שו"ת מהרא"ל לד

שהה שלשים יום מחזקינן לה בזנות שזינתה ואינו אביו רק שחייב לפדות עצמו דפשטות דברי רשב"ג מורים שאינו נפל יבהא לא פליג את"ק כלל כי היכא דת"ק מחזיק לי' עכ"פ לבן לענין שהבא אחריו אינו חייב בפדיון שכבר פטר את הרחם ולא פליגי רק דלת"ק הוה נפל ורשב"ג ס"ל דלא הוה נפל ואם איתא דלא מחזיק לי' בבנו כלל ה"ל לפרושי דתלינן בזנות וגם משמע לי' דחייב בפדיון (אפילו כבר) [אם לא] נפטר רחם אמו וא"כ מוכת בהדיא דאמרינן אשתהי דטעמא דרשב"ג ע"כ לא הוה משמע דתלינן בזנות וגם לרבי משמע לי' דקאמר כל שלא גמרו דאם גמרו לא ס"ל לתלות בזנות דאל"כ ה"ל לפרושי בהדיא דאם גמרו אינו בנו כלל כיון דלת"ק מחזיק לי' בבנו משמע ודאי דלא פליג בהא את"ק וזהו ברור וא"כ אין מקום לראית הריב"ש

וגם הריב"ש גופי' באותה תשובה כתב דלרשב"ג אין שום נפל חי' ל' יום ודברי הריב"ש צ"ע וגם הריב"ש גופי' הביא דברי הרמב"ם בפ"ב מהלכות רוצח דבפחות מבן ט' אם לא כלו חדשיו אינו נהרג עליו עד שיהי' בן שלשים יום ומשמע דאם הוא בן שלשים נהרג עליו אע"פ שהוא בן ת' א"כ משמע ודאי שהוא בן קיימא בבירור וגם הריב"ש גופי' כתב שם דלרשב"ג אין שום נפל חי' שלשים יום אכן דברי הריב"ש צל"ע

עכ"פ לפירוש התוס' מוכח דהיכא דבעינן הוכתה יתירא כחו לרבנן דצריך שיהי' בן עשרים הוה תלינן טפי בזנות ולא תלינן בדבר שאינו מצוי. גם העצם הדבר קשה כיין דבאמת הוא דבר שאינו מצוי לבא ע"י שם למה נתלה להכשיר הולד דאיך נימא דזה מצוי יותר מזנות דהא ע"כ זנות חשיב עכ"פ מילתא דשכיחא דהא תיקנו תקנת בתולים משום חששא דזנות והתוס' בריש כתובות כתבו לחד (דתצא) [תירוצה] דאע"ג דאמרינן בגיטין זנות לא שכיח היינו זנות בעדים והתראה אבל זנות בלא עדים שכיח וכיון דזהו נקרא שכיח ולבא בקפיצה ע"כ מלתא דלא שכיחא מדלא תלינן בעדים זוממין וכבר הסכימו האחרונים דכל מידי דלא שכיח אינו נכנס בגדר הספק אפילו לצרף אותו לספק ספיקא. וגם אם הי' דבר בלתי מצוי לגמרי לא מסתבר לעשות תקנה בשביל כך ואם ראוי לעשות תקנה בשביל כך עכ"פ הוא דבר שיפול עליו האפשרות והרגילות לפעמים דעל דבר בלתי מצוי ורגיל כלל ודאי לא הוו עבדי תקנתא וכיון דעכ"פ דבר מצוי הוא לפעמים אף שקראו אותו לא שכיח ואם יהי' אפשרות הזנות כפי גדר אפשרות ומציאות לבא ע"י שם שלא חששו אף לדיני נפשות לא מסתבר לתקן תקנה ע"ז כלל וע"כ שהוא מצוי יותר וא"כ איך נתלה להכשיר הולד שראוי לתלות במצוי יותר במציאות

