שו"ת מהרא"ל לו

פנוי' וא"כ שפיר תליא בנאמנות דידה וכיון דבלא"ה יש ספק תלי' שפיר בנאמנות שלה להכשירו

ובטור כתב דהוה ממזר ודאי ואם אמרה מעכו"ם נתעברה נאמנת להכשירו והב"ש (ס"ק נב) תמה עליו כיון דהוה ממזר ודאי למה נאמנת להכשירו ונ"ל בדעת הטור דסתמא אזלינן בתר רובא כיון דרוב פסולין אצלה בכל דוכתי אזלינן בתר רובא וכאן נמי רוב השכיחים אצלה הם ישראל אלא כיון דקיי"ל אפילו ברוב פסולין מהני ברי דידה דקיי"ל כר"ג דאלים לי' ברי וא"כ להכי מהני ברי דידה ג"כ משא"כ כשאינה אומרת ברי אזלינן בתר רובא והרוב פסולין אצלה ולכך הוה ממזר ודאי כן נ"ל לדעת הטור

ובאמת יש לעיין בלשון הרמב"ם (בפט"ו דין יא) במ"ש פנוי' שנתעברה כו' אם אמרה בן כשר כו' ה"ז נאמנת ואע"פ שרוב העיר שזינתה בהם פסולים ואם לא נבדקה או שאמרה לפלוני זה הממזר נבעלתי כו' אפילו אותו פלוני מודה הרי הולד ספק ממזר כשם שזינתה עם זה שהודה לה כך זינתה עם אחרים עכ"ל וכתב המ"מ הטעם דדוקא להכשיר נאמנת דמן התורה בלא"ה כשר דספק ממזר מן התורה מותר לבא בקהל אבל לפסול כיון דמדאורייתא מותר לבא בקהל ואסור בממזרת כו' ע"ש

והב"ש תמה עליו דהא גם בזו אין איסור תורה דבספק קהל יבא וכבר כתבתי ליישב זאת בספרי לכתובות (סק"א) אלא דקשה ברוב פסולין למה יהא הולד כשר ומותר מן התורה הא מן התורה אזלינן בתר רובא ובקדושין (דף עג) אמר רבא דבר תורה שתוקי כשר מ"ט רוב כשרים אצלה ומיעוט פסולים כו' מאי אמרת דילמא אזלה לגבייהו ה"ל קבוע והתורה אמרה ספק יבא כו' משמע דוקא ברוב כשרים משא"כ ברוב פסולין פסול מן התורה וא"כ למה תהיה נאמנת ברוב פסולים ואע"ג דברוב פסולים נמי איכא למימר דאזלה איהי לגבייהו וה"ל קבוע מ"מ אין זה ספק השקול כיון דאיכא תרי ספיקא לאיסורא דאי אזלי אינהו לגבה ה"ל רוב פסולים ואף אי אזלה לגבייהו ספיקא הוה עכ"פ ודאי מקרי רוב פסולים וכן משמע מדתלי רבא טעמא דרוב כשרים אצלה ה"ל למימר בפשיטות דילמא אזלא איהי לגבייהו אלא ודאי משום הכי לא הוה מכשיר מן התורה וא"כ דברי המ"מ והר"ן שכ"כ בפ' עשרה יוחסין כדברי המ"מ צ"ע

