שו"ת מהרא"ל מו

שדברי העדים מבודים שאם כן הוא עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה

ומזה נראה דלא קפדינן אלא לקבל העדות בפני בעל דין שהוא נידון בדבר הזה ומה שנמשך מזה חובה לאחרים שאינם בפנינו לא איכפת לן בהא דזהו הנמשך ממילא וא"כ נראה דסגי כשיקבלו העדות בפניה. וכן משמע מהך דנהרג על קדושי קטנה ואיך נקבל עדי קדושין הא בקטן מקרי שלא בפניו ואיך אפשר לקבל עדי לאוסרה לכל עולם ואפילו יש לה אב וזכי לי' רחמנא לקדשה מ"מ מנ"ל שנוכל לקבל העדות שלא בפני' דילמא בעינן שיקבל העדות כשהיא גדולה בפני' ואהני ליה קדושי קטנות שמתקדשת ע"י אבי' אלא ודאי כיון שדנק על הנואף סגי לקבל גם מדי קדושין בפני הנידון וצ"ע

ולפ"ז אפשר גם בענין אין נזקקין לנכסי יתומים קטנים אם יורש א' גדול שפיר יכולין לקבל העדית וממילא יגבה גם מחלק הקטן וצ"ע לדינא

ח ואחרי אשר עזרנו ד' לבאר עד כה הספיקות הנופלים בענין הלזה נשיב ידינו לבאר עוד אם נימא דבעי דרישה וחקירה לאשור אשה לבעלה אם אמרו א"י בחקירות אם יהיה עדותן בטילה. ויען ראיתי להגאון אחרון מהר"ר יחזקאל ז"ל בספר נודע ביהודה בתשובה הנ"ל ביקש לידון בדבר החדש והוא כיון דבריש היו בודקין איתא מה בין מקירות לבדיקות בחקירות אם א' אומר איני יודע עדותן בטילה משא"כ בבדיקות ומפרש הטעם דהוה עדות שאי אתה יכול להזימה ובתוס' ריש מכות הקשו איך אמרינן בבן גרושה שאין העדים נעשין ב"ג וב"ח א"כ הוה עדות שאאי"ל ותירצו תירוץ א' במלקות מתקיים כאשר זמם ועוד תירצו דבעדות בן גרושה לא חיישינן כלל באתה יכול להזימה דמהיכא נפקא לן עדות שאי"ל מכאשר זמם והא מוכח בגמרא דכאשר זמם לא נכתב כלל אעדות ב"ג ולא קאי עליה בשום צד שבעולם אבל התם בנערה המאורסה דאם התרו בה מקטלי אינהו שפיר קאי כאשר זמם עלי'. ולפי תירוץ זה יצא לו להרב ז"ל דגם בעדות איסור אשה לבעלה דלא שייך כאשר זמם שאין העדים נאסרים על נשותיהן א"כ אין חילוק בין חקירות לבדיקות ואפילו אינו יודע בחקירות אינו מזיק כיון דלא שייך כאשר זמם. ולפי דרכו החזיק במעוז תירוץ זה ודחה תירוץ ראשון והוכיח כן מדברי ר"ת בריש מכות ע"ב שרש"י פירש הסוקל אינו נסקל דהרגו אין נהרגין והתוס' הקשו עליו וכתבו וקשה טובא דה"ל למימר הרגו אין נהרגין ועוד קשה שאני הכא דגלי קרא בהדיא דהבא לסקול בההוא קרא גופיה כו' ועוד קשה דהוה ליה לתרץ דא"כ ביטלת תורת עדים זוממין לגמרי ולא משכחת לה כאשר זמם אבל לעיל לא ביטל תורת עדים זוממין לגמרי ומפרש ר"ת הסוקל אדם שסיקל את חברו באבנים ומת דנידון בסייף כו' והשתא לא ביטלת לגמרי דאיכא לאוקמה בשאר מיתות והוקש' להגאון הנ"ל איך אפשר לומר דאין תורת עדים זוממין רק בסייף אם באו להרוג בסייף א"כ איך משכחת לאחיו ולא לאחותו בזוממי בת כהן שאין נידונין בשריפה הא גם אשריפה איכא ק"ו השורף אינו נשרף וע"כ ממעטינן שאין חייבין שום מיתה על עדות בת כהן וא"כ היא היאך מקטלא וכאן לא שייך הזמה במלקות דכתיב נפש בנפש אלא ודאי הך שינוי' עיקר דלא קאי עלי' כאשר זמם וא"כ ראוי להזמה וא"כ אף דאינהו לא מקטל היא נהרגת. ואני אומר לא כן אבי כי לפענ"ד לא זו הדרך בכוונת התוספות ולזאת אמרתי להרחיב הדיבור קצת כי בודאי דבר רחוק הוא שהתוס' יסתמו כתירוץ שני מבלי זכר דאינו מספיק לפי תירוץ הראשון אלא שהגאון הנ"ל הי' דעתו יפה להכריע מסברא דנפשי' כתירוץ זה לפי היקש שכלו והקושי אשר נמצא לפי דעתו לתירוץ הראשון ע"כ אמרתי לבאר דברי התוס' שבאמת צריכים ביאור טובא כי בודאי מה שהקשו התוס' לפרש"י מאי פריך שאני הכא דגלי קרא הוא משולל הבנה שהרי כל קל וחומר נפרך בדרך זה שאנו באין ללמוד חומרא מדבר שיש בו חומרא זו וקל מזה בצד אחר ובאין ללמוד שחומרא זו שיש בלמד תגרום חומרא אחרת שנמצא במלמד שקל ממנו בצד אחר וע"ז יש תוכיח דבר אחר שנמצא בו חומרא זו שבלמד ומ"מ אין בו החומרא שיש