שו"ת מהרא"ל ל

שאמר בראשון לא שאלתי מן המנחה ולמעלה וקודם מנחה פשיטא דלא מהני הואיל וראתה אומר אני לא כן אבי ישראל ולא נהירא כלל אלא פשוט כונת התו' דבהפרישה ביום שראתה בו שחרית דוקא ביום קודם שחרית אבל לא בלילה דבראתה בלילה ובשחרית לא ראתה שפיר י"ל דמהני נמי בראשון רק התוס' ס"ל דכשראתה באותו יום קודם שבדקה שחרית לא מהני בדיקת שחרית רק מן המנחה ולמעלה דכל שראתה באותו יום בבקר הוה כמו מעין פתוח עד המנחה ולמעלה ושפיר היה לו לרבי לשאול בראשון בראתה בלילה רק שבדקה שחרית וביום קידם שחרית לא ראתה וזה ברור בלי ספק אבל דברי מהרש"א שהבין אפי' ראתה מהני הפרישה מן המנחה ולמעלה א"כ תמה ע"ע אם ראתה בבוקר או בלילה לא מהני אלא מן המנחה ולמעלה ואם ראתה רגע קודם מנחה תסגי לה בדיקה בין המנחה ולמעלה זהו דבר שאינו אלא כונת התו' היכא שראתה בבוקר שחרית קודם הבדיקה שחרית ס"ל לר' יוסי דבעינן הפרשה מן המנחה ולמעלה אבל שאלת של ר' הי' בלא ראתה ביום קודם שחרית ובדקה שחרית ונמצאה טהורה שפיר סגי בבדיקת שחרית וע"ז אמר כשלא ראתה בשחרית קודם הבדיקה דבזה לא הוזכר כלל מן המנחה שהרי בשעה מן המנחה ולמעלה כבר עבר כל היום עד המנחה שלא ראתה ותו לא צריך בדיקה טפי

ד) ועתה פקח עיניך וראה איך נשתבשו האחרונים בעל תפארת למשה ובעל ס"ט שנמשך אחריו לאח"ז בחומרי שניהם דלסברת התו' כל שראתה באותו יום לא מהני בדיקת שחרית והורכבו על זה חומרת הרמב"ן דבעינן בדיקה כל בין השמשות והנה אחזו בחומרי שניהם ובאמת הם תרי חומרי דסתרי אהדדי דהרמב"ן שמחמיר להיות ידי' בין עיני' בין השמשות היינו משום דלא ס"ל חילוק התו' בין שהבדיקה מדינא או מצד חומרא וכשהבדיקה מדינא א"צ כלל ידי' בין עיני' בין השמשות ושפיר סגי מן המנחה ולמעלה

ולא עוד אלא לפי שבררנו לעיל דאם ניחוש שלא תועיל בדקה ומצאה טהורה ביום ראשין משום חזקת מעין פתוח לא [תועיל] בדיקת בין השמשות של יום ראשון דגם בלילה שאחר יום ראשון לא יצאה מחזקת מעין פתוח עד למחר שחרית א"כ שוויתינהו לכ"ע בני ספק נדות ח"ו שהרי כל העולם נוהגין כשתפסוק מיום שראתה לא יותר מבדיקת בין השמשית ואם מצאה טהורה ותחלת לספור הנקיים וא"ת בכל יום שראתה בו בבוקר תחזיק למעין פתוח עד שיהי' ידי' בין עיני' בין השמשות וא"כ לשיטת התו' דבכל יום שראתה בו מקרי מעין פתוח כשראתה קודם שחרית ולמהרש"א אפי' בלילה א"כ אי אפשר לה לפסוק בטהרה ביום ראשון שראתה שהרי עד שני לנדתה הוא חזקת מעין פתוח וי"ל עם סילוק ידי' ראתה ולא תחזיקנה בטהרה אלא אם לא ראתה גם ביום השני והוא מצורף לנקיים ובאמת אינו רק מיום שפוסקת בו לראות שהרי השני שבא אחר הראיה בראשון אינה מנוקה מעון שהרי לסברת התו' כל שראתה בו בשחרית הוא כמו ראשון לימי נדה וא"כ לא הוה הפסק טהרה רק ביום ב' שתמצא נקיים דבלילה עדיין נקרא חזקת מעין פתוח ושויתינהו לכ"ע ככותאי ובני ספק נדות חלילה רחמנא ליצלן מהאי דעתא