ואפשר ליישב דס"ל דגם ברוב פסולין כיון דלר"ג משום הכי נאמנת דאשה מזנה בודקת ומזנה אפילו ברוב פסולין ה"ל פלגא ופלגא אלא דרבא נקט להאי טעמא משום דפ"ק פליג עם אבא שאול דאבא שאול קורא לשתוקי בדוקי דבודקין את אמו ואומרת לכשר נבעלתי מהימנא ומשמע דת"ק כר' יהושע ור' יהושע לא ס"ל בכתובות (דף י"ג) הך סברא דאשה בודקת ומזנה משא"כ למאי דקיי"ל בודקת ומזנה אפילו ברוב פסולין לא הוה רק ספק ממזר כן י"ל לפי דברי המ"מ והר"ן אך מ"מ פשטא דש"ס משמע ברוב פסולין אינו כשר מן התורה ואפ"ה היא נאמנת להכשיר גם קשה לי מ"ש הרמב"ם ואפילו מודה שהוא בנו הוה ספק די"ל שזינתה עם אחר וקשה לפי דברי המ"מ ל"ל טעמא דזינתה עם אחר הא בלא"ה כי היכי שאין מאמינין לה כיון דמן התורה מותר בקהל מה"ט גופי' לא נאמין לו ג"כ דהא היא אומרת שהוא ממנו אלא דלא מהמנינן לה וא"כ למה יהא לו יותר נאמנות

גם לפי הטעמים שכתב המ"מ דלכך אינה נאמנת דאין אדם משים עצמו רשע שייך נמי בדידי' דאסור לבא בקהל וגם אידך טעמא שהיא קרובה וא"כ גם בדידי' י"ל דלדבריו קרוב הוא כדאמרינן בפ' החולץ (דף מז) לדבריך כותי אתה וי"ל דהיא] אינה נאמנת די"ל דמשקרא דהא לא מפסדא מידי על פמ"ש בי"ד (סימן קנ"ז) דבע"א דאינו נאמן לאסור רק היכא די"ל שתיקה כהודאה אבל אם הוא בענין שמפסיד שכרו אמרינן מתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן להפסיד ס"ת כדאיתא בגמרא פ' הניזקין וא"כ י"ל בשלמא בדידה י"ל שאין נאמנת לאיסור דס"ל דלא איכפת לה בבנה ואי משום דפסלה נפשה מכהונה אולי בלא"ה אין דעתה להנשא לכהן ולכן אין לה נאמנות כי אם להיתר דבלא"ה כשר מן התורה וגם בהא ע"א נאמן משא"כ לאיסור אין ע"א נאמן ואצלה לא הוה הפסד כ"כ בזה שאומרת שנבעלה מממזר דאין לה הפסד רק שפוסלת עצמה מן הכהונה וזה לא נחשב רק לשכר מועט משא"כ גבי דידי' י"ל מתוך שהוא נא זן ומפסיד לעצמו ליורשו ולזונו נאמן ג"כ עליו כמו שאמרו בפועל שיש לו שכר הרבה וא"כ היה ראוי להאמין ולהכי צריך לטעמא שאינו בבירור שלא זינתה עם אחר כן נ"ל לדעת הרמב"ם

ואפילו לפמ"ש הש"ך שם דשיטת הרמב"ם דע"א נאמן באיסורין אפילו בלא שתיקה כהודאה י"ל דבפועל כ"ע מודו שאינו נאמן מטעם דמסתמא זהיר ואם כן באשה דמסתמא בודקת ומזנה אין לה להאמינה שזינתה עם פסול משא"כ באומרת שזינתה עם כשר שפיר מהימנא והא דנאמנת אפילו ברוב פסולין אע"ג דבאתחזק איסורא ע"א לא מהימן ורובא עדיף מחזקה י"ל לזה דהא דבאתחזק איסורא לא מהימן ע"א היינו כמו אשה שהלך בעל' למדינת הים שכבר הוחזקה אשת איש אינה נאמנת להפקיע החזקה משא"כ באשה כיון שהיה הדבר בידה ואומרת שזינתה עם כשר שפיר מהימנא כמ"ש התוס' בריש גיטין גבי שחיטה ואף דטעם זה לא שייך בנאנסה ברוב פסולין בלא"ה צריך לחלק כמ"ש בספרי יין המשמח (בסימן קנ"ז) ואין להאריך כאן בזה

