שו"ת מהרא"ל לא

בראשון ס"ד אלא ודאי בראשון חתמה על קודם מנתה היינו בדיקת צהרים לא ס"ד שיועיל כלל ומייתי דר' אמר טעות שלא שאלתי וע"כ אכתי לא ידע דר' יוסי מפלג ג בין מן המנחה ולמעלה לקודם מנחה שהוא בדיקת צהרים כדמשמע ששאל כדרך תלמיד לרב אבל סתמא דש"ס דמפליג בדרך תמי' בראשון ס"ד והרי כבר ידע הש"ס דר' יוסי דמהני מן המנחה ולמעלה וע"כ בראשון הוא דהא בשני ס"ל לרבנן דאפי' בדיקת שחרית סגי לכן פרש"י הפלגת התמי' על בדיקת צהרים ולפ"ז הנך אמרו לו דאמרו לו מה לי בראשון פליגי עם ר' יוסי ושלש פלוגתות בדבר דחכמים דמתני' ס"ל בשני דוקא ואמרו לו ס"ל אפי' בראשון שחרית ור' יוסי מחלק בין מן המנחה ולמעלה לשחרית א"כ דברי רש"י סותרים (לדף נג) דמפרש לדר' יוסי בשביעי וי"ל דרש"י כשבא לסוגיא זו דר' יוסי גופי' פשיטא לי' בשני ע"כ ר' יוסי בראשון קאמר ומפליג בין המנחה ולמעלה לקודם והדר ביה מפירושו (שבדף נג) ובתרא עיקר דא"צ לדחוק בין שראתה בשחרית ללא ראתה וא"כ לפירוש זה של רש"י דאיירי בראשון א"כ לא איירי לטבול לבעלה ע"י בדיקה זו דהא צריכה להמתין שבעה ימי נדתה וי"ל שפיר דבדיקת קידם מנחה לא מהני אם לא שבדקה פעם אחרת בשני ונמצאת טהורה אבל בבדקה ונמצאת טהורה שפיר מהני אפי' בדקה בראשון שחרית דבהא ליכא מאן דפליג לאחזוקי חזקת טומאה כשבדקה את"כ ונמצאת טהורה ובבדקה מן המנחה ולמעלה י"ל אפי' נמצאת טמאה לא"ז לא מחזקינן לה בזבה וא"צ לדת ק כדברי התו' כלל

ו) אלא שצריך אני למודמי דלפ"ז גם לר' יוסי יקשה הא דאמרן לעיל דאיך יתכן שאם ראתה בתחילת לילה תצטרך שתהא הבדיקה מן החנחה ולמעלה ואם ראתה קודם מנתה תסגי נמי בבדיקה מן המנחה ולמעלה שזה נגד השכל וי"ל דה"ק נדה שבדקה שחרית ולא הפרישה בטהרה מן המנחה ולמעלה וכמו שפירש רש"י (בדף נג) א"כ כבר עבר עלי' משחרית עד המנחה וסגי בהא לצאת מחזקת מ"פ ובשני סגי בבדיקת שחרית ובשני שכבר עבר עלי' עכ"פ יותר מלילה סגי בשחרית והכל על נכון וא"צ לדחוק כלל כדברי התוספות

