שו"ת מהרא"ל מה

לענין גמר דין לא מהני שליח שיוגמר הדין בפניו דטעמא שיכול לטעון דבע"ד בעצמו יודע יותר להפך בזכות עצמו דהרשב"א כתב הטעם שיכול גם אח"כ לפסול העדים ואפשר בגמר דין לא שייך האי טעמא. ומעתה נראה דמה שאמרו דבע"ד אלים מקבלין שלא בפניו היינו מפני שהעדים יראים ממנו אבל לא הב"ד לגמור הדין אבל בינאי שהיו הב"ד יראים ממנו לא היה שום תועלת בקבלת עדים שלא בפניו דסוף סוף בשעת גמר דין יקצוף אם יצוו עליו שיעמוד כדת ובקבלת עדות נבחן אם יקפיד על כך גם דינו לא יוכל לגמור מאחר שצריך להיות בעמידה והדברים ברורים ואין מקום לראי' זו

וא"כ אפשר דגם בדיני נפשות יכולין לקבל עדים שלא בפני בע"ד אם הוא בענין דמהני בדיני ממונות וכמ"ש ברשב"א שהביאו הב"י (סימן שפ"ח). ובאמת דעת שפתי הרשב"א שמובא בסימן שפ"ח שהביאו הגאון נודע ביהודה ברור מללו שגם בדיני נפשות אפשר לקבל שלא בפני בע"ד אלא שאפשר לא כתב כן רק לסניף בעלמא ולא בדרך בירור ועיין שם

וראיתי שבתשובה הנ"ל [בסוף סתירת היתר ד' ד"ה ונ"ל] ביקש להביא ראיה מהך דסנהדרין (דף מא) דאמר ר' חנן עדי נערה מאורסה שהוזמו אין נהרגין שיכולין לומר לאסר' על בעלה באנו ופריך אלא אשה חבירה דמיקטלא היכא משכחת לה הא י"ל לאוסרה על בעלה באנו. וקשה הא משכחת לה שהעידו שלא בפני הבעל ואינה נאסרה עליו ומזה הוכיח דלענין איסורא א"צ בפניו. וגם מזה מוכח דבממון צריך בפניו דאל"כ איך אמר שאין נהרגין שיכולין לומר לאסרה כו' ה"ל להעיד שלא בפני האשה אלא ודאי באשה שיש בה דין ממון צריך בפניו דוקא ועיין בספרי המודפס (בסימן י') דהקושיא היא ממוציא שם רע שהבעל הוא המביא העדים וא"כ י"ל מאחר שהוא מחזר על העדים שיעידו לו והוא מביאם א"כ ממילא הוה בפניו ובלא"ה עיקר ראייתו לא הבנתי דהא הפוסקים דס"ל דבעינן בפני הבעל היינו משום שהוא נקרא בעל דין ולכן לא מהני שלא בפניו א"כ ממילא מאחר שבעדות שזינתה נאסרת על בעלה אין לקבל העדות שלא בפני בעלה דהא אם נחליט עדותן ונחייבה מיתה איך יעלה על הדעת שתהי' מותרת לבעלה וא"כ אדרבה דוק מזה שלא מהני עדות שלא בפני הבעל וא"כ אין דין לקבל שלא בפני הבעל מאחר שנאסרה עליו בעדות זה וזהו ברור

ועוד שאם נחשוב הבעל לבעל דין מפני שנאסרה עליו א"כ כ"ש בהא גופה שנחייבה מיתה בזמן סנהדרין ויאבד את אשתו לגמרי פשיטא דכ"ש דמשום הא גופא בעינן בפניו דמה לי שנאסרה עליו מכח איסור או שנדון אותה להריגה ואוי לו על אשתו. ואפשר לפום הך סברא אפילו חיללה השבת כשנדון אותה להריגה צריך ג"כ לקבל העדות בפני בעלה מאחר שמוציאין אותה ממנו במיתה שמתחייבת

ומ"ש בנ"ב בשם המאירי דבדבר איסור מקבלין שלא בפני בע"ד שזכות הוא לו להפרישו מן האיסור וכ"כ בשם הרדב"ז אפשר היינו באיסורין בעלמא שאין בהם דין עדות אבל לא בדבר ערוה שצריך עדות וגם לא הבנתי אם קאי על זכות של בעל דבר אטו בממון אינו זכות לו שנוציא גזילה מתחת ידו ומקרי צדקה לזה כדאיתא בסנהדרין [ו' ע"ב] צדקה לזה שהוציא גזלה מתחת ידו. אלא צ"ל דדוקא באיסור שי"ל שמסתמא רוצה שיבורר האיסור גם שלא בפניו אבל בממון מאחר שעכשיו צווח שאינו חייב וכדומה שאינו רוצה להוציא ממון מתחת ידו צריך בפניו כי אולי יכחיש העדים או יזימם א"כ בדברים שבינו לבינה אפשר ג"כ דלא ניחא ליה שיעידו שלא בפניו ולא ניחא לי' להוציא דיבה על אשתו שלא בפניו ואינו דומה לאיסורין שאין צריכין עדות ברורה רק גילוי מילתא. וכמו כן באשתו אם חפץ לגרשה בלאו הכי יוכל לגרשה ואולי לא ניחא לי' רק שידע ע"פ בירור גמור ולמשמע אזניו יוכיח סוף דבר הדבר מעויין ומוכרע אם נימא דקבלת עדות בפני בעל דין מן התורה הוא י"ל דלא מהני שלא בפני בע"ד אפילו במקום דמועיל בממון מ"מ י"ל דבאיסורא אינו מועיל או אפשר דמהני בכל דוכתי אף באיסור

