שו"ת מהרא"ל מב

שחושדין אותו ואין בו ומשני הא בקלא דפסיק הא בקלא דלא פסיק וקלא דלא פסק עד כמה וכו' כדאיתא ביבמות ק"כ ומזה נראה דהקול הוא קול הברה בעלמא שפלונית זינתה לא שתצא הקול שפלונית עשתה דבר מכוער דכיון דבלאו הכי איכא עדים על זה מה לי שידעו מזה שנים או כל העולם רק שהקול נשמע בסתם פלונית זינתה ולא פלונית עשתה מעשה מכוער ואמרינן כיון דאיכא עדי כיעור והקול יוצא בסתם שזינתה מסתמא החשד הוא אמת שזינתה ממש וכן משמע לשון הרמב"ם (בפ"ב מסוטה דין י"ד) שכתב וז"ל בד"א כשריננו בני העיר עליו ועל הנטען יום ומחצה ואמרו פלוני זינה עם פלונית היינו כדפרישית

ומ"מ נראה דיכול לגרשה בעל כרחה ואין בה משום תקנת הגאון רבינו גרשון וכ"כ בתשובת מהר"ם לובלין ודלא כמהרש"ל בתשובותיו שכתב מ"ש הרמב"ם אם רצה להוציא מוציא היינו בזמנו ולא נהירא דכבר כתבתי דכוונת הרמב"ם שאפילו בזווג ראשון ראוי לגרשה אף דבעלמא שנוא המשלח ותימא על מהרש"ל דבביאוריו לסמ"ג (מ"ע מ"ח) כתב בהדיא שאסור לקיימה ומותר לגרשה בע"כ וכדפרישית לעיל בשמו ובודאי לא תיקן הגאון היכא דאיכא דררא דאיסורא וכדאמרינן בשלהי גיטין אמנם לענין הכתובה יש לעיין אם תפסיד הכתובה כיון שרשאי לקיימה רק מגרשה מרצונו אם צריך ליתן לה כתובה וכבר כתבתי בהרמב"ם (בפכ"ד מאישות) כתב דאם רצה מוציאה בלא כתובה ואין זו צריכה התראה כמו שאר עוברת על דת וכ"כ הנימוקי בשם הריטב"א דביש עדי כיעור א"צ התראה אם רוצה להוציאה בלא כתובה. אך רבינו המחבר בש"ע (סי' יא סעיף ג) כתב כל מקום שאמרו תצא תצא בלא כתובה ומשמע בזה שכתב (בסעיף א) אם הוציאה בעלה בדבר מכוער וקלא דלא פסיק שאין כופין להוציאה יש לה כתובה ותימא גדולה איך לא הביא דעת הרמב"ם והריטב"א דאפילו בעדי כיעור לחוד מפסדת כתובתה. אך בעיקר דינו של הרמב"ם יש לעיין כי המ"מ כתב שפירש כן מ"ש בס"פ אלמנה נזונית והיוצאת משום שם רע נוטלת מה שלפניו ויוצאת ופירש הרמב"ם דהיינו בעדי כיעור אבל רש"י פירש יוצאת משום שם רע שזינתה וכ"כ הר"ן בפירושו לרי"ף משמע שזינתה באמת ודוחק לפרש בלשון רש"י דכוונתו שיש עליה שם רע שזינתה דה"ל לפרושי דמיירי בעדי כיעור ועוד אם מאמר רש"י שזינתה נסמך לשם רע האמור בש"ס א"כ תאמר שאפילו בקלא בעלמא מאבדת כתובה והא ליכא למ"ד וכמו שנברר לקמן בראי' ברורה אלא נראה דס"ל לרש"י היכא דאינה נאסרת עליו אינה מאבדה כתובתה וכן משמע בש"ס דאמר מסייע ליה לרב הונא דאמר זינתה לא הפסידה בלאותי' הקיימים ואם איתא דיוצאת משום שם רע מיירי בדבר מכוער מנ"ל להוכיח בזינתה בבירור דילמא דוקא בדבר מכוער דמידי ספיקא לא נפקא א"כ נכסי מלוג בחזקתה קיימי דהא במתו עד שלא שתו אע"ג דנאסרה עליו בבירור ס"ל לב"ש דנוטלת כתובת' משום דשטר העומד לגבות כגבוי דמי וא"כ כ"ש בדבר מכוער שלא נאסרה דנכסי מלוג לכ"ע בחזקתה קיימי שלא הפסידתן אלא ודאי ס"ל שאינה מפסדת היכא שאינה נאסרת עליו ומיירי שזינתה בבירור וכפרש"י והר"ן. ועוד דאפילו תימא דיוצאת משום שם רע היינו שיצא עלי' שם רע שזינתה מ"מ אפשר דהוה בכלל עוברת על דת ובסוטה פ' ארוסה מסיק דעוברת על דת צריכה התראה להפסידה כתובתה ואיך ס"ל להרמב"ם להפסידה כתובתה בלא התראה