עוד ראיתי גמגום בלשון רש"י בלשון אלמא משראתה הויא כל היום בחזקת רואה עד גמר היום והוא מגומגם דהא מן המנחה ולמעלה קאמר וראיתי בספר סדרי טהרה שביקש לומר דהיינו מן המנחה קטנה ולמעלה שהוא סוף ומן מנחה קטנה שהוא עד בין השמשות דר' יוסי והוקשה לו על התו' דאמאי קשיא להו מר' יוסי הא מן המנחה ולמעלה הוא בין השמשות כפרש"י במשנה (דף סח) ולא נהירא כלל לפרש מן המנחה ולמעלה על בין השמושות ומי הכריחו לרש"י להוציא לשין מן המנחה ולמעלה מפשטה וכמו שמצינו בפ' מקים שנהגו לא יעשה אדם מלאכה בע"ש מן המנחה ולמעלה וכן בערבי פסחים לא יאכל מן המנחה ולמעלה ועוד אם תפרש מן המנחה ולמעלה מסוף מנתה ולר' יוסי הוה בין השמשות ואז פשיטא דאינה טובלת לערב חם בדקה בין השמשות שהרי אפשר שהוא ליל שמיני לימי זיבה אלא נראה פשיט דכל מן המנחה ולמעלה נקרא בין השמשות כדמתרגמינן בין הערבים בין שמשיא ובתרגום יונתן בין שמשתא ויראה שהוא ע"פ מה שהביא בתוי"ט דברי הרמב"ן פ' בא כי מנחה הוא מנוחת השמש והשקט אורו הגדול לכן גם בשחרית נקרא מנחה ולזה מתרגם בין שמשיא שאז השתנות השמש ממה שהיתה בתקפה בצהרים וסמוך ללילה הוא השתנות השמש לגמרי שרפה היום לערוב ולא יראה אור השמש נמצא שכמו שמצינו במנחה סתם שיש הפרש בין מנחה גדולה למנחה קטנה כמו כן בין השמשות הגם שכל זמן מן המנחה נקרא בין שמשיא בין השמשות שדיברו בו חז"ל בענין ספיקא בין יום ללילה היא בין השמשות הסמוך לערב אבל ודאי מן המנחה ולמעלה יקרא בין השמשות וקרוב אני לומר דמן המנחה ולמעלה הוא מנתה גדולה שנקרא בין הערבים כתרגומו בין שמשיא שאז נקרא בין השמשות גדול והוא על השתנות השמש ממה שהיתה בתוקפה לכן אמר בין שמשיא שיש בענין אור השמש כאילו היה שנים שמשות וגם שם קרא רש"י גמר היום מן המנחה ולמעלה וזהו שקורא רש"י גמר היום היינו תוקף השמש בצהרים והשקט אורו וזה נקרא ג"כ בין השמשות וכן אמרו בנדה שהפרישה בין השמשות ובודאי בין השמשות ממש אי אפשר לה להפריש שהרי ספק לילה אלא משים דכל הזמן נקרא בין השמשות שפיר שייך בין השמשות מן המנחה ולמעלה עד הלילה אבל לא נתלה בוקי סריקי באשלי רברבי שיוציא רש"י לשין המשנה מפשטה דמן המנחה ולמעלה קאי על סוף מנחה ולמעלה גם אי אפשר כלל לומר מן המנחה ולמעלה סוף מנתה דא"כ איך [אפשר] שלא הפרישה מן המנחה ולמעלה הא פשיטא דלר' יוסי לא מהני בדיקה לנדה שתטבול בין השמשות שהוא ספק לילה וגם הוא רק כהרף עין וכן איך פרש"י דלר' יודא בעי' בדיקה בין השמשות והא לר' יודא נמי בין השמשות ספיקא הוא כראי' בשבת (דף לה) ואיך תבדוק בספק לילה א"ו כמ"ש וח"כ פשוט דמן המנחה ולמעלה היינו נמי בין השמשות

עוד תירצו התו' (דף נג) דר' יוסי מיירי שלא בדקה כלל וצריך לפרש דמה שאמר ר' יוסי שלא הפרישה בטהרה מן המנחה ולמעלה וקשה הא אפי' הופרשה בשחרית נמי סגי וצ"ע דאורחא דמילתא קתני שאין דרך נדה להפריש ולבדוק בשחרית שאין מועיל לה הבדיקה שאין הראי' מפסיד לה דכל שבפת ימים היא בנדתה בין רואה ובין אינה רואה לכן דרכה להפריש מן המנחה ולמעלה שחו מסתמא פסק מעינה ואין חוששת לראי' עוד אבל כל שבדקה אין חילוק כלל לר' יוסי דכל שבדקה ונמצאת טהורה היא בחזקת טהורה ולתירוץ זה בלא"ה אין צריך לדחוק כמ"ש התו' דלא ליקשי' לר' יוסי לנפשי' וא"כ ממילא מילתא כפשטה דכל שבדקה שחרית בחזקת טהורה היא

