שו"ת מהרא"ל לח

גלאפין נאקיט נאר אין העמד אונ האט עפיס גיהאט אונטער דעם ארם אונ איז אוועק גלאפין כן העיד

גם העיד לפנינו ר' אבא בת"ע כו' בליל ב' בין איך ארוס גגאנען איז גיקומן איינר פמעליך צוא גיין אין דיא פינסטר בין איך דר שראקין גווארין האט ער גיזאגט קומט איך ברויך אייך צוא עדות האב איך גיזעהן דאס איז ר' לפמיל בין איך מיט אים גיגאנגין איו ר' ארון דארט גישטאנין ג"כ איז ר' לעמיל אהינטר גיגאנגין אונ האט גקלאפט מען זאל עפינן האט מען ניט באלד געפינט הט ר"ל גיקלאפט אין רר הינטר טיר פון פלונית ער הט גיזאגט דוא חצופה איך וועל דיא טיר אוף האקין האט מען די פאדר טיר אוף גפראליט איז איינר נאקיט אין בלוזין העמד ארוס גלאפין אונ פריר האב איך מיך גיבוקט ביי דר פאדער טיר האב איך גהערט פמעליך שמוסין כו'

ושאר השואל אם יש היתר לאשה זו אם ירצה בעלה לקיימה וגם העדיות נגבו שלא בפני הבעל וכמדומה גם שלא בפני האשה

תשובה אין ספק כי רע המעשה אשר נעשה הכזונה תעשה. אבל לדינא הגם שבודאי מכוער הדבר למאד יותר מרוכל יוצא המבואר בש"ס מ"מ אין כאן עדי טומאה ממש ואף לדברי עד הראשון ששמע שאמרה רו"ק די"ך מ"מ הא כתב הרא"ש ביבמות (דף כה) דדעת בק"ג דלא מפקינן אשה מבעלה עד שראו כמכחול בשפופרת והרא"ש השיג עליו דאפילו לדיני נפשות סגי שיראו כמנאפי' ומשמע דעכ"פ יראו כמנאפים צריך וכ"ש כאן שאינו אלא מפי שמועה וגם לא ידע מי נתיחד עמה ודאי לאו ע"ט ממש הם אך בודאי עידי כיעור הם בלי ספק כמבואר בש"ע (סימן י"א) וצריכין אנו לבאר השיטות שישנם בזה כדי שיבורר הלכה למעשה. וזה החלי בע"ה צורי ומחוללי

