שו"ת מהרא"ל לה

שתשליך את בנה אם כשר הוא בשביל לעז הבריות די"ל דלא חיישינן להכי רק אם הבן ממזר באמת אבל בנה הכשר אינה משלכת בשום אופן כיון שבאמת יודעת שהוא כשר ועוד דהא אמרין בגמרא (משלשי) [משלטי] הדמי אין בו משום אסופי ועוד כמה דברים ופרש"י אם לא דכשר הוא לא הוה מתקנה לי' וא"כ אם איתא דלא עבדה כן רק מחמת בושה א"כ הוה מתקנה ליה באופן שלא יהיה בו חשש אסופי וא"כ ע"פ זהו שהשליכתו הוא בשביל פיסולו ולק"מ

ו) הנה כ"ז כתבנו בענין שכתבו שנתלה שבא ע"י שם שהוא מציאות שלא כדרך הטבע אבל אם נוכל לתלות שבא בצנעה בזה כתב הרב מהרי"ט בפשיטות דאם היא אומרת שבא בצנעה מהימנא רק שהוקשה לו דבפ' מי שאחזו (דף עו:) איכא דמתני לה אמתני' מעכשיו אם לא באתי מכאן עד יב"ח ומת תוך יב"ח ה"ז גט ופריך וניחוש שמא פייס כו' ואמר התם מאן דמתני לה אברייתא אבל אמתניתין הא לא אתא ופרש"י וכן פסק הרמב"ם (בפ"ט מהלכות גירושין) דאין חוששין שבא דאין דרך בני אדם לבא בצינעה ע"כ ומהרי"ט דחה דבגט הוה מודיע שקיים תנאו וכמ"ש גם בתשובתך

ולפענ"ד נהירא דחי' זו מדכתב שאין דרך בני אדם לבא בצנעה משמע דבלא"ה אין דרך לבא בצנעה לא משום תנאו דוקא ובאמת לפענ"ד אין כאן קושיא כלל דדוקא כאן תלינן שבא בצנעה מכח חזקת כשרות דאשה והרי בה"ג תולה אפילו במציאות רחוק שבא ע"י שם אבל התם כיון דבאמת נתן לה גט פטורין למה נתלה בדרך רחוק לבטל הגט דכיון שלא ראינו שבא אין חוששין לזה שלא ראינו לבטל הגט כמו שאין חוששין שביטל הגט ולסברת מהרי"ט תקשי יותר דכאן י"ל אילו בא היה לו לגלות בפני אוהביו כדי שלא יהא לעז על זרעו אלא דאם נימא כפי דברי הרמב"ם דאין דרך לבא בצנעה משמע לכאורה דאין לתלות להכשיר הולד בזה דהא אמרינן בכתובות (דף כג) שנים אומרים ראינו שנתגרשה ושנים אומרי' לא ראינו הרי זו לא תנשא ואם נישאת לא תצא ופריך מאי קמ"ל ומשני מהו דתימא גבי קדושין הוא דעבדי אינשי דמקדשי בצינעה אבל גבי גירושין אם איתא דגירשה קלא הוה לה למלתא קמ"ל דעבידי אינשי דמקדשי ודמגרשי בצנעה ע"כ משמע אי לא עבידי דמגרשי בצנעה הוה אמרינן דתצא וא"כ כיון שאין דרך לבא בצנעה אין להכשיר הולד ואע"ג דבעדים זוממין אנו רואין אם יכולין לילך שם היינו שהלכו שם לפי שעה אבל במי שכבר הוחזק שהוא במדינת הים אין דרך לבא מבלי שיודע לשכיניס ובני בית וקלא אית לה למילתא ואפשר שלזה אמר בה"ג שתולין ע"י שם דוקא הוא אבל לבא בדרך הטבע בצנעה י"ל דהי' נודע בדרך הילוכו דחברא חברא אית ליה וקלא למילתא משא"כ ע"י שם בקפיצה שלא שזפתו עין רואה ובא שם לפי שעה אבל לבא בדרך בני אדם אפשר גם בה"ג סובר דמסתמא היה נודע

וגם הרמב"ם בפט"ו מאיסורי ביאה (דין יט) כתב אמר האב אינו בני או שהי' בעל' במדינת הים ה"ז בחזקת ממזר ואם. אמרה מעכו"ם ועבד נתעברתי הרי הולד כשר שאין הבעל יכול להכחישה בדברי' ע"כ משמע מדבריו דכל שהי' במדינת הים אפי' הי' בדרך שהי' באפשרות שיבא הוה בחזקת ממזר דאם מיירי דוקא בהי' מהלך רק באופן שלא הי' בכדי שילך ויבא בצנעה ה"ל לפרושי וכן נראה מדברי הטור שכתב על דברי הרמב"ם ובה"ג כתב שאינו בחזקת ממזר שאנו תולין שבא בצנעה משמע דלהרמב"ם אין תולין שבא בצנעה אף אם אפשר לבא בלי שם והיינו מטעמא דאין דרך בני אדם לבא בצנעה