הן אמת שגם על הרמב"ן וכל הגדולים שסוברים דבראתה ביום ראשון הוה חזקת מעין פתוח ומ"מ מהני ידי' בין עיני' בין השמשות ודבר ברור הוא למאד שאין חזקת מעין פתיח מתבטל בראתה רגע קודם ב"ה ובדקה בין השמשות ולא ראתה דבשעה קלה ודאי הוה טפי מעין פתוח ממה שיהי' מעין כשעבר לילה או יום חן הראי' וכמו שבררנו מלשון המשנה דדוקא בשחרית של שני לנדתה בטלה חזקת מעין פתוח גם על הרמב"ן תלונותי כשפסקה ביום הראשון והפסיקה בין השמשות והיה ידי' בין עיני' כל בין השמשות לא יספיק אם לא שיהי' ידי' בין עיני' עד למחר שחרית ובודאי ליכא דעבדא הכי וא"כ היה ח"ו לעז על כל הקדושים הדורות אשר בארץ המה ולא ניחא להו למרייהו ח"ו לומר כן והדבר ברור מצד עצמו שלא יתכן שנשתכחה ח"ו תורת בדיקה מבנות ישראל שרגילין בה דור אחר דור ומנהג אבותינו מקדם אילו היה צריך בדין הבדיקה שיהי' ידיה בין עיניה מבין השמשות עד שחרית ואם אין נביאין הן בני נביאים הן

לכן הדבר ברור דהא דנחלקו במשנה דלת"ק לא חשבינן לחזקת טהרה רק ביום השביעי שחרית ולר' יהודה חן המנחה ולמעלה היינו בבדקה ומצאה טמאה אבל בדקה ומצאה טהורה אפי' בדקה בראשון ומצאה טהורה כיון שתחילתה וסופה בטהרה ודאי מוקמינן לה אחזקתה ושפיר הוה הפסק טהרה אבל במצאה טמאה איכא תרתי לריעותא דחזקת טומאה והרי טמא לפניך כדאיתא בריש נדה דתרתי לריעותא הוה כמו ודאי ואף דבדקה ולא מצאה לא מהני רק ביום שביעי דעכ"פ תחילתה טמאה היתה ואיכא נמי טומאה בהא מחמרי תנאי בבדקה ומצאה טמאה אבל בבדקה ומצאה טהורה ושוב בדקה א"ע ומצאה טהורה אפי' מצאה טהורה ביום ראשון שפיר הוה חזקת טהרה כיין שלא נמצאת טמאה גם לאחר זמן וכה"ג מפליג בש"ס בנדה שבדקה ביום השביעי שחרית ובין השמשות לא הפרישה ולאחר ימים בדקה ומצאה טמאה ס"ל לרב דהוה זבה ודאי ובמצאה טהורה ה"ל ספק זיבה גם לרב א"כ חזינן דבדיקת הטהרה מועיל להקל מן הודאי על הספק וא"כ אחר שמצינו בגמרא דאיכא מ"ד דאפילו בדקה בראשון ומצאה טהורה ולאחר ימים בדקה ומצאה טמאה דבבדיקה פעם א' אפי' בראשון שנמצאת טהורה מהני אפי' לאחר זמן נמצאת טמאה וכללא בידינו אפושי פלוגתא לא מפשינן א"כ פשיטא דיש לנו לומר שאפי' מאן דס"ל בשני לנדתה ולא בראשון משום שהוחזק מעין פתוח היינו דוקא במצאה טמאה אבל במצאה טהורה לכ"ע מהני אפי' בראשון לכן לענין הפסק טהרה לעולם מהני כיון שאח"כ צריכה לבדוק עכ"פ וכשתמצא טהורה גם אחר זמן הוה שפיר חזקת טהרה ובדיקה דמעיקרא שפיר מחזקינן ששוב לא ראתה אח"כ וליכא מאן דפליג

