שו"ת מהרא"ל מח

בע"א אין חסרון בעדותו כי אם בשנים כ"א מעיד לבד וכדאיתא בש"ם סנהדרין (דף ל) אטו כי אתו תרוייהו בחד פומא מסהדי

הכלל העולה מדברינו דבודאי בזו צדקו דברי הש"ך דמן התורה ודאי בעינן שיהי' יכול להזימה בכל מידי שצריך עדות וגם בממון ודרישה וחקירה והזמה הם ענין אחד דדו"ת מדין הזמה נגעו בה שהרי ע"כ בזו שאין צריכין דרישה וחקירה נכלל ג"כ הזמה לפי האמת דתיקנו רבנן שאין צריכין דרישה וחקירה לא בעינן יכול להזימה גם כן א"כ ע"כ דיכול להזימה הוא בכח הדרישה והחקירה ובכל מידי דבעי דרישה וחקירה באומרים א"י בחקירות ערותן בטילה

ט גם מ"ש הגאון בתחילת דבריו דאף בגזילות וחבלות דבעי דרישה וחקירה אין דינן כדיני נפשות ממש וכמ"ש הב"י בח"מ (סימן ל) בשם הריב"ש דאף דדין מרומה צריך דרישה וחקירה אין דינו כדיני נפשות לענין שאם אמר א"י שעדותן בטילה וא"כ גם בגזילות וחבלות אין דינן כדיני נפשות ממש לענין שאם אחד אומר א"י שעדותן בטילה ומ"ל דדין זה דוקא בדיני נפשות. ולבסוף דבריו מסיק הטעם דדרישה וחקירה ואאי"ל שני ענינים הם ודברי תימא הם דבריב"ש הוא בסימן (רס"ו) ושם מפורש בקנסות בעי דרישה וחקירה ממש והרגיש בעצמו בדוחק זה דלא נבעי ממש דרישה וחקירה כד"נ ומפרש בודאי עיקר דו"ח בקנסות כד"נ ממש אלא שמוסיף שיש מציאות דו"ח גם בהודאות והלואות בדין מרומה אבל לא כדיני קנסות ממש נמצא שגם הריב"ש מפרש דדרישה וחקירה העקרית שבמשנה הוא לגמרי כדיני נפשות גם לענין שאם אמר א"י עדותן בטילה ולכך הוצרך לדחוק דעיקרו לקנסות אתי ואף שהרב בנב"י לפי שיטתו שהמציא דבקנסות בעינן יכול להזימה א"כ יוכל לומר דהריב"ש דוקא בקנסות אמר דבעי דו"ח כד"נ ממש פשיטא שאין להעמיד חילוק זה הרחוק ואינו מבואר בשום מקום שתהי' זאת כוונת הריב"ש. ועוד אי ס"ל כדברי הרב שדו"ח לא תלי' ביכול להזימה א"כ לא היה צריך הריב"ש לדחוק דרב פפא מוסיף אאוקימתא דרבא דיש לומר לענין דו"ח כולם שוין וענין בחקירות שאומר א"י דתלי' ביכול להזימה הוא מילתא אחריתא אלא ודאי ליתא ובהכי ניחא נמי דקשה לחשוב במתני' חילוק זה בין דיני ממונות לנפשות לענין שאם אמר א"י בחקירות עדותן בטלה דדר ולא בד"מ ולפי דברי הריב"ש ניחא דמ"מ עיקר דינא דמתני' בקנסות שוה לד"נ לגמרי