א הנה ראשונה שיטת הרי"ף והרמב"ם דאף באיכא עדי כיעור וקלא דלא פסיק לא מפקינן מן הבעל אלא מן הנחשד והם מפרשים מה שאמר רב ביבמות (דף כד) אמתני' דנטען על אשת איש והוציאוה מתחת ידו אע"פ שכנס יוציא אמר רב ובעדים אמר רב ששת אמינא כי ניים ושכיב רב כו' דתניא הנטען על אשת איש והוציאוה על ידו ונתגרשה ונשאת לאחר וגירשה אם כנס לא יוציא אי דאיכא עדים כי אתא אחר ואפסקי' לקלא מאי הוה אלא לאו דליכא עדים וטעמא דאתא אחר הא לאו הכי מפקינן ומשני הה"ד כו' והכי קאמר אע"ג דאתא אחר ואפסקי' לכתחילה לא יכנוס מיתיבי בד"א שחין לה בנים אבל יש לה בנים לא תצא ואם הי' עדי טומאה אפילו יש לה כמה בנים תצא ומשני רב מוקי למתני' ביש לה בנים ומאי דוחקי' כו' לוקמה באין לה בנים ומשני הוציאוה בב"ד ב"ד בעדים מפקי ואבע"א רבי היא דתניא רוכל יוצא כו' אמר רבי הואיל ומכוער הדבר תצא כו' ומסיק הלכת' כרבי בקלא דלא פסיק וליכא עדים כר' קלא דפסיק ואיכא עדים כרב ע"כ הסוגיא בקצרה ודעת הרי"ף וסייעתו דבעדי כיעור וקלא דלא פסיק וגם אין בנים הוא דמוציאין מן הנטען דוקא וכ"כ הב"ש וצריך לבאר דהא בגמרא אמר קלא דלא פסיק וליכא עדים כר' א"כ משמע דאפילו עדי כיעור אינן ובקלא לחוד אסרינן לה אם הוא קלא דלא פסיק וא"כ למה הצריכו דוקא עדי כיעור וגם קשה הא דאמר דרבי מיירי בקלא דלא פסיק הא ר' לא קאמר אלא רוכל יוצא ולא מיירי כלל מקלא וצ"ל דבאמת ר' מיירי בלא קלא ובלא קלא (היינו) ע"כ הך דרוכל יוצא היינו ע"פ עדים דאל"כ למה תצא וקלא דפסיק אינו מעלה ואינו מוריד ועיקר טעמא דרבי שמוציאין ע"פ עדי הכיעור של הרוכל לחוד וס"ל לר' בעדי כיעור לחוד מוציאין והא דאמר קלא דפסיק אפשר דרבותא קאמר אע"פ שיצא קול אחר לומר ששקר היה מ"מ ס"ל לר' תצא וכיון דרבי לא מיירי בקלא א"כ ממילא מוכח דקלא דלא פסיק הוא ג"כ בצירוף עדים דאל"כ היכא אמר דבקלא דלא פסיק הלכה כרבי כיון דרבי מיירי בעדים א"כ לא חידש בש"ס אלא דבעינן נמי קלא דלא פסיק דלא מצינו למימר דבקלא דלא פסיק לחוד נמי מפקינן דא"כ כ"ש בעדי כיעור בלא קלח דודאי בעדים יש לחוש יותר מנקלא דאפשר שהוא מכח איזה פריצות שראו לה שאינו אפילו דבר מכוער אלא ודאי תרתי בעינן כיעור וקלא דלא פסיק וכן מבואר בהדיא ברי"ף שכתב ובקלא דלא פסיק עבדינן כר' ומפקינן לה בעדי דבר מכוער ע"כ ולבסוף כתב והני מילי מבועל שהוא הנטען כו' ומשמע נמי דהיינו באין לה בנים דהא הרי"ף כתב דמתני' כר' ואמר דדוקא באין לו בנים כמבואר בברייתא

וראיתי בתשובה להגאון נודע ביהודה (סימן ע"ב) בסופו כתב להכריע דלא כהרי"ף דאי מפקינן מן הבועל גם מן הבעל מפקינן דאל"כ מאי פריך בסנהדרין (דף מא) ארב חנן דאמר עדי נערה מאורסה שהוזמו אין נהרגין מתוך שיכולין לומר לאסרה על בעלה באנו ופריך אלא באשה חבירה דמיקטלא לריב"י היכא משכחת לה כשזינתה וחזרה וזינתה ולימא לאוסרה על בועלה באנו וקשה מאי קושי אם לאוסרה על בועלה לא לימא רק עדות כיעור ותו לא דהוה אסורה נמי על בועלה אלא ודאי ע"כ רב חנן לא ס"ל כר' דאי ס"ל כר' לא היו יכולין לומר לאסרה [על[ בעלה באנו דלא היה להם להעיד רק על כיעור לחוד וא"כ מוכת היכא דתצא מבועל גם מבעל תצא ותמיהני איך כתב להכריע בדברים כאלה נגד הראשונים שדברים אלו אינם אלא לחידוד התלמידים ואפילו יהי' זה קושיא הא בלאו הכי כתבו התו' דמצינו לתרוצי שזינתה ולא ידעו עם מי. וגם הא גופי' תקשי מאי פריך לר' יוסי בר' יהודה כיון דרבנן לא ס"ל כרבי לפי דבריו א"כ מי שני לי' אי ר' יוסי בר"י כר' ס"ל ומפיק לה מבעלה בעדי כיעור לחוד וא"כ לא צריך לאוקמה בזינתה וחזרה וזינתה די"ל דכר' ס"ל וה"ל להם להעיד רק אכיעור לחוד ובאמת כמה תשובות בדבר חדא כיון דבעינן נמי קלא דלא פסיק וא"כ לא היתה נאסרת בכיעור לחוד רק בקלא דלא פסיק דמסייעא וא"כ רב חנן מיירי בליכא קלא כלל ואין לומר שיעידו דבר מכוער וגם שהי' קול י"ל דקול עביד לגלוי' ואיך יאמרו שהי' קול שלא נודע. ועוד ולטעמי' מי ניחא יעידו שקינא לה בעלה ונסתרה שאסורה לבעל ולבועל ואין לומר תשתה מי סוטה יש לומר שיאמרו שהודית בפניהם או ששמעו מעוף הפורח שנטמאת שהיתה אסורה לבעל ולבועל וכ"ש לפי שיטת הרי"ף וסייעתו שסובר דאין מוציאין אותה מבעלה אם יש לו בנים א"כ ע"כ שאין זה אלא מדרבנן א"כ פשיטא דלא קשיא שיעידו על כיעור דס"ל שבאו לאוסרה מן התורה באיסור גמור