וי"ל טעמא כיון דקיי"ל בכל דוכתא דלא מחזקינן איסורא ממקום למקום הכא נמי לא תלינן ממקום למקום וכ"כ הרמב"ן בפ' האשה שלום גבי יצחק ריש גלותא דאמרינן כאן נמצא וכאן הי' א"כ כאן י"ל כיון שנמצא במדינה אחרת ולא נודע שהי' בביתו כלל לא מכשרינן ע"י שנאמר שבצנעה בא לביתו כיון דאין ידוע לנו בשעה שנולד הספק שהי' בביתו לא תלינן שהי' אז בביתו ממקום למקום וגם י"ל דזהו הוה כמו חזקה כיון שכבר הוחזק במדינה אחרת ואשה זו נעשית מוחזקת שאין בעלה אצלה אמרינן דמסתמא לא היה אצלה דהא גבי יבום חשבינן במוחזק לן באתין שהיא בחזקה זקוקה אף שאי אפשר לידע בבירור שאין לו בנים דשמא יש לו במדינה אחרת ומ"מ אנו תושבין חזקק ליבום כיון דלא מוחזק בבני והוא מוחזק אצלינו שאין לו בנים מחמת שלא נודעו לו הוה חזקה ולהכי כיון דאשה זו מוחזקת שאין בעלה עמה כל שאין יודעין שבא קיימא בחזקה קמייתא שעדיין לא היה בעלה אצלה כל שלא נודע שבא ואין תולין שבא בצנעה כן י"ל בטעמו של הרמב"ם שכתב שהוא בחזקת ממזר ומה שבקשת לדחות דהרמב"ם שכתב ה"ז בחזקת היינו מספק [וכמ"ש המ"מ] ומ"מ מחשיב לספיקא שמא בא בעלה (וכמ"ש המ"מ) הא ליתא דהא הרמב"ם מסיק באמרה מעכו"ם ועבד נתעברתי הולד כשר וכתב המ"מ הטעם שכבר נתבאר שבכל ספק היא נאמנת להכשירו וא"כ אילו מחשב הרמב"ם לספיקא שמא מבעלה הוא א"כ ה"ל למימר באמרה שהיא מבעלה ג"כ נאמנת כל שאין הבעל מכחישה או שמת וגם מדכייל לי' כמ"ש אמר האב אינו בני או שהי' במדינת הים משמע בהי' במדינת הים הוה כאמר בפירוש שאינו בנו והוא ממזר ודאי רק באמרה שמעבד ונכרי נתעברה וכן נראה להוכיח מדברי הרמב"ם שבדין (ט"ז) כתב וכן אם היתה אשתו מעוברת נאמן לומר עובר זה אינו בני וממזר הוא ויהיה ממזר ודאי ע"כ וקשה הא כאן כתב דיכולה לומר מעבד נתעברה וע"כ צ"ל דשם מיירי במקום שאין עבד ונכרי מצויים ואיך יהי' במציאות שמא בא נכרי ועבד מרחוק אלא ודאי כל שכאן במקום הזה אין מוחזק שום נכרי ולא נודע כלל שבא נכרי לכאן מסתמא הוא ממזר כיון שאין דרך נכרי ועבד לעבור שם והמקום מוחזק בישראל ולא הוחזק בנכרי ולא חיישינן שמא בא נכרי ועבד בצנעה והה"ד בנ"ד כיון שהמקום מוחזק באנשים אחרים ובעלה הוחזק במדינת הים ולא הוחזק כאן לא תלינן בבעל

מיהו י"ל דמ"ש הרמב"ם בדין (טז) דיהיה ממזר ודאי כגון שראה שנבעלה מישראל ואף דס"ל דאפקרה נפשה לגבי אחרים ומ"מ מנכרי הוא י"ל דלא תלינן בהכי או שאומר שנאנסה מישראל ונתעברה ממנו והוא פירש ממנה א"כ הוה ודאי ממזר

סוף דבר לענ"ד לדעת הרמב"ם לא תלינן כלל להכשיר שבא בצנעה ואף לפי דברי בה"ג אפשר דהיינו דוקא כשהיא אומרת שבא בצנעה משא"כ באינה אומרת שבא בצנעה גם לבה"ג י"ל דהוה ספק ממזר עכ"פ ועוד יתבאר לקמן דאפשר שהוא ממזר ודאי

ז) והנה עמ"ש הרמב"ם באמרה שמעכו"ם ועבד נתעברה הרי הוולד כשר כתב המ"מ לא מצאתיו מבואר אבל הטעם הוא. ממה שנזכר למעלה שהיא נאמנת בשתוקי להכשיר אפילו ברוב פסולים והה"ד שיכולה ודאי לתלות בעכו"ם דהא ולד זה ספק מעכו"ם וכשר כו' ובכל ספק היא נאמנת להכשיר עכ"ל. ולפענ"ד אפשר שהרמב"ם הוציא דבריו מן המשנה קדושין (דף עח:) האומר בני זה ממזר אינו נאמן ואפילו שניהם מודים על עובר שבמעי' ממזר הוא אינן נאמנים ר' יהודה אומר נאמנים ע"כ ויש לדייק בלישנא דרבי יהודה דקאמר נאמנים הא עיקר טעמא דר' יהודה דכתיב יכיר ולאב נתנה תורה נאמנת וא"כ לא תליא בנאמנות שלה כלל וה"ל למימר נאמן דהוה קאי על הבעל שהוא הנאמן ומזה הוציא הרמב"ם דודאי האב אין יכול לומר בבירור רק שאינו בנו וא"כ אמו יכולה לומר שמעבד ונכרי נתעברה וא"כ גם בידה הוא להכשירו רק כשהיא אומרת ג"כ שהוא ממזר הוה ממזר ודאי ואע"ג דלא נתנה התורה נאמנות כי אם לאב היינו כשהוא בחזקת כשרות משא"כ היכא דבאמת רוב פסולין אצלה רק שנאמנת בדברי' להכשירו וא"כ כשהיא מודית שהוא ממזר נאמנת לעשותו ממזר גמור וכמ"ש כן נ"ל לכאורה אלא דקשה ע"ז דהא ר' יהודה ס"ל נכרי ועבד שבאו על בת ישראל הולד ממזר כמ"ש התוס' פ' החולץ (דף מז)

אלא דמ"מ י"ל לפעמים בזה להכשירו כשתאמר שנתעברה קודם קדושין והיינו שהוא תוך יב"ח שנוכל לומר שזינתה בהיותה