ו) ובאמת אילו לא אמרה בה"ג בפירוש רק מכללא דפרושא אין חוששין לממזרות הייתי אומר כי דבר הלמד מענינו הוא דשם מיירי בענין הקול וא"כ י"ל דממזרות אין חוששין היינו ג"כ אף אם יצא הקול שנשתהה בעלה במדינת הים יותר מיב"ח אין חוששין כיון דאף אם שהה בעלה עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא שמא בא ע"י שם וא"כ לא הוה קול ברור והוה כיש שם אמתלא שאין חוששין לקול כדאיתא בש"ע אה"ע (סימן מ"ו ס"ג) ובנתברר באמת שהוא שהה שם יותר מיב"ח עכ"פ איכא למימר דספק ממזר מיהו הוה ומ"ש בחמ"ח (סימן ד' סק"ח) שאם האשה אומרת שבעלה בא בלילה פשיטא דנאמנת אם הבעל מודה לדברי' דהא אבוה דשמואל כשר הי' הנה משמואל אין ראי' כלל חדא דמאן לימא לן (שאמר) [שמא אמר] אבוה דשמואל בפני עדים שעושה כן להסיר לזות שפתים ועוד שמא גילה עצמו לבני עירו וידוע הי' שבא בלילה ואם ימצא איזו הוכחה (שאינו בידו כעת) שלא נודע רק מפי אבוה דשמואל הנה אין ראי' לסתם בני [אדם] מאדם גדול שמוחזק בידיעה זו לבא ע"י שם ולא הי' מניעה מצידו משא"כ בסתם בני אדם לאו כל כמיני' לומר שיהי' הדיוט קופץ ע"י שם שהוא בלתי מצוי ובפרט אם לא אמרה בה"ג רק מהך דאין חוששין לממזרות מלבד מש"ל אין ראי' משם רק כשטוענין כן ואכתי מנ"ל להכשיר כשאין טוענין כן

ועוד קשה לי מהא דאיתא בחגיגה (דף טו) שאלו את בן זומא בתולה שעיברה מהו מי חיישינן לדשמואל דאמר יכולני לבעול כמה בעילות בלא דם או דילמא דשמואל לא שכיחא וחיישינן תמא באמבטי עיברה אמר להו דשמואל לא שכיח וחיישינן שמא באמבטי עיברה ע"כ א"כ משמע אי שכיח דשמואל הוה אמרינן נה והוה תלינן בזנות ובענין שנשארה בתולה שהוא מציאות רחוק ולא הוה תלינן להתירא דבי אמבטי עיברה אלא דיש לדחות ולומר שמציאות שתתעבר באמבטי הוא רחוק למאד אלא דכיון דהיא בתולה ע"כ שנתעברה ע"י מציאות רחוק ואי שכיחא דשמואל לא הוה תלינן במציאות רחוק כמו שתתעבר ע"י מציאות רחוק כזו שבלתי מצוי הוא כלל ולכן הוה תלינן טפי בזנות משא"כ לבא ע"י שם בקפיצה י"ל שאינו רחוק כל כך

ועפ"ז מיושב מה שתמה הרב משנה למלך (בפט"ו מהלכות אישות) שמקשה אם איתא להאי סברא דבאמבטי עיברה למ"ל טעמא דאשתהי וגם ל"ל טעמא דבה"ג שבא ע"י שם הא בלא"ה מצי הוא למימר דבאמבטי עיברה ולפמ"ש לק"מ דודאי מציאות הנזכר בש"ס שתתעבר באמבטי הוא רחוק למאוד אך מ"מ ישנו במציאות באיזה אופן רחוק שיהיה ולא תלינן בהכי להכשיר הולד דבכל דוכתא אזלינן בתר רובא ובפרט הך מלתא דלא שכיחא כלל רק דכשנתברר שהיא בתולה וחז"ל שיערו בשכלם הזך דלא ניחוש לדשמואל שהוא ג"כ רחוק למאד ולכן יש להעמידה בחזקת כשרות שבתולה היא עדיין אבל בלי הוכחה ברורה לא תלינן כלל בהא אבל לבא ע"י שם איננו מציאות רחוק כ"כ שלא נתלה בו להכשיר הולד ואע"ג דלענין תנאי בהתנה ע"מ שתעלי לרקיע מקרי תנאי שאי אפשר לקיימו אף דאפשר ע"י שם י"ל דתנאי ילפינן מתנאי בני גד ובני ראובן ובעינן תנאי שאפשר לקיימו ע"פ טבע. ודברי בעל משנה למלך [ו] (בפי"ד דין י"ג) במ"ש כמה רחוק דברי בן זומא דלדידי' אף בגמר ביאה שרי' לכהן כל שלא הי' שם השרת בתולי' ודברי שגגה הם ואולי תלמיד טועה כתבן שיראה מדבריו דאם נתעברה על ידי ביאה בלי השרת בתולים כשרה לכה"ג והיא תימא דא"כ איך אמר או דילמא שמא באמבטי עיברה דבאמבטי פשיטא שהיא כשירה אלא ברור דאי נבעלה אף בלי השרת בתולים פסולה לכה"ג ואולי לישנא דתוס' אטעיי' שיש בהם טעות בדפוס [דמ"ש] (כמש"ל) ואי שכיחא צ"ל לא שכיח גם בתירוץ התוס' שכתבו ואי לא שכיח צ"ל ואי שכיח לא טרחינן והיינו כמ"ש שהוא מציאות רחוק פ"ש. וגם סותר דבריו שבפט"ו הנ"ל ששם כתב כמ"ש לעיל שהוא האמת בש"ס דבנבעלה בהטי' פשיטא דפסולה לכהונה רק דהכשר הוא מה שתולין באמבטי עיברה והוא פשיט