במלמז וא"כ בודאי קשיא ראשונה שעל רש"י אינו קשה כ"כ דנקט הך לישנא דנקט ק"ו ממחלל וקושי' השני' לכאורה אין לה מקום שהרי זה שבא לדון מה אם המחלל אינו מתחלל הבא לחלל אינו דין שאינו מתחלל א"כ ע"כ תאמר שהבא לחלל קל מן המחלל ועל זה אמר ביטלת תורת זוממין דהא חזינן דהבא לסקול חמור מן הסוקל ואף שהוא גזירת הכתוב מ"מ חזינן דהבא לסקול חמור מן הסוקל כמו כן י"ל שהבא לחלל חמור מן המחלל. והנה להקל על המעיין נבאר קושי' זו ואח"כ נבאר האחרת בס"ד כי כונת הקושיא הוא כך דודאי בעלמא שפיר מהך מילתא דע"כ חומרא האחרת אינה גורמת חומרא זו שאנו רוצין ללומדה בלמד מאחר שנמצא דבר חמור מזה שאין בו חומרא זו שאנו רוצין ללומדה אבל בעדים זוממין שהדין הרגו אין נהרגין אי אפשר לומר שיהי' טעמו בשביל שההורג אינו חמור כבא להרוג דזו דבר שאינו עולה על הדעת כלל דפשיטא דההורג חמור מן הבא להרוג ולא הרג ולכן אמרו הרגו אין נהרגין משום אין עונשין מן הדין ולא נעתיק עצמינו ליתן טעם לדבר שאין הכרת בענין זה לבארו וע"כ כן רצון התורה שיענשו על דבר קל ולא על דבר חמור ממנו וע"כ יש דברים בגו מטעם נסתר יהי' מה שיהי' אבל בשביל שראינו פעם א' בתורה שהחמירה התורה בדבר קל והקילה בחמור ממנו לא נדון כן בכל משפטי התורה שיהיו כולם נגד השכל הפשוט אבל פשוט בכל דוכתי מסברא דנפשי' מחמירינן בחמור ומקילין בקילתא וזה דבר פשוט וברור. ועפ"ז קושית התוס' ברורה על פרש"י מאתר שעכ"פ המחלל חמור מן הבא לחלל והיא דבר ברור לפי היקש השכל א"כ לא שייך למיפרך מאחר שמצינו שהתורה החמירה בקילתא והקילה בחמירתא גם אנחנו נשפוט כן משכלינו דהא ליתא דאין בידינו לשפוט כן משקול דעתינו רק היכא שמפורש כן בהכרת צריכין אנו לקבל ככל חוקות התורה שאין בהם טעם שכלי ואין ספק שהדברים ישרים ונכונים מצד עצמן אלא שהוא נעלם בחוק שכלינו אבל מה שאנו נשפוט למראה עינינו והבנת שכלינו נדון כפי המסור בידינו לכל משפטי התורה להקל בקל ולהחמיר בחמור נמצא שאין פירכא זו סותרת הק"ו כלל דהיכא דגלי גלי וניהו דגילתה התורה כאשר זמם ולא כאשר עשה בענין העדים עצמם שהבא להרוג בעדותו תמור מן ההורג בעדותו א נאמר שהבא להרוג יהיה חמור מן ההורג עצמו בפועל ידיו והיא קושי' ראי' לרבותינו מבעלי התוס' וקושי' השלישית גם היא תתפרש מעין קושי' השני' ור"ל דודאי כיון דכבר גילתה התורה כאשר זמם ולא כאשר עשה ההכרח ליתן עונש על העדים שאם לא כן לא יתכן שום עדות מאחר דע"כ רצון התורה שלא יתקיים העדות כשלא תהא ראוי להזמה וא"כ אם נאמר שלא ינתן על העדים שום עונש לא נוכל לקבל שום עדות להרוג הנידון וא"כ איש את רעהו חיים בלעו ומאחר שעכ"פ ההכרח לבער הרע ע"פ העדים ורצון התורה שאין כת בעדותן כשלא יתכן בהם עונש ההזמה וע"כ ההכרח ליתן להם עונש על ההזמה מאחר שגזר השכל התוריי לעדות זה שלא תתקיים עדותן כשלא תהי' ראויה להזמה אבל בזה הפרטיית שהעידו על ב"ג וב"ח אם נאמר שאין נעשין כמוהו אנו אומרים שמ"מ עדותן מועלת או מטעם הראשון של התו' מתקיימת הזמה במלקות או דלא קאי על זה וא"כ שפיר יש לדרוש הק"ו שלא נעשה להם כאשר זממו ממש

ועפ"ז נבאר תירוץ ר"ת כי בודאי לקושיא ראשונה ושני' הוא מרווח טובא שאנו באים לידון הק"ו שהמחלל חמור מן הבא לחלל וע"ז דחזינן דגם מן הבעל מעשה עצמו חמור הבא לסקול מן הסוקל עצמו וא"כ מצינו חידוש זה ממש בהזמה וא"כ לא תלמוד מזה קולא במקום אחר שיקל הבא לחלל מן המחלל שהוא הבעל מעשה בעצמו שהרי הזומם עצמו חמור ג"כ מן הבעל מעשה גופי' אף שבעצם הבעל מעשה חמור אלא שרצון התורה להחמיר יותר בבא לעשות אפילו מן הבעל דבר עצמו שעשה הדבר הרע א"כ ממילא שאין ללמוד שום קולא על העדים מכת זה מאחר שאנו רואין בחוש שהחמירה התורה בעדים הקלים יותר מן הבעל מעשה החמור. ולקושי' השלישית שבהכרח ליתן עונש על העדים כי רצון התורה שמבלעדי העונש לא תתקיים עדותן