אלא שאין זה מספיק על יום ראשון שהיא בחזקת מעין פתוח וא"כ אם בדקה מן המנחה ולמעלה י"ל עם סילוק ידי' ראתה וכסברת הרמב"ן אלא דכבר כתבנו שאין דעת התו' כן ושפיר סגי מן המנחה ולמעלה להפסיק בטהרה ומ"מ ביום ראשון לא נוהגי זה דהא מחזקינן לה ברואה עד שני שחרית ולא יספיק תקנת הרמב"ן לזה אלא שכבר בררנו שאין לחוש בנמצאת טהורה אח"כ שפיר מקרי הפסק טהרה וכמו שבררנו בבירור

ז) שוס האיר ה' עיני וראיתי כי אחרי המחילה מרוממות קדושתו של הרמב"ן ז"ל מעיקרא דדינא פירכא כי נוה שלמד הרמב"ן ממה שאמרו לר' יודא דבעינן ידי' בין עיני' בין השמשות אלמא לא מפלגינן מבדיקה בין המנחה ולמעלה עד שיהי' ידי' בין עיני' בין השמשות ומזה למד הרמב"ן בראתה ביום ראשון שהוחזק מ"פ בעינן ידי' בין עיני' בין השמשות ע"ז אני אומר דאפי' יש להחמיר ביום ראשון להיות ידי' בין עיני' היינו לדינא דש"ס דלא היה חומרא דר' זירא א"כ אין נ"מ לראשון כלל דשבעת ימים תהיה בנדתה וליכא נ"מ רק לענין שאם המתינה עד ימים אחר נדתה ומצאה טמאה לענין שנחזיק ימים שבנתים לזיבות ולפי מה דס"ל לר' יודא דגם בשביעי בעינן הפסקה נון המנחה ולמעלה ואם לא בפסיקה מן המנחה ולמעלה חיישינן שלא פסק מעינה וחייש לזיבה בלילה שמתחיל ימי זיבה א"כ שפיר אמרו לו כיון שחוששת בלא הפסיקה מן המנחה ולמעלה אימור עם סילוק ידי' ראתה אבל לדידן דמחמרינן משום חומרא דר' זירא שתשב שבעה נקיים א"כ בראתה ביום ראשון דניהו דמוחזק מ"פ ביום ראשון מ"מ סגי בבדיקה ולא ס"ל לחוש אימור עם סילוק ידי' ראתה דהא אפי' ראתה עם סילוק הא סגי בנדה דאורייתא בששה והוא דלימי נדות עולה גם יום ראשין דאפי' רואה כל שבעה ימים אם פסקה קודם בין השמשות טובלת לערב וא"כ ממילא דאין מקום לחומרא זו לדידן דהא איכא למימר דאף דהחמירו בנות ישראל ע"ע לספור שבעה נקיים מ"מ לא מחמרינן תרי חומרי דסתרי אהדדי דאם תחשוב לימי נדה הרי לא צריכה להפסק טהרה כלל מן התורה וע"כ אתה מחמיר עלי' לחושבה שמא בימי זיבה היא וא"כ כיון דחזינן דאפי' בשני לנדתה אהני בדיקת שמצאה טהורה להחזיקה בחזקת טהרה א"כ כ"ש בימי זובה שהיא בחזקת מסולקת דמים יותר כמבואר בגמרא דכל אחד עשר יום בחזקת טהרה היא א"כ פשיטא שאין ליתן עלי' תרי חומרי דסתרי אהדדי ולא משכחת לה מקום לחומרת הרמב"ן אלא כשעברו עלי' אחד עשר יום שבין נדה לנדה ושוב התחילה להיות נדה ביום ראשין ועדיין לא טבלה בראשונה והיתה זבה בראשונה ולא טבלה והמתינה לה עד שבאו לה התחלת ימי נדות דאז צריכה לשבעה נקיים ואינו עולה לה יום ראשון ובהא הוה שיירא חומרת הרמב"ן מאחר שהיום צריך להצטרף לשבעה נקיים ואם ראתה בלילה אינו יום