ולפ"ז ברוב פסולין באינה אומרת שנבעלה לכשר ה"ל ממזר ודאי ומ"ש הרמב"ם דהוה ספק צ"ל דכיון דאשה בודקת ומזנה לא מחשיב לי' רק ספק ולכן באינה אומרת אינו ממזר בודאי וא"כ באשת איש דלא שייך הך סברא י"ל דברוב פסולין באינה אומרת שלכשר נבעלה הוה ממזר ודאי דאזלינן בתר רובא ואפ"ה באומרת שנבעלה לנכרי י"ל דנאמנת באיסורין דהא פשיטא לן בלקח בשר מן המקולין אע"פ שרוב טריפות נאמן לומר שלקח מן הכשרה ובלא נודע אזלינן בתר רובא וגם הטור י"ל הכי אע"ג דבאינה אומרת כן בפירוש מחזקינן ליה בממזר דאזלינן בתר רובא ואפ"ה אמירתה מועלת להכשירו דע"א נאמן באיסורין ואפי' חשוד כן נ"ל לדעת הטור

ח) והנה לפ"ז אם נימא דבה"ג אינו מכשיר רק באומרת שבא ע"י שם או בצנעה י"ל דגם בה"ג מודה דלא שכיח שיב בצנעה והוי כמו רובא לפסול הולד ומ"מ באומרת כן נאמנת דקיי"ל כר"ג דאלים ליה ברי אפילו באיכא רובא לפסול ואע"ג דכתבנו דדברי רב שייך [במקום דשייך] לומר בודקת ומזנה מ"מ יש להוכיח דברי אלים כמו רובא דהא ברוב כשרין ולא טענה אפילו נישאת תצא ובאמרה ברי לכשר נבעלתי אפי' ברוב פסולין לא תצא כמ"ש בטור (ס"ו) וא"כ י"ל בדברי בה"ג דבלא טענה הוי כמו רובא לפסול והוא ממזר ודאי ומ"מ מועלת טענתה להכשירו ומ"ש הטור בשם בה"ג שאינו בחזקת ממזר שאנו תולין שבא בצנעה היינו כיון שאנו תולין כן אפילו על צד המיעוט מהני טענתה עכ"פ משא"כ שיטת הרמב"ם דלא מהני טענתה כדפרשתי לעיל וכ"ש שיש לומר בנידון דידן דהיא אומרת בבירור שהוא ממזר ואינו מבעלה י"ל בזה שהיא נאמנת ג"כ על הולד כפי מה שהוכחנו מלשון הרמב"ם דהיכא דמגיע לו הפסד נאמן על הולד וא"כ ג"כ בלתי ספק שאם היה מבעלה לא היתה מחזקת עצמה בזונה ולתלות באיש אחר וא"כ מצד נאמנות שלה אפשר להחזיקו בממזר דלמה לה לשקר ולקלקל עצמה ואינה דומה לאומרת שזינתה מממזר כיון דבלא"ה היא בחזקת זונה אף דבממזר איכא לאו י"ל דאין נ"מ כ"כ כיון דבין כך ובין כך עבדא איסורא וכ"ש די"ל דהרמב"ם דוקא לשיטתו אזיל דס"ל בבא על הממזרת בלא קדושין ליכא מלקות וא"כ כמעט שאין הפרש כל כך בענין האיסור אבל שתחזיק עצמה בזונה במקום שיכולה לתלות בבעלה ודאי לא עבדה וא"כ אפשר שע"פ אמירתה לחוד הוא ממזר ואפילו תימא דאינה נאמנת במקום שיש לו חזקת כשרות דאפילו ערעור חד לא מהני במקום חזקת כשרות מ"מ בכה"ג דבסתמא מחזקינן לי' בספק שפיר י"ל דעכ"פ אמירתה הוא ודאי ממזר כנ"ל

וכן משמע בקדושין (דף ע"ג) דאמרינן במרוסה שעיברה דרב אמר הולד ממזר ומותר במרירת. וקשה למה יהא מותר בממזרת אפילו אי מתיר ספק בודאין רס"ד מ"מ הא הוה ספק ספיקא שמא מן הארוס הוא ואת"ל מאחר שמא מנכרי הוא והרשב"א בתשובה (סימן ת"א) כתב דס"ס הוה (כתרי רובא)