדיוטות ומזו סייעתא לדברי הג' נוב"י שדחה דברי מהר"א שכון שביקש להוכיח מתשו' הלזו של הרשב"א שסובר דבעדות זנות צריך דו"ח וכבר דחה דבריו הרב נב"י ואנא עדיפא מיני' קאמינא דדעת הרשב"א בהיפך לגמרי וא"כ נר' דלדינא יש להחמיר אף בעדות אשה שזינתה כשלא נחו"נ עדות או שאומרי' אין יודעין בחקירות מאחר שהדעת נוטה לדברי הרא"ה ואחיו ר' פנחס והריטב"א דבעדות שאינה אלא כחזקת ענין כמו קדושין וגירושין א"צ דו"ח וכן י"ל בעדות זנות דנאמנין אפי' מה"ת וכן משמע בקדושין (סה) שם דדחיק לשנויי בעדי הזמה ולא משני בעדות של נחקרה דהיינו שהכחישו בבדיקות או שאמרו א"י בחקירות אלא משמע דלהחזיקה בפסול כהונה נמי ל"צ דו"ח וגם כבר הוכחנו כן מדעת הרמב"ן והר"ן והרשב"א דס"ל דל"צ דו"ח בעדי זנות וא"כ פשיטא שיש להחמיר ולאסרה לבעלה דרוב פוסקים חולקים על התוס' ואף שגם בנ"י פ"ק דסנהדרין כתב ג"כ בשם האחרוני' דבעינן דו"ח לכ"ע מי הם האחרוני' כי הר"ן והרא"ה והריטב"א והרמב"ן שרגיל להביאם כבר כתבתי שנארה מדבריהם בהיפוך

ואולי כיין לתשובת הרא"ש הנ"ל [אות י] מ"מ נראה עיקר להחמיר אבל ודאי לכתחיל' מוטל על הב"ד לחקור ולדרוש כ"ש בקדושין שיש להחמיר אפי' העידו בלא דו"ח אע"פ שבמרדכי פ' אד"מ כ' בשם ר"י וז"ל עדים שבאו לאוסרה צריכין דו"ח כיון שהיא מכחשת אותן הואיל ולא נחקרה עדותן בב"ד דמ"ש מעדות בן גרושה דתניא בתוס' שיכולין לומר מבודין היינו כ"ז שלא נחקרה עדותן בב"ד ע"כ. וכבר כתב הר"ן בתשו' (סל"ד) דמשנחקרה אין הכוונה לענין דו"ח אלא שנגמרה וגם היכא דצריך דו"ח כגון בדין מרומה אבל היכא דא"צ דו"ח מיד שנגמרה עדותן כבר נגמר ואינו חוזר ומגיד וזה נראה ג"כ כוונת רמ"א באה"ע (סמ"ב ס"ד) בהגה"ה ולכן סיים שאם אמרו חוץ לב"ד יכולין לחזים ולכן סיים שאין עדי קדושין צריכין דו"ח. ובחנם תמה הב"ש שם על רמ"א דאין כוונתו כי אם שצריך לגמור העדות שיתקבל בב"ד. ומ"ש הר"ן בדין מרומה צריך דו"פ היינו שהדיין חוקר בטרם שמקבל עדותו אם אין בו רמאות אבל אם כבר נתקבל העדות תו לא מצי לחזור. וגם כבר כ' הריב"ש בתשו' הנ"ל (סרס"ו) שאף דין מרומה אין דינו כד"נ לענין שאם א' אומר א"י בחקירות שתהא עדותן בטילה וכבר כ' [לעיל אות ט] שגם הר"ן סובר כן בשם ה' דוד אם לא שחושש שא"י שאומר הוא מצד רמאות. ונ' דהר"ן לשי' אזיל דס"ל דגם עדי קדושין מה"ת צריכין דו"ח א"כ י"ל בדין מרומה אפי' בדיעבד אם לא נחקר העדות בדו"ח הוא בטל אבל לפי דעת הרא"ה בשם אחיו הר"פ והריטב"א כיון דבקדושין אפי' מה"ת א"צ דו"ח א"כ אפי' תימא שהדין מרומה אם כבר נתקבל העדות בב"ד אין בידינו לפסול העדות מאחר שנתקבל בב"ד ואפי' לא חקרים היטב כיון דמה"ת לא בעי דו"ח וכבר כ' שכן נלענ"ד עיקר. וא"כ פשיטא שיש להחמיר בקדושין כל שהעיד עדותו בב"ד אפילו בלא חקירה ואפי' נראה שהדין מרומה אין בידינו לבטל הקדושין די"ל בש"ס דבעי בדין מרומה דו"ח היינו משום דדיני ממונות מדאורי' בעי דו"ח משא"כ עדי קדושין דגם מה"ת א"צ דו"ח פשיטא שיש לחוש לקידושין באיסור א"א החמורה

ובפרט דלדידהו א"ש בעדות גיטין בפשיטות דל"ש דו"ח וכדפרישית לעיל דאינן אלא אחזוקא בעלמא ולענ"ד נר' בלאו הכי הא דעת הרז"ה דבשטר ל"ש הזמה אפי' כתבו בזמנו כתבנוהו ועי' בש"ך (ססל"ח). ונראה לענ"ד דבגיטין בלאו הכי כיון דכותבין גט. לאיש אע"פ שאין אשתו עמו א"כ אין עדותן שחתמו בגט עדות על הגירושין כלל מאחר שנכ' הגט לבעל לבדו ומה שמגורשת כשהגט יוצא מתחת ידה אינו אלא מדין חזקה וידיעה בלא ראי' כמו בעדות ממון דסגי בידיעה בלא ראי' כדאי' פ' שבועת העדות (לג) וכיון דחתימת הגט אינו כלום כ"ז שלא נמסר ליד האשה מיד הבעל או שלוחו לאו כלום הוא ואינו שום עדות רק שבזה הוא הס' כריתות האמור בתירה וא"כ אפי' נכ' בו בזמנו ובשעה זו נכתב אינו ענין לעדות כלל רק שבכך נגמר הס' כריתות וכמי שמועיל עדותן אף שהוא מפי הכ' שהוא גזירת הכ' שבכך נקרא ס' כ יתות וסומכין על חתימתן שמסתמא נכתב בדין ובכשרות עכ"פ ל"ש הזמה בגט כלל לכ"ע כיון דאין מעידין על הגירושין ואינה מתגרשת אלא מדין חזק: שבא לידה מדעת הבעל וח"י הוה כאילו נחקר עדותן בב"ד וכמ"ש התוס' בכתובות (ב) ד"ה ורבי יוחנן נמצא שחתימתן חשובה כאילו כבר העידו אז בשעת חתימה נמצא לפ"ז בגט דכל כמה דלא אתי לידה לאו כלום הוא אין עדותן אלא שנכ' ונח' כדינו ודמי לאיסור ואין מקום להזמה על זאת. וא"כ בגט ל"ש דין הזמה ואינו אלא כאילו העידו בב"ד שזה הגט נכ' לשמה שאין עדותן מועיל יותר בגט אבל בשטר שיש בו חיוב ממון כיין דהשטר יש בו שיעבוד נכסים שמתחיל השעבוד מזמן השטר א"כ לא מבעיא למ"ד אין כותבין שטר ללוה אא"כ מלוה עמו ויתן המעות בפניהם דא"כ הוה כאילו העידו כן בב"ד מ"ש בשטר בעינן שיהי' השטר נכתב באיזה יום ובאיזה שעה שהרי חתימתן הוה כאילו העידו אז בב"ד ובחתימתן נתחייב הלוה והוה עדות גמורה ואפי' למ"ד עדיו בחתימיו זכין לו כיון דהשעבוד מתחיל מזמן חתימתן הוה כאיל העידו אז בב"ד מ"ש בשטר והחייבין הלוה בכך ומשעבדין נכסיו שפיר שייך ביה הזמה כמו בכל ממון שמעידין עליו. ובאמת לענ"ד הגם שהש"ך (בסל"ח) הבין ג"כ מדעת הרז"ה שאין הזמה לשלם ממון בשטר וכ' הש"ך הטעם דהזמה חידוש הוא ואין משלמין ממון כ"א בהעידו על פה וכן הבין הר"ן מד' הרז"ה מ"מ ק' עלי לומר מאחר דבריש פ' אד"מ פריך בפשיטות משטר על חקירות דמתניתין מדשטר מאוחר כשר ואם איתא דבשטר דין אחר יש לו היכי פריך בפשיטות משטר על עדות בע"פ דהא ע"כ שטר כשר