והדבר צריך תלמוד ואף שהב"י כתב בח"מ (סימן כח) דקבלת עדות בפני בע"ד דרבנן אינו מוכרח דפשטא דמילתא אי אפילו דיעבד פסול משמע דהוה דאורייתא למאי דפסק בח"מ שם דחוזרין ומגידין ואי מדאורייתא הוה עדות היאך חוזרין ומגידין הא משוו נפשייהו רשעים במה שאמרו דמעיקרא הגידו שקר ומן התורה עדות מעלי' הוא והעידו בשקר ואף די"ל כיון שכבר פסלוהו רבנן לא מקרי עד שקר הא בכה"ג אמרינן בריש שבועת העדות דאיכא מ"ד דהא דתנן במתני' ואינה נוהגת אלא בראויין להעיד איכא מ"ד לאפוקי מלך ואיכא מ"ד לאפוקי משחק בקוביא ואידך ס"ל משחק בקוביא מדאורייתא מחזי חזי משמע די"ל אף שאין עדותו מועיל כלום מאחר שפסלוהו חכמים מ"מ מקרי ראוי להעיד וא"כ כ"ש אם שלא בפניו הוה מהני מן הקורה דאם העיד בשקר אף שלא בפניו שהוא רשע ואפילו מאן דפליג התם היינו משום דסוף סוף אין לו תועלת בעדותו ודמי לכפירת דברים אבל כאן אי שלא בפניו הוה עדות איך חוזר ומגיד ומעיד על עצמו שבתחילה שקר העיד אלא ודאי מן התורה אין עדותן עדות וא"כ י"ל הך דשלחו לו ולא בא אינו אלא תקנת חכמים ובעדות איסור אשה לבעלה י"ל אפילו דיעבד לא מהני

אלא שאני תמה דאכתי מנ"ל שצריך עדות בפני' ובפני בעלה די"ל דסגי כשיקבלו עדות בפני' שהיא עיקר הבע"ד וממילא נאסרת על בעלה כמו שנאסרת על כל הכהנים ולבועל אף שלא נגבה העדות דלא אמרו אין מקבלין עדות אלא בפני בע"ד משמע דלא אזלינן רק בתר מי שהוא עיקר הבעל דין וכמו כן שמקבלין עדות לפסול עד בגזלנותא או בהזמה אף שנפסלין כל השטרות שחתם אחר שעשה אותו מעשה א"צ לקבל העדות בפני בעלי השטרות דלא תלי' אלא בעיקר הבע"ד. והכי משמע ליה בפרק ארוסה ואלו שב"ד מקנין להם מי שנתחרש בעלה או נשתטה או חבוש בבית אסורין ולא להשקותה אמרו אלא לפוסלה מכתובתה ר' יוסי אומר אף להשקותה לכשיצא בעלה מבית אסורין ישקנה משמע דמ"מ נאסרה עליו. ודוחק לומר שחוזרין ומקבלין העדות בפני הבעל דפשטא דמילתא לא משמע הכי וגם ר' יוסי אומר כשיצא בעלה משקנה משמע שדי במה שקיבלו העדות מעיקרא אף שלא בפניו וכן מפורש ברמב"ם (פ"א מסוטה דין י') ואלו שב"ד מקנין להם מי שנתחרש בעלה או שהי' במדינה אחרת כו' באו עדים כו' אוסרין אותה על בעלה לעולם כו' וכשיבא בעלה כו' נותן לה גט כו' ע"כ משמע בהדיא דנאסרת שלא בפני בעלה ג"כ. ודוחק לומר דמאחר שהב"ד מקנין להם הוי הב"ד בע"ד דזהו דוחק דניהו דרבי רחמנא שיועיל קינוי הב"ד לאוסרה על בעלה מ"מ אין לב"ד ענין באיסור האשה לבעלה ולמה לא נבעי בפני הבעל לקבל העדות בפניו כמו בכל דוכתי אלא נראה דא"צ כלל לקבל העדות בפני הבעל מאחר שעיקר הדין עלי' ואם מקבלין עדות בפני' שזינתה נאסרה ממילא לבעל ולבועל ולכל כהנים משום זונה

ועוד מצינו במתני' דנדה (דף מד) בת שלש שנים ויום א' וחייבין עלי' משום אשת איש כו' בא עלי' אחד מכל הפרייש מומתין על ידה והיא פטורה משמע דנהרג על ידה מיד רם בהיותה קטנה ותמה על עצמך איך נקבל עדות עליה שזינתה ה בקטן ודאי הוה שלא בפניו כדאיתא בגמרא בב"ק (דף קיב) יבח"ה (סימן קח סעיף ג) ול"ל דאין מקבלין אלא כשנתגדל דהא בהדיא מוכח בפ' בן סורר (דף סט) דנהרג על ידה אף שהיא עדיין קטנה מדפריך שמא תמצא איילונית ודחק לשנוי' בקיבלה עלי' ולא מבעיא לשיטת הרמב"ם דס"ל דגם קטנה שזינתה אסורה לבעלה קשה איך מקבלין העדות שלא בפניו ואפילו להחולקים על הרמב"ם מ"מ מתני' סתמא קתני אפילו באשת כהן דבודאי אסורה ואפ"ה משמע דנהרג על ידה וגם עכ"פ נעשית זונה ואין לך חוב גדול מזה שתעשה זונה ותפסול מן הכהונה ואסורה בתרומה ובודאי כיון דנהרג על ידה פשיטא דנאסרת לבעלה ונעשית זונה ע"י עדות זה שמעידין בקטנותה דכיון דהבועל מומת על ידה איך נאמר שהיא תהא מותרת לכהן שאם כן נאמר על כרחך