ובהכי ניחא נמי דהא יש לדקדק לפי שיטת הרי"ף בב"ק (דף ע) ס"ל דלהכי בעדי חזקה לא מקרי חצי דבר משום דעדותו מועיל לענין הפירות א"כ איך יועילו עדי כיעור בצירוף קלא דלא פסיק הא עדי כיעור לחוד ה"ל חצי דבר ואיך יועיל עדותו ואפשר לסייע מכאן מ"ש הרמב"ם (בפ' כ"ד מאישות דין טו) כיצד יוצאת משום שם רע והביא הך דעדי כיעור שהדברים מראים שהיתה שם עבירה אע"פ שאין שם עדות ברורה כזאת כו' אם רצה הבעל להוציאה תצא בלא כתובה עכ"ל ומנ"ל דאין ל. כתובה ולפ"ז ניחא דקשי' ליה עדי כיעור הם חצי דבר אלא ודאי שמועיל עדותן עכ"פ לענין הכתובה וא"כ מועיל עדותן שפיר ולא מקרי חצי דבר וא"ש. מיהו לפמ"ש בלאו, הכי ניחא דאין זה אלא מדרבנן דאי מן התורה תצא לא הי' מועיל יש לה בנים דמשום בנים לא שרינן איסורא דאורייתא

רק שדחוק לפי שיטה זו לפרש מה שאמר רבי ברוכל יוצא ואשה חוגרת כו' הואיל ומכוער הדבר תצא לפרש תצא מרוכל מאחר דעסיק בבעל בשעה שרוכל נכנס היתה תחת בעלה איך אמר רבי תצא מרוכל שעדיין לא כנסה והרי בין גירושי הבעל לזמן שנשאה הרוכל ימי הבחנה לא משמע כלל לפרושי ארוכל שנשאה זמן רב אחר המעשה וגם מה שהקשה ר"ת אהא דקאמר כי אתא אחר ואפסקי' לקלא ואי איכא עדי טומאה היכא קרי לי' קלא. ועוד הקשו מ"ש בברייתא ואם באו עדי טומאה תצא וקשה פשיטא ועוד קשה לי דלכאורה נראה בנטען על השפחה וכותית דלא יכנוס היינו דוקא שלא יחזק הקול וא"כ אם בא עלי' בודאי למה לא יכנוס וכן פרש"י דטעמא שלא יאמרו אמת היה הקול משמע דאם בא עלי' באמת שפיר מצי כניס לה וא"כ קשה לרב דמוקי סיפא בעדים א"כ לא הוה דומיא דרישא דבבא עלי' בודאי אפי' לכתחילה