ה) ואני בעניותי י"ל ליתן טעם לדברי בה"ג ע"פ מה דקיי"ל דאשה מזנה א"צ להמתין ג' חדשים ימי הבחנה ומפורש טעמא בפ' אלו נערות (דף לז) דאשה מזנה מתהפכת ומזנה שלא תתעבר וא"כ י"ל דמשום הכי ס"ל לבה"ג לתלות בבעל אף שהוא בדרך רחוק כיון דאשה מזנה מתהפכת שלא תתעבר וזו שעיברה מסתמא בעלה הוא וא"כ לא קשי' ממה שהקשינו לעיל בדברי בה"ג די"ל דבעדים זוממין ליכא הוכחה משא"כ באשה שיש הוכחה שלא זינתה ומיושב הכל

ובזה מיושב מה שהקשה הרא"ש על בה"ג מהך דאיכא מיעוט שהלכו בעליהן למדינת הים משמע דהני שהלכו למדינת הים ממזרים ודאין ולא תלינן שבא בעלה ותירץ הרא"ש דאילו היה מבעלה לא היתה משליכתו ודחה הרא"ש דלאו כולי נשי דיני גמירי די"ל דסברה שלא יאמינו לה

ולפ"ז א"ש כיון דכל התירו של בה"ג היינו משום דאשה מזנה מתהפכת ומזנה שלא תתעבר ומדעיברה ש"מ מבעלה הוא וא"כ אם איתא דבא ע"י שם ע"כ צ"ל שידעה שיאמינו לה דאי לא ידעה א"כ היתה מתהפכת ג"כ מפני שלא יאמינו לה א"כ ע"כ כשנתלה שהוא מבעלה היינו דלהכי לא הקפידה על העיבור וזהו טעם ההכשר של בה"ג א"כ ע"כ צ"ל דכיון דחזינן דנתעברה ולא נתהפכה ש"מ בשביל שידעה שמבעלה הוא וא"כ ע"כ ידעה שיאמינו לה ואף דס"ל שמא בא בעלה ע"י שם וסבורה היתה שאין דעתו לחזור ונמלך וחזר מיד אחר שכבר נקלט הזרע שלא היה אפשר בהיפוך י"ל דכולי האי לא תלינן דהא בלא"ה להרא"ש צ"ל כיון דלא תלינן להכשיר הולד שפיר קאמר דמיעוט שהלכו בעליהן הוה ממזר ודאי גם בה"ג י"ל דמודה לזה דלא תלינן רק שבא ע"י שם לפי שעה וחזר מיד אבל להוסיף חששא שלא ידעה שדעתו לחזור עד שכבר נקלט הזרע גם בה"ג מודה דלא תלינן להכשיר כולי האי מיהו בלא"ה לפענ"ד אין קושית הרא"ש מוכרחת דמנ"ל א שנתנה