ומחקו שלא הצריך הריב"ש דו"ח גמורה בדין מרומה נראה כיון דהודאות והלואות לא צריכה דו"ח רק בדין מרומה והיינו דורו לחקור שתהא עדות נכונה אבל לבטל עדותו כשאומר א"י זו לא רך לקנוס בזה בשביל הדין שמרומה ואף שיש מקום לומר שבדין זריתה מוקמינן אדאורייתא שיהי' צריך דו"ח גמורה לא ס"ל להריב"ש כן מסברא שאין להפליג כ"כ דין מרומה משאר הודאות והלואות ואחר שהרגיש הריב"ש גופי' בחולשת סברתו וסבל הדוחק אין אנו אחראין יותר לדחוק בדבריו. ומצאתי בחדושי הר"ן שכתב ג"כ דברי הריב"ש שא"ל דו"ח ממש כד"נ והקשה דא"כ לא שוו ממש לד"נ ותירץ דבאמת אם הדיין חושש צריך כולה דו"ח כד"נ. וכן נראה שיסבור גם הריב"ש אף דבא"י ס"ל שעדותן קיימת היינו שאם נראה לדיין שאומר א"י בשביל הרמאות באמת עדותן בטילה והיינו כדפרישית דהיכא דאין הא"י שאומר בשביל הרמאות אין טעם לפסול העדות. גם מפורש בריב"ש שם שחתר ליתן הטעם שלא לפסול העדי קדושין מטעם שקיבלם שלא בדרישה וחקירה וע"ז כתב דגם בעידי גיטין וקדושין לא צריך דו"ח משום נעילת דלת הרי מפורש בדבריו שמן התורה היה העדות פסולה מטעם שלא נחקר בדרישה וחקירה והרי לך דברי הריב"ש מפורשים דדרישה וחקירה מעכבת אפילו בר וזהו היפך דברי הגאון בנב"י ואיך עשה לו עזר מדברי הריב"ש והוא לנגדו. וגם עיקר הסברא שהפליג הרב לחדש דבקנס ילפינן מעדים זוממין דבעינן ג"כ ראוי להזמה לא נהירא ג"כ דהא מפורש במכות (דף ד) דאין ללמוד מעדים זוממין שכן א"צ התראה וא"כ אחר שבע"כ הוכרח להודות בקנס דבעינן ראוי להזמה כמפורש בש"ס אין לו על מה לסמוך עוד ולומר דילפינן מזוממין לכל קנסות והא ליתא דאיכא פירכא דא"צ התראה אלא ודאי אין לנו לחדש חדשות שאין להם רמז בש"ס ופוסקים בשביל קושי' כי שערי תירוצים לא ננעלו בפרט שבררנו ת"ל הדברים היטב. וגם ממקומו הדבר מוכרע דאם איתא דבדיעבד לא צריך דרישה וחקירה וכמו שמסיק הרב בנב"י מאי פריך בריש אד"מ משטר מאוחר דכשר דילמא ודאי בדיעבד כשר כגון שכבר נכתב השטר לא פסלינן ליה כיון דרו"ח לאו לעיכובא בדיני ממונות אלא הדבר ברור אי בעינן דרישה וחקירה גם בדיעבד פסול בלא דו"ח וכמו שהראיתיך לדעת שהוא גם דעת הריב"ש

וגם השיקול הדעת מכריע ג"כ שכל עיקר מה שחששו לנעילת דלת שלא לדרוש ולחקור אינו בשביל שיש לחוש שיכחישו עצמן בחקירות דכיון דבאמת פסול בע"כ בזה ומהיכא תיתי שתבא הכחשה ביניהם וכי תקנתא לרמאי אלא הדבר ברור דהיכא דצריך דרישה וחקירה אם אמרו א"י בחקירות עדותן בטילה ולכן שפיר שייך נעילת דלת דלפעמים ישכחו העדים לכוון הזמן והמקום וכדומה ויאמרו אין אנו יודעין ולזאת ביטלו דיני דו"ח בממונות מאחר שאי אפשר לדון בהם כדין ולא תיקנו לחקור ולדרוש ושאם אין יודעין תהא עדותן כשירה דזה נראה יותר מפורש שהוא שלא כדין התורה והדברים ברורים ואמתיים בלי ספק