ובתוספות סוטה (דף כה:) ד"ה בית הלל כתבו דלא שייך למימר אליבא דב"ה העמד אשה על חזקתה ואימור לא זינתה שהרי רגלים לדבר שקינא לה ונסתרה והכתוב הוציאה מאותה חזקה ועשאה ספק ע"כ משמע דוקא התם שהכתיב היציאה מחזקה ואסורה עליו ע"י הסתירה משא"כ היכא דלא נאסרה עליו אף שנמצא בה דבר כיעור הרי התם שבודאי נאנסה ונבעלה מ"מ מוקמינן לה אחזקתה א"כ כ"ש כאן דמתירין אותה לבעלה ומחזקינן שלא נבעלה למה תפסיד כתובתה ובר"פ ארוסה לא שותות כתבו התוס' בשם הירושלמי יודעת היתה שאין ארטסה שותה ולמה הכניסה עצמה לספק הזה המרובה בשביל לפוסלה מכתובתה ע"כ משמע דהוצרכו התוס' ליתן טעם למה תפסול מכתובתה ונתנו טעם שהיא גרמה וגם רש"י פירש שהיא גרמה ואף שכתב בשומרת יבם דלא בעי למינסב אשה זונה י"ל דוקא התם שזינתה בבירור אבל בשביל דבר כיעור אין סברא להפסידה כתובתה ועוד הא בש"ס פ"ק דכתובות איכא מאן דאמר כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אינו מקח טעות ויש לה כתובתה מנה אף שזנתה ברצון ובודאי מכוער הדבר כי תחל לזנות אף שהיא פנויה ולא יהא עדיף דבר כיעור באשת איש מזנות גמור בפנויה אף שכאן חושש הוא בזנות שתאסר עליו הא אמרינן בשלהי פ' אלמנה לכה"ג גבי ארוסה שעיברה מדאפקרה נפשה לגבי ארוס אפקרה נפשה לעלמא והרי זנות פנויה ודאי חמור מזנות הארוס ואפ"ה לא מפסדא כתובה ואפילו למ"ר דמקח טעות לגמרי היינו בשביל שכנסה בחזקת בתולה אבל משום זנות דפנויה מאחר שאינה אסורה עליו בשביל כך לא מפסדא כתובה ומ"מ מ"ש התוס' הטעם שהכניסה עצמה לספק הזה המרובה קשה קצת דבירושלמי לא הוצרך לטעם זה אלא אליבא דב"ש דס"ל שטר העומד לגבות כגבוי דמי אבל לב"ה ניחא בלאו הכי דמספיקא נמי לא תטול כתובה כיון דנאסרה עליו בשביל כך

וגדולה מזו מבואר במשנה ר"פ ארוסה אם אמר בעלה איני משקה ושבעלה בא עלי' בדרך נוטלות כתובה ולא שותות ע"כ אע"ג דאין לך דבר מכוער גדול מזה שנסתרה אחר הקינוי ושהתה כדי ביאה וכ"כ הנימוקי יוסף ביבמות בשם המפרשים שאין לך כיעור גדול מזה ואפ"ה לא מפסדא כתובה

ו הן אמת כי הרב משנה למלך רפ"ב מסוטה תמה ג"כ למה תיטול הכתובה הא הוה עוברת על דת לאחר התראה שהרי קינא לה ונסתרה אחר הקינוי ויאמר לה אפילו לא נטמאת אני רוצה לגרשך בשביל שעברת על דת ותירץ לתשובת מהר"ם צריך להתרות בפירוש שתפסיד הכתובה וסתם קינוי לא מהני להפסידה כתובה וכן הוא בתשובת מהר"ם בס' נשים (סימן טז) ואם יהיה תירוץ זה אמת מבואר ומוכח דלא מפסדא כתובה בשביל דבר כיעור. אך הרב משנה למלך כתב לתרץ דטעמא דעוברת על דת יוצאה שלא בכתובה אינו משום האיסור עצמו רק דחיישינן שמא זינתה ומשום הכי אם בעלה אינו רוצה להשקותה והיא אומרת שרוצה לברר שטהורה היא לא מפסדא כתובה ואין זה מחוור בעיני דאדרבה אם יש לחוש שזינתה למה יתחייב ליתן לה כתובה כיון שהכניסה עצמה לספק וכי מוטל עליו לברר ספק שלה בפרט לפמ"ש דאם אמר פעם אחד איני רוצה להשקותה שוב אין יכול להשקותה עוד אם כן למה יתחייב בדיבור זה שאמר ליתן לה הכתובה ויותר נראה לי בהיפוך דהא דעוברת ע"ד מש"ה מפסדת הכתובה לא משום שחוששין לזנות כיון שאינה אסורה עליו גם הכתובה אינה מפסדת מדינא אלא דכיון שהיא פרוצה קנסוה חכמים שלא תטול כתובה כדי שיגרשנה בעלה ולא ישהנה אצלו כי אשה רעה מצוה לגרשה ואם יתן כתובה ישהנה אצלו וזהו במילתא דליכא לברורי אבל בסוטה שיוכל הספק להתברר אוקמה אדין תורה ואם הוא חייב בזה שלא יוכל להתברר ע"י שאמר איני רוצה להשקותה כיון שהיה אפשר להתברר לא קנסוה חז"ל כן י"ל. אלא דאכתי קשה מ"ש ממתו עד שלא שתו דלדידן דקיי"ל כב"ה אינן נוטלות כתובה אף שהוא סיבה מן השמים וע"כ לומר משום דאיתרע חזקתה וחיישינן שזינתה עד שאסורה עליו ולכן גם כתובה לא תיטול וא"כ אף שאמר איני רוצה להשקותה בשביל שאינו רוצה לטפל בנבילה להביאה אל הכהן לעשות לה כתורה מ"מ כיון שהיא עכ"פ אסורה עליו למה יתן כתובה וכי היטל עליו לברר זכותה במה שגרמה עצמה והנלע"ד בזה אחר העיון היטב כי בודאי מה שאמרו בסוטה רגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה ולכן אסורה מספק אין האיסור מצד הקינוי וסתירה עצמם אלא משום דמסתמא עיקר הקינוי שקינא לה הוא מפני כבר ראה אותה חשודה ולמודה הרע בדרך פריצות

וכן הוא בריש סוטה (דף ג) ר' אליעזר בן יעקב אומר לפי שנאמר לא תשנא את אחיך וגו' יכול אף זה כן ופירש"י שיראה אשתו עוברת על דת יהודית נסתרת עם שכניו לא יקנא