מעתה י"ל אפי' נתפוס תירוץ זה של התו' דר' יוסי דאמר נדה שלא הפרישה בטהרה מן המנחה ולמעלה שהיא בחזקת טומאה היינו גם בנמצאת אח"כ טמאה אבל בנמצאת גם אח"כ טהורה גם למפרע היא בחזקת טהרה וליכא מאן דפליג בהא וכבר הוזכרה סברא זו בדברי הרמב"ן שכתב ויש מי שמיקל קל כיון שנמצאת טהורה ולפענ"ד אינו דעת יחיד כ"א דעת תורה ודעת נוטה בגמרא וסברא והלכה ברורה ולא מצאתי דבר מנגד לזה

ה) אלא שצריך התבוננת בדברי רש"י (דף נג) בד"ה לא תהא בחזקת טומאה ואינה טובלת לערב גרב אעפ"י שהפרישה בטהרה שחרית אלמא יש ראתה כל היום בחזקת חוזרת ורואה עד גמר היום אף זו הואיל ולא בדקה בין השמשות שלם איכא למיחש דילמא בסיף בין השמשות ראתה והוא עולה לשתי ראיות עכ"ל ומשמע מל' רש"י שכ' ואינה טובלת לערב ואמאי אינה טובלת הא יכולה לבדוק קודם טבילה בערב משמע דאפי' מצאה עכשיו טהורה לא אהני לבטל חזקת מ"פ ומפורש שלא הפרישה בטהרה בשביעי

והנה לרש"י יקשה ג"כ קושית התו' דר' יוסי גופיה מיקל אפי' בדקה בשני לנדתה שחרית וצ"ל ת רוץ התו' (בדף סח) דר' יוסי מיירי שראתה בשחרית של אותו יום וכ"כ מהרש"ל אך לא ידעתי מי הכריחו לרש"י לזה דדבר הלמד מענינו הוא דמיירי ר' יוסי לענין זיבה ג"כ והיינו כשנמצאה טמאה אחר ימים והיא לא הפרישה בטהרה מן המנחה ולמעלה ואחר ימים בדקה ומצאה טמאה הוה חשש זיבה דשמא ראתה ביום א' ובין השמשות דיש לחוש לזיבה וכהאי דמייתי במצאה כתם בשני גריסין אבל לענין טבילה בלילה לא איירי כלל די"ל שפיר כשבדקה ומצאה טהורה שפיר הוה טהורה וכדפרישית

ובאמת תירוץ זה דחוק למאד דהיכא רמיזא שבדקה שחרית ומקודם בדיקה ראתה באותו יום שאין רמז לזה כלל

ולמאי דס"ל להש"ס דבראשון לא שאלתי הואיל והוחזק מעין פתיח י"ל דאכתי לא שמיע לי' דר' יוסי ובתר הכי שמיע ליה דר"י מחלק בראשון דעד למעלה מן המנחה היא בחזקת טמאה ובעינן בדיקה דוקא מן המנחה ולמעלה וכן הי' נראה מלשון רש"י שפי' בראשון ס"ד דתועיל בדיקת צהרים והוא תמוה דהא מצי לפרושי דקאי על כל יום ראשון וצ"ל דעל כל יו"ר א"כ מאי פריך בראשון ס"ד הא ר"י אמר דמן המנחה ולמעל' מהני כקושית התו' וע"כ בראשון מיירי דהא בשני לא צריך בדיקה מן המנחה ולמעלה וסגי בבדיקת שחרית ומה זו שבא בדרך תמי'