ועם זה נסתרה ג"כ ראית הש"ך מעדים הקרובים לדיינין שנתנו טפם שלא יקבלו הזמה עליהם ומזה תמך הש"ך יסודתו דבממון בעינן ראוי להזמה אבל הדבר ברור לפמ"ש שטעם יכול להזימה הוא העדות שיראים לשקר ובדיני ממונות משום נעילת דלת ע"כ לא העמידו דבריהם על דין תורה ומקבלין עדותן אף שאין יודעין לכוון המקום והזמן מ"מ עכ"פ צריך שתהא יראת הזמה עליהם אם יהי' באפשר דהיינו אפילו אמרו שאין יודעין באיזה יום יתכן בהם הזמה על כל הזמן שהעידו וגם אפילו לפוסלן בגזלנותא אם יהי' שכנגדו מחפש לפוסלן לא יקבלו עליהן שום פסול וגם הזמה שייך אם יוזמו על כל הזמן שאומרים אף שאין אומרין הזמן בכיון ולכן פסלו עדים הקרובים לדינים. והרב בעל נודע ביהודה ביקש עצות מרחוק לעשות סניגרון לדבריו והאמת יורה דרכו ויגיד נתיבו לדופקי שעריו לבא

והנה הרב בנב"י מצא און לו מדברי הרב בצלאל אשכנזי וז"ל שם גם הריטב"א כתב בחידושיו דהרא"ה ז"ל בשם הר"פ אחיו פירש אותה שמועה דיבמות בע"א דלכ"ע בענין שריותא דאשה ובענין גיטין וקדושין לא בעינן דו"ח מן התורה מדין עצמו דלא ילפינן דבר דבר מממון אלא דבעינן ב' ערים בדבר שבערוה וכו' ובכל ממון בעינן דו"ח מדאורייתא ואף ממון של כתובה בכלל ובהא פליגי וכו' ולגם הא מלתא כיון דאית בה ד"נ וכתובה גופה ג"כ בעי דו"ח ואוקמה אדין תורה ומר סבר כיון דבעיקר גיטין וקדושין בעלמא לא בעינן דו"ח וכתובה יש תק"ח וכו' לית לן למיחש למאי דאית בה ד"נ ומוקמינן עדות נשואין בדין תורה ועדות כחובה בתקנתא דרבנן ע"ש. והנה זה ממש כדברי דלא בעינן מן התורה דו"ח בדבר שבערוה והנאני מאד שכוונתי לדעת הגדול. אך ר' בצלאל כתב שם שאנו קיי"ל כרשב"א ורמב"ן דילפינן לכל מילי דעדות דבר דבר מממון עכ"ל הרב בנב"י

ואני אומר אחרי המחילה כי לא מחשבותיו מחשבות הרא"ה בשם אחיו אלא נ"ל שהיא סברא אחרת לתרץ קושית התו' במכות בבן גרושה דהוה עדות שאאי"ל ומ"ל לזה דלא בעינן ראוי להזמה רק אם ע"י עדותן מחייבין את האדם איזה דבר כמו שמעידין על א' שחייב ממון או מלקות או שעשה דבר שחייב עונש בעבור אותו דבר עצמו שמעידין עליו בזו שייך הזמה שמעידין לענוש העושה כזאת ועל זה בא עיקר מדותן לענוש אדם אבל אלו שמעידין שהוא בן גרושה ודאי פשיטא אילו העידו שבן גרושה וב"ח הוא והתרו בו שלא לאכול תרומה או קדשים שאסורי' לזר וחייבוהו מלקות פשיטא שגם הם היו לוקין מכאשר זמם שהרי באו לחייבו מלקות וצריך תנאי' ההזמה דו"ח אבל בזו שמעידין סתם שבן גרושה הוא לא באו לחת עליו עונש בעדותן שאין עליו שום עונש בשביל שהוא בן גרושה וניהו דצריך שני עדים להוציאו מחזקתו מ"מ לא שייך לומר שיהיה ראוי להזמה והא דאמר בגמרא מנא הני