שו"ת מהרא"ל נ

האיסור אבל אם אמר כו' וזו אינה גרושה כו' אינו לוקה עד שיקבעו האיסור שני עדים עכ"ל. הרי דס"ל דאפילו ע"א נאמן לומר גרושה או זונה היא אם אינו מכחישו שאינו מעיד אלא להחזיק האיסור והעונש נמשך ממילא ואפילו במכחישי דצריך שני עדים להחזיק האיסור אבל דו"ח לא שייך בזה כלל וצריך לדקדק לדברי הרמב"ם דהא בקדושין (דף סו) מבואר באמרו לו אשתו זינתה ושותק אינו נאמן וכן פסק הרמב"ם גופי' (בפ"ד מאישות דין יז) וע"כ פסק כרבא דדוקא בדעתו סומכת חייב לגרשה וכמ"ש הרב המגיד שם וא"כ איך כתב באמר לו ע"א גרושה או זונה דנאמן אמאי לא חשיב נמי הא דבר שבערוה שהרי בא"ל אשתו זינתה אומר לו שהיא זונה ואפ"ה ע"א לא מהימן וצ"ל דדוקא באשה היושבת תחת בעלה ס"ל להרמב"ם דדרשינן כי מצא בה ערות דבר דבר דבר מממון בעינן שני עדים אבל בזו שאינו מעיד רק לאסרה על הכהן דמי לאיסורין שע"א נאמן בהם מאחר שעדיין אינה תחתיו ומ"מ משמע בשני עדים סגי אף במכחיש. וכן משמע בר"פ אמרו לו דאמר תרין ואין מכחישין קרא בעי לא מפליג אם מדייקין באיזה יום ובחקירות דפשיעא לן כשאין באין להעניש רק להחזיק האיסור סגי בעדים בלי דרישה וחקירה והא דאמר התם אם הביאוהו שנים לידי מיתה חמורה לא יביאוהו לידי קרבן הקל לא תידוק דקרבן דומיא דמיתה בעינן בדו"ח וכל פרטים דליתא דלא מייתי אלא ששנים כחן יפה לחיוב מיתה כ"ש לקרבן ודו"ח לא שייך כלל לקרבן. וא"כ נראה אף להחזיק האשה במקודשת דבעינן שנים דיליף דבר דבר מממון ומזה קשה על מ"ש בדברי הרמב"ם לחלק בין היכא שהיא תחת בעלה ובין שבא להחזיקה בזונה שלא ישא אותה כהן לכתחילה דהא בקדושין (דף סה) משמע דמהך דדבר דבר מממון נלמד שאין קידושין בלא עדים ומנ"ל הא דהא הא דכתיב בעריות כי מצא בה ערות דבר הוא באשה שיושבת תחת בעלה ואכתי מנ"ל בקדושין להחזיק האיסור בתחילה י"ל שאפילו ע"א נמי נאמן עלי' כמו לומר שהיא זונה ואסורה לכהן יכול לומר שהיא אשת איש ואסורה לכל עולם כי אם להמקדש ואפ"ה צריך שנים וכן מצינו בפ"ב דכתובות (דף כו) ד"ה אין ערעור פחות משנים וגם שם בקדושין (דף ן בעובדא דינאי מלכא דחד לא מהימן שהיא שבוי' לרבא ואיך יה ע"א נאמן שהיא זונה שיוחזק האיסור על ידו כיון דהוא דבר שבערוה והנה הרב משנה למלך (בפ"ג דשגגות) רמז לדין זה הירושלמי פ' שני נזירים. ועיינתי בירושלמי שם ומוכח איפכא וז"ל הירושלמי מה דר' מנא אמר פלונית כהנת וזינתה ובא עלי' בעלה כהן והתרתי בו אינו לוקה נסתרה בפני שנים ואמר אחד מהם אני ראיתי שנטמאת ובא עלי' בעלה והתרו בו שנים לוקה ועיקר עדותו לא בע"א פ"כ. הנה אינו מבואר רק בעד טומאה שאחר סתירה דנאמן מן התורה ורחמנא הימני' בתרי כמבואר בריש מי שקינא ודין זה כבר העתיקי הרמב"ם (בפ"א מאיסורי ביאה דין קב) אבל לומר על אשה שהיא גרושה או זונה מה שאינה מוחזקת נראה ודאי דפ"א אינו נאמן להוציאה מחזקתה וסבור הייתי לומר דהרמב"ם מיירי בליכא חזקה דכשרות ובקדושין (דף עג:) איתא הא דערעור חד לא הוה ערעור הוא דוקא באיכא חזקה דכשרות אלא שהרמב"ם (פט"ו מאיסורי ביאה דין לב) בערעור חד אינה נאמנת והרי הבן בחזקת כשרות ואין לו יחוס עכ"ל משמע דאינה נאמנת לגמרי ואפשר דהרמב"ם מיירי כהך דבש"ע (סימן ד) ד' נשים שילדו בבית אחד אשת כהן ולוי וישראל וממזר נאמנת הי' לומר זה ממזר כו' ובכה"ג מיירי גם הרמב"ם שהוחזקו בכאן זונה ואשה אחרת ואומר לו העד שזהו הזונה וצ"ע

עכ"פ תבנא לדינא שנראה שלהחזיק איזה דבר שאין עונש על גוף הדבר א"צ דו"ח וכן להעיד טל אשה שמת בעלה כיון שאין באין להעיד רק להחזיקה בפנוי' אין צוכין לכוון כלל היום והשעה רק כל שהעידו שמת סגי בעדותן אפילו מן התורה ונראה לי ראיה ברורה לזה ממה שהקשתי בחדושי לכתובות (דף כל) דפליגי רבי מנחם בר יוסי ורבנן בשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת ובניסת ואחר כך באו עדים לכולי עלמא לא תצא כגון דתרי ותרי נינהו ונישאת לאחד מעדים וכבר כתבתי בחידושי שהדבר מתמי' למה דקיי"ל אין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה והטעם משום דאיכא כתובה ודמי לדיני ממונות ובדיני ממונות מן התורה נמי צריכא דו"ח. וא"כ השנים שאמרו מת מסתמא לא נדרשו ונחקרו אבל השנים שבאו אחר נשואין פשיטא שחוקרין אותן דגרע טובא מדין מרומה וא"כ השנים שאמרו לא מת מועיל עדותן מדין תורה והשנים שאמרו מת מדין תורה אין ממש בעדותן וא"כ איך לא תצא והיא תמיה עצומה לפי דעת הפוסקים דאין בודקין עדי נשים בדו"ח הוא מדרבן וכמעט לית נגר דיפרקינה אלא מכאן מודעא רבא וראי' ברורה לדברי ה' פנחס אחיו של הרא"ה דאף שמעידין להוציאה מחזקת אשת איש מ"מ עדותן קיימת א בלא דו"ח והטעם כדפרישית שאין באין לחייב בעדות זה כי אם להוציאה מחזקת אשת איש ואילולי הכתובה לא היו באין לשום חיוב וא"כ מן התורה עדות מעליא הוא אף בלי דו"ח וא"כ שפיר מקרי תרי ותרי וא"כ נראה בעדות גיטין וקדושין שאינם על עונש כי אם גלוי מילתא להחזיק בפנויה או באשת איש אין צריך דו"ח דדו"ח אינה אלא בשביל הזמה ומ"מ בעדות זנות אפשר דבעינן ראוי להזמה מטעמי דפרשינן לעיל

וא"ת גם לדידי תקשי איך ילפינן עדות קדושין דבר דבר מממון דילמא התם דבזנות מיירי צריך דוקא עדים ברורים כמו שצריך ג"כ ראוי להזמה אבל עדי קדושין שאין באין ליתן שום עונש י"ל דבחד סגי כמו באיסורין י"ל לפמ"ש אין זו קושיא די"ל ערות דבר משמע אפילו הערוה הוא בשביל שנודע שכבר נתקדשה לאחר בטרם שנתקדשה לזה נמצא שאשת איש היא אצלו ואפילו כבר הועד העדות בב"ד טרם שנשאת לזה מ"מ בעינן שני עדים ואם איתא דקדושין מהני בע"א לפעמים תצא משום ערוה כשהעיד קודם שנשאה זה ומשמע בכל גווני בעינן עדים וא"ש

ומ"מ אינני מחליט כן בדעת הריטב"א והרא"ה בבירור שיהי' דעתם בזנות דשייך בי' עונש נבעי דו"ח דאפשר דס"ל גם בזנות אם אין באין רק לאסור אשה לבעלה להחזיקה בזונה אפשר דדמי לעדי קדושין ירושין לדידהו כיון דלאו אעונש קמסהדי רק להחזיקה בזונה. ואי קשיא לפ"ז הא דאמר בפ' היו בודקין (דף מא) דיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו לימא אחקירות אין אנו יודעין ואפ"ה תאסר מן התורה למאי דפרישית בשיטת הרא"ה והריטב"א י"ל דמ"מ נפקא מינה שמזמן ההוא פטור הוא מן מזונות ותנאי כתובה. ועוד נלענ"ד מ"ש דיני ממונות א"צ דו"ח אין הכונה שאין הדיין שואל כלל באיזה מקום ובאיזה זמן שנעשה הדבר דא"כ לקתה מדת הדין אם הבעל דין צווח ששקר ענו בו פשיטא שהב"ד צריכין לחקור העדים וכבר אמרו הוי מרבה לחקור העדים פשיטא שצריך לחוקרן שמא יכחישם הבע"ד או יזימם. ומה שאמרו דיני ממונות א"צ דו"ח אינו אלא שאין דרישה וחקירה מעכבת בהם לענין שאם אמרו אין אנו יודעין שיופסל העדות או ע"י הכחשה דבדיקות והעדות כשר בלא דו"ח ואף שמסתעף מזה שאין יכול להזימם לא מחזקינן סהדותייהו לשיקרא משום הכי. ומשנה שלימה שנינו בפ' זה בורר (דף כט) דאמרינן לי' איך אתה יודע שזה חייב לו כו' ופשיטא שבודאי לכתחילה שואלין באיזה זמן ויום הלוה ואי' ואיפא ודבר ההוא מסור לדיין להוציא דין לאמתו אלא שזה אינו רק ביש הכחשת בע"ד אבל אם אין הבע"ד מכחיש ואינו מהדר להכחישן כמו בעדות אשה שמת בעלה שאין לחוש לרמות כ"כ אפילו לכתחילה אין להרבות בחקירות דשמא לא יכוון עדותו כ"כ ויהי' לב הדיין נוקפו להתירו והקילו בו טובא משום עיגונא. נמצא לפ"ז כיון דאין דרישה וחקירה מעכבת בדיני ממונות ממילא בעדות אשה אפילו לכתחילה א"צ לחקור כיון שאינו מעכב בדיעבד או אפשר דאפילו בדיני ממונות כשאין הכחשה אפילו לכתחילה א"צ לדרוש ולחקור אבל פשיטא כשיש הכחשת בע"ד שצריך לחקור כפי האפשרי פן יוכיח שקרו ע"י הכחשה או הזמה אלא שאם לא נחקר עדותו בדיעבד עדותו קיים כיון דאפילו אמרו און אנו יודעין נמי כשר א"כ פשיטא אם באים לאסור אשה על בעלה או להוציא אדם מחזקתו שעכ"פ הב"ד חוקרין כפי האפשר לברר ולהוציא הדין לאמתו וא"כ בודאי פשיטא דהב"ד חוקרין לכתחילה עכ"פ שמא תמצא מקום להכחישם וא"כ כיון שחקרום הב"ד אין קושיא שהי' להם לעדים לומר אין אנו