שו"ת מהרא"ל נא

יודעין דלא כ"ע דיני גמירי שמא היו סבורים שלא תאסר כשיאמרו א"י אבל באתרו בה פשיטא כיון שצריכה להתיר עצמה למיתה בזו לא יטעה שום אדם שלא תאסר בלא התראה ולק"מ

ועפ"ז יובן לשון הרא"ש בתשובה וכלל מ"ו סימן א) מ"ש תחילה אני כותב שעשו שלא כהוגן שקיבלו העדות של בפני האשה ושלא בפני בעלה ועוד הי' ראוי שעדות זו תתקבל בפני גדולי ישראל הבקיאים בדרישה שידרשו ויחקרו היטב היטב שלא לאסור אשה על בעלה דתני' כו' והנני כותב על ענין העדות אפי' נתקבל לפני בע"ד ותמה הגאון בתשובה הנ"ל דפתח בתרתי וסיים בחדא שכ' אם נתקבל בפני בע"ד ולא סיים וגם נדרש כדינו והוא ז"ל ביקש לומר לפי שיטתו דדרישה וחקירה אינו אלא לכתחילה מן התורה וכבר כתבתי שאינו נראה כן גם אין להעמיס בדברי הרא"ש דברי הריטב"א דפשטא דלישנא דהרא"ש משמע דס"ל דדמי לדיני נפשות ואפי' דיעבד דו"ח מעכבת אך נראה דפשיטא שאם הי' בע"ד צווח שעדים הם מבודים ודאי שום ב"ד אפילו הדיוטות לא יטעו להרבות בחקירות העדים כדי שיוכל להכחישן אבל בעדות שאין מנגד נגדו אין חוששין לחקור היטב. ועפ"ז מבוארים דברי הרא"ש והא גופי' לא קים לי' להרא"ש שלא הי' בחקירה שהרי אין כתוב בשאלה בענין שלא נחקר העדות נמצא שבשביל זה לא יוכל לפסול העדות בדיעבד דשמא חקרו ודרשו אלא שקרוב לומר כיון שנתקבל בפני הדיוטות יום שלא בפניו מסתמא לא נחקר משא"כ אילו קיבלו בפני בע"ד ודאי כשבע"ד הי' צווח שקר עונים בו שהי' מוסיף דיינין לחקור היטב וגם הם עצמם לא היו טועין בכך שצא לדרוש ולחקור וזה ברור ופשוט בל' הרא"ש ואין להפליג עצות מרחוק בשביל דוחק

ומה שכ' שם מעודי הייתי תמיה על מה דאמרי' כיון דאיכא כתיבה למישקל כדיני ממונות דמי דאשה זו בחזקת אשת איש מן התורה איך יתירו בשביל דאיכא כתובה למשקל תמהני מחכמתו הגדולה מה הק' לו בדבר הלזה כי אני הייתי תמיה איפכא מה מקים לדרישה וחקירה שהוא משום הזמה לעדות שאשה ועבד ובת קול מועיל ומ"ט דמ"ד בודקין וצ"ל דעיקר פלוגתייהו בעדי גיטין וקדושין אי צריך דו"ח וכיון דבגיטין וקדושין צריך דו"ח גם באשה שמת בעלה משום לא פלוג עבדו רבנן לחקור ולדרוש מיהו היכא דלא אפשר אינו מערב בדיעבד שמשיאין ע"פ בת קול ואפי' שמע מפי התינוקות ואם הוקשה לו על עדות גיטין וקדושין וכבר כתבו הרשב"א והריב"ש בתשובה (סי' קצג וקסו) דגם בהו שייך נעילת דלת ותקנת חכמים רק לפי שהל' זו פסוקה דדיני ממונות לא בעי דו"ח וד"נ צריך דו"ח להכי תלי להו בהך דהך מ"ד ס"ל דבכלל דיני ממונות הוא ואידך ס"ל דבכלל ד"נ הוא וזה ברור

וראיתי להנימוקי יוסף (פ"א ד"מ) כ' וכן גט דמכשרינן אע"פ שאין בו זמן מהאי תקנתא הוא דלא בעינן דו"ח כיון דשכיח טובא שהודאות והלואות הוא ויש כח ביד חכמים לעשות משום דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ובהאי גט אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' ולכן למקדש בשטר לא בעינן שיהי' זמן כ' בשטר מהאי טעמא עכ"ל מבואר דס"ל דכיון דבעינן דו"ח א"כ יש לפסול גט שאין בו זמן שהזמן הוא מכלל החקירות כמובאר בר"פ היו בודקין ולכן ע"כ מה שכשר גט שאין בו זמן היא מתק"ח דלהכי פריך מאוחרין אמאי כשירין דאי בעינן דו"ח לא הוו מאוחרין כשרין ורש"י פי' שם אלמא ל"ב דו"ח דאל"כ איך מתרצינן למילתייהו נימא זיופא הוא כו' וכ' נ"י ולכא' צ"ע דלא הוה צריך לזה דבלאו הכי פשיטא דניהו דעדים החתומים על השטר כמו שנחקרה עדותן בב"ד דמי מ"מ לא עדיף מאילו הגידו בב"ד מ"ש בשטר ואילו הגידו בב"ד ולא פי' הזמן באיזה יום אין עדותן עדות וא"כ במאוחר אין כאן עדות על היום בצמצום וגם אין ראוי להזמה מן יום ההלואה שהרי לא נודע מכח השטר כמה ימים נתאחר וכן בהך דשטר שזמנו כ' בא' בניסן בשמיטה דהשטר כשר דאמר' אחרוהו וכתבוהו קשה ג"כ דאיך יכשר שטר שלא נכתב בזמנו מאחר שהעדות אין ראוי להזמה וא"ב דו"ח בעינן ראוי להזמה וכ"כ הנ"י בהדיא בסיום לשון רש"י ומינה דלא בעינן עדית שאי"ל דטעמא דדו"ח משום דבעינן עשאי"ל ואולי ס"ל לרש"י כשי' הרז"ה דל"ש הזמה בשטר וכמ"ש הש"ך (בסי' לח סק"ב) וע"ש שפי' ג"כ כמ"ש בש"ם ואולי בתחילה הרגיש בזה ואיננו בידי אפשר מ"מ רש"י ס"ל בשטר ל"ש הזמה ולא קשי' לי' רק כיון דבעינן דו"ח אין לת' עדותן מספיקא וצ"ע. עכ"פ דברי הנ"י צ"ע דלא מצינו הפקעת קידושין לענין זה. ועוד ק' דבגיטין (יז) דפריך מפני תיקני זמן בניטין (ובספ"י הק' נימא כדי שיכול להזימה ולק"מ דהא אי הוה בעינן יכול להזימה א"כ הי' צריך כל החקירות שבריש היו בודקין באיזה יום באיזה שעה וגם המקום ג"כ אינו מעכב לרבנן דלא ס"ל דמשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר כדאי' (בדף פ) יאם משום הזמה כולהו מעכבי ובעינן שיכתבו ג"כ באיזו שעה ולא כתבינן שעות כלל וגם בשבוע או חודש כשר אף דאין ראוי להזמה מז' חקירות) ופריך כתב בו שבוע או חודש מאי הועילו חכמים בתקתנן ומשני דאהני לשבוע דקמי' או לשבוע דבתרה וק' אם אינו כשר בכתב בו שבוע דהא באמת אין יכול להזימה כמו בגט שאין בו זמן וע"כ אינו כשר רק משום דאפקעינהו רבנן לקדושין א"כ לא אהני אפי' לשבוע דקמי' דכיון דאפקעינהו לקדושין לא תהרג ואדרבה ק' מאי הוח"ב שלא יחפה הא יכול ליתן לה גט שאין בו זמן או שיכתוב בו שבוע ובזה אינו כשר מן התורה דבעי דו"ח באיזה יום ואיזו שעה וע"כ אפקעינהו לקדושין ותנצל אפי' זינתה מקודם וצ"ע לכאורה

ונלענ"ד ליישב דודאי לא הפקיעו חכמים הקדושין לגמרי דהא באמת עיקר הגט נגמר לשעתו כשמוסרין אותו ליד האשה ואם כבר נתגרשה אז הא לא איברי סהדי אלא לשקרי אלא שהיא היתה בחוקת א"א אין מאמינין לה בלא עדים ועדות שהגט בידה אינו עדות ברירה כמו אילו העידו בפנינו שזו נתגרשה ולא ידעו באיזה יום דמדין תורה דבעינן דו"ח אף שנר' לב"ד שהדברי' כנים אין רשות לדון ע"פ עדותן כמו בקרוב אף דלא משקר אין כח ביד הב"ד להוציאה מחזקת א"א על ידו. והשתא שעקרו דין דו"ח מגיטין סמכו על הכ' בו שהוא אמת ובא לידה כדת וא"כ הוא באמת פשיטא שכבר נתגרשה כשגיע הגט לידה ואז שנעשה המעשה ל"ש שאינו ראוי להזמה דהא ההזמה אינה אלא בשביל שאנו אומרי' שמסתמא לא נעשה המעשה מאחר כי העדים מזוממין אך שאין ראוי לנו להאמין שנעשה מעשה ע"פ עדים שבאים לפנינו כשאין אומרין שיודעין הזמן בכיון בכדי שיהי' ראוי להזמה ולזה ההכרח להפקינו הקידושין דהיינו שאם ת"ל שהמעשה אינו אמת תהא מותרת לעלמא בכח הפקעת קידושין שאילולי זאת לא הי' כח לב"ד לדון ע"פ עדותן אבל אחר שישכח לב"ד להפקיע קדושין שפיר יכולין לדון ע"פ העדות הזה מאחר שאפילו את"ל שכל העדות מבודה מ"מ אפקעינהו לקדושין אחר שדין התירה אינו אלא שמחוייבין לקבל עדית שתהא ברורה ומאחר שמקבלין עדות על תנאי זה שאם ת"ל שהוא מבודה מחנות שלא נחקר בחקירות יופקעו הקדושין שפיר יכולין לקבלו אבל בסתמא לא ניחוש כלל לשהוא שקר דודאי אין לחוש לב' עדים אף שלא נחקרו שמשקרים ואם אינן משקרים א"צ להפקיע הקדו' נמצא לפ"ז שפיר מועיל לשבוע דקמי' דמחזיקין העדות מסתמא לאמת וא"צ הפקעת קדושין כלל רק אם הי' העדות שקר ודוק היטב

ובאמת לענ"ד אפשר לומר בפשיטות כמו (שהעידו) [שהאמינו] ע"א במיתה אף שאין הטעם בשביל הפקעת קדושין רק שנראה לחכמים שאין רגילין לשקר בזה וכמ"ש התוס' ר"פ האשה רבה ד"ה מתוך ושם אין הטעם משום הפקעת קדושין וכמ"ש בנימוקי יוסף שם

יא וראיתי להרב בעל פני יהושע בגיטין (דף לו) שכתב ג"כ דגט כיון שאין כתיב בו בזמנו כתבינהו אינו ראוי להזמה וכתב הטעם דדוקא בעדות נפשות וקנסות וכן בשטרות לענין משועבדים אכל היכא דמהני הודאת פיו וכתב